לגמרי, ובמשחק עם כסף על השולחן.
תנועה גדולה של ויני בגול שמשך איתו את מולינה וכמובן ביצוע ענק של רודריגו.
לגמרי, ובמשחק עם כסף על השולחן.
תנועה גדולה של ויני בגול שמשך איתו את מולינה וכמובן ביצוע ענק של רודריגו.
אולי כדאי להכניס עכשיו את אודריסולה להעביר את נאצ’ו לשמאל ולהחזיר את קמאבינגה למרכז במקום מודריץ’
קמא הערב במשחק מושלם, בין אם באמצע ובין אם בשמאל. הוא היה צריך את האמון וההמשכיות, הערב זה השתלם לנו.
פה איבדתי אותך.
כל דבר שקמא עושה הוא תכלס ובמחשבה קדימה. זה מה שאני אוהב בו.
קמאבינגה מצוין בצד שמאל.
ויניסיוס עם גול בהליכה א-לה מרסלו בדסימה. אם היה נשאר מספיק זמן אולי גם היינו מקבלים פנדל וסוגרים מעגל.
משחק מפלצתי של קמאבינגה. היה בכל מקום.
אשכרה מגן שתומך בהתקפה וגם מחלץ בהגנה.
לא יודע מה זה אומר עלי, אבל כשראיתי שמנדי נפצע הרגשתי משהו חם בלב.
דברים לא מפתיעים שקרו במשחק הזה, בסדר עולה:
זה אומר שאתה אוהד ריאל מדריד
רודריגו ממצה את יכולותיו הכי טוב כשהוא באמצע מתחת לחלוץ. לא רק משום שהוא מכדרר מצוין בשטחים צפופים ורואה את המשחק נפלא אלא מפני שהוא מסוגל לעזור לשני שחקני הקו ולהקשות הרבה יותר על היריבה. זה קורה כמובן בעיקר עם ויניסיוס.
המשמעות של הצבתו בעמדה כזאת היא מעבר לסוג של 4-2-3-1. שיחקנו בצורה דומה במשחק הבית המצוין מול שחטאר כשפדה היה בצד ימין והם החליפו מקומות כל הזמן. אם מדברים על שיטה יחסית קבועה אין לפדה מה לעשות שם. הוא צריך להיות שחקן אמצע או מגן ימני.
המשמעות היא שאנחנו חייבים שחקן קו ימין לשם. הבעיה היא שהשוק דל מאוד בעמדה הזאת.
ומילה על קמאבינגה.
משחק מצוין שלו. הוא זוכה לרצף משחקים בהרכב והשיפור ניכר ממשחק למשחק. יכול להיות שפוטנציאלית הוא עדיף באמצע אבל לאור המצב הקיים הוא חייב לשחק בצד שמאל. אי אפשר להמשיך עם מנדי. ויניסיוס הוא הנפגע העיקרי מכך.
ריאל מדריד אוהבת להיות עם הגב אל הקיר, הכל קשה, הכל על הקצה, הכל דרמטי, אני אקבל באהבה גם ניצחונות קלים יותר עד כמה שאפשר, תשמרו את סיפור האהבה הזה לליגת האלופות, אין עוד הרבה זמן, קצת סבלנות אנא מכם.
כמו שכבר כתבתי אפילו במחצית, ואני לא נוהג לעשות את זה – אין שום סיבה שריאל מדריד תתבנקר בסנטיאגו ברנבאו ובטח לא נגד אתלטיקו מדריד. או.קיי, זה באמת היה מפתיע לראות את אתלטיקו מדריד משחקת עם שלושה שחקני התקפה, ודייגו סימאונה אגב חזר לסורו והלך אחורה, מאוד אחורה, די מוקדם, אבל בואו נדבר על הקבוצה שלנו. לא צריך לפתוח בהרכב מחורבן ואז לתקן את העוול, זה גול עצמי, לא תמיד זה יעבוד. אין שום סיבה שפדה ואלוורדה יפתח בכנף ימין במשחק כזה ובטח כשאין לנו מגינים תוקפים טובים. אי אפשר לשחק עם שניים וחצי שחקני התקפה. היריבה היא לא מנצ’סטר סיטי, לא באיירן מינכן ולא פריז סן ז’רמן. בלי הפוקס הזה שפרלאן מנדי נפצע ואדוארדו קמאבינגה מוסיף מהירות ונועזות בצד שאל וכיוצא בזה דני סבאיוס עולה – לא היה לנו סיכוי. קרלו נהג כאילו הוא לא רואה את הקבוצה שלו מדי שבוע. מריץ את קמאבינגה לצד שמאל כי אחרת הוא לא ישחק באופן קבוע והתייאשתי מכל האחרים. הוא כמעט סידר שם מצב לגול. הוא רוצה ללמוד, הוא נועז, הוא אחלה.
בפתיחת המחצית השנייה היו אכן קצת יותר אנרגיות – ולמה לא לשחק ככה מההתחלה? אבל בהרכב שעלה, הגג שהקבוצה מסוגלת זה כדור רוחב חצי-חצי של נאצ’ו שנכנס יפה לתקציר אבל לא מספיק מסוכן ועוד חצי מצב של קארים בנזמה בבעיטה לא רעה לצד שמאל. קרלו לא יכול לדפוק יותר חשבון ללוקה מודריץ’ ולטוני קרוס, שניהם ביחד על המגרש זה יותר מדי. תהיה גבר, קרלו. איך לא היה חילוף במחצית? איך הוא המתין עד לדקה ה-65?
דני סבאיוס נראה כרגע הקשר הכי טוב שלנו ובפער בזמן שפדה מאבד הרבה מאוד כדורים, לא בטוח והבעיטות או דרדרלה או הורגות זקנה ביציע, הוא תמיד היה שחקן מעניין (קצת דריבל, יש ראיית משחק, הוא בא לעבוד ועם תשוקה גדולה – תחפשו באתר הרשמי את התמונה שלו שואג יחד עם נאצ’ו אחרי אחד הגולים). והוא צריך לשחק ולרכוב על המומנטום שלו, אבל אני לא חושב שהוא ברמה של שחקן הרכב של ריאל מדריד. חסר שם משהו. וזו מראה לא נעימה על המצב.
עוד מוקדם למדוד איך העונה הזו תסתיים אבל לפני מטרה גדולה וריאלית כמו אליפות, ואם לא נזכה בתואר המקומי זה כישלון גדול לדעתי – עם ברצלונה הזו בהחלט אפשר להתמודד, צריך להתמודד ואפשר לנצח בקאמפ נואו למשל. לא מסתכל על הקשקוש הזה במרוקו, הטורניר הזה באמצע השנה שמעייף את כולם. אני רק מחכה לראות את הקבוצה שלי משחקת כדורגל סוף סוף, עם כמה שחקני התקפה ולא שניים נגד כל העולם. רודריגו-אסנסיו-בנזמה-ויניסיוס, מתאים לי, מערך כזה יקשה על כל קבוצה וזה מה שצריך להיות נגד קבוצות חלשות ובטח בבית. רודריגו גאון כדורגל והוא צריך לקבל כמה משחקים בהרכב בהם הוא לא מוחלף עד לדקה ה-70 ולא משנה מה קורה, כנ"ל ויניסיוס בעונה שעברה.
נסיים עם ויני – השער בסיום היה מרגש, כל כך רציתי שהוא יבקיע, כמו בדרבי הראשון שנעשה לו עוול עצום ואז זה לא קרה. אני לא יודע אם הגיוני לבקש ממנו לנתק את הכל בפן הרגשי. אתמול לא ראיתי אותו מתעמת עם היריבים כמו בדרך כלל וזו התקדמות. אבל אני גם לא עף על השער שלו מבחינת הכדורגל כי זה קרה חצי דקה לסוף ואתלטיקו עם עשרה שחקנים לא עמדה על הרגליים. ויניסיוס לקח כדור בהארכה והטעה שם בין הרגליים בצורה מדהימה, כל הברנבאו שאג כאילו זה גול. אבל ויניסיוס רוצה שבסוף העונה יהיה הרבה תוכן להוסיף לקליפ השערים שלו לעונת 2022-23 ולא לווידאו ‘הרוביניו’ שלו עם התרגילים והטכניקה העילאית. ויניסיוס פעמיים קיבל כדור ברחבה שנפל לו כמו מאלוהים ובמקום לדחוף ציפורן כמו ראול (סליחה) הוא היה איטי במחשבה ונבלם. אלו שני מצבים ששחקן על מבקיע ו"הורג את המשחק". הוא חייב ללמוד מזה ולהיות יותר קילר ברחבה. גם גולים מכוערים. זה מה שיהפוך אותו לשחקן גדול.
חמישי בערב, קבוצת הוואטספ ‘התוססת’ של החברים מהצבא מלפני עשור (קבוצה שכוללת בדיוק שלושה חבר’ה), מחכים לישיבה אחרי הרבה זמן, כל אחד וסיבותיו הוא. דור רומנו, 21:00: “אחים שלי, אני מצטרף ליציאה אחר כך אבל לא לישיבה. ריאל מדריד ב-22:00”. החבר יובל, 22:55: “חצי שעה אנחנו באים, קצת אחרי 23:30”| דור רומנו – 22:56: “מקסימום תחגגו בלעדיי”| דור רומנו 23:53: “יש הארכה בריאל, אני בחוץ, אולי מחר”| דור רומנו – 01:38: “נו, איך במלי, היה כבר ‘הרימו ידיים’, השיר הידוע שלי? אני בטוח שנהניתי יותר ממכם”.שישי שמח לכולם
אם קאמבינגה יצליח להיפטר מהנטייה שלו תמיד לתת עוד איזה ליטוף/גלגול מיותר לכדור זה ישדרג את הכדורגל שלו בשתי רמות, הוא הרבה פעמים מתמהמה קצת יותר מדי.
אתטליקו מועדון כזה קטן…מילא מאמן שמתלונן על השיפוט או עוקץ את הקבוצה השנייה. אבל זה פשוט רמה של מועדון ליגה ג’ ישראל
בנוגע למשחק עצמו-נאצ’ו, מנדי ורודירגו נפצעו. אחרי הגול של רודריגו הדבר היחיד שעובר לי בראש ‘הוא חייב לפתוח בהרכב על חשבון ויני’ ואז בוא הוא נפצע.
מזל נאחס רצח.
התמונה הזו גורמת ללב שלנו להתכווץ. פדה ואלוורדה לקח קשה את החלפתו אתמול ברבע גמר הגביע בדקה ה-69. הוא כמובן לא התלונן אלא ירד לספסל והתכנס בתוך עצמו. היו לו 78% דיוק במסירה ורק בעיטה אחת נורמלית. בעונה שעברה כמה משחקים כאלה היו גוררים ספסול אבל העונה מעמדו של פדה איתן. לפי “defensacentral”, קרלו אנצ’לוטי מיהר לשוחח איתו בסיום המשחק והרגיע אותו, במין מסר של - למרות שאתה רחוק מהרמה שהצגת לפני המונדיאל - אתה תמשיך לשחק, אני מאמין בך". פדה מדורג במקום השני במספר הדקות בריאל העונה עם 2,269 (בכל העונה שעברה למשל היו לו 2,860). רק ויניסיוס ג’וניור (2,439) לפניו. זה נתח דקות משמעותי יותר מטוני קרוס לו 1,900 דקות ולמשל לוקה מודריץ’ עם קצת יותר מ-1,600.
גם ספסול, אגב, יכול לעשות רק טוב ולהרגיע את הנפש, להפחית את הלחץ. בשנה שעברה רגע המפנה של פדה היה שער הניצחון נגד ברצלונה בחצי גמר הסופרקופה. הוא צריך משחק טוב שיחזיר אותו לעניינים. הבעיטות שלו פתאום לא מתלבשות, דרד’לה או ציפורים ביציע. הוא איבד המון כדורים באמת. הוא לא לוקח סיכונים ופדה בלי מהירות וכוח זה לא אותו שחקן כי הוא לא מצטיין בטכניקה. אני פחות מייחס חשיבות לכך האם הוא קשר כנף או במרכז השדה ובשתי העמדות הוא לא מרשים לאחרונה. אגב, היה דיווח על משבר שלו ושל מינה בונינו, אולי הפלה לא מתוכננת וכן הלאה. כמובן שזה גם כן משפיע. בריאל מדריד זה אכזרי שאחרי שני משחקים חלשים ובעידן הטוויטר היום ישר תוקפים אותך, גם אם לא אומרים ‘אתה לא שווה כלום’, אבל ריאל מדריד היא הפרס הכי גדול שיש. ככה זה בריאל, כל הזמן על הכוונת.