מיאמי דולפינס:
מיקום: מיאמי, פלורידה.
אצטדיון: “הארד רוק” סטאדיום.
בעלים: סטיבן רוס.
מאמן: אדם גייס.
דיוויז’ן: AFC EAST.
מאזן שנה שעברה: 6:10, מקום שלישי בדיויז’ן.
הדולפינים נכנסו עם הרבה ציפיות לעונה שעברה. הם סיימו את העונה הקודמת במאזן 10-6 ועם העפלה לפלייאוף דרך סיבוב הוויילד קארד (פעם ראשונה שמיאמי העפילו לפלייאוף מאז הזכייה בדיויז’ן בשנת 2008 עם מלך הווילד קאט טוני ספארנו ז"ל) ללא הקוורטרבק הפותח ראיין טנהיל שפספס חלק משמעותי מהמשחקים, כולל את משחק הפלייאוף ההוא בו הובסו על ידי הסטילרס הנפיצים.היו להם כמה סיבות להגיע אופטימיים לשנה. לדאבונם, חלומותיהם נופצו כשמכת הפציעות הכתה במחנה האימונים לפני שנה, ראיין טנהיל נפצע בברכו השמאלית ונאלץ לעבור ניתוח שגרם לו לפספס את כל העונה הבאה, בנוסף לכך הקורנר המוכשר טוני ליפיט גם הוא גמר את העונה עם פציעה מוקדמת. אדם גייס נאלץ לאלתר ולחטוף את ג’יי קאטלר מ-FOX עם הצעה של 10 מיליון לשנה לשפץ את עמדת הקוורטרבק שלו, הוא גם נאלץ לשים את
קורדראה טנקרסלי הלא מנוסה בעמדת הקורנר החיצוני השני לצד זאביין הווארד במקום ליפיט.
רץ גל של שמועות חסרות ביסוס לגבי החלפת טנהיל ברוקי מהדראפט הקרוב, אך גייס וההנהלה נשארו איתנים בעמדתם שטנהיל הוא האיש המתאים לעבודה. טנהיל לא היה אדיש לשמועות הללו, למרות החיבוק האוהב מהנהלה הוא מודע לכך שהוא צריך לתת יותר מעצמו. במהלך השבועות האחרונים במחנות האימונים, ראינו בן אדם אחר לגמרי, קוורטרבק אסרטיבי שצועק על השחקנים לטוב ולרע, אישיות מפוצצת שהשאירה את כולם בתדהמה. שחקן קו ההגנה, ווילאם הייז, סיכם את זה הכי טוב מכולם: " הם (התקשורת) הרגיזו את טנהיל ועכשיו הבן-ז*נה כועס".
טנהיל קיבל השנה ארסנל התקפי משופר, חוליית רסיברים שנראית כאילו לקוחה מקבוצה של אל דייויס עם המהירות האקספלוסיבית שלה. קני סטילס היה מצוין בשנה שעברה, אחד מהשחקנים העקביים ביותר בקבוצה שנה שעברה. ג’אקים גראנט הראה ניצוצות לפרקים בזמן המועט שהוא קיבל בשנה שעברה, רבים יזכרו את המשחק הפנטסטי שנתן מול הפאטס במיאמי עם התפיסה המרשימה באנד-זון עם מגן שישב לו על הוריד. דוונטה פארקר שוב אכזב בעונה שעברה, בחירת הסיבוב הראשון לפני כמה שנים נראה חסר מוטיבציה ובעל טכניקה רעועה. לחולייה נוספו אלברט ווילסון מקנזס סיטי ודני אמנדולה מניו אינגלנד. “פלייאוף דני” יהיה השחקן המשמעותי ביותר לראיין טנהיל, שידוע ביכולתו להעלות את הרמה של תופסים מהסלוט (דוון בס, בריאן הארטליין, ג’ארוויס לנדרי וגם לעיתים גרג קאמירלו) העזיבה של ג’ארוויס לא תהיה קטלנית כפי שהתקשורת הארצית מציגה את זה.
לצדו של טנהיל בקו האחורי תהיה חוליית רצים עמוקה ומגוונת. קניאן דרייק שלקח את תפקיד הרץ הראשי בעזיבתו של ג’יי אג’אי לאיגלס בסוף השנה שעברה הרשים מאוד בששת המשחקים האחרונים, בחירת הסיבוב הרביעי מאלאבאמה היה בטופ 5 ביארדים בתקופה הזו. פרנק גור הבלתי נגמר חזר לעיר נעוריו וישמש כמנטור לרצים הצעירים. קיילן באלאג’ שנבחר בדראפט האחרון מאריזונה סטייט הוא סוס עבודה שיכול לקחת על עצמו תפקיד של שחקן רוטציה משמעותי. קו ההתקפה גם השתפר, מייק פאונסי הפציע עזב והתחליף שלו בעמדה עדיין לא נחתם אך הדולפינס הביאו את ג’וש סיטון משיקגו לעמדה הכי נצרכת בקו ההתקפה הזה: עמדת הגארד. עמדת הטייט אנד עדיין חלשה, מייק גסיקי ודורהאם סמיית’ שנבחרו בסיבובים 2 ו-4 בהתאמה הם העתיד אך כרגע הם לא מספיק מלוטשים בשביל לקבל את רוב הסנאפים. זה יהיה תפקידים של מרקיז גריי, אייג’יי דארבי ותומאס דווארטה.
ובמעבר חד לצד ההגנתי. לצד כוכבים ותיקים כמו קמרון וייק ורשאד ג’ונס שיתנו את התפוקה הרגילה שלהם, הדולפינס קיבלו אולר שוויצרי בבחירה ה-11 בדראפט, הלוא הוא מינקה פיצפטריק. הדיפינסיב בק ששיחק לרוב בעמדה הניקל קורנר אצל ניק סייבן שובץ לעמדת הפרי סייפטי לצד ג’ונס שהוזכר לעיל. מינקה מתאים כמו כפפה ליד לגייס והדולפינס. שחקן צווארון כחול שעובד קשה ושואף לשלמות, עד כדי כך שהוא לא הפסיק לצרוח ולהקות את עצמו על הספסל על טעות מינורית שלו במהלך למרות שהקבוצה הובילה ביותר מ-20 נקודות. גייס תמיד אומר שהוא מעדיף אנשים שמוכנים להשקיע הכל בשביל התרבות שהוא מנסה להנחיל מאשר כוכבים עם אגו נפוח שלא מוכנים להתמסר לקבוצה (מישהו אמר ג’ארוויס לנדרי?). ואם בסקנדרי עסקינן, זאביין הווארד רוצה לעשות את עליית המדרגה הזו לשלב הבא. אחד מהפתעות העונה שעברה היה הווארד שהראה שיש לו עיניים לכדור עם שלוש חטיפות (כולל לעז טום בריידי) ויכולת להתמודד עם סוגי שונים של כיסוים. יש לו את הפוטנציאל להיות בפרו-בול כבר העונה. בובי מקאיין ינסה להוכיח לכולם שהחוזה השמן ביותר לסלוט קורנר בליגה שקיבל מוצדק, וטוני ליפיט וקורדראה טנקרסלי יאבקו על עמדת הקורנר החיצוני השני במשך כל העונה.
שחקן שעבר מתחת לראדאר הוא רייקוואן מקמילן, הבחירה בסיבוב השני בדראפט אשתקד לא שיחק כל השנה שעברה. חוסר ההחתמות של הדולפינס בעמדה שלו מראה על אמונה רבה בילד מאוהיו סטייט שביחד עם סטפון אנת’וני וקיקו אלונסו ינסו ליצור חוליית ליינבקרים סולידית.
הרביעייה הקדמית, פרט לקמרון וייק, היא חולייה חלשה. אין שחקן מספר אחד כתאקל הגנתי ולא פאס ראשר ימני, הרוטציה הזו לא תספיק.
תסריט אופטימי:
התרבות שגייס מנסה להנחיל עובדת, הדולפינס נראים כמו הקבוצה של 2016, טנהיל חווה עונת קריירה עם המוטיבציה המחודשת, פיצפטריטק נבחר לרוקי ההגנתי, זאביין הווארד נבחר לפרובול והקבוצה משחקת באופן קוהרנטי ומאוחה. מאזן 11:5 בתום העונה וניצחון פלייאוף אחד.
תסריט פסימי:
הבלוף של גייס מתגלה, האבידות של סו ולנדרי מתגלות כקריטיות ביותר והמלחמה התמידית ברוטציה ההגנתית הורסת להרבה שחקנית את המוטיבציה. 4:12 ומקום אחרון בבית.
תסריט ריאלי:
הדולפינס נראים טוב יותר ועקביים יותר מבשנה שעברה, הלו"ז הקשוח שלהם יגרום להם לסיים עם מאזן מכובד מאוד של 9:7, ללא מקום בפלייאוף אך עם תקווה לעתיד.
