טנסי טייטאנס
מיקום: נאשוויל, טנסי
אצטדיון: “ניסאן” סטאדיום
בעלים: איימי אדאמס סטראנק
מאמן: מייק ורייבל
דיוויז’ן: AFC South
מאזן שנה שעברה: 9:7, מקום 2 בדיויז’ן
בשנה החולפת, החבורה מעיר המוזיקה הגיעה לפלייאוף בפעם הראשונה מאז שג’ף פישר הוביל אותם למאזן 13:3 ב-2008. הטייטאנס היה רותחים לרוב לשבי העונה הסדירה, הם הגיעו למאזן המרשים של 8:4 בשבוע 13. אולם, מאז הם הפסידו שלושה מתוך ארבעת ממשחקיהם האחרונים. למזלם ה-AFC החלש השאיר להם את המקום בפלייאוף בו הם נאחזו בשיניים עם מאזן שווה לרייבנס ולצ’ארג’רס שנשארו בחוץ. בפלייאוף הם נסעו כ-500 מייל צפון-מערבה לאצטדיון הרועש של הצ’יפס להתמודד עם הארסנל ההתקפי שהעמיד אנדי ריד. בתחילה, נראה כי הטיטאנים נשחטו, הצ’יפס לקחו יתרון 21:3 שנראה כמו גבעה שלא ניתן לטפס עליה. הטייטאנס הראו הרבה אופי ובסיוע של קריסה אופיינית מצד המקומיים, הם הצליחו לחזור ולנצח את המשחק שנכנס ישירות לפנתיאון. בסיבוב הבא הם נאלצו לפגוש את הבריידי באנץ בפוקסבורו שרמסו אותם בקלות (אחרי הכל, מרקוס מאריוטה הוא לא מארק סאנצ’ז או ג’ו פלאקו).
בהסתכלות מאוד יבשה של ההישגים שלהם, נדמה כי הייתה לטייטאנס עונה טובה מאוד, ניצחון פלייאוף מרשים והפסד חוץ לסגנית האלופה. אמנם, בהתעמקות קלה בלו"ז המשחקים שלהם ,בדפי הסטטיסטיקות ובכלל בצפייה חוזרת של המשחקים שלהם רואים כי טנסי לא הייתה יותר מקבוצה בינונית. במהלך העונה הסדירה, הם ניצחו רק קבוצה אחת שהגיעה לפלייאוף: פעמיים את יריבת הבית הג’קסונוויל ג’אגוארס, וחובה גם לציין שהג’אגס לא היו במיטבם בשני המפגשים הללו, לקח להם זמן להיכנס לקצב בתחילת העונה ובמפגש השני הם חסרו שחקני מפתח. ברגע שהם פגשו קבוצה חזקה, הם התפרקו. גם הסטטיסטיקה מגבה את הדעה כי הטייטאנס לא היו מרשימים מדי: ביחס ליריביהם, לטייטאנס היו פחות נקודות, פחות יארדים, פחות מהלכים, יותר אינטרספשנס והמגילה לא נפסקת שם.
ההנהלה בטנסי ידעה שמשהו לא עובד שם למרות ההצלחה על הנייר. הם עשו ניקוי אורוות עם צינורי סילון: הם שלחו הביתה בין היתר את המאמן, מתאם ההתקפה, מתאם ההגנה, מאמן הקוורטרבקים ואחראי הספיישל טימס. מייק ורייבל החליף את מייק מולארקי על הקווים, הליינבקר לשעבר יכניס קצת מודרניות במקום הסגנון המעופש של מולארקי, הטייטאנס יקוו שהבאת מאמן הגנתי בדמותו של ורייבל תוכל לסתור קצת את טרנד המאמנים ההתקפיים שצובר תאוצה בליגה וגם בדיויז’ן שלהם (פרנק רייך בקולטס). מאט לאפלור היה חלק אינטגרלי בעלייה של הל.א. ראמס בשנה האחרונה והוא מתגיע להשתלט על ההתקפה הזו, בצד השני של הכדור הגיע המתאם ההגנתי הוותיק של הרייבנס, דין פיז, שזכה איתם בסופרבול.
נעבור במעבר חד לסקירת סגל השחקנים,
נתחיל מהצד ההתקפי:
בראש הקסדה עדיין יעמוד מרקוס מאריוטה, הבחירה השנייה לשעבר מאורוגון נכנס לעונתו הרביעית בליגה ובקרב הארגון יש צפייה ממנו לעשות קפיצת מדרגה משמעותי, והשנה נראה כי זה יכול לקרות. מאט לאפלור היה חלק אינטגרלי מהצלחת הקבוצה בעיר המלאכים כפי שכבר ציינתי לעיל, חלק מהעבודה שלו היה גם עם ג’ארד גוף שעשה שיפור ענק העונה. הוטרן בליין גאברט והרוקי מוושינגטון סטייט לאק פאלק יגבו אותו.
בגזרת הרצים חלו שתי שינויים משמעותיים: פרישתו של הרץ הראשי דמרקו מארי והחתמתו של דיון לואיס מהניו אינגלנד פטריוטס. בשנה שעברה התקפת הריצה של הטייטאנס הייתה טובה, אך לא עמוקה מספיק. דמרקו מארי האפיל על דרק הנרי ולא סיפק תרומה מספקת. בנוסף לכך, גם כאשר השתמשו בדרק הנרי זה לא היה כהלכה. הכריחו אותו להיות פאוור-בק באופן כמעט בלעדי, ריצות לאמצע בשביל יארדים בודדים שאולי יניעו את השרשראות החורקות. כאשר נתנו להנרי לרוץ לצד שמאל שלו, הוא היה מהרצים המשובחים והאפקטיביים ביותר בליגה. התוספת של דיון לואיס בקיץ תחולל ניסים בהתקפת המסירה שלהם, הרי המומחיות של הפטריוט לשעבר היא תפיסה מהבק-פילד. מרקוס מאריוטה היה ממוקם במקום השלישי כמוסר תחת לחץ, כאשר רק שתי האגדות מניו אורלינס וניו אינגלנד הקדימו אותו, דיון לואיס ימשיך ללטש את האיכות הזו אצל מאריוטה.
חוליית קו ההתקפה היא מהמאוזנות ביותר בליגה, הואיל וטיילור לואן יחזור לשבוע הראשון. כל החולייה הזו עקבית ביותר, בעיקר הצד השמאלי שמורכב מטיילור לואן וקווינטון ספאין, אחד מהצמדים הלא מוערכים ביותר בליגה.
לא רעדו עולמות בגזרת התופסים, דילייני ווקר חתם על הארכת חוזה לא מזמן ויישאר שמיכת הביטחון של מאריוטה ומנהיג שיהווה דוגמה לכל התופסים שמסיביבו. הרסיבר הראשון שירד מהלוח בשנה שעברה, קורי דייויס, חוזר נקי מפציעות וכעת יש לו הזדמנות להצית שריפה מהניצוצות שראינו ממנו בשנה שעברה. חוץ משני השמות שציינתי, העומק דליל כמו חמצן במעמקים. אין עוד פותח ראוי לקבוצה ששואפת לחזור לפלייאוף, בעיקר בעוד רסיבר חיצוני לצד קורי דייויס.
נמשיך את הסקירה עם ההגנה:
רוב התוספות של הקבוצה בדראפט האחרון נבחרו מהצד הזה, כאשר השמות הבולטים הם הליינבקר ראשאן אוונס שהגיע ממפעלו של ניק סייבן באלאבמה והאדג’ ראשר הנפיץ מבוסטון קולג’, הארולד לאנדרי, שנראה כמו החטיפה של הדראפט לפי הדיווחים ממחנה האימונים ומשחק קדם העונה ששיחק. חוליית הליינבקרים מורכבת ממכים חזקים עם יכולת ראשינג טובות, ווסלי וודיארד הסולידי לא הלך לשום מקום והוא ינחה את ראשאן אוונס במהלך עונת הרוקי שלו.
הרביעייה הקדמית בהנצחתו של הפרו-בולר הפרלימינרי ג’ארל קייסי תמשיך לעשות טרור בלחנוק את הרצים שיקרו בדרכם, אולם פחות בלחיצה את הקוורטרבק היריב.
הסקנדרי הזה מתחרה עם חוליית הרצים של הברס והסקנדרי של הדולפינס על החולייה הצעירה והלא מוערכת בליגה. קווין ביארד שנבחר לאול-פרו בשנה שעברה ימשיך לכסות כל הצד האחורי של הדשא עם הטווח הפסיכי שלו, קני ווקארו יכנס למקומו של ג’ונת’ן סיפריאן הפצוע ויהווה תחליף משובח. הרכש הטרי מלקולם באטלר יחבור למכרו מניו אינגלנד דאז לוגאן ריאן בגזרת הקורנרים.
ואצל הספיישל טימס, שיאן שערי השדה הצרופים מתחת ל-50, ריאן סאקופ, נשאר וימשיך לשים את הכדור בין הקורות, גם הרגל האימתנית של ברט קרן לא הלכה לשום מקום.
תסריט אופטימי:
ורייבל אכן סותר את הטרנד ההתקפי בליגה, מאריוטה עושה את קפיצת המדרגה והסקנדרי עושה שם לעצמו כחולייה עם חושים לכדור. 12:4 וניצחון פלייאוף שני בשנתיים.
תסריט פסימי:
ורייבל נתקל בקשיי התחלה, מאריוטה צועד על הליכון לשום מקום, ההגנות שמולם מצליחות לשתק בקלות מהלכי מסירה עם התמקדות נכונה בשני התופסים העיקריים. 5:11 במלחמה על מקום אחרון בדיויז’ן עם הקולטס.
תסריט ריאלי:
הטייטאנס מתקשים בהתחלה בשל השינויים הרבים וגם בשל חוזק הלו"ז שלהם בהתחלה, מתחילים לצבור קצת קצב בסוף אך זה לא מספיק. 8:8 ומחוץ לפלייאוף.
