הבאים בתור - הריידרס מאוקלנד. תודה ל @ito התותח!
אוקלנד ריידרס
מיקום: אוקלנד, קליפורניה
אצטדיון: קולוסיאום
בעלים: מארק דיויס
מאמן: ג’ון גרודן
דיוויז’ן: AFC West
מאזן שנה שעברה: 6:10, מקום שלישי
הריידרס-
אחרי שלוש שנים הפכפכות, מארק דייוויס - הלא הוא הבעלים של הריידרס - החליט לשנות גישה ולקראת המעבר העתידי לווגאס החתים את אחד השמות הגדולים ביותר בעולם הפוטבול, ג’ון גרודן. גרודן שהיה הפרשן הבכיר של ESPN בשידורי הפוטבול שלה בימי שני בעשר השנים האחרונות, חוזר לקבוצה שבה קריירת האימון שלו החלה אי שם ב1998.
אחרי שנתיים ראשונות שבהם הריידרס שלו סיימו עם מאזן 8-8, גרודן הוביל את הריידרס לפלייאוף בשנתיים הבאות (והאחרונות שלו) כשבשני המקרים הפסיד לאלופה שבדרך - הרייבנס והפטס בהתאמה. אחרי ההפסד המפורסם לפטס, פרק חדש החל בחייו כשעבר לבאקס וכבר בשנתו הראשונה הוביל אותם לניצחון בסופרבול, נגד מי? הריידרס כמובן. השיא המוקדם לא ניבא על עתידו בצמרת ובששת השנים הבאות הבאקס בהנהגתו העפילו לפלייאוף פעמיים בלבד, כשגם בהם זו הופעה קצרה למשחק אחד בלבד.
עם פיטוריו בסיומה של עונת 2008 כאמור, גרודן לא שב לאמן. עכשיו, הוא חוזר עם שליטה מלאה במועדון וחוזה נדיר בעולם הפוטבול ל 10 שנים. האם אחרי הפסקה כל כך ארוכה והרבה בינוניות מאז ההצלחה האחרונה, גרודן הוא האיש להוציא את הריידרס מהבוץ?
דבר אחד שיהיה לו בריידרס מהיום הראשון - מה שלא היה לו בעשור הקודם - מנהיג דומיננטי ומוכשר של ההתקפה שלו בדמות דרק קאר. דרק קאר הוכיח שהוא קוורטרבק טוב ויש לו את כל הכלים להוביל יחד עם גרודן את הריידרס בשנים הבאות. סביב קאר, הריידרס בנו אחד מקווי ההתקפה הטובים בליגה יחד עם חוליית רצים מגוונים שיורידו את הלחץ מקאר ויכולים לעשות קצת מהכל. אך אם משחק הריצה של הריידרס אמור להיות דומיננטי, בעידן המסירה של 2018 ההתקפה האווירית - על הנייר - נראית בינונית במיוחד. אמארי קופר בעונתו הרביעית עדיין לא הצדיק את המיקום הגבוה בו הוא נבחר בדראפט (רביעי ב2015) ויהיה חייב להוכיח העונה שהוא יכול לשמש תופס מס’ 1 בהתקפה, ג’ורדי נלסון הוותיק מגיע מגרין ביי אבל אחרי פציעה קשה ב2015 ושנתיים בינוניות מאז, נראה ששיאו מאחוריו. מרטביאס בריאנט הגיע בטרייד מהסטילרס ולמרות הכישרון העצום, אין לסמוך עליו עקב מעלליו מחוץ למגרש. ג’ארד קוק הטייט האנד הסולידי עדיין כאן, אבל הריידרס לא יכולים לצפות ממנו ליותר מדי - העול יהיה על גרודן וקאר לבנות התקפה יעילה סביבם שתבליט כל אחד את כשרונותיו ולקוות שהכל יתחבר, כי כשיתחברו חלקי הפאזל השמים הם הגבול. אם וכאשר.
אם להתקפה יש תקווה ופוטנציאל על הנייר, ההגנה היא כבר סיפור אחר לגמרי. מלבד קאליל מאק שעליו אפשר לטעון שהוא בין שלושת שחקני ההגנה הטובים בליגה (וכרגע יושב בבית על מנת לקבל חוזה חדש), על כל השאר יש לא מעט סימני שאלה. יחד עם מתאם הגנה החדש, פול גונת’ר והשינוי בסכמה שהוא מביא איתו, חתמו גם ראשן מלווין וטהיר וייטהד המגיעים מהקולטס והליונס בהתאמה כדי לתת תרומה סולידית כל אחד בתפקידו, ובנוסף דריק ג’ונסון הוותיק שעבר מהצ’יפס בעיקר בשביל לתרום מהניסיון העשיר והחכמה שלו על המגרש, אך אין לצפות מאף אחד מהם מעבר לזה.
לצד מאק בקו ההגנה ברוס אירווין ימשיך להיות עוד שחקן סולידי, כזה שלא מחסיר שינה גם ממאמניו וגם ממאמני היריבה אבל לצד כל הסולידיות הזאת, יש שני שמות מלבד מאק שיכולים להדיר שינה מכל קוורטרבק שיעמוד מולם - צמד הרוקיז מוריס הורסט וארדן קי. ארדן קי בנוי כמו שמדמיינים שחקני קצה בנויים: גבוה, גמיש ועם זרועות ארוכות אך צריך להעלות את המשקל בכדי להתמודד עם שחקני קו במקצוענים. קי מבחינה הפיזית, כנראה השחקן הכי מוכשר במחזור הדראפט שלו ויש לו את כל הכלים כדי להצליח. הסיבה שהוא נבחר בסיבוב השלישי ולא בטופ 10 היא המנטליות. קי במכללות נראה לא מעוניין מדי פעם וחסר מוטיבציה. מסיבות אישיות נעדר מאימונים בקולג’ לאחריהם חזר פחות טוב לשנה השלישית שלו, התקרה שלו כאמור כנראה הגבוהה במחזור אך הוא יהיה חייב לשמור את הראש שלו במשחק כדי לחבר הכל ולהגיע לתקרה הזאת. מוריס הרסט הדרדר עד לסיבוב ה5 גם מסיבות מחוץ למגרש אך לא כאלה שקשורות לראשו אלא ללבו - בדיקה בקומביין הראתה בעיה בלב והוא נשלח הביתה. לאחר בדיקות נוספות נראה שהכל בסדר והוא יכול לחזור לשחק פוטבול, אבל קבוצות לא רצו לקחת את הסיכון וכך יצא ששחקן שאמור היה להבחר בטופ 5 נפל עד הסיבוב החמישי לידיים של הריידרס.
מוריס הוא עוד שחקן קו הגנה פנימי בדמותם של אארון דונלד וג’ינו אטקינס, הוא קטן יותר אבל אקספלוסיבי באופן ניכר ביחס לשאר השחקנים במחזור שלו, אין הרבה קרבות שהוא מפסיד ואם יש שאלות בקשר למוטיבציה של קי, מוריס הוא ההפך הגמור - שחקן שלא מפסיק ללחום. מוריס, קי ומאק יחדיו יכולים להפוך את קו ההגנה של הריידרס למפחיד בליגה, כזה שאי אפשר להתחבא ממנו כשלפחות אחד מהם הולך לנצח כל פעם כשיחד עם קו ההתקפה, יהיו החוזק העיקרי של הקבוצה.
אז פוטנציאל יש בעיקר בקו הקדמי, הקו האחורי פשוט ערפל. מלבד קארל ג’וסף, שנבחר לפני שנתיים ומשתפר מדי שנה וכאמור מלווין שהגיע מהקולטס, אין לדעת מה יהיה שכן כולם או שחקנים צעירים שזאת תהיה עונתם הראשונה בליגה או שחקנים ותיקים שמחליפים קבוצה כל שנה ולא באמת משאירים חותם. הצמד שהייתי פוקח עליהם עיניים הם גארון קונלי ואובי מלפינואו, בתקווה שם יממשו את מיקומם בדראפט. אבל עתידה של הקבוצה יקבע על ידי שני האנשים שהתחלנו איתם - קאר וגרודן, אם הקוורטרבק והמאמן הססגוני יוכלו לעבוד יחדיו ולהוציא מים מסלע ולחפות על ההגנה, לריידרס יש עתיד וורוד. אם ההפך יהיה הנכון, היחס התקשורתי אליהם יהפוך לסיסמה האלמותית של עירם העתידית: מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס.
