בהמשך לדיון המושאלים, דוגמה טובה לאיך שחקן צעיר לא יכול להצליח:
רודריגו היה היום על הספסל זידאן בברנבאו עקב מגפת הפצועים, ומיד אחרי המשחק נסע לואלדבבאס כדי לפתוח בהרכב של קסטיליה נגד בני ממב"ע. אין כדורגל בליגה הזאת, את השחקנים של קסטיליה הוא לא מכיר אבל למזלו ריאל מדריד ו-קסטיליה שיחקו שתיהן בבית בהפרש שעות סביר, אז לפחות הוא בעט קצת בכדור.
בסוף נגמר 0-0, רודריגו סחט פנדל בצלילה אותו הוא החמיץ בעצמו:
צ’אבי אלונסו פתח את העונה טוב מאוד עם סוסיאדד ב’ שנמצאת במקום השני עם 11 נקודות.
קסטיליה של ראול במקום ה-11 עם 6 נקודות וניצחון אחד בלבד.
רק חמישה מחזורים עברו אבל זה היה די צפוי שאלונסו יהיה המאמן היותר מוצלח מבין השניים. בדרך כלל עמדת הקשר האחורי מצמיחה מאמנים יותר מעמדות אחרות. ראול סמל ומגיע לו המון כבוד מהמועדון, לא בטוח שמינוי של מאמן קסטיליה אמור להתבצע רק על סמך זה. מעניין אם צ’אבי היה נשאר במועדון אם היו מציעים לו לאמן את קסטיליה.
סימאונה, אנצ’לוטי, קונטה…
מצד שני, קלופ היה חלוץ וכך גם יקיר אוהדי בארסה ארנסטו ואלורדה (והיקיר הקודם לואיס אנריקה).
בלי לחשוב יותר מידיי לעומק נראה לי שרוב המאמנים לא היו שחקנים גדולים במיוחד, ובין אלה שהיו שחקנים יש נטייה קלה לקישור אחורי והגנה. כמובן שהמסקנות על צ’אבי אלונסו וראול חסרות כל שחר כרגע.
לא שיחק ב4 מתוך 5 המשחקים של קסטיליה, ובכל מקרה זה לא טיעון רציני.
לדעתי לצ’אבי אלונסו תהיה קריירת אימון יותר מוצלחת מאשר לראול. לא קשור רק לתוצאות של חמשת המחזורים הראשונים, סתם תחושת בטן.
עמדת הקשר האחורי היא העמדה שמצריכה הכי הרבה הבנת משחק. צ’אבי אלונסו הוא מסוג השחקנים שמתייחסים אליהם כמו מאמן על המגרש. נותן הערות, יודע לכוון שחקנים בזמן אמת. נראה לי שזאת עמדה שנותנת יתרון מסוים עבור מי שמתחיל קריירת אימון.