זה לא נכון, הוא בכל משחק שיחק במקום קצת אחר ואתמול אפילו היה תקוע באגף כמה דקות. אם יש חלוץ אמיתי על המגרש זה גם עוזר לו לבוא לידי ביטוי. הוא בינתיים גם מגיע למצבים וגם נותן גול כמעט בכל הזדמנות וזה לא מובן מאליו. בהחלט הגיוני שהקבוצה מתישהו תשתפר קצת יותר. לא אומר שהוא יבקיע 25 שערים אבל 15+ בהחלט יכול להיות.
חנן כתבת על הציפיות שלך אבל מעבר לתקווה, איך זה יקרה. הרי אין מאמן שדוחף לכדורגל מודרני למשל, אין מספיק שחקנים טובים. אני לא חושב שהבעיה שלנו היא בהכרח חוסר תיאום, זה נכון רק לרביעייה האחורית.
קמאבינגה לא בהכרח צריך להבקיע, אבל כן איזה 3-4 שערים לעונה אם הוא ישחק המון, וכן לעזור בבניית מצבים או “מבשל למבשל”. סתם דוגמא: הכדור שמסר לקארים בנזמה ב-1:1 של רודריגו נגד מנצ’סטר סיטי. או הפריצה שלו בגול של ויניסיוס נגד סיטי בשנה שעברה.
כדורגל מודרני זו בעיניי סיסמה ריקה מתוכן. טיטי חוזר על זה כשהוא מתכוון ללחץ גבוה ולא לתת ליריבה לנשום. אנחנו קבוצה שמשחקת על מתפרצות ואין לנו אינטרס לשמור את היריבות בתוך התיבה שלהן.
כל הפעולות המהוססות בקישור ובהתקפה שאתה רואה הן תוצאות של חוסר התיאום וההיכרות “על עיוור” שיוצרות שטף משחק גבוה. כויני הולך עם ראש בקיר, כשרודריגו פורץ לרחבה ואף אח לא מצטרף, כשג’וד בא לקבל כדור ואף אחד לא עושה תנועה לעומק כי עדיין לא רגילים לכדורים שהוא מכניס. ככל שיעבור הזמן הדברים האלה ישתפרו.
קמא צריך ללמוד להיות חלק אינטגרלי ממשחק ההתקפה, זה שונה מלעשות פעולות התקפיות. לקחת כדור ולדהור חצי מגרש זה לא לדעת לתקוף…
איך אתה יכול לשחק על מתפרצות כשאתה ריאל מדריד בליגה הספרדית ?
קבוצות באות להתבנקר נגדנו, אם השיטה שלך זה לחכות אחורה שקבוצות יעלו הרבה שחקנים להתקפה ואז ויני יעשה מתפרצת אז שוב לא תדגדג את ברצלונה הכי חלשה שאני זוכר.
אם באים להתבנקר נגדך אז תדרוס אותם, תטחן אותם עד דק, בעונה שעברה רק הרדמנו אותם ואת הצופים עם כדורגל משעמם ושבלוני.
כשאתה נותן להן לצאת הן יוצאות. לפחות חלקן. אי אפשר לשבת על קבוצה 90 דקות, אנחנו מוצאים את האיזון בין לתת להם לצאת קדימה ולנסות את המזל במתפרצות ובין לשבת על השער.
לגבי ‘יישור הסטטיסטיקה’ הצפוי של בלינגהאם - קצת נתונים, רק כדי לשבר את האוזן:
ג’וד אמנם כבש 5 שערים, אבל עם xG של 2 שערים בלבד (קצת פחות או קצת יותר מ-2, תלוי באתר). כלומר, ג’וד מוציא מעצמו ומהמאמץ הקבוצתי כולו, הרבה יותר ממה שיש בו. כשזה בא לצד התלות הפסיכית שלנו בג’וד לכיבוש שערים - כבש 5 מ-8 השערים שלנו השנה, פלוס בישול אחד - המצב נראה די קטסטרופה, ו’יישור הסטטיסטיקה’ הצפוי הוא חתיכת אנדרסטיימנט.
כמובן ששום-דבר מזה לא מפתיע אותנו בכלל, או לא אמור להפתיע לפחות. איבדנו השנה (או בעצם לפני שנה כבר) את 30 השערים של בנזמה + 10 השערים של אסנסיו (ואני עוד מקל), וזה אחרי שכבר היו חסרים לנו איזה 10-20 שערים במשך כמה שנים, מאז העזיבה של כריסטיאנו (בנזמה לקח חלק מהנטל, אבל ממש לא את כולו). וה’מענה’ שקיבלנו לכל זה זה חוסלו, שבתרחיש אופטימי במיוחד מביא 15 שערים השנה (אם אנצ’לוטי ייתן לו לשחק בכלל). אפשר לדקדק עד מחר על 0.6 של ג’וד או 0.4 - אבל זה להתעלם לחלוטין מהסיפור המרכזי כאן.
אגב, רק כדי לסייג מעט - בהסתכלות קבוצתית המצב נראה יותר טוב (או פחות טוב, תלוי מאיפה מסתכלים על זה) - כבשנו 8 שערים כאמור, אבל עם התאמה מלאה של xG כולל של 8 שערים. זאת אומרת שמהצד השני של ההתעלות יוצאת הדופן של ג’וד - שאר השחקנים לא נותנים את שלהם בכלל, ומבזבזים הרבה יותר מידיי מצבים. אם אנחנו רוצים שיהיו לנו איזשהן ציפיות לעונה (גם אם אופטימיות במיוחד) - השחקנים האחרים חייבים to step up their game בהקדם.
בנקודות כי אין לי כח לכתוב ארוך (וגם כי רוב הנושאים כבר נידונו לאחרונה כאן בפורום):
“הקניית מערך חדש” זו סיסמא. אין שום סיבה שכמה משחקים במערך מטומטם לאורך העונה ייתן לקבוצה כלים בעוד כמה שנים, או אפילו בעוד כמה חודשים. המערך הזה כישלון ואין סיבה שבכלל נרצה להשתמש בכלי שכזה (וכל הקטע הזה של להתרגל למערך חדש הוא הרבה יותר מדי אוברסטייטמנט).
ג’וד לא יכול להיות גם בוקס טו בוקס וגם עם מספרים של תשע. הסיבה היחידה שהיא כרגע עם מספרים של תשע זה כי הוא לא משחק בעמדת הבוקס טו בוקס, לצד כמובן המון מזל ומקריות (EJB הרחיב על כך בהודעה האחרונה). וגם, כמובן, העובדה שהמדגם קטן מאוד.
ויני. הבחור איתנו כבר המון שנים. מה שהוא למד הוא למד, ומה שהוא הראה זה מה יש. הנמר לא הולך להפוך את עורו, והוא ימשיך להיות אותו הויני שהתרגלנו לאהוב ולשנוא. הדבר הנכון ביותר יהיה בכלל למכור אותו ובכסף הזה לממן את הלאנד שישחק לצד אמבפה. אבל על מי אני עובד, ויני איתנו לצד חוסלו, זה צמד טוב יותר כנראה.
פדה מפשיר ממשחק למשחק כבר 5 שנים, ולמעט שלושה חודשים בשנה שעברה, הוא לנצח בגדר פוטנציאל לא ממומש. כן, מדובר באחלה שחקן, אבל הוא הראשון לרדת לספסל מבין ארבעת המופלאים שלנו, ויהיה גם זה שישלם את המחיר כמעט בוודאות כאשר פלורנטינו ייזכר שגלאקטיקוס זה בכלל שחקני התקפה.
קמאבינגה הוכיח המון יכולות, והוא כנראה המוכשר ביותר מבין השלישייה שלפני ג’וד (היי), אבל דבר אחד בטוח, והוא שלהראות שיש לו בעיטה ברמה גבוהה הוא לא הראה. היא אפילו די דרדלה. גם לגבי מסירה ודריבל יש עוד סימן שאלה, אבל שם הוא כנראה בסדר (לא הרבה יותר מזה).
רודריגו - ראה ערך פדה.
אנצ’לוטי - כשהגיע בהתחלה אמרו שדווקא מאמן כמו אנצ’לוטי אולי מתאים לנצח על חבורת מזדקנים מוכשרת שלא כל כך צריכה שיגידו לה איך לשחק. עכשיו מסתבר שדווקא אנצ’לוטי מתאים לפתח את הקבוצה כי הוא נותן לה לשחק וככה נוצר תיאום (שזה מן טיעון מאוד מוזר שכזה)? אז מתי אנצ’לוטי לא מתאים, ולמה כל העולם ואשתו מייחסים לו ערך של מאמן שאי אפשר לצפות ממנו להוציא את המקסימום מהסגל?
לא, אי אפשר לראות את המערך כמו אותו מערך של השנה שעברה.
אם לאורך כל העונה נשחק ככה השחקנים לא יכירו את המערך בעוד 3 או 4 עונות? אני חושב שאתה מגזים, אין להם זיכרון של זבוב.
לגבי האם המערך מטומטם, הסברתי למה אני כן אוהב אותו, אבל כל הדיבורים הם באויר. נחכה בעוד כמה חודשים ואני מאמין שכולנו נגבש דעה יותר מבוססת.
אוי ברור שלא, זה לא מה שאמרתי. הטענה הייתה שהוא יחדד את כישורי הכניסות שלו מהקו השני וילמד לכבוש. ציינתי בפירוש גם במספר הודעות שהמספרים שהוא מציג לבינתיים תלויים בכך שהוא משחק בעמדה מאוד קדמית וכן שהקבוצה בנויה סביבו. במידה והוא יעבור לעמדה המקורית שלו עדיין הכישורים אותם רכש כששיחק 9 יעזרו לו גם אם ישחק בעמדה אחורית יותר.
בל לא נשכח שהוא כבש שנה שעברה 14 שערים מעמדה אחורית יותר. זה שחקן שהוא סקורר בכל מקרה. עכשיו כשהוא צריך לעשות את הכניסות האלה מספר פעמים במשחק הוא רוכש הרבה מאוד ניסיון.
למה, הבנאדם בן 30? זה שהוא איתנו המון שנים לא אומר שהוא הגיע לשיאו, רחוק מכך. יש לו עוד כל כך הרבה ללמוד, ועובדים איתו על זה.
גם לי יש ספקות לגביו ובדיוק בגלל זה אני רוצה לזרוק עליו את הקישור בעונה הזאת. שילמד לקחת את הקישור על הכתפיים שלו ולהנהיג את הקבוצה. לאחר המונדיאל היו כל מני פרסומים על בעיות בחיים האישיים, על אכזבה מהמונדיאל ועל כך שהוא שיחק עד לסיום העונה עם כאבים ברגל. מבחינתי אני עדיין מחליק לו את היכולת הרעה בחצי השני של עונה שעברה, ונותן לו את הקרדיט מחמת הספק. העונה, שהיא עונת ביניים, אני מוכן “לסכן” אותה בדביל לתת לו צ’אנס לפני שהוא יורד לספסל. מבחינת סט היכולות שלו על הנייר מדובר בשחקן על.
דווקא זכורות לי כמה פצצות שלו מרחוק, אחת אפילו הלכה לבפנים, האמת שהוא כמעט ולא עושה את זה כדי לגבש דעה מוצקה על היכולת הזאת. בכל מקרה, אם ישנם סימני שאלה עדיין על היכולת שלו, זה בדיוק הזמן לתת לו לשחק בעמדה שלו לאיזו תקופה, ולראות איפה הוא יכול עוד להשתפר.
רודריגו צריך לעשות את הפריצה. היכולת שם, הדריבלים שלו והיכולת שלו ליצור יש מאין. הבעיה איתו שהוא לא נוכח מספיק ולא לוקח על עצמו מספיק, וגם שיש לו עוד אספקטים לשפר. עכשיו כשהוא הכוכב השני בהתקפה אחרי ויני, כשהוא באנקר בהרכב, אלו התנאים המושלמים ביותר בשבילו באמת לעשות את הפריצה.
יש מאמנים שיורדים לרזולוציות יותר קטנות ומתרגלים סיטואציות מסוימות, אנצ’לוטי לא כזה, ונותן לשחקנים שלו יותר חופש פעולה. אני אישית פחות אוהב את זה אבל יש לזה גם יתרונות. יתרון אחד הוא שהשחקנים יכירו את האינסטינקטים ואופן המשחק הטבעי אחד של השני. מתי השחקן שלידך מתכוון לעשות דאבל פס, מתי הוא רוצה כדור לרגל ומתי לשטח.
בלינגהאם במקום בנזמה, והמגנים תוקפים יותר כשקיצוניים נכנסים יותר פנימה. זה לא אותו מערך אבל אפשר לצייר אותו גם ככה. בכל מקרה כמו שאמרתי בהודעה הראשונה בנושא, אפשר לראות את המערך הזה בכל מיני דרכים.
בכל אופן אני לא אומר שכל הרשימה של הדברים שאמרתי תקרה אחד לאחד. אלו הדברים שאני מקווה שנוציא מהעונה הזאת. לגבי ההתפתחות של השחקנים, זה מגיע מכך שאני מכיר בכך שהם עדיין לא שחקנים מוכחים ובשלים. הם חייבים זמן מגרש וניסיון ביחד והדברים שכתבתי לא בלתי אפשריים להשגה.
פגרת החורף כבר כאן וחשבתי לעשות סיכום של המחצית הראשונה של העונה, ולהשוות בין איך דברים הולכים עד כה למה שציפיתי שיקרה העונה.
מבחינת כדורגל אנחנו עולים על הציפיות. חשבתי שיהיה יותר קשה, שזה מאבק צמוד בינינו לבין ברצלונה, ואתלטי תהיה טובה גם מאיתנו וגם מהם. בינתיים אנחנו טובים מהם ולא בגלל שהם מאכזבים ביחס לציפיות שלי, אלא שאנחנו הרבה יותר טובים משציפיתי. אנחנו חזק מאוד בתמונת האליפות וכרגע רק ז’ירונה צמודה אלינו.
בכל זאת, העונה בינתיים לא מתקרבת לענות על המטרות שהצבתי בפתיחת העונה. יותר מדיי פציעות עצרו את ההתקדמות של הרבה מהצעירים שלנו, והמערך שאנצ’לוטי בנה עליו לעונה הזאת והיה יכול להקנות כלים חשובים לצעירים שלנו ננטש עב הפציעות שהפכו אותו ללא רלוונטי.
אז מה היו המטרות שהגדרתי?
שערים של בלינגהאם מהקישור. אחת המטרות המרכזיות שהיו ברורות כבר מתחילת העונה הייתה ליטוש של היהלום הזה. הכניסה שלו ללא כדור לרחבה בתזמון מושלם, ההצטרפות מהגל השני, היכולת לזרוק מגן ולסיים בקור רוח, כל אלו תכונות שהופכות אותו למכונת שערים, וככל שהוא עושה את זה יותר והופך למנוסה יותר גורם לו לחדד את הכישורים האלו יותר. ג’וד עושה התקדמות אדירה מהבחינה הזאת וממשיך בקצב כיבושים ויצירת מצבים, וזאת למרות שעכשיו הוא משחק יותר רחוק מהשער ועמדת המוצא שלו באגף.
10/10
ויני מפתח יכולת לשחק שלא על הקו. אחד מהיתרונות שמצאתי במערך איתו פתחנו את העונה היא להכריח את ויני לעזוב את הקו ולשחק יותר בהאלף ספייס, קצת ללמוד לשחרר את הפקק למגן השמאלי. מפה ושם אתם יועים איך זה התפתח. ויני לא הסתדר, אחרי כמה משחקים נפצע, וכשחזר למגרש והיה חלוד, חזר לסורו והמאיס את עצמו על כל אוהד כדורגל בעולם פחות או יותר. עד שחזר לכושר והתאפס נפצע שוב פעם. גם המערך איתו פתחנו את העונה כבר לא קיים.
0/10
פדה סוחב את הקישור. בתחילת העונה היה נראה שהעונה מודריץ’ וקרוס יוצאים לגמלאות, והרביעייה הצעירה תמלא את מקומם. בעוד ג’וד אמון על החלק היצירתי, מי שהיה אמור להנהיג את מרכז הקישור ולקחת אחריות הוא פדה. האורוגוואי התחיל צולע, התייצב איפשהו בהמשך, אבל רחוק מאוד מלהיות בעל הבית בקישור. באיזשהו שלב קרוס נקרא שוב לדגל כדי לייצב את הקישור ולתפוס בעלות. אמנם פדה עושה עבודה טובה אפילו כקשר אחורי, אבל רחוק מאוד מלהיות השחקן הדומיננטי שהיה נראה שיהיה עד לפני שנה. במקרה שלו אין אפילו פציעות להאשים.
3/10
רודריגו הופך לוורלד קלאס. זו הייתה ההזדמנות הגדולה של רודריגו להפוך מעוד צעיר מוכשר לשחקן וורלד קלאס. בנזמה שהיה המבקיע העיקרי של הקבוצה איננו והכל הצביע שמי שימלא את מקומו ככובש הכי טוב של הקבוצה יהיה רודריגו. עם זאת הברזילאי הצעיר לא ענה על הציפיות, וכשויני נפצע הוא השתבלל אף יותר וקרס תחת העול. רק לאחר שויני חזר והוריד ממנו את העול המנטלי רודריגו השתחרר והתחיל לכבוש, ומאז לא מפסיק. עם זאת, הוא רחוק מלהיות מנהיג ההתקפה. השבועות האחרונים בהחלט מעודדים יותר לגביו וממלאים בתקוות לגבי ההמשך.
6/10
התקדמות הצעירים האחרים. קמא, טשואמני, גולר, כולם סבלו מפציעות וההתקדמות שלהם נעצרה, גם האישית וגם הקבוצתית. מהבחינה הזאת התבזבזה לנו חצי שנה של ניסיון שהיו יכולים לצבור, אך במקום זה נאלצנו להסתדר עם השחקנים המבוגרים שלנו, בעונת מעבר שבה הם היו אמורים לתקוע יתד ולקבל אחריות. טשואמני חזר לעצמו אחרי חצי שנה נוראית לאחר המונדיאל עד שנפצע, קמא גילה יכולת אדירה וגרף שיפור חיובי עד שנפצע גם הוא. יש עוד חצי עונה לפנינו ועדיין אפשר יהיה להמשיך את ההתקדמות מהמקום בו הם עצרו.
3/10
בסך הכל תהליך העברת השרביט לא עובד טוב עד כה כמתוכנן, בעיקר בגלל הפציעות שדפקו אותנו כהוגן. היו גם נקודות חיוביות בלתי צפויות, לונין, ברהים, אבל בסך הכל חצי עונה ראשון שהיה יכול לתת לנו הרבה יותר עבור הפרויקט שלנו. אנחנו עדיין מניחים הרבה יותר משקל ממה שהייתי רוצה על המבוגרים, מקווה שבחצי השני של העונה דברים ילכו יותר חלק עבורינו.
אפשר סופסוף לראות את ניצני הפירות של המהלך הזה. במשחקים האחרונים אנחנו רואים את ויני עוזב את הקו ואשכרה מצליח לשחק, ולשחק יפה. במשחק האחרון שלנו מול אוסאסונה הוא הצליח לעשות שער מהמרכז אחרי שחטף כדור לבלם, לאחר מכן הגיע לעוד מצב מעולה שוב מהאמצע אחרי מסירה של רודיגר, וגם השער השני שלו הגיע מההאלף ספייס ולא מהאגף. אנחנו מתחילים לראות את ויני הרבה יותר מגוון, הרבה פחות צפוי, ובעוד הוא עדיין יכול לעשות את המהלכי סולו האלה מהאגף וגם משתמש בהם לא מעט עדיין, מאז שחזר מהפציעה האחרונה והתייצב הוא מגוון יותר, כבר לא צפוי ובלתי עציר.
במשחק האחרון שלו מול אנגליה הוא שוב פעם יצר שני מצבים מעולים מהאמצע, אחד נעצר על ידי קייל ווקר לאחר שכבר הכניע את השוער (והאנגלי גם נפצע בספרינט הזה והוחלף), והשני הסתיים בגול של אנדריק. מעבר לזה הוא היה מאוד אקטיבי גם באזורים שהם לא אגף ימין. (מצרף תקציר של המשחק שלו אם מישהו מעוניין לראות)
אני מתישהו כבר איבדתי סבלנות לתהליך הזה ורציתי שקרלו יפסיק עם השטויות ויתן לו לשחק באגף, כבר השלמתי שהוא יהיה שחקן אגף ולא יותר מזה, אבל אפשר לראות שהוא משתפר בזה וכבר עכשיו הוא לא חסר מושג כמו שהיה עד לפני התקופה האחרונה. קשה לנו להכיל את זה כי אנחנו כבר זמן רב איתו והוא עבר כברת דרך משמעותית איתנו, אבל הוא עדיין שחקן צעיר שיכול ללמוד ולהשתפר, והעונה הוא עושה בדיוק את זה.
אבל עם כל הכבוד לעונה הנוכחית, מה שיותר חשוב זה השנים הקרובות והמשך הפרויקט. מי שאמור להצטרף לפרויקט אם כל התוכניות ילכו כמתוכנן הוא גם אלפונסו דייויס, מגן תוקף שיכול לשרוף את האגף. ויני הישן היה מגביל אותו לעשות עבודת פליימייקינג וחוסם לו את האפשרות להצטרף מהאגף. היום כבר לא, ויני יודע להיכנס לאמצע ולשחק גם משם, והוא לא מוגבל לבלטה אחת במגרש.
שאפו ענק על המהלך הזה של קרלו. בנוסף לשיפור הזה, במשחקים האחרונים אנחנו רואים שכשגם שהוא מתעצבן ורב עם השופטים והיריבות, הוא עדיין נשאר במשחק ומספק את הסחורה. אנחנו רואים שלמרות שהתלות בו כל כך גדולה הוא עדיין יודע איך לא לכפות את עצמו על המשחק, הוא מוצא דרך לבטא את עצמו מבלי לדפוק את שאר הקבוצה.
השלב הבא הוא להיות פחות נאחס, קשה מאוד לאהוב אותו. אני יודע שהוא עובד על ההתנהגות שלו ויש פעמים שזה גם מצליח לו, אבל הוא באמת צריך לפתח קצת resilience ולהבין שכל עוד שהוא שחקן מכריע ברמה שכזאת הוא לא יקבל יחס אדיש מהיריבות והקהלים שלהן. הוא דפק את כל התדמית שלו ועכשיו כדי להפוך למותג בינלאומי הוא יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה, אבל בשביל זה הוא צריך כבר מעכשיו לעבוד על זה ולפחות לא להעמיק את הבור בו הוא נמצא.
בעונה הבאה, עם אמבפה שיוריד מעליו המון לחץ ופוקוס, עם ההתקדמות שהוא כבר עשה ולא מן הנמנע שימשיך לעשות, ובתקווה בלי כל כך הרבה פציעות, אני מקווה לעונה של כדור זהב ממנו.
