המחצית השנייה כיבתה כל שמץ של אופטימיות מהחצי הראשון. הקבוצה הזאת כל כך חלשה מנטלית, ברגע שהיינו צריכים קצת לסבול נראינו כמו ערימה של חרא. במזל גדול לא ספגנו שער שהיה גורם לקבוצה שוב לעשות במכנסיים ולהפוך לבדיחה של אירופה. על ניהול המשחק של קיקה באמת שלא רוצה להרחיב.
מקצועית- מילים טובות למסי ששוב פשוט עושה שערים מכלום והעלה הילוך כרגיל שצריך אותו. השער השני שכבש ונפסל זו פשוט בושה, שער של כשרון טהור בכדורגל פוסלים על כלום אבל פנדלים של כלום בפיתה מנפיצים בכל רגע נתון- פשוט דוחה.
מעבר לזה מגיעה מילה טובה דה יונג שנתן משחק מצוין (השחקן היחיד בקבוצה שנראה בנוי לרמות הגבוהות מבחינת השילוב של כושר גופני, פיזיות וטכניקה) ולסמדו עד המסירה האחרונה, כרגיל. לנגלה לא מבריק אבל מדובר בגבר.
בפן השלילי, סוארז כבר לא בנוי לרמות האלה, עצוב אבל זה המצב. רקיטיץ’ זה פשוט קטסטרופה, אין מילה אחרת. גריזמן למל"ם, כבוי, אדיש- לא יכול לראות אותו. גם החוסר בטחון של אלבה בחצי השני כשהוא משחק בטראומה מוחלטת זה לא דבר רציני. רוברטו לא מספיק טוב, בינוניות לשמה אבל לפחות נותן את הכל. על פיקה וטר שטגן אין לי שום דבר מיוחד להגיד בנוגע לאתמול.
ביום שישי אין לנו יותר מדי סיכוי, אנחנו אנדרדוג ברמה שלא היינו לעולם באף משחק צ’מפיונס מאז מסי, ולצערנו, אנחנו לא יודעים לשחק כאנדרדוג, אבל זה עדיין משחק אחד ונקווה שמסי יהיה כשיר אחרי הפצצה של קוליבאלי, אחרת גם הסיכויים המעטים שקיימים ייעלמו.