באיחור גדול, הסיכום שלי לניצחון: מה עם המחצית הראשונה?| לכבוד השנה החדשה נתחיל בחיובי. ריאל מדריד ניצחה במשחק הכי קשה שלה עד עכשיו, וזה חשוב מאוד, זה קרה בערב די פושר של ג’וד בלינגהאם וראינו שהקבוצה מסוגלת לעשות משהו בלעדיו על אף החוסר הגדול. אם היו אוהדים אופטימיים שציפו שניתן קונטרה למופע של ברצלונה עם שירה בתנועה – זה לא קרה, ולמען האמת זה גם לא יקרה. מעניין מתי ניתן חמישייה גם נגד הנמושות של הליגה. בניגוד לכל מיני משחקים כמו נגד חטאפה, הפעם זו רמונטדה שמתקבלת על הדעת. כי סוסיאדד קבוצה חזקה מאוד, יודעת מה היא רוצה מעצמה, יציבה, מאוזנת וכדומה. המחצית השנייה מספקת אותי. ככה נראית קבוצה גדולה.
זו רמונטדה שלישית של ריאל בחמישה מחזורים, עיין ערך סראגוסה בעונת 2004-05, והקבוצה בהחלט משחקת עד לדקה ה-90 ומראה אופי גם אם אין על המגרש כבר סרחיו ראמוס, כריסטיאנו רונאלדו ראול או חואניטו. אני אף פעם לא שופט רק על סמך תוצאה ומקווה שהשחקנים מקבלים לאט לאט ביטחון הן ברמה האישית והם ברמת הקבוצה.
אבל יש דברים רבים שמוציאים אותי מדעתי. דברים שלא צריכים לקרות. אני לא מדבר כבר על הסגל, חרשנו את הסאגה הזו וזה רק מוסיף לתסכול. העניין “הפעוט” הזה של המחצית הראשונה, פתיחת המשחק האיומה שוב ושוב ושוב. הבלבול בהגנה, אף אחד לא יודע איפה לעמוד. כל פעם אנחנו ‘מופתעים’. ריאל לא מסוגלת לשמור על שער נקי. ספגנו בדקה השלישית מאלמריה, בדקה החמישית אתמול ובדקה ה-11 נגד חטאפה. יש יותר מדי שכונה, יש יותר מדי כאוס. כמה היה חסר שהגול של קובו היה נחשב למשל, והגיע לו לכבוש, ואז לך תרדוף אחריהם ב-2:0? הם גם הגיעו לעוד הרבה מצבים.
אני גם לא רואה התקדמות בריאל בכל מיני אספקטים כמו לחץ גבוה – ראיתם אתמול את סוסיאדד עושה את זה כמה דקות (וריאל גם בלי ארבעה פלאי תבל מסוגלת, אפשר ללחוץ גבוה גם אם טוני קרוס משתחל להרכב למשל), משחק ההתקפה מגוון אבל עדיין בעיקר על סמך יכולת אישית ולא שיתופי פעולה בין שחקנים, דאבל-פסים וכן הלאה.
משחק ההתקפה – רודריגו סופר-מאכזב. 422 דקות בלי שער זה רע, “זה לא יכול לקרות” כשוויניסיוס ג’וניור פצוע. רודריגו היה שחקן שמקבל החלטות פרפקט ברחבה, יודע מתי לבעוט גבוה, מתי שטוח, מתי לפינה הרחוקה, הוא היה לא צפוי. ראיתם איך ברהיס מנדס וקובו בעטו מרחוק וראיתם איך רודריגו? הוא מוריד את הראש, הוא לא מספיק מבקש את הכדור, הוא מאכזב. דור הופמן שאל אותי ואמרתי שאני עדיין לא ויתרתי על רף של 20 גולים העונה. אני לא רוצה ‘להוריד אותו’, אלא להרים לוויניסיוס שלא קל להיות בנעליים שלו, הציפיות ממנו גבוהות ורק עכשיו רודריגו מבין “איך זה מרגיש”.
נצטרך להתחיל להתרגל לזה שג’וד לא יהיה MVP בכל ערב. סוסיאדד שמרה אותו קצת אישית, הנעת הכדור הייתה תקועה והוא ירד אחורה מאוד. קבוצות יבינו את התנועה שלו מקו שני. אתמול הוא עשה את מה שהוא כל כך טוב בו רק בתוספת הזמן.
ואם כבר הצטרפות מקו שני – פדה ואלוורדה – בעט, ילד, בעט. מבחינתי שישים את החולצה של נבחרת אורוגוואי בחדר ההלבשה וישמע את המנון. זה בדיוק מה שאני רוצה לראות ממנו ועכשיו שלא יביט לאחור. מעבר לשער הפנומנלי והבעיטה הכל-כך ייחודית – היה לו עוד מצב. פדה שמסיים משחקים שלמים בלי לבעוט לשער זה בזבוז, והוא צריך לתקוף יותר ופחות להיות מגן ימני שני שעוזר לדני קרבחאל, אתמול בקושי תקפו מהצד הזה. אותה התלונה יש לי גם לאדוארדו קמאבינגה.
הלאה, למגינים, החלק הטוב במשחק. אני לא מקל ראש בזה שפראן גארסיה היה קטסטרופה בהתחלה וזו לא פעם ראשונה שקשה לו בהגנה, בספרד נכתב שהיו אפילו כמה שריקות בוז מהקהל, והוא התגבר על זה, הראה כמה הוא חזק מנטאלית. פרלאן מנדי בישל עשרה שערים בארבע שנים ופראן אתמול פינק כהוגן בשני בישולים, בעיקר הבישול השני מרשים. המהירות שלו היא יתרון גדול, הוא רעב לעלות קדימה כמו רוברטו קרלוס ומרסלו בזמנו, כפיים. הייתי מאלה שרצו לצנן את ההתלהבות מפתיחת העונה של דני קרבחאל אבל אתמול הוא המשיך להיות אריה מבלי לנוח והיה לו גם מבצע פנומנלי עם הכניסה לרחבה, חשבתי שהוא ייאבד והנה הוא עבר עוד אחד ועוד אחד וכמעט היה לו מה לספר בארוחת שישי הבאה עם המסירה לחוסלו שהתפקששה. ועדיין לשמור עליו בכל משמר.
אתם מכירים אותי, זה נדיר שאני מעלה פוסט על דברים כאלה באמצע המשחק, אבל הייתי חייב. אני עדיין לא נרגעתי מהחילוף של קרלו אנצ’לוטי. זה פשע לכל אוהד כדורגל, בטח לריאל מדריד. אתם יודעים, ואנדרליי לושמבורגו פוטר לפני כמעט 20 שנה אחרי שהתבנקר נגד חטאפה, ניצחון לא עזר לו. רונאלדו הוחלף והיה בלאגן. חוסלו מבקיע מכל הלב, נוגח, עושה את מה שהוא בהחלט טוב בו, הוא בטירוף – והוא היה בהלם כשהוחלף. חבל שלא קיבלנו קצת יותר מהפריים הזה, הקלוז-אפ עליו. זה פשוט פשע שריאל מדריד משחקת נגד ריאל סוסיאדד, בבית, עם כל הכבוד שיש לי לבאסקים, ואכן ההערכה היא רבה – עם שחקן התקפה אחד בלבד. אנצ’לוטי היה צריך להעיף את טוני קרוס במחצית כי הוא היה חלש מאוד בהגנה וגם לא ניהל את המשחק, קמאבינגה היה פותר את הטיילת. הקבוצה השתפרה בלי החילופים אבל זה לא משנה. קרלו כן ‘מחשבן’ לכוכבים, כי גם לוקה מודריץ’ לא בהכרח היה נחוץ אתמול. אני חושש שקרלו יפריע לנו במאבק האליפות.
ברהים דיאס, ושוב ברהים. בקיץ אמרתי כמה לדעתי הוא שחקן פחות טוב ממרקו אסנסיו אבל עזבו. בהתחשב במה שיש הוא חייב לשחק, בטח כשוויניסיוס איננו. הוא מהיר, הוא תחבולן, הוא בהחלט דריבליסט טוב, הוא רעב. אתמול שוב בפירורים הוא עשה הכל נכון – הריצה לעומק, ההרמה המדויקת ומלאת חן לג’וד שכמעט הבקיע. אי אפשר לייבש אותו כל העונה ואז לצפות למשהו. הוא חייב לשחק מבחינתי נגד אוניון ברלין.
זה המשחק לרוטציות לפני הדרבי. בהתקפה אין הרבה מה לעשות ואולי לספסל את רודריגו – יש למטבע שני צדדים. מצד אחד להוריד לחץ ומצד שני אתה עלול ‘לגמור’ אותו. אבל כן אני מקווה לראות את לוקאס ואסקס ונאצ’ו המקופחים – משחקים, את לוקה מודריץ’, את ברהים דיאס. אגב אורליאן טשואמני בערב נפל, שכחתי כבר שהוא משחק, אבל זה לפעם אחרת. אני חושב על כל הילדים המאושרים בני ה-10 שחוסלו גרם להם לחזור לבית הספר שמחים ואני שמח בעצמי. האללה מדרי
