והיום עם השור היחידי שעוצר כשרואה אדום.
שיקגו בולס:
פרופיל:
עיר: שיקגו, אילנוי.
אוכלוסיה: 2.842 מיליון תושבים.
אולם: יונייטד סנטר (20.9 אלף מושבים).
בעלים: ג’רי ריינסדורף.
ג’נרל מנג’ר: גאר פורמן.
מאמן: פרד הויברג (עונה 4).
היסטוריה:
אליפויות: 6.
אליפויות קונפרנס: 6.
הופעות בפלייאוף: 35.
האגף המקצועי:
נשארו: עומאר אשיק, כריסטיאנו פליסיו, ג’סטין הולידיי, רובין לופז, לאורי מרקאנן, קמרון פיין, בובי פורטיס, דנזל ולנטיין, זאק לאבין, אנטוניו בלקני.
הגיעו: ג’בארי פארקר, וונדל קארטר ג’וניור (רוקי), צ’נדלר האטצ’ינסון (רוקי), ג’וליאן סטון, ראולי אלקינס, אנטוניוס קליבלנד.
עזבו: ג’ריאן גראנט, שון קילפטריק, דייויד נ’וואבה, פול זיפר, נואה וונלה.
חופשיים שטרם הוחתמו: ריאן ארסידיאקונו.
סך משכרות: 103,955,448 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: דאן/פיין
שוטינג: לאבין/הולידיי/בלאקני/קליבלנד
סמול: פארקר/ולנטיין/הטצ’ינסון
פאוור: פורטיס/קארטר ג’וניור
סנטר: מרקאנן/לופז/פליסיו/אשיק
מה שהיה:
טוב, שיקגו, קבוצה עם עשור אחד חזק, עם השחקן הטוב בהיסטוריה ברזומה, עם אחת הטרגדיות הספורטיביות הגדולות (רוז), עם עוד ועוד קבוצות מבטיחות שהגיעו לכלום ועכשיו עם תקוות לעלות על דרך המלך. שנות ה-90 היו השנים הגדולות של הפרנצ’ייז עם מייקל ג’ורדן וסקוטי פיפן. מאז הבולס בנו כמה קבוצות מבטיחות ובראשן הבייבי בולס המקוריים עם בן גורדון, קפטן קירק היינריך, לואול דנג וטייסון צ’נדלר (מישהו זוכר את כריס דוהון האגדי?) שלא הגיעו כמובן לכלום כי, טוב, גורדון לא היה משהו והיינריך בעיקר דיגמן משקפיים.
בהמשך היו הבייבי בולס 2.0 עם היינריך ודנג שעדיין שם רק שהפעם היו שם ג’ואקים נואה וג’ימי באטלר הנפלאים וכמובן דרק רוז האדיר. הקבוצה ההיא הייתה קרובה, מאוד אפילו, אבל הפסידה כמו כולם למיאמי בגמר האזורי. עונה אחר כך די רוז נפצע מול פילי ומשם הקבוצה הלכה והתפרקה יחד עם הברכיים של רוז.
בעונה שעברה הבולס שמו רשמית סוף לקבוצה ההיא כשג’ימי באטלר נשלח למינסוטה. העונה של הבולס הייתה נורא מעצבנת מבחינת האוהדים, מצד אחד נבחר רוקי מצוין אבל מצד שני כולם קיוו לטאנק כהילכתו וקיבלו בסוף משהו תקוע בין לבין, הבולס היו היחידים בתחתית שניסו לנצח ובסוף בחרו די מאוחר בדראפט. על הדרך פורטיס הרביץ למירוטיץ’ שבהמשך נשלח בטרייד לפליקנס ושם הזכיר כמה הוא טוב ולמה הבולס חיכו לו בזמן שכיכב בריאל מדריד.
הבולס עם כך, הצליחו שוב לתסכל את הקהל והוכיחו שלא רק אליפות הם לא מסוגלים לקחת, אלא גם טאנק הם לא יודעים לעשות, בקיצור, ההגדרה של בינוניות מייאשת.
הוא שיהיה:
בקיץ הבולס עשו כמה מהלכים טובים ומצד שני מהלך אחד פשוט לא טוב. ההחתמה של ג’בארי פארקר היא טובה ועם הרבה פוטנציאל ולאור העובדה שהעונה השנייה לא מובטחת, אין סיכון ממשי פה. אם פארקר יהיה בריא, הבולס קיבלו פוטנציאל אולסטאר ואם לא אז נפטרים ממנו עוד שנה. גם הבחירה בוונדל קארטר בדראפט הייתה מעולה. היו דיבורים על יאנג ובמבה אבל בסוף זה נסגר על קארטר וטוב שכך. וונדל גבוה מוכשר שיודע לקלוע, לחסום ולקחת רב’ ואם יקבל את הדקות שלו, אפילו ליד מרקאנן, הבולס יכולים לסגור קו קדמי לעשור.
המהלך הרע היה ההחתמה מחדש של זאק לאבין. לאבין בעיקר מטביע, הוא לא מנהל משחק גדול, לא קלעי מבריק, לא שחקן הגנה מרשים ולא סובל מעודף IQ כדורסל. שיקגו קיבלו דרך יציאה כשהקינגס (מי אם לא הם) שמו לו 78 מ’ דולר ל-4 שנים על השולחן והכל היה מוכן לפינוי השטח אבל הבולס החליטו להשוות. נכון שיש סעיפי הגנה מפציעות אבל גם אם הוא יהיה בריא, הוא עדיין לא קרוב לפוטנציאל אולסטאר ובעיקר יתקע להם את התקרה ויפריע קצת להיות גרועים.
היה גם המהלך הלא ברור, ג’ריאן גראנט נשלח תמורת כלום ולא ממש ברור לי למה, הוא שחקן סולידי מהספסל וגם ככה מאחורי דאן אין כלום אחרי שנ’וובה שוחרר גם הוא. תוסיפו את הדם הרע שעבר בין הבולס לדאן בקיץ (טענו שהוא לא משקיע מספיק בהכנה לעונה בעוד שדאן הראה שהוא חורש חדר כושר) שעלול לעלות ברכז ממורמר ותבינו שאת גראנט היה צריך להשאיר. הגם שאין פה באמת חיסכון כלכלי משמעותי.
בנימה אישית:
בשנת 1991 נסענו לטיול שורשים בהונגריה עם סבא שלי ומהטיול הזה הבאתי הביתה חולצה של הבולס. זה היה תחילת הרומן שלי עם הפרנצ’ייז אותו אני אוהד עד היום כמובן. ג’ורדן הביא אליפויות, רוז ריגש, באטלר הביא תקווה, את דנג ונואה ממש אהבתי על הלוחמנות והנשמה ואפילו את קפטן קירק חיבבתי עם המראה אנטי כדורסלן שלו. אני לא יכול להגיד שכיף לאהוב את הקבוצה בשני העשורים האחרונים אבל זה מה יש ועם זה חיים.
הקיץ הזה היה לפעמים טוב ולפעמים רע, כמו הקבוצה הזו באופן כללי. לאבין הוא החלטה רעה, פארקר החלטה מרגשת, וונדל החלטה טובה. חייב להגיד שאני סופר את במבה ויאנג כפוטנציאל באסטים הכי גדולים בדראפט אז החלטתי שאם אין דונצ’יץ’/אייטון/בגלי אז תנו לי וונדל או שיי אלכסנדר, בסוף סגרנו על וונדל.
כולי תקווה שמרקאנן ימשיך לצמוח, שקארטר יקבל דקות (ושמישהו יעיף את פורטיס כבר, איך זה שמי שקיבל ממנו את האגרוף הוא זה שנשלח בטרייד?) ושהפעם נצליח לעשות טאנק כראוי בדרך לסטאר בדראפט הבא.
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: מרקאנן מעלה מספרים, וונדל מועמד לרוקי העונה, פארקר בריא וכל השאר רע וגרוע. הבולס מסיימים בין 5 הגרועות בליגה אבל מרוויחים 3 צעירים לעתיד ופונים לבחירה גבוהה בדראפט.
-
תסריט פסימי: מרקאנן מעלה מספרים, וונדל מועמד לרוקי העונה, פארקר בריא, לאבין לומד לשמור, דאן מועמד לשחקן המשתפר, הבולס עושים סטרץ’ ניצחונות אחרי פגרת האולסטאר ובוחרים שוב 7-9 תקוע, העתיד על המתן.
-
תסריט ריאלי: הבולס יהיו כנראה קבוצה סבירה, לא מספיק גרועים בשביל ליפול לבחירת טופ 5 אלא יותר כמו בתסריט הפסימי, 7-9. לצערם המזרח השנה כולל כמה נמושות ובמערב הקינגס תמיד גרועים וגם הסאנס עוד לא מוכנים לפרוץ. תהיה עונה חלשה נוספת שתיגמר בבחירת ביניים בלוטרי ובתקווה שהמועדון יצליח קיץ הבא לראשונה להחתים שחקן משמעותי בשוק החופשי (סליחה בוזר, אבל אתה לא שחקן משמעותי).