והיום: נטישה 2.0.
קליבלנד קאבלירס:
פרופיל:
עיר: קליבלנד, אוהיו.
אוכלוסיה: 478 אלף תושבים.
אולם: קוויקן לאונס ארנה (20.5 אלף מושבים).
בעלים: דן גילברט.
ג’נרל מנג’ר: קובי אלטמן.
מאמן: טיירון לו (עונה 3).
היסטוריה:
אליפויות: 1.
אליפויות קונפרנס: 5.
הופעות בפלייאוף: 22.
האגף המקצועי:
נשארו: ג’ורדן קלארקסון, ג’ורג’ היל, קייל קורבר, קווין לאב, לארי נאנס, צ’די עוסמאן, צ’נינג פריי, ג’יי אר סמית’, טריסטאן תומפסון, אנטה זיזיץ’, אוקארו ווייט (לא מובטח).
הגיעו: קולין סקסטון (רוקי), בילי פרסטון (רוקי).
עזבו: לברון ג’יימס, חוסה מנואל קלדרון, ג’ף גרין, לונדון פראנטס, קנדריק פרקינס.
חופשיים שטרם הוחתמו: רודני הוד (מוגבל), ג’ון הולנד.
סך משכרות: 110,376,179 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: היל/סקסטון/קלארקסון
שוטינג: סמית’/קורבר
סמול: עוסמאן
פאוור: לאב/נאנס/ווייט
סנטר: טריסטאן/פריי/זיזיץ’
מה שהיה:
היה רע ואז היה טוב ואז היה ממש רע ואז שוב די טוב ועכשיו עוד פעם רע. בעיקרון כל ה-Mindset של הקאבס משתנה לפי איש אחד, לברון ג’יימס. הקינג הגיע לליגה ב-2003 באחד משלושת מחזורי הדראפט הטובים אי פעם (נכון ל-2018). הוא הגיע ישר מהתיכון ומיידית הפך לפקטור רציני בליגה הטובה בעולם. עונת 1997-98 היתה האחרונה של הקאבס בפלייאוף ואז הובילו אותה שון קמפ, ווסלי פרסון וביג זי אילגאוסקאס. הקבוצה עברה משם ל-5 שנים גרועות בתחתית ואת עונת 2002-03 סיימו במאזן מביש של 17 ניצחונות.
באותו קיץ הם בחרו ראשונים בדראפט והרי לכם, היישר מתיכון סט. וינסנט-סט. מארי, לברון ג’יימס (אגב, גם ג’ייסון קאפונו נבחר על ידם באותו הדראפט בסיבוב השני). הקאבס הרכיבו קבוצה די גרועה סביב לברון עם שמות גדולים כמו קווין אולי, איירה נובל וג’לייני מק’קוי וגם מהלכי אמצע העונה לא היו מועילים מדי. סביב לברון וקרלוס בוזר הקאבס רצו ל-35 ניצחונות וכשלברון נבחר לרוקי העונה. בשנה הזו, כמו בזו שאחריה, הקאבס המשיכו להתקדם אבל לא הגיעו לפלייאוף.
רק בעונתו השלישית של ג’יימס בליגה, 2005-06, הם סוף סוף חזרו לפלייאוף אחרי 7 שנים ארוכות. כך שנה אחרי שנה הקינג הגיע לפלייאוף אבל להוציא גמר אחד, הוא לא הצליח להגיע רחוק מדי. ב-2010 ג’יימס עזב בשביל אליפות כפול שתיים במיאמי ובהמשך חזר הביתה. ב-2016 הקאבס לקחו אליפות וג’יימס סוף סוף הביא תואר לאוהיו.
העונה האחרונה הייתה קשה מאוד לקאבס, בקיץ קיירי עזב לבוסטון תמורת אייזאה הפצוע כמהלך מבריק של דני איינג’ שעשה מהלך Sell High קלאסי לקאבס תוך שהוא מנצל את הפלייאוף של אייזאה ב-2017 ואת הרצון של קיירי ללכת להוביל קבוצה. מעבר לזה הקאבס פשוט לא הצליחו להתחבר והמערכת נראתה עייפה ושחוקה. לברון נראה היה מתוסכל ועייף ולראשונה אנושי. בפברואר הקאבס ניסו לעשות מהפך כשהחתימו את קלארקסון, נאנס, היל והוד ונפרדו על הדרך מאבני היסוד של הקיירי טרייד, אייזאה וקראודר.
זה לא ממש עזר והקאבס המשיכו לקרטע קשות עד הפלייאוף וסיימו במקום ה-4 בלבד במזרח הבינוני. בפלייאוף הם היו כבר בדרך הביתה בסיבוב הראשון כשהפייסרס עשו להם את המוות עם קבוצה לוחמנית בהנהגת השחקן המשתפר של העונה, אולאדיפו. איכשהו לברון הצליח לסחוב את הקאבס לחצי הגמר, שם כמו בהזמנה, חיכו הראפטורס החלביים. זה נגמר בסוויפ קליל. גמר המזרח היה חגיגה, הסלטיקס הצעירים הביסו את הקאבס פעמיים בבית, לברון סחב איכשהו את הקבוצה לשיוויון באוהיו לפני שכל קבוצה שמרה על הבית שלה במשחקים 5/6. במשחק 7 הגיעה קבוצה עייפה מקליבלנד עם כוכב מיואש למשחק נגד קבוצה צעירה ורעבה. אולי הלחץ, אולי הציפיות שנוצרו, אולי האולם הביתי, לא ברור מה קרה אבל הסלטיקס קיבלו שיתוק התקפי והקאבס ניצחו ועלו.
וכך, למרות עונה גרועה ומלאה שינויים ובלגן ולמרות עונה זוועתית של קווין לאב, לברון שוב הגיע לגמר הנ.ב.א והפעם לבד מתמיד. בגמר זה כבר היה גדול עליו והמהלך ה"גאוני" של סמית’ בבאזר של משחק 1 חיסל כל טיפת תקווה שעוד הייתה קיימת ללברון בלב. בקיץ היה קצת מתח, אולי הקינג ימשיך אבל לרוב היה ברור שלא. זה כבר לא הרצון בטבעת כמו ב-2010 וההודעה לא הייתה גרנדיוזית כמו באותו קיץ (לא 1, לא 2, לא 3…), זה היה צנוע ושקט ולברון פשוט הודיע שהוא עובר ללוס אנג’לס לשחק עם הלייקרס.
הוא שיהיה:
יהיה רע. זהו.
טוב צריכים לכתוב משהו אז ננסה. מלבד לברון הקאבס איבדו גם את ג’ף גרין שהייתה הפתעה גדולה בעונה שעברה וזו עוד מכה לסגל הכל כך שברירי שבו לברון היה הדבק שהחזיק את הכל מהתפוררות. הקאבס פתחו את הקיץ עם חודש של כלום, פשוט כלום. הם בחרו את סקסטון בדראפט ואיפשרו גם לקלדרון ללכת (וגם לפרקינס, כן הוא עדיין רשמית פעיל, לכו תבינו). בהתחלה זה היה נראה שקליבלנד מחכים להחלטה רשמית של ג’יימס ואחרי ההודעה הם היו נראים בשוק למשך 3 שבועות אבל השבוע הם קצת יצאו מהשוק והחליטו שלא הולכים לטאנק אלא מנסים להישאר תחרותיים. בניגוד לעזיבה הקודמת של ג’יימס, ב-2010-11 אין להם את הנכסים בשביל להשיג בחירה גבוהה (באותה עונה שלחו את מו וויליאמס תמורת בארון דייויס ובחירה בלתי מוגנת שהפכה לבחירה ראשונה שהפכה לקיירי).
הקאבס יעבירו עונה על סף הפלייאוף כנראה, קווין לאב יחזור לתת 25 ו-10 שלא יובילו לשום מקום, הם ימשיכו לסבול את סמית’ ולשלם הרבה כסף לטריסטאן תמורת כדורסל לא מודרני ולא רלוונטי בעליל ובעיקר יקוו בכל זאת ליפול בבחירה גבוהה בקיץ הבא (הגרלת לוטרי בכל זאת). מה שבטוח זה שהפעם אף חולצה של ג’יימס לא נשרפה, הוא עזב בצורה שונה ולראשונה יהיה לטיי לו קצת שקט לאמן את הקבוצה (או סתם להגיע לאימונים ולצעוק הוראות מטופשות, או משהו שהוא לא עושה שם בפועל תחת הכינוי “מאמן”) ויהיה זמן לפתח את סקסטון ולראות מה הוא שווה. מצד אחד, בניגוד ל-2010 הם הפעם לא מספיק גרועים בשביל להיכנס לרצף עונות עם בחירות גבוהות ולהשתקם מהדראפט (ולא שזה ממש עזר פעם שעברה) אבל מצד שני, לפחות נשאר להם אולסטאר בשיאו והם לא עיי חורבות.
בנימה אישית:
בהתחלה מאוד חיבבתי את ג’יימס וממש התבאסתי כששמעתי, בעודי נופש בטורקיה, שהוא הפסיד למג’יק והווארד בגמר האזורי. ההחלטה גרמה לי ממש לסלוד מג’יימס והתחלתי לקוות שיכשל, כך שהגמר ב-2011 נגד המאבריקס היה נפלא מבחינתי. אחרי החזרה לקאבס התחלתי לאט לאט להבין את הגדולה שלו ושאין מה לבזבז זמן בסלידה אלא צריך להעריך את מה שקורה לנו מול העיניים.
אז עכשיו הקאבס שוב יהיו גרועים, לא כמו ב-2010 אבל גרועים ונשאר רק לחכות ולראות מה צופן להם העתיד והאם הם יחזרו להיות רלוונטים בשנים הקרובות או יעלמו להרבה מאוד זמן שוב.
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: לאב מחמיץ משחקים פה ושם, הקאבס בבלגן מקצועי, טיירון לו ממשיך “לאמן” וקליבלנד נושרים למקום 10-11 במזרח ובלוטרי זוכים בבחירה גבוהה ממנה מנסים לצאת לדרך חדשה.
-
תסריט פסימי: קווין לאב טוב, ממש טוב, מינסוטה טוב, סמית’ חוזר מפסיכיאטר אדם ישר ומסודר, קורבר שובר שיא שלשות עונתי, סקסטון גניבת הדראפט והקאבס נכנסים למקום ה-8, עפים סיבוב ראשון נגד בוסטון ונתקעים עם בחירת דראפט אמצעית וחסרת תועלת.
-
תסריט ריאלי: קליבלנד יהיו בינוניים מינוס, עקרונית, אם לא לברון שנה שעברה, הם מסיימים בלוטרי ועמוק אבל עכשיו נראה לי שללא הלחץ של הקינג והציפיה להצלחה וללא עייני הליגה כולה עליהם, יהיה רגוע ושקט והם יעשו עונה שקטנה על סף הפלייאוף ויפספסו באיזה שניים-שלושה ניצחונות בדרך מקום 9-10 ובחירה בתחתית הלוטרי.