והיום: טקסס 1.0:
דאלאס מאבריקס:
פרופיל:
עיר: דאלאס, טקסס.
אוכלוסיה: 2.254 מיליון תושבים.
אולם: אמריקן איירליינס סנטר (19.2 אלף מושבים).
בעלים: מארק קיובן.
ג’נרל מנג’ר: דוני נלסון.
מאמן: ריק קרלייל (עונה 11).
היסטוריה:
אליפויות: 1.
אליפויות קונפרנס: 2.
הופעות בפלייאוף: 21.
האגף המקצועי:
נשארו: דירק נוביצקי, חוסה חואן בראה, האריסון בארנס, ווס מת’יוס, סאלאח מחרי, דווייט פאוול, דניס סמית’ ג’וניור, מקסי קלבר, דוריאן פיני סמית’ (לא מובטח).
הגיעו: דיאנדרה ג’ורדן, דווין האריס, לוקה דונצ’יץ’ (רוקי), ג’יילן ברונסן (רוקי), ריי ספלדינג (רוקי), קוסטאס אנדקומפו (רוקי), ראיין ברוקהוף (רוקי), דריל מייסון (רוקי).
עזבו: דאג מקדרמוט, נרלנס נואל, סת’ קארי, יוגי פרל, ג’ונתן מוטלי, קייל קולינסוורת’, אהרון האריסון.
חופשיים שטרם הוחתמו: אין.
סך משכרות: 104,350,687 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: סמית’ ג’וניור/בראה/ברונסון
שוטינג: דונצ’יץ’/האריס/ברוקהוף
סמול: בארנס/מת’יוס/פיני סמית’
פאוור: נוביצקי/קלבר/ספלדינג
סנטר: ג’ורדן/פאוול/מחרי
מה שהיה:
ב-2011 קבוצה לוחמנית הפתיעה את כולם וגברה על הטריו של מיאמי בעונת הבכורה של לברון בפלורידה. זה היה רגע השיא בקריירה נפלאה של כוכב אחד צנוע, דירק נוביצקי. המאבריקס לא התקרבו לשחזר את זה מאז אבל גם לקראת עונת 2018-19 דבר אחד יציב וברור, הג’רמנייטור עדיין שם. מבוגר יותר, איטי יותר, כבר לא כוכב, אבל הוא עוד שם ויהיה שם עד שיחליט לפרוש, זו הקבוצה שלו.
מארק קיובן הוא בעלים שאוהב לפזר כסף ומחפש תמיד את הטרייד הגדול הבא. ב-2014 הוא החתים את פארסונס, שהיה שם די חם, על חוזה נוראי בדיעבד, ב-2011 הביא את וינס קרטר וב-2014 את גל מקל. לפני כמה שנים הוא ניסה להביא את דיאנדרה ג’ורדן והשיג ממנו הסכמה בעל פה אבל אחרי כמה ימים הוא החליט לעשות פרסה ונשאר עם הקליפרס. קיובן מוכח לא רק כבעלים מעט משוגע אלא גם כאדם שיודע לשים דברים מאחור לטובת הפרנצ’ייז.
המאבריקס עשו עונה אחרונה לא טובה אפשר להגיד וכצפוי סיימו עמוק בקרשים עם המאזן הרביעי הכי גרוע בליגה. גם בשנה שעברה הם היו חלשים וסיימו רחוק מהפלייאוף. הקיץ ההוא הניב להם את דניס סמית’ שעוד יהיה שחקן ברמה ובקיץ הזה הם השיגו עוד בחירה גבוהה. האם אחרי שנתיים מחוץ לפלייאוף הם יחזרו לשם השנה?
הוא שיהיה:
הקיץ התחיל יפה כשהקבוצה רקחה טרייד חכם עם ההוקס במסגרתו התקדמו מהבחירה החמישית לשלישית והשיגו את לוקה דונצ’יץ’ הסלובני הנפלא שעשה עונה גדולה עם ריאל מדריד ועזר לסלובניה לזכות באליפות אירופה. התחושה היא שכעת עם דונצ’יץ’ וסמית’ יש קו אחורי מבטיח מאוד לעשור הקרוב ואם הכל יהיה בסדר, זה יהיה אחד הקווים האחוריים הטובים בליגה תוך שלוש-ארבע שנים.
המהלך הטוב השני היה החתמתו של דיאנדרה ג’ורדן. אני לא עף עליו אבל את העבודה הוא יעשה ברב’, בהגנה, בחס’, יעזור כאופציה התקפית נוספת ויוסיף להם נוכחות בצבע שהייתה כה חסרה בשנה האחרונה עם הכישלון של נואל ועם ערימת המשלימים מסביב.
צריך לזכור שבקבוצה משחק כבר האריסון בארנס (עוד אחד שקיובן שפך עליו כסף גדול) שהוא פוטנציאל אוסלטאר קיים והכי חשוב, דירק עדיין שם בשביל להיות מנטור לדונצ’יץ’ וכמובן בשביל להיות דמות חיובית בחדר ההלבשה ואחד שיחזיק את כולם במקום וישמור על סדר מקצועי וחברתי.
סה"כ זה היה קיץ טוב שממשיך את הקיץ הקודם שהיה גם הוא טוב (בעיקר בדראפט) וכעת התחושה היא שהמאבס בדרך הנכונה חזרה לפלייאוף וזה רק עניין של זמן עד שהצעירים יצברו ניסיון.
בנימה אישית:
דאלאס תמיד היתה קבוצה שחיבבתי וכשהבולס סיימו את דרכם, הם היו המועדפים עליי ללכת עד הסוף. קבוצה כייפית כזו בצלמו של הכוכב הצנוע שלה, דירק. השנה מלבד נוביצקי, גם דונצ’יץ’ הוא שחקן שאני מחבב מאוד וגם דניס סמית’ הוא שחקן כייפי ומבטיח וסה"כ זו באמת קבוצה שכיף לאהוב או סתם לחבב לצד האהדה הראשית. אחרי שנתיים קשות, השנה יש תקווה, זה לא יספיק לפלייאוף אבל הם יהיו קרובים ובאמת ברגע שסמית’ ודונצ’יץ’ יצברו ניסיון חשוב, הקבוצה עשויה להבשיל לכדי קבוצת פלייאוף אמתית.
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: דונצ’יץ’ מתרגם את היכולת מאירופה לנ.ב.א., סמית’ עושה קפיצת מדרגה כמצופה מסופמור, בארנס עושה את העבודה ו-DJ משתלב מבחינת כימיה ונותן את המטריה האווירית בצבע. דירק מוציא מעצמו עוד כמה קליעות אלגנטיות כמו שרק הוא יודע ודאלאס מסיימת מקום 10 ומשחקת חיובי רוב הזמן, העתיד ורוד.
-
תסריט פסימי: דונצ’יץ’ לא מסתדר עם הנ.ב.א ואוטומטית מועמד לפלופ של מחזור הדראפט שלו, בארנס עדיין לא יעיל וג’ורדן מתחרט אחרי חצי עונה על שעזב את ל.א. נוביצקי עושה מייאשת ופורש בקיץ ודאלאס לא מצליחה להתקדם ביחס לעונה שעברה ועושה עונה פרווה של 26-27 ניצחונות בדרך לתחתית.
-
תסריט ריאלי: המאבס יהיו משהו בין מה שעשו לפני שנתיים לבין מה שעשו שנה אחרונה, ינצחו 35-38 משחקים, יסיימו 10-11 במערב, ישחקו חיובי בהרבה ויהיה כיף לראות את דונצ’יץ’ מריץ התקפות ומוסר לנוביצקי לכמה קליעות יפות. מעבר יפה בין דורות. כך או כך, עונת 2019-20 עשויה להיות העונה בה המאבס חוזרים לפלייאוף.