והיום: רוקי בלבואה שוב רלוונטי.
דנבר נאגטס:
פרופיל:
עיר: דנבר, קולורדו.
אוכלוסיה: 558 אלף תושבים.
אולם: פפסי סנטר (19.1 אלף מושבים).
בעלים: אנוס סטנלי קרונק.
ג’נרל מנג’ר: טים קונלי.
מאמן: מייק מאלון (עונה 4).
היסטוריה:
אליפויות: 0.
אליפויות קונפרנס: 0.
הופעות בפלייאוף: 24.
האגף המקצועי:
נשארו: וויל בארטון, מאליק ביזלי, טורי קרייג, גרי האריס, חואנצ’ו הרננגומז, ניקולה יוקיץ’, טיילר לידון, טריי ליילס, פול מיליסאפ, מונטה מוריס, ג’מאל מוריי, מייסון פלאמלי.
הגיעו: אייזאה תומאס, אייזאה ווייטהאד, מייקל פורטר ג’וניור (רוקי), ג’ארד ואנדרבליט (רוקי), תומאס וולש (רוקי).
עזבו: ווילסון צ’נדלר, קנת’ פאריד, דארל ארת’ור, אייזאה ווייטהאד (הגיע בטרייד ושוחרר), דווין האריס, ריצ’ארד ג’פרסון.
חופשיים שטרם הוחתמו: אין.
סך משכרות: 118,477,486 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: מוריי/אייזאה/מוריס
שוטינג: האריס/קרייג/ביזלי
סמול: בארטון/חואנצ’ו/ואנדרבליט/פורטר
פאוור: מיליסאפ/ליילס/ליידון
סנטר: יוקיץ’/פלאמלי/וולש
מה שהיה:
היה היה כוכב צעיר ומבטיח עם צמות על הראש שענה לשם כרמלו אנת’וני. הוא הגיע בדראפט האגדי ההוא והיה אמור לקחת את הנאגטס לטופ. לא מעט שחקנים נהדרים הקיפו אותו לאורך שנותיו עם דנבר כולל אנדרה מילר, קניון מרטין, אלן אייברסון, צ’ונסי בילאפס, ננה הילריו, ג’יי אר סמית’ (כשעוד היה שחקן), מרכוס קמבי ועוד. זה לא ממש עזר והנאגטס, על אף שהיו קבוצת פלייאוף טובה הרבה שנים, הקבוצה לא הצליחה לצאת מהמערב ולו פעם אחת והיו קבוצה לא כל כך הישגית. מלו אגב הגיע לפלייאוף בכל אחת מעשר העונות הראשונות שלו בליגה, לא כזה גרוע.
מאז שמלו עזב לנאגטס קשה, למרות שהם החזיקו רוב הזמנים סגלים לא רעים בכלל, הם לא הצליחו לחזור לפלייאוף ובשנתיים האחרונות סיימו מקום 9 במערב, כמעט אבל לא. השנה זה נראה מבטיח אבל כבר נגיע לזה. העונה האחרונה הייתה עונת פריצה מבחינת ניקולה יוקיץ’ שהעמיד דאבל דאבל עם 6 אס’ מעמדת הסנטר והפך לסוג של פוינט סנטר שהופך את הצורך ברכז דומיננטי לדי מיותר מבחינתם. מעבר אליו, גרי האריס ממשיך להשתפר ולמרות בעיית התאמה מסוימת בין מיליסאפ ליוקיץ’, הנאגטס היו תחרותיים מאוד עד הסוף.
אחת הבעיות של הנאגטס הייתה המחסור במחליפים מועילים. הירידה החדה ברמה של פאריד, חוסר הרלוונטיות של ריצ’ארד ג’פרסון והעובדה שמלבד ג’מאל מוריי לא היה שם רכז, כל אלו פגעו מאוד בנאגטס וגרמו להם לפספס במילימטר את הפוסט סיזן.
הוא שיהיה:
הנאגטס נכנסים לחלון קריטי עכשיו, רגע לפני שמיליסאפ יורד משיאו, רגע לפני שמגיע הרגע להחליט האם לתת כסף למוריי, רגע לפני שהקבוצה מחליטה אם בא לה לחרוג מהתקרה בצורה מטורפת, זה הזמן לתת עונה גדולה ולהבין האם מה שיש שם שווה אליפות בשנים הקרובות או שעדיף לוותר על חלק מהחבר’ה האלו ולנסות להתאים סגל טוב יותר סביב יוקיץ’ הנפלא.
אז דיברנו על ספסל והנאגטס עשו עבודה לא רעה בכלל בנושא. הקבוצה סגרה את אייזאה תומאס בגרושים והוא ילחם עם מוריי על משבצת הרכז הפותח וינסה לשקם את הקריירה אחרי שנה קשה מאוד. בנוסף הקבוצה בחרה את מייקל פורטר שלא ישחק השנה אבל עשוי להתפתח לכדי גניבת הדראפט אם יהיה בריא ולקינוח ווילסון צ’נדלר שוחרר ופינה כסף לחוזה החדש של וויל בארטון. זה לא ספסל מושלם אבל הנאגטס מתקרבים לאיזון והצליחו להיפטר מכמה חוזים כבדים מיותרים של שחקנים שלא רלוונטים יותר לקבוצה.
בסך הכל הנאגטס צריכים לחזור לפלייאוף השנה, אחרי שנתיים של כמעט הם מספיק טובים ובוגרים השנה בשביל להשלים את העבודה. עכשיו עם חוזה חדש הלחץ על יוקיץ’ יהיה גדול מאוד והוא יהיה חייב להופיע לעונה הזו כמו כוכב אמתי ולקחת את הקבוצה עליו. הוא לא רק הסנטר הכי טוב שלהם, הוא גם הרכז הכי טוב והשחקן שהגנות יסמנו והוא צריך לנצל את זה בשביל לעשות קפיצת מדרגה נוספת ברמה.
בנימה אישית:
יש מעט מאוד קבוצות בליגה שמשלמות למי שצריך ושלא סובלות מחוזים מיותרים וכבדים, הנאגטס לגמרי שם. התנהלות נכונה הביאה לידי כך שמלבד מיילס פלאמלי (אוברפייד של 5 מיליון בערך לטעמי), כל מי ששם שווה את הכסף, הכוכבים מרוויחים הרבה, שחקני המשנה מרוויחים מעט והספסל חי על גרושים, יעילות אמתית. זה לא רק זה, לנאגטס יש אופצית שחקן של 30.5 מ’ דולר על מיליסאפ לקיץ הבא כך שהם יוכלו לרדת לא רק מתחת למס המותרות אלא אפילו מתחת לתקרת השכר ולפנות מקום לכמה חוזי מינימום. סה"כ התנהלות נכונה, חוזים טובים ובניה שפויה עשויות להוביל את הנאגטס לפלייאוף לראשונה מאז עונת 2010-11.
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: יוקיץ’ נפלא, מיליסאפ מצליח להיות יעיל לידו, גאריס ממשיך לתת הגנה גדולה, בארטון מצדיק את האמון ואייזאה חוזר לחיים. הנאגטס לוקחים 50 משחקים, נכנסים לפלייאוף ממקום 6-7, מדהימים את הרוקטס/לייקרס ועושים חצי גמר אזורי. יש אופטמיות רבה לעתיד ואפילו מייקל פורטר עושה אימוני זריקות לקראת סוף השנה.
-
תסריט פסימי: מיליסאפ ויוקיץ’ לא טובים מספיק ביחד, הסרבי מתקשה לעשות קפיצת מדרגה ועומס הציפיות בגלל החוזה מכריע אותו, אייזאה לא טוב, הספסל שוב לא סוחב, הנאגטס מסיימים שוב מקום 9 ליד הפלייאוף, יש לחץ והקיץ הבא הופך קריטי.
-
תסריט ריאלי: הנאגטס היו טובים מאוד שנה שעברה ויהיו טובים יותר השנה, אין שום סיבה שהם לא יסיימו בתוך השמינייה עם לפחות ניצחון אחד יותר משנה שעברה. בפלייאוף אם יסיימו 6 יוכלו לעבור סיבוב אבל כמובן שלא ינצחו סדרה נגד יוסטון או הווריירס. סה"כ עונה טובה, פלייאוף בשעה טובה ויוקיץ’ ממשיך להשתפר.