והיום: טקסס 2.0.
יוסטון רוקטס:
פרופיל:
עיר: יוסטון, טקסס.
אוכלוסיה: 2.1 מיליון תושבים.
אולם: טויוטה סנטר (18 אלף מושבים).
בעלים: טילמן פרטיטה.
ג’נרל מנג’ר: דריל מורי.
מאמן: מייק דאנת’וני (עונה 3).
היסטוריה:
אליפויות: 2.
אליפויות קונפרנס: 4.
הופעות בפלייאוף: 32.
האגף המקצועי:
נשארו: ראיין אנדרסון, קלינט קאפלה, אריק גורדון, ג’ראלד גרין, ג’יימס הארדן, ננה הילריו, כריס פול, פי ג’יי טאקר, זו קי (לא מובטח).
הגיעו: כרמלו אנת’וני, מייקל קארטר וויליאמס, ג’יימס אניס, ד’אנת’וני מלטון (רוקי, טרם הוחתם רשמית), גארי קלארק (רוקי), וינסנט אדוארדס (רוקי), אייזאה הרטנסטיין (רוקי).
עזבו: טרבור אריזה, ארון ג’קסון, טאריק בלאק, מרקל בראון, אר ג’יי האנטר, ג’ו ג’ונסון, לוק רשאר אמבה אמוטה, צ’ינאנו אונווקו
חופשיים שטרם הוחתמו: אין.
סך משכרות: 138,480,709 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: פול/קארטר-וויליאמס
שוטינג: הארדן/גורדון/גרין
סמול: טאקר/אניס/אדווארדס
פאוור: מלו/אנדרסון/קי
סנטר: קאפלה/ננה/הרטנסטיין
מה שהיה:
לפני שמתחילים לדבר על הרוקטס צריכים להבין מאיפה זה התחיל, איפה היה השלב שבו הרוקטס הפכו מעוד פרנצ’ייז, לאחד המוצלחים של הליגה בשנות ה-90 וכמובן, בשנים האחרונות. נכון ששחקן שם בעבר מוזס מלון ואלווין הייז וגם ריק ברי לתקופה קצרה אבל הרוקטס הפכו לקבוצה הישגית רק מאוחר יותר. בשביל ללכת לשורשי הקבוצה שלקחה 2 אליפויות בשנות ה-90 צריכים ללכת לתחילת שנות ה-80 אז נולדו ה- Phi Slama Jama האגדיים במכללת יוסטון. מדובר בכינוי שניתן למחזור מאוד מסוים של מכללת יוסטון שהגיעה בזמנו לשלושה גמרים רצופים במכללות ולא זכו בשום אליפות. מאותה קבוצה יצאו האקים “הדרים” אולג’וואן וקלייד “הגלייד” דרקסלר הנפלא. ממליץ מאוד לצפות בסרט מסדרת 30 על 30 של ESPN על הקבוצה האגדית ההיא (שהפסידה אגב בעונת הפרידה מהאקים, לג’ורג’טאון של אחד, פט יואינג, בגמר המכללות).
בכל מקרה, מהמכללה ההיא יצאה בחירת הדראפט הטובה ביותר של הרוקטס אי פעם וכנראה השחקן הגדול בתולדותיה, האקים “החלום” אולג’וואן (בחירה ראשונה, לפני סם בואי ומייקל ג’ורדן באותו דראפט אגדי של 84). עונת 84-85 הייתה עונת הרוקי של האקים וגם ההתחלה של מגדלי התאומים המקוריים (עוד לפני שטימי ורובינסון זכו לכינוי הזה) לצד ראלף סמפסון הנפלא. בעונה הזו האקים עשה עונת רוקי מדהימה של 20.6 נק’ לצד 11.9 רב’, 2.7 חס’, 1.2 חט’ והראה שמשהו טוב יהיה פה (סמפסון אגב עשה 22.1 ו-10.4 עם 2 חסימות באותה שנה). האקים אגב, הוא אחד מארבעה שחקנים בלבד שעשו קוואדרופל דאבל (Quadruple-Double) והיחידי שעשה זאת פעמיים בקריירה.
לא הרבה מדברים על זה אבל בעונת הסופמור של האקים, הרוקטס הגיעו לגמר הנ.ב.א ופגשו את הסלטיקס האגדיים של לאיר לג’נד והחברים. סדרת חלומות בעייני. שימו לב בקטנה למה שהלך שם: קווין מקהייל תרם בסדרה 25.8 נק’, 8.5 רב’, 2.5 חס’, לארי בירד עשה 24 נק’, 9.7 רב’, 9.5 אס’ ו-2.7 חט’, דניס ג’ונסון העמיד 17 נק’, 6.2 רב’, 5.3 אס’ ו-2 חט’, דני איינג’ (כן זה שעושה צחוק מהליגה היום כ-GM) שם 14.5 נק’, 5.5 אס’ ו-2.5 חט’ ורוברט פאריש נתן 12.7 נק’, 6.8 רב’ ו-2.2 חס’. בצד של הרוקטס היה זה האקים שהפציץ 24.7 נק’, 11.8 רב’, 2.3 חט’ ו-3.2 חס’ וקיבל עזרה מרודני מק’ריי שנתן 15.3 נק’, 4 רב’, 4 אס’ ו-1.2 חט’ וכמובן מראלף סמפסון הנפלא שהעמיד 14.8 נק’, 9.5 רב’, 3.3 אס’ וחטיפה והיה שם גם רוברט ריד שנתן 14.3 נק’, 8.7 אס’ ו-1.3 חט’. כפי שאתם יכולים להבין מהשמות, הסלטיקס היו הרבה יותר עמוקים וחזקים ואכן גם ניצחו את הסדרה 4-2 די קליל רוב הזמן.
זה לקח לרוקטס 8 שנים מאותו גמר ועד שהגיעו חזרה לגמר הנ.ב.א כשבדרך הם עפים בסיבוב הראשון רוב הזמן או לא מגיעים לפלייאוף בכלל. בעונת 93-94 (עונה ראשונה בליגה בלי מייקל), הרוקטס עברו קבוצות אגדיות כמו הבלייזרס (של רוד סטריקלנד, קלייד דרקסלר וקליפורד רובינסון), הסאנס (של קווין ג’ונסון, צ’ארלס ברקלי, איי. סי גרין הבלתי נגמר, חפשו את השיא שלו ודני איינג’ של סוף הקריירה, כן שוב הוא) והג’אז (של קארל מלון, ג’ון סטוקטון וג’ף הורנסק) בדרך לגמר נגד הניקס. זה היה שחזור של אותו גמר מכללות מ-84 בין האקים ויואינג אלא שהפעם המנצח היה האקים שבסדרה פסיכית של 26.9 נק’, 9.1 רב’, 3.9 חס’ ו-1.6 חט’ הוביל את הרקטות לתואר היסטורי.
בעונה שלאחר מכן, 94-95, הרוקטס השיגו בטרייד באמצע העונה את קלייד דרקסלר, מה שהביא לאיחוד של שני כוכבי ה- Phi Slama Jamaמשנות ה-80 המוקדמות, האקים וקלייד. בעונה הזו אגב, מייקל חזר מפרישה במהלך השנה אבל הבולס שלו לא הגיעו לגמר הנ.ב.א. בפלייאוף הזה הרוקטס התגברו שוב על הג’אז, על הסאנס ועל הספרס (של רובינסון, אחד מהארבעה שעשו קוואדרופל דאבל בקריירה, שון אליוט ואייברי ג’ונסון). בגמר חיכו המג’יק של הילד שאקיל או’ניל, פני הארדוויי האגדי, הוראס גרנט, בראיין שואו וניק אנדרסון. עם כל הכבוד למג’יק, הרוקטס של האקים וקלייד היו פשוט חזקים מדי וניצחו בקלות 4-0 בדרך לתואר שני ברציפות. אגב, שלא יובן לא נכון, בקבוצה הנפלאה של רודי טומג’נוביץ’ הנפלא (ז"ל) שחקו גם סם קאסל הצעיר ורוברט הורי הווינר, אבל עיקר תשומת הלב הלך מן הסתם לכוכבי העל של הקבוצה, האקים (32.8 נק’, 11.5 רב’, 5.5 אס’, 2 חס’, 2 חט’ בסדרה הזו ועוד מול שאקיל או’ניל!) וקלייד (21.5 נק’, 9.5 רב’, 6.8 אס’ וחטיפה).
אפשר אם כך להבין שיוסטון היא האקים והאקים הוא יוסטון והאיש שנחשב בעייני רבים לסנטר הגדול בהיסטוריה, הוכיח עליונות נגד אגדות כמו דייויד רובינסון הפנומן, שאקיל או’ניל הדורסני, קארל מלון האגדי ופט יואינג, היריב מהמכללות. הוא הלך ראש בראש נגד כל הגדולים וניצח ברוב המקרים. אבל האקים זה לא סתם מספרים, זו יכולת מדהימה, גיוון עוד לפני שידעו מה זה סנטר מגוון ועוד הרבה מעבר. לכו תראו סרטונים על המהלך שהאקים פיתח שנקרא Dream Shake, מהלך גאוני שחיסל את כל השומרים הכי גדולים (קודם כל אתם צריכים לקבל מושג על איכות ההגנות אז חפשו ביוטיוב David Robinson vs Hakeem Olajuwon - Defense Battle Highlights 1990/91 Season בשביל להבין מי זה היה האדמירל דייויד רובינסון {עוד נגיע אליו בפוסט על הספרס}) ואז תלכו לחפש Hakeem Olajuwon Dismantles David Robinson and the Spurs (1995 WCF Game 5) בשביל לראות מה האקים בשיאו עשה לאותו אדמירל כמה שנים אחרי אותו דו קרב הגנתי נפלא בין שניהם (רמז, הפעם זה היה נוקאאוט מוחלט). ובכלל, תצפו בהאקים, הוא באמת אחד הגדולים בהיסטוריה והוא משנים מודרניות יחסית אז לא תצטרכו לראות משחק מוזר של שחקן בגובה 2.12 שמתעלל בכל מיני גמדים לבנים במשחק בלי קשת שלוש.
במעבר חד להיסטוריה המודרנית, כולם ראו את הסדרה הנהדרת בין הרוקטס לווריירס שהגיעה כבר ל-3-2 לזכות הטקסנים, לפני שכריס פול נפצע והסדרה נגמרה מעשית באותו רגע. פול היה נפלא בסדרה הזו בעוד שהארדן קצת הסריח וגם אני האמנתי שתהיה פה הפתעה אבל בסוף זה לא קרה. הרוקטס עברו עונה מעולה עם פלייאוף מעולה וחוסר המזל פגע בהם ומנע מהם אליפות ראשונה מאז 95.
הוא שיהיה:
הקיץ הזה מעט לא ברור מבחינת הרוקטס. מצד אחד נתנו לשני שחקני כנף חשובים הגנתית, ללכת (אריזה וא-מוטה), מצד שני הביאו את מלו (עוד קלעי?), רבו עם קאפלה על כמה גרושים ובסוף נתנו לו חוזה חדש ובעיקר נתנו 160 ל-4 לכריס פול עמוס הפציעות והכבר לא כל כך צעיר. העונה הקרובה תהיה עונת מבחן למנהיגות של פול ולכוכבות של הארדן, האם הם הדבר האמתי או לא. בסה"כ יוסטון שמרו על כל מי שצריך לשמור, מלבד אריזה, ויקוו שכוח האש שמלו יוסיף יוכל לתת להם אקסטרה נחוצה נגד הווריירס.
עם או בלי אריזה, אני לא רואה מצב שהרוקטס לא חוזרים לגמר המערב והשאלה היא נטו האם הם יכולים לנצח הפעם. אני מניח שהם כן יוכלו אבל הם כמובן לא פייבוריטים. יש דיבור על טרייד עם אטלנטה שעל פי שמועות, מוכנים לספוג את ראיין אנדרסון ולתת את קנת’ בייזמור. אם זה יקרה זה יסגור את הנושא ההגנתי בכנף, יוסיף שחקן מצוין בעמדות 2-3 ויאפשר לרוקטס לקבל את האקסטרה הנחוצה נגד הווריירס. כרגע, בלי הטרייד הזה אני חושש שהרוקטס לא יהיו מספיק טובים (הם לא בהכרח פחות טובים משנה שעברה) בשביל לעלות לגמר אבל אם הטרייד הזה יקרה, אז הטקסט הזה יצטרך להשתנות כי אז אני מאמין שהרוקטס יוכלו לעבור את הווריירס. זה לא כי בייזמור הוא איזה סטאר גדול אבל אין ספק שהם חזקים יותר התקפית עם מלו ואם יצליחו לכסות על האובדן ההגנתי של אריזה אז למעשה הם חזקים יותר בשני צידי המגרש לעומת שנה שעברה ואם שנה שעברה הם היו מרחק הבריאות של פול מגמר הנ.ב.א אז השנה הם יוכלו לסיים את העבודה.
בנימה אישית:
זה אחד הפרנצ’ייזים החביבים עליי, בעיקר בגלל ימי האקים אבל לא רק. פלייאוף אחרון ראיתי את כל הסדרה נגד הווריירס, קפצתי בשקט ב-5 בבוקר על כל מיני ריצה של הרוקטס והתבאסתי קשות אחרי הפציעה של פול. ממש קיוויתי שהרוקטס יעשו גמר נ.ב.א. סוף סוף כי היסטורית, כל פעם שהם שם, הם מנצחים. אני חושב שהצמד הארדן-פול הוא קטלני ביותר ובמשחק המודרני הוא יעיל לא פחות ממש שהאקים-סמפסון או האקים-קלייד היו בהתאם לעשור ההוא. מאוד מקווה שאכן בייזמור יבוא וגם אם לא, שהרוקטס ימצאו דרך להעיף את הווריירס ולתת לנו עניין בגמר (אולי שחזור הגמר מ-86 אלא שהפעם הרוקטס יהיו הקבוצה המנוסה והדורסנית והסלטיקס יהיו הצעירים שמחפשים להפתיע).
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: כן טרייד או לא טרייד על בייזמור, הרוקטס חוזרים לגמר מהערב, פול בריא עד הסוף, הארדן טוב יותר מהסדרה הקודמת והרוקטס מדהימים את העולם עם 4-3 קשה ועולים לגמר בדרך לאליפות.
-
תסריט פסימי: מלו עושה שכונה, ההיחלשות ההגנתית גובה מחיר והפעם הווריירס עושים את זה פשוט וקל ולוקחים את הסדרה בסוויפ או ב-5 משחקים.
-
תסריט ריאלי: יוסטון יהיו בגמר המערב, פשוט כי אף אחד לא יכול לעצור אותם עד הווריירס. הם יתנו סדרה חזקה אבל לצערי, יפסידו שוב. זה לא יהיה סוויפ או 5 משחקים אבל עלול להיגמר ב-6.