והיום ממשיכים עם הירוק שחוזר לאופנה.
בוסטון סלטיקס:
פרופיל:
עיר: בוסטון, מסצ’וסטס.
אוכלוסיה: 596 אלף תושבים.
אולם: TD גארדן (18.6 אלף מושבים).
בעלים: Boston Basketball Partners L.L.C…
ג’נרל מנג’ר: דני איינג’.
מאמן: בראד סטיבנס (עונה 6).
היסטוריה:
אליפויות: 17.
אליפויות קונפרנס: 21.
הופעות בפלייאוף: 54.
האגף המקצועי:
נשארו: ארון ביינס, ג’יילן בראון, גורדון הייוורד, אל הורפורד, קיירי ארווינג, מרכוס מוריס, טרי רוז’ייר, ג’ייסון טייטום, גרשון יבוסלה, אבדל נאדאר (לא מובטח), קאדים אלן (לא מובטח), סמי אוייליה, דניאל ת’איס.
הגיעו: בראד וונמייקר, רוברט וויליאמס (רוקי).
עזבו: אין.
חופשיים שטרם הוחתמו: ג’בארי בירד (מוגבל), ג’ונתן גיבסון, שיין לארקין, גרג מונרו.
סך משכרות: 114,424,847 מ’ דולר (כולל לא מובטחים).
רוסטר:
פוינט: קיירי/סמארט/רוז’ייר/וונמייקר
שוטינג: הייוורד/ג’יילן בראון
סמול: טייטום/מוריס
פאוור: הורפורד/וויליאמס/אוייליה/יבוסלה
סנטר: ביינס/ת’איס
מה שהיה:
העונה שעברה הייתה מצוינת מבחינת הסלטיקס, מצוינת אבל גם מפתיעה. הקלטים איבדו את גורדון הייוורד בשריקת הפתיחה של העונה ובהמשך גם את קיירי ארווינג. עד הפציעה של קיירי הקבוצה רצה מצוין ואחרי הפציעה שלו הייתה תחושה שכבר לא הולכים פול גז על המזרח ומחכים לחזרה של שני הפצועים בעונה הבאה.
הירוקים סיימו עונה סדירה במאזן מצוין של 55-27 ובמקום השני במזרח אחרי הראפטורס. הפלייאוף החל קשה עד קשה מאוד עם סדרה צפופה נגד מילווקי הגריק פריק ורק אחרי 7 משחקים (כולל משחק אחד שהלך להארכה), הסלטיקס עלו לחצי הגמר לסדרה מרתקת נגד הילדים של פילי. הסדרה הזו נגמרה ב-5 משחקים נגד הסלטיקס שהמשיכו להפסד צפוי נגד לברון והקאבס.
טוב, האמת שזה לא היה ממש צפוי, הקאבס שחקו גרוע כל העונה והחליפו חצי סגל באמצע העונה. גם בפלייאוף הם היו איומים ורק סדרה קלילה נגד הראפטורס הלוזרים הצילה להם את הכבוד.
הייתה תחושה כללית שהקבוצה הצעירה והלוחמת של בוסטון מסוגלת לנצח את לברון סוף סוף בסדרת גמר מזרח.
אחרי שפתחו עם 2-0 מרשים עם ניצחונות קלילים למדי, הגיעו שני הפסדים באוהיו ולאחריהם הסדרה עברה לפינג פונג כשכל אחת שומרת על הבית שלה. במשחק 7, עם המומנטום בצד שלהם, עם הקהל הביתי, עם ציפיות על הגב, הסלטיקס קרסו והפסידו תוך תצוגת התקפה בזיונית והלכו הביתה.
זה לא ממש משנה, העונה הייתה נהדרת, הקבוצה הציגה לראווה את הרוקי ג’ייסון טייטום והסופמור ג’יילן בראון במלוא תפארתם והעתיד נראה מבטיח.
הוא שיהיה:
הקיץ הזה היה רגוע מבחינה מקצועית כשבוסטון לשם שינוי לא בחרו גבוה בדראפט (תודה לנטס על שנים יפות),
לא עשו שום החתמה משמעותית ובעיקר התעסקו בשימור הקיים, מתוך הבנה שהחיזוק האמתי יבוא מבפנים עם
חזרתם של הייוורד וקיירי מפציעות. למרות זאת, סיטואציה לא נעימה העיבה על הקיץ השקט הזה, סאגת מרכוס סמארט.
סמארט הוא שחקן שנמצא בסלטיקס מאז הגיע לליגה, בחירת דראפט שלהם והוא נותן שם שנה אחרי שנה את הנשמה. הוא התבסס כשחקן הגנה נהדר (עשה פלייאוף הגנתי מדהים), שחקן עם אופי ועם כבוד למערכת הירוקה.
בשלב מסוים, 6 ימים מתחילת מועד הסיכומים, סמארט אפילו אמר שאף אחד מבוסטון לא פנה אליו אפילו ושאין שום קשר בינו לבין הפרנצ’ייז. סוף טוב הכל טוב וסמארט חתם מחדש על סכום יחסית נמוך, אבל כל הסאגה לא הוסיפה כבוד לאף אחד.
בכל מצב, הסלטיקס טובים יותר משנה שעברה. הייוורד וקיירי חוזרים, טייטום ובראון מנוסים יותר, כל הסגל מסביב ממשיך וסטיבנס ממשיך לשפר את הקבוצה שלו משנה לשנה עוד קצת ועוד קצת.
השנה, בלי לברון במזרח, הירוקים בשלים להשתלט על החוף המזרחי ולחזור לגמר הנ.ב.א. לראשונה אחרי עשור.
על האליפות הם לא יאיימו אבל יהיה כיף לראות את החבורה הזו מתפתחת ביחד בשנים הקרובות.
בנימה אישית:
אני לא מת על כל נושא מרכוס סמארט והנחתי לאורך כל הדרך שמבין השניים, סמארט ורוז’ייר, דווקא סמארט
יהיה זה שימשיך שם לחוזה נוסף. שמח שבסוף הבינו שם את החשיבות שלו במאני טיים, את מה שהוא עשה לסימונס בסדרת חצי הגמר, הילד מפילי עוד יזכור להרבה שנים ולסלטיקס אין באמת מישהו שיעשה את זה במקומו.
השנה יש ציפיות גבוהות מאוד מהקלטים ואני כולי תקווה שזה יתחבר טוב, שהייוורד יתחבר טוב מבחינת כימיה ושהקבוצה תגיע לגמר הנ.ב.א. האליפות נמצאת באופק הלא כל כך רחוק כבר.
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: הייוורד משתלב נפלא, טייטום ובראון לומדים לשחק גם מהספסל והסלטיקס לוקחים את המזרח בדרך לגמר נגד הווריירס.
בגמר הם נותנים מצ’אפ טוב גוררים את זה מעבר למשחק 5, מפסידים אמנם, אבל מלאים בתקווה לעונה הבאה. -
תסריט פסימי: הייוורד לא ממש משתלב, ההתקדמות של טייטום ובראון נתקעת והסלטיקס מגיעים לחצי גמר המזרח וגוררים את עצמם לגמר האזורי ושם מפסידים ושוב לא שוברים את תקרת הזכוכית של הגמר האזורי.
-
תסריט ריאלי: הסלטיקס צפויים לנצח את המזרח והשאלה היא עד כמה הם ירשימו וכמה קושי הם יצליחו לספק
למייטי ווריירס הבלתי עצירים. אליפות לא תהיה השנה אבל בהנחה והייוורד משתלב טוב, זו קבוצה שרחוקה מעט
יותר ניסיון של הצעירים מאליפות מיוחלת.