יריית הפתיחה של העונה החלה בלילה האחרון עם שני משחקי קצה.
גולדן סטייט ווריורס המשיכה מהמקום שעצרה עם 108-100 על הת’אנדר נטולי ראסל ווסטברוק. הבוסטון סלטיקס הציגה את סוללת הכוכבים בהרכב מלא עם אירווינג והיוורד כשניצחה את פילדלפיה סיקסרס 105-87 בעוד הצגה של טייטום הממשיכה את היכולץ שלו מהעונה הקודמת.
רק לי כל הקרקס הזה סביב הארדן לא עושה כלום?
הרי אם אתה תזרוק 50 פעמים בלילה זה טבעי שתגיע ל 40 או 50 נקודות במשחק לא?(הארדן הוא שחקן ענק ללא ספק).
אני מסכים, זה די מגוחך. אם לברון, דוראנט, דיוויד, ג’ורג’ או ווסטברוק ישחקו לבד כל המשחק, הם יקלעו 30 רצוף גם שנה שלמה. גם הארדן, כמובן. אין דרך לעצור שחקנים ברמה הזו, וכשהארדן מוסיף לקליעה המטורפת שלו הליכה על הקצה מבחינת חוקים, הוא בכלל בלתי עציר. סוחט עבירות בצורה מלוכלכת אך חוקית, מארגן לעצמו זריקות חופשיות עם דאבל סטפ בק שהוא המציא, לא מבזבז הרבה אנרגיה בהגנה… נבל ברשות התורה.
זה לא מרשים אותי במיוחד מכמה סיבות.
היה אחד שעשה את זה יותר טוב ממנו, קובי בראיינט קראו לו, וזה לא נתן לו הרבה עד שהוא שינה את משחקו כשפאו גאסול הגיע.
הארדן לא יגיע לשום דבר ככה. כישרון בערימות, אבל בהישגים הנוכחיים המצטברים של קבוצתו, ספק אפילו אם לתואר MVP זה מספיק.
אני אישית לא מצליח להבין איך בליגה אפשרו לקאזינס לחתום בגולדן סטייט, הם פשוט קבוצה מטורפת ואין שום קבוצה שיכולה למנוע מהם זכייה בעוד אליפות, הליגה השנה היא גארבג טיים אחד גדול.
אגב מה דעתכם על לוקה, הוא עושה חיים שם בדאלאס, בריאל הוא לא היה כזה דומיננטי, ההשתלבות שלו הפתיעה אותי מאוד.
אתמול נערך הדראפט לאולסטאר. לברון ויאניס בחרו שחקנים לקבוצות שלהם, כשלברון מתחיל את הבחירות. האפשרויות היו:
דוראנט, קרי, ווקר, הארדן, פול ג’ורג’, אירווינג, אמביד ולנרד.
קמבה ווקר היה כמובן הבחירה האחרונה, אבל מי היה הבחירה הלפני האחרונה, והשחקן האחרון שהצטרף לקבוצה של לברון? ג’יימס הארדן. אף אחד לא רוצה לשחק עם ה-MVP.
ה-MVP הקודם, ראסל ווסטברוק, היה הבחירה השמינית של המחליפים, והרביעית של לברון לספסל. קדמו לו כריס מידלטון, אנתוני דיוויס, קליי, ליליארד, יוקיץ’ ואפילו סימונס וגריפין.
בקיצור, שני ה-MVP האחרונים של הליגה הם שחקנים שאף אחד לא מעוניין לחלוק איתם את המגרש, וזה אומר הרבה על התואר המפוקפק הזה.
אני לא חושב שהבעיה היא בתואר עצמו, הבעיה היא בשחקנים עצמם ובאנשים שבוחרים אותם, אני אישית מתלהב יותר ממה שעושה יאניס למשל, הוא מוביל את הקבוצה שלו למקום הראשון במזרח בלי לדרוך על כולם,הוא תורם הגנתית והתקפית,הוא השחקן המוביל בקבוצה אבל הוא לא כופה את עצמו בכלל.
לא סתם אני לא אוהב לא את הארדן ולא את ראסל, שניהם חושבים שהם יותר חשובים מהקבוצה ומה שבאמת מעניין אותם זה רק עצמם, איכסה.
התואר הזה אמור להינתן לשחקן שנותן את הערך הכי גבוה לקבוצה שלו. כמובן שבעשור האחרון לברון הוא השחקן בעל הערך הכי גבוה בפער עצום מכל שאר המתחרים, אבל לא מעניין לתת לו את הפרס כל שנה. הארדן ו-ווסטברוק אינם בעלי הערך הגבוה ביותר, אבל שחקנים שמייצרים סטטיסטיקה שכיף להתפאר בה. בעוד ווסטברוק לפחות עושה את זה עם אסיסטים ועם משחק שאיכשהו נחמד לראות, הארדן גם משחק לבד לחלוטין (גם אם ה-USAGE שלו ושל ווסטברוק של עונת ה MVP דומה), וגם בצורה מעוררת בחילה.
באמת שואל, מי אמר לך? אולי לשחקן שנתן אינדיבידואלית את הסטטיסטיקה/ביצועים הכי מרשימים?
ואגב, אין לי מושג למה אתה חושב שלברון הכי חשוב לקבוצה של כשקיירי, לאב, ועוד צוות לא רע (כשהיו בכושר לעונה פלוס) יכלו להחזיק קבוצה יפה מאוד. לו הארדן או ווסטברוק של אז (לפני ש PG3 המופלא בא) היו נפצעים הקבוצות שלהם היו באמת קורסות, בגלל שהסגנון (הרע) של הקבוצה מבוסס על החזקת כדור מטורפת בידיים שלהם, וכשהם אינם השחקנים האחרים לא יודעים מה לעשות עם הכדור.
אגב, ווסטברוק עם פול ג’ורג’ פלוס זה שרוברטסון החרא נבעט מכל המדרגות לטובת פרגוסון הנהדר, נראה טוב מאוד על אחוזי הקליעה המחפירים שלו השנה.
כי זו המשמעות של המילה MVP?
איך זו בכלל שאלה למי יש את הערך הכי גבוה בהתחשב בעשור האחרון בליגה? קליבלנד הגיעה לגמר בעונה שעברה והעונה היא הקבוצה הכי גרועה בליגה. הדבר היחיד המהותי שהשתנה בסגל? לברון עזב. ואפשר להמשיך ככה לעזיבה שלו ב-2010, למיאמי אחרי 2014 ואפילו העונה כשהוא הפסיד 17 משחקים. הוא גם הופך את הסובבים אותו ליותר טובים, לא כופה את עצמו על המשחק והוא הסופרסטאר הכי לא אנוכי (בצורת המשחק שלו) מאז מג’יק.
זה שלווסטברוק והארדן יותר חשובה סטטיסטיקה אישית והם לא משחקים כדורסל מנצח זה נושא אחר. אם כל כוכב בליגה היה משחק ככה ואז נעדר תקופה הקבוצה שלו הייתה בבעיה, אבל הם מלכתחילה מציבים את הקבוצות שלהם בעמדה לא טובה.
Most Valuable Player.
קליבלנד עם לברון - 3 גמרים רצופים ואליפות. קליבלנד בלי לברון (ועם קווין לאב) - הקבוצה הכי גרועה בליגה.
לייקרס בלי לברון - הקבוצה הכי גרועה בליגה. לייקרס עם לברון ובלי שום החתמה משמעותית נוספת (סלחו לי רונדו, סטיבנסון וג’באל מגי) - מקום 4 במערב. לייקרס כשלברון פצוע - מקום 10 תוך 15 משחקים בערך.
בוסטון כשקיירי פצוע - גמר המזרח, מפסידה ללברון. בוסטון עם קיירי - מקום 4 במזרח (כשלברון כבר לא שם).
לברון השחקן היחיד בעולם שהופך לבד ומיד קבוצה לקונטנדרית. אפשר לשנוא אותו, לומר שהוא דרמה קווין וחייב לשלוט בסובביו כמריונטות, אבל אי אפשר להתווכח עם הקבלות שלו. אף שחקן לא מדגדג את היכולת של לברון להפוך קבוצה ב-180 מעלות, לא קרי, לא דוראנט, ובטח שלא הארדן.
המקסימום ששחקנים כמו ווסטברוק והארדן מסוגלים לעשות לבד זה להכניס את הקבוצות שלהם לפלייאוף. זה מאוד מרשים, בטח עם קבוצת הנגרים של ווסטברוק בעונת הטריפל דאבל (חוץ מאדמס ואולדיפו), אבל רחוק שנות אור ממה שלברון מציע - גמר קונפרנס כמעט בטוח. הכניסה לפלייאוף היא בכלל לא שאלה.
אני לא חושב שיש לשחקן כלשהו את האימפקט שיוצר לברון לקבוצות בהן הוא משחק, עם זאת לעשות השוואה למה קורה עם או בלי לברון בסיטואציות שנות זה לא נתון שאומר לי משהו.
אני לא באמת יודע מה אומר התאור של ה MVP. קצת מזכיר את הוויכוחים המתישים על פרס כדור זהב על גלגוליו. יחס אינדיבידואלי, יחס קבוצתי (רק מקבוצה הזוכה הליגת האלופות/מונדיאל), יחס של גם וגם וכו’.
העונות בהן זכו הארדן וראסל ווסטברוק הן היו פנומנליות. הבחירות שנעשו הן היו בצדק לחלוטין ולא הגיע בשנים הללו ללברון. גם לא בעונה בה ראסל ווסטברוק זכה כשייתכן שהפרס היה צריך להנתן להארדן רק הליגת בדיחה הזו אוהבת להנציח שיאים ומספרים והטריפל דאבלס של ווסטברוק הכריעו.
אפשר לצחוק ואף לשנוא סגנונות של הארדן או ווסטברוק. לגיטימי. להגיד שבעונות מסוימות היה מגיע ללברון לפניהם כל אחד והסיטאציות שלו זה לדפוק את הראש בקיר.