בסוף השבוע אגב, סלטה ניצחה את אתלטיקו וצימקה את הפער מבטיס ל-4 נק’. בטיס שיחקה בסוסידאד וכבר הובילה 2-0, אבל סוסיאדד הצליחה לבצע קאמבק בתוספת הזמן, ופתאום הקרב על המקום הנוסף בליגת האלופות טיפה נפתח.
נראה שהרף השנה בתחתית דיי גבוה. אומרים ש40 נקודות כמעט תמיד מספיק בשביל להישאר בליגה, השנה לא בטוח. קצת חבל לי על אוביידו שיורדת, עשו סיבוב שני לגמרי סביר ובכללי דיי התחברתי אלייהם אבל כשאתה רואה את המועמדות האחרות אתה מבין שזה בלתי נמנע. מכל מי שמועמדת לירידה הכי חבל לי יהיה אם אלצ’ה תרד, אני אוהב את הסכנון שלה. כמובן גם ג’ירונה קבוצה שמוסיפה עיניין בספרד גם במשחק ההתקפי שלה וגם בהתמודדויות המכובדות נגד הגדולות ויש לה כמה שחקנים נוסטלגים. אבל מעל הכל נכנסה לנו ללב עם עונה בלתי נישכחת.
סביליה כנראה לא תרד אבל האמת לא כל כך אכפת לי אם כן. כבר הרבה זמן שהיא לא מעניינת וחוץ מאג’וקה לא עולה לי איזה שחקן שאני יותר מידי מתחבר אליו. מצד שני בכל זאת לפיחואן יש את הנוסטלגיה שלו וגם הדרבים עם בטיס זה נחמד.
די ברור שזה לא יספיק. כרגע 37 נקודות של אלאבס זה מתחת לקו האדום, שלושה מחזורים לסיום.
לאלאבס אחרי ההפסד הצפוי לבארסה יהיה משחק חוץ נגד אוביידו שכבר ירדה ואחר כך מול ראיו שתהיה עסוקה בהכנות לגמר הקונפרנס ליג.
לדעתי יסיימו עם 43 נקודות, ומישהו עם 41 או 42 יירד ליגה.
אתה בטוח שהם יפסידו נגדנו?
פליק יעלה עם הרכב הכי רוטציות ומי שישחק די יהיה באווירת סוף קורס.
וזה בחוץ שברצלונה גם הרכב מלא מתקשה בחוץ.
אני מהמר שהם מנצחים
תגיד לי כמו מה זה נראה לך.
לפני שאתה מתגונן-אני לא טוען בהכרח שריאל שילמה לו, או שהייתם צריכים את עזרתו או שכל האליפות שלכם מוכתמת ומכורה. אבל השחקן הזה מכר משחק.
בטיס ניצלה הפסד ביתי של סלטה ויגו והבטיחה את מקומה בליגה האלופות 26/27.
2 לייקים
סלטה הפסידה ללבאנטה, שעלתה מעל הקו האדום אחרי הרבה מאוד מחזורים. היחלצות מרשימה ביותר שלה.
שני השערים הראשונים של לבאנטה הם גולאסואים רציניים, מבעיטות אדירות מרחוק.
התחתית בוערת. כרגע אלאבס וג’ירונה מתחת לקו האדום.
10 לייקים
ההגעה של בטיס לליגת האלופות אחרי 20 שנה היא חתיכת סיפור וגם הדמעות של איסקו שמגשים חלום בעונה הקשה ביותר שלו ברמת הפציעות. היא שיחקה העונה עוד 12 משחקים באירופה שזה אומר עומס עצום [וגם חמישה בגביע שם התבזתה נגד אתלטיקו מדריד], דיברנו על ההיעדרות של איסקו, בכל עונה יש לה גם את החודש בו היא כלל לא מנצחת. מנואל פלגריני תמיד אמר שזה הישג גדול להביא אותה לאירופה בכל עונה, וזה נכון, אבל ליגת האלופות היא משהו אחר, וגם הבונוס הכלכלי הוא עצום.
הקבוצה ההיא של חואקין ב-2005/06 שיחקה נגד אריות כמו צ’לסי וליברפול, מעניין מה יהיה הפעם. סתם בדקתי את ההרכב שלה במשחק הבכורה במפעל, הפסד ביתי לליברפול - השמות המוכרים הם פרננדו, מרקוס אסונסאו, חואקין, ריקארדו אוליביירה
לייק 1
בטיס ירדה לליגה השנייה ב-2014 וחזרה אחרי שנה. מאז המועדון בנה שתי קבוצות גדולות שלא הצליחו להגיע לליגת האלופות, הקבוצות של קיקה סטיין ופלגריני היו מהנות לצפייה, ובנוסף האוהדים ומחלקת המדיה של המועדון משכו עוד ועוד אוהדים, בלי שהקבוצה תצליח להגיע לליגת האלופות.
אחרי עשור שאני עוקב אחרי המועדון הזה מקרוב מאוד, כולל חברים מקהילת האוהדים של הכדורגל הספרדי שבעצמם פתחו מועדון אוהדים בארץ, אין ראויה מבטיס, ואין טבעי יותר מזה.
יש למועדון יכולות כלכליות, ואם בלי ליגת האלופות הצליחו להחתים בשנים האחרונות שחקנים כמו אנטוני, איסקו, לו סלסו ועוד, למרות כל הבעיות שכן היו, מבטיחים בבטיס ללמוד מהטעויות של ג’ירונה וויאריאל.
לייק 1
נקודה יפה הבאת, אני חושב שבטיס הזו קבוצה יותר טובה מהקבוצה של קיקה סטיין. הניצחון בקאמפ נואו ב-2018/19 האדיר את בטיס יותר ממה שהגיע לה באותה עונה. שנה לפניכן אכן עשתה מקום שישי עם 60 נקודות וזה יפה. אבל העונה בטיס כמו שאמרתי עמדה תחת לחץ ועומס של המפעלים האירופאיים. אני חושב גם שברמת הכישרון ובעיקר היציבות - כמובן שהיו משחקים שבטיס איבדה את הראש והיו חמישיות מול ברצלונה ואתלטיקו מדריד, אבל היא סופגת מספר סביר של שערים ולא 60. אולי אי אפשר לספור את איסקו כי העונה הוא כלל לא שיחק וגם העונה שעברה הייתה קשה עבורו. אבל אנתוני נפלא, ועבדה מהיר כשד, הסכנה יכולה להגיע מהרבה מקומות.
אגב לא אמרתי שבטיס צריכה את הכסף מליגת האלופות כמו אוויר לנשימה, ואין לי כרגע מספרים מדויקים, אבל ההכנסות בלבל אחר לגמריי להערכתי.
דבר נוסף: להלן כל מלכי השערים - זוכי תואר הפיצ’יצ’י בלה-ליגה בשנות ה-2000:
ודאט מוריצ’י עם 22 שערים העונה רחוק שניים מקיליאן אמבפה. האם הוא יזכה בתואר כמו שעשה בזמנו דני גויסה ב-2007/08 מה שהביא לו מקום בנבחרת ספרד ביורו?
11 פעמים זכה שחקן מברצלונה, נלבד ליאו מסי הכל-יכול עם חמש זכיות ברציפות ושמונה בסה"כ - עשו זאת סמואל אטו, לואיס סוארס, רוברט לבנדובסקי| שבע פעמים זכה שחקן מריאל מדריד - כריסטיאנו רונאלדו עשה זאת שלוש פעמים וכן פעם אחת ראול, רונאלדו-פנומנו, רוד ואן ניסטלרוי וקארים בנזמה.
דייגו פורלאן הפגיז 32 שערים ככה פתאום ב-2008-09, המספרים הכי גבוהים מאז רונאלדו-פנומנו בשנת ה-90, והוא הנציג של אתלטיקו מדריד| הוא גם זכה בפרס כשחקן ויאריאל| לדפורטיבו לה קורוניה שתי זכיות בשנות ה-2000 וברציפות עם דייגו טריסטן ואז רוי מקאי| עוד נציגה ‘קטנה’ מלבד מאיורקה זוהי ג’ירונה עם ארטיום דובביק.
מי ששם לב אתמול אולי חשב שזו טעות בלוח התוצאות אבל לא - אספניול חזרה לנצח, וב-2026 השיגה ניצחון ראשון, עם 0:2 על אתלטיק בילבאו. ניצחון ראשון אחרי 19 משחקים שזה סיבוב שלם! המאמן מנולו גונזאלס לא הצליח לעצור את הדמעות: “אחרי מות דודי, זו התקופה הגרועה ביותר בחיי. היה עלינו לחץ עצום שגבר מרגע לרגע”. פרה מייה וקיקה גארסיה כבשו במחצית השנייה.
אגב, חוזר שוב לאיסקו - מעניין כמה שחקנים עשו את זה. כולם זוכרים שהוא שיחק בליגת האלופות עם ריאל מדריד כמובן והיה שחקן חשוב בארבע הזכיות בין 2013-2018 [היה חלק מהסגל גם ב-2021-22 אבל התייבש על הספסל] וכמובן את הקמפיין האדיר וההיסטורי עם מלאגה ב-2012-13. אז הוא שיחק בליגת האלופות גם עם ולנסיה ובחצי העונה הכושלת בסביליה. הוא יעשה זאת בשנה הבאה עם בטיס - כלומר ישחק בליגת האלופות עם חמש קבוצות ספרדיות שונות - לא רע.
איסקו זה אומן כדורגל. הוא באמת פספוס, למרות רשימת התארים שלו לדעתי הוא לא הגיע לטופ של היכולת כמו תיאגו למשל. אבל בכללי הנבחרת הקסומה שלהם, כמה שחקנים שלקחו את היורו צעירות הגיעו לטופ? יש את מורטה שהיה טוב לתקופות, דני שלכם שהיה מחליף למונטויה וזהו. הכי טוב בסוף היה דני קרבאחל ותיאגו.
אני נראלי אקנה חולצה שלו אבל במדי בטיס. חולצה מרגשת.
מאטה עשה יופי של קריירה סה״כ.
אחד החברים שלי הלך למלון של הנבחרת הספרדית והצטלם ככה מקרוב עם דני קרבחאל ואלבארו מוראטה, אני מקנא בו. מעבר לשמות הבולטים המוכרים שכולנו זוכרים - הלכתי לבדוק על ההרכב שניצח בגמר את איטליה:
-קוקה הסמל הכי גדול של אתלטיקו מדריד שפחות או יותר מאותה נקודת זמן היא בין המועדונים הגדולים בעולם.
-דויד דה חאה שיחק הרבה שנים במנצ’סטר יונייטד וזכה באליפות, בהמשך המועדון התדרדר אבל משום שהוא ממש לא יציב וקצת קשה לסמוך עליו - זה שווה הרבה.
-אסייר ייראמנדי דוגמא לשחקן שבאמת לא הצליח אבל לא היה מספיק טוב, דוגמא לפלופ ענק של ריאל מדריד, היורש של צ’אבי אלונסו הוא לא.
-איקר מוניאין אגדת אתלטיק בילבאו ובמונחים של הליגה הספרדית בהחלט היה שחקן מוביל.
הנה סגל הנבחרת ההיא - כרגיל אף אחד לא סופר את נאצ’ו:
אני חושב שאיסקו היה פנטסטי והוציא מהקריירה שלו את המיטב בכל-זאת. פתח בהרכב פעמיים בגמר ליגת האלופות על חשבון גארת’ בייל, אני לא יודע אם לכתוב ‘חמש זכיות’ זה נורמלי כי ב-2021-22 כבר היה עציץ וכנ"ל בשנה שקודם לכן. אבל ארבע זכיות בהחלט. היה מעולה בעונת הבכורה, טוב ב-2014-15, מצויין ב-2016-17 עם דאבל-פיגרס ושערי קלאץ’ כמו נגד ספורטינג גיחון, וטוב גם בעונה שלאחר מכן. סנטיאגו סולארי ניסה לגמור אותו והנה כעבור עונה אצל זיזו שוב איסקו השתחל להרכב במשחקים החשובים. כמובן שבגירסה כבדה יותר וזה גם נבע מהבעיות הקשות שלנו בהעדר יצירתיות. אבל 350 משחקים בריאל מדריד זה הרבה. שבע שנים היה שחקן משמעותי ושנתיים לא.
בנבחרת יורו 2024 התחרבן לו וזה היה טראגי. הרגע הזכור ממנו הוא המשחק מול איטליה בסנטיאגו ברנבאו, ה-0:3 ההוא ואיך התעלל במרקו וראטי.
חואן מאטה לא חלק מהנבחרת שאני מדבר עליה. אני מדבר על הנבחרת של 2013 שהייתה פה בארץ ולקחה את היורו.
אתה יש משהו נכון בדבריך-חלק מהם היו גם ביורו צעירות שנתיים לפניי ולקחו. מאטה היה חלק מהם.
הנבחרת ב2013 כללה שמות כמו דה חאה, יירמנדי, נאצ׳ו, בארטרה, איניגו מרטינז, קוקה, איסקו, תיאגו, קאנאלס (שקרע רצועה לדעתי בטורניר בהתחלה), רודריגו שהיה אצלכם, טייו, מוניאין…באמת נבחרת מרשימה.
2 לייקים
קבלו אותם: ראסינג סנטנאדר חוזרת לליגה הבכירה לראשונה מזה 14 שנה. הקבוצה שזוהתה בעבר עם הישראלים - יוסי בניון ודודו אוואט ואפילו עומרי אפק [ואילן בכר], הביסה 1:4 את ויאדוליד. משחקה האחרון בליגה הבכירה היה ב-13 במאי 2012 כשנכנעה 4:2 לאוססונה. בשנים האחרונות הצבע חזר לאל סרדינרו שהיה מלא, האוהדים לא נטשו את הקבוצה והצילו אותה מהתפרקות מוחלטת. סנטאנדר התבססה על סגנון התקפי, הוליכה את הטבלה ב-30 מ-40 המשחקים ונשאה פרי. היא כבשה 81 שערים העונה בליגה.
המחזור ה 37 כמעט הסתיים.
מאיורקה במצב קשה. יש לה את אוביידו במחזור האחרון וכנראה תנצח, אבל היא צריכה תוצאות טובות במשחקים אחרים.
ג’ירונה בקרב ישיר מול אלצ’ה במחזור הבא, וכמובן חייבת נצחון.
שימו לב להבדלים בטבלה עכשיו לעומת 5 מחזורים אחורה.
היחלצות מרשימה של לבאנטה, סביליה וראיו, לעומת הסתבכות קשה של אוססונה וג’ירונה.
2 לייקים
מאיורקה התדרדרה עד למקום ה-19 בטבלה והיא כבר לא תלויה בעצמה במחזור הסיום, הנחמה, אולי, היא שמצפה לה משחק בית נגד אוביידו. ובכל-זאת היא עלולה לרדת ליגה וזה מצב הזוי עבור ודאט מוריצ’י שכבש 22 שערים! - מחצית משערי הקבוצה.
מאז 1999 קרה רק פעם אחת שקבוצה שהחזיקה בסקורר שחצה את רף 20 השערים - ירדה ליגה. הכבוד המפוקפק הזה שייך לאתלטיקו מדריד. ההולנדי ג’ימי פלויד האסלביינק הציג עונה נהדרת ב-1999/00, הבקיע 24 שערי ליגה והחמיץ רק במעט את מלכות השערים (סאלבה באייסטה כבש 27 בראסינג סנטאנדר).
אתלטיקו אמנם ניצחה במחזור הסיום 1:2 את מאיורקה של סמוא אטו, גם שחקן בשם סנטיאגו סולארי הבקיע, אך זה לא עזר לה וירידתה נקבעה עוד קודם לכן. 38 נקודות הספיקו למקום ה-19 בלבד. האסלביינק אגב כבש בדיוק מחצית משערי הקבוצה. אתלטיקו, שבאותה עונה ניצחה 1:3 את ריאל מדריד בדרבי בסנטיאגו ברנבאו והשיגה ארבע נקודות בדרבי - רשמה 15 משחקים ללא ניצחון, רצף הזוי ממחזורים 23 עד 37 ושילמה על כך.
ב-1975-76 קרה מצב עוד יותר מוזר, קיני שהגיע לספורטינג גיחון כבש 21 שערים, זכה בתואר הפיצ’יצ’י בפור של שלושה שערים על השניים הבאים אחריו, הבקיע יותר ממחצית משערי הקבוצה - וירד ליגה. ספורטינג דורגה במקום האחרון. לשאר הסיפורים הדומים - פה.
לייק 1