מונדיאל בלי איטליה

אי-אפשר שלא להחמיץ פנים ולהזדהות עם ספורטאי מדהים שלא רצה לסיים ככה, אבל הכישלון הזה הוא לא שלו והעובדה שהוא יראה את המונדיאל מהבית לא תשנה כלום לגביו, הוא יישאר אגדה, ולדעתי זה בדיוק העניין.
“איזה עצוב בשביל בופון”, אין אוהד כדורגל שלא פלט את המשפט הזה, איקר וראמוס ו-וידאל ואחרים כבר מיהרו לפרסם תמונות והודעות ברשתות החברתיות כדי לנחם. כמעט אף-אחד שהוא אוהד נייטראלי לא אומר ‘כמה חבל בשביל איטליה’ וזה מסביר עד כמה היא לא תהיה חסרה. ככה זה עם דור שחקנים די בינוני ומאמן כושל. לדעתי איטליה הייתה אמורה להפסיד לספרד כבר במשחק הראשון ביניהן לולא הפנדל ההזוי(מצד ראמוס, לא אומר שהפנדל לא חוקי) ואז היה ברור מלכתכילה שהיא תהיה שנייה. בת’אכלס השחקנים נחנקו במאני-טיים ולא מגיע להם. איטליה אימפריה והיא תחזור חזקה יותר ואולי המקרה הזה יגרום להסקת מסקנות, נניח כמו שקרה עם גרמניה אחרי הכישלון ביורו 2000.

אני אהיה זה שלא הולך עם הזרם, אין כאן שמחה לאיד מצידי אלא פשוט הרגשה חופשית שכל אחד יגיד מה שהוא מרגיש: אני חייב לשחרר - רציתי שאיטליה תהיה כי עדיין ספרד-איטליה ברבע הגמר זה סקסי יותר מספרד-שבדיה, ועדיין: 11 וחצי שנים אחרי הפרישה הטראגית של זידאן עם הנגיחה במטראצי - נסגר החובה מבחינתי עם איטליה.

מסכים. חוץ מספרד ואולי גרמניה, לא ראיתי נבחרות שמשחקות “כמו קבוצה”. ועדיין בהעדר איכות ותיאום, המונדיאל מצליח לספק רגעים פיקנטיים ומעניינים.

ואני לא חושב שאפשר להשליך משהו ממשחקי הפלייאוף. שבדיה, קרואטיה והקבוצות שנצחו בלג הראשון היו עם רגל וחצי במונדיאל. מי לא היה הורג גומלין כל כך גורלי?

איטליה לא תחסר לי, נבחרת בינונית עם התקפה אפורה. ועדיין המזל לא היה לצידה כשהוגרלה יחד עם ספרד.

אני תמיד בעד מונדיאל עם הגדולות, איטליה תמיד תושיב אותי מול המסך בעוד את שבדיה כנראה אשים ברקע. מצד שני, זה יהיה יותר טוב לצ’אט שלנו אז הכל לטובה

מת על החכמולוגים.
לכל מאמן יש את ההתעקשויות התמוהות שלו, אבל העובדה שאינסינייה לא שיחק אתמול משאירה אבק לכל הסיידו קייטות של העולם.

לגמרי. נאפולי היא לבטח אחת הקבוצות ההתקפיות הטובות בעולם היום, ואינסינייה הוא חלק אינטגרלי מההתקפה הזו. אם היה לאיטליה ארסנל התקפי רחב עוד היה אפשר איכשהו להבין את זה, אבל במצב הנוכחי זה לא פחות מביזיון.

דה רוסי גבר!

אני מעדיף 2% זכייה על 1% זכייה

עד כמה המונדיאל באמת חשוב לכם כאוהדי כדורגל?

אתמול כמעט הכרחתי את עצמי לצפות במשחק ועוד מדובר באירוע מכריע. בהמשך למה שאסף כתב - כדורגל נבחרות זה כמו לצפות בהופעה של להקה שלא עשתה חזרות.

אני מבין למה פעם אהבו את הטורניר, אבל כשבכל מועדון ממוצע בליגה האנגלית יש שמונה זרים מה הטעם להרכיב “נבחרת”?

הקונספט של חגיגת כדורגל למשך חודש שלם פעם בארבע שנים קוסם לי מאוד, הפוטנציאל של חוויה כזו הוא עצום. זה שהוא סובב סביב הדבר הזה שנקרא “נבחרת לאומיות” זה דיי מבאס מבחינה מקצועית, ועבורי (ועבור כל מי שלא מתחבר לרעיון הלאומי, אני מניח) אין לו הרבה ערך מוסף כשלעצמו. אם היה אפשר במקום זה כל מיני רעיונות יצירתיים, סטייל שבוע האולסטאר ב-NBA, הייתי כנראה נהנה יותר. ג’יזס, אפילו משחק של “מסי רונאלדו ונגרים נגד העולם” היה יכול להיות מרגש יותר מלראות ספרד-גרמניה.

זה שמונדיאל עדיין נחשב לתואר היוקרתי ביותר בעולם הכדורגל זה סתם אבסורד.

מונדיאל לא נועד לפרשני כדורגל. הוא נועד בעיקר לאוהדי כדורגל. מאחר וישראל והמונדיאל לא בסטיז החוויה שאנחנו (כלומר אתם. טוב נו אנחנו…) מקבלים היא חוויה חלקית.

בגול השני שלנו בקיטו לפני חודש שברתי שתיקה של 5 שנים. אני מאוד נזהר לא להעיר את הבנות שלי בשלוש בלילה. אחותי וגיסי העירו את השכונה בקיבוץ. מה לזה ולאותו סרטון מבואנוס איירס מהמונדיאל האחרון בשער של הנבחרת? רחוב ענק ריק מאדם ובשניה מתוזמרת אחת מיליונים של אנשים צורחים את נפשם משמחה. זה מונדיאל.

יש מדינות בהן פשוט לא עוסקים בשאלת איכות המשחק. היא פשוט לא רלוונטית למפעל. זה החג הכי חשוב שיש בעולם. כשהוא נגמר המחשבה על 4 שנים היא בלתי נתפסת. ההזדחלות האיטית הזו של יוני ועוד יוני. יש לנו את בארסה בינתיים להעביר את הזמן אבל שום דבר לא משתווה לנחיתותו של המונדיאל. הנפש אין לה גוף ולגוף אין נפש. חוץ מפעם בארבע שנים.

אהדת כדורגל זה דבר מחייב. קשה לאהוד קבוצה בלי לצפות במשחקיה, בלי להתעדכן בחדשות על הסובב סביב המועדון.

מה לעשות וזה קשה, וזה דורש זמן ולוקח המון אמוציות? צופים בטורניר לא מחייב עם כמות משחקים בודדים ממש (לנבחרת) המגיע פעם בארבע שנים (יורו וקופה אמריקה וזה… עזבו), וכך אותם האוהדים ‘בכאילו’ קשורים לכדורגל.

לאוהד הכדורגל הרגיל והקלאסי, מונדיאל זה שום דבר. חוסר תיאום, חוסר יצירתיות וכדורגל שבלוני המרדים את צופיו.

עבורי למונדיאל אין שום חשיבות מיוחדת. מדובר בטורניר שהוא לא רק מיותר אלא אף מזיק. העומס על השחקנים, הפציעות, כל אלו גורמים לכך ששחקני מפתח נעדרים לעיתים תכופות ממשחקי קבוצותיהם, איכות המשחק והצפיה נפגמות ובסופו של דבר ההפסד כולו שלנו. כמות (יותר כדורגל) על חשבון איכות (עקב פציעות אני נאלץ לצפות בלוקאס ואסקז).

מבחינת איכות הכדורגל הכל כבר נאמר. פעם גם אני אהבתי כדורגל נבחרות, אהדתי את נבחרת ברזיל ולא החמצתי כמעט אף משחק שלה, עד שגם הוא איבד משמחת החיים שלו והפך לטקטי ומשעמם. אפילו לא מדובר במקרי קיצון, זכיית יוון המייגעת ביורו או זכיית ספרד המשמימה (ביחס הפוך לכשרון שלה) במונדיאל עם סדרת נצחונות ה- 1:0 הנצחיים, אלא באופן כללי במשחקי נבחרות שפשוט מפילים עליי תרדמה וחוסר עניין. אין תיאום כי לא יכול להיות, וזולת “צבע” ופיקנטריה אין בכדורגל הזה כמעט כלום.

כיום אני בקושי שורד חצי שעה משחק נבחרות, ואני ממש לא מסוגל להבין למה יש צורך בכל כך הרבה טורנירים מהסוג הזה. מונדיאל אחת ל- 4 שנים זה די והותר וצריך לספק את חובבי “הצבע”. בשביל מה צריך גם יורו ואת יתר הטורנירים מהסוג הזה ברחבי העולם?

אם נרצה לחפור יותר על זה, נגיד שמתחילת המילניום הנוכחי התחילה מגמה מאוד ברורה של כדורגל טקטי. הכשרון פחות מדבר ומשמעת עמדתית תפסה תאוצה. פפ גוארדיולה שכלל את העמידה הטקטית לכדי אומנות ואסתטיקה עם כדורגל מרהיב ומאז קבוצות למדו לשחק טקטי אך לא חשבון היופי (נעזוב רגע את הדיון על מהות היופי בכדורגל).

מה לעשות שתיאום ועמידה טקטית דורשים אימון וזמן מה שאין לכדורגל נבחרות וכך רמת הכדורגל של הנבחרות נשארה הרבה מאחור בעוד שהכדורגל העולמי התקדם.

כי זה לא קשור לרמה הרי בילבאו בטוח לוקחת מונדיאל. זה קשור לרגש, לאוטנטיות, לפסטיבל מסביב וגם ללואמנות בריאה שהיום כבר אין לה מקום בעולם בגלל כל תרבות הפי סי.

מונדיאל זה משהו שגם בגילי המופלג ואלפי שעות הכדורגל שיש מאחורי עדיין מעביר בי צמרמורת מיוחדת.

מונדיאל גם המון פעמים רואים אותו אנשים שכל קשר שלהם למשחק הוא מקרי בהחלט (צפון אמריקאים
,נשים ואח שלי) וזה אומר המון.
לראות משחק כדורגל ולדעת שזה ה-משחק היחיד שמשודר בכל העולם ברגע זה, ושכולם צופים באותו דבר זה פרייסלס.
זה לא כמו האולימפיאדה שיש 304 אירועים בכל רגע נתון ואתה לא באמת מכיר את האנשים, את הסיפורים ואת החוקים.

אני רואה שלאוהדי בארסה/ריאל יש בעיה עם כדורגל פחות איכותי. אני הרבה פחות בררן, העיקר שיילחמו. מה שכן, גם אני לא אוהב שמשחקי המוקדמות נדחפים לי באמצע לה ליגה, אחד פה, שניים שם. שיעברו כבר למבנה הליגות.

עד מונדיאל 2002 עוד אהבתי כדורגל נבחרות. מאז פחות או יותר רמת העניין שלי פחתה עד כדי כך שהיום אני מייחל שכוכבים יפסיקו לשחק בנבחרות כל עוד השיטה הנוכחית של משחקים תוך כדי העונה ומפוזרים בפגרות נמשכת. זה רק מפריע לכדורגל האמיתי במתרחש ברמת המועדונים.

נכון להיום איבדתי עניין לחלוטין בכדורגל נבחרות בגלל הרמה הנמוכה והעובדה שזה בא על חשבון המועדונים. מייחל לרגע שישמו סוף לעניין הזה ונוכל להנות מכדורגל איכותי ופחות פציעות של שחקנים איכותיים.

אם הקונספט אכן מרגש כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם אולי יש לו מקום, אבל מה דעתכם לגבי חלופה אפשרית מבחינת ניהול הזמנים? יש לכם רעיונות קונקרטיים?

@Heladero איזו מין ליגה היית מציע?

מסכים גם עם הטיעון לגבי הקושי שלנו כישראלים להתחבר לטורניר. אני בטוח בכך שהעפלה ליורו או למונדיאל היתה גורמת לנהירה מטורפת של ישראלים לעבר האצטדיונים.

האמת שגם אותי כדורגל נבחרות הרבה פחות מעניין. אני חושב שהירידה ביוקרתיות של הכדורגל נבחרות, נעוצה בעובדה שליגת האלופות והליגות האירופאיות המקומיות הפכו להרבה יותר גלובליות. אין לי מושג לגבי שינוי שיטה, לאחת טובה יותר. ולגבי שינוי בלוח הזמנים אני יודע שמונדיאל בחורף(בכדור הצפוני) זה רעיון הזוי ורע. אבל אני חושב שדבר ראשון שצריך לשנות זה את כמות הנבחרות האירופאיות, 13 מתוך 32 זה מגוחך. אני מבין שיש פה גם הרבה עניין פוליטי. אבל בזמן שאיטליה עם סגל נפלא ומאמן רע מוצאת את עצמה בחוץ, ישנן נבחרות מאזורים אחרים בעולם שכבר הבטיחו את מקומם במונדיאל, למרות שאין סיכוי שהיו מסיימות אפילו במקום הרביעי באחד מבתי המוקדמות באירופה. ערב הסעודית, פנמה, קוסטה ריקה(ככה בשלוף בטוח שיש יותר)

אני לא מתכוון לליגה רגילה, כי צריך שכל הטורניר יימשך חודש. מה שיש עכשיו, בתים ושלבי הנוקאוט, רק בלי מוקדמות. ואותו דבר לישראל, גיברלטאר, סאן מרינו וכד’ בסגונדה ב’.

אני לא חושב שיש ויכוח לגבי הרמה, אבל אני דווקא לא חושב שכדורגל נבחרות איבד את היוקרה שלו אצלי ואני עדיין חושב שהמונדיאל זה טורניר מאוד מרגש ומעניין. זה לא סתם תחרות, זה מסיבה. פסטיבל. וזה משהו שכדורגל מועדונים לא מעניק לנו בשום פנים ואופן.

מה שכן, הייתי עובד מאוד קשה כדי להעלות את הרמה שם ולמזער את הנזק שזה יוצר לכדורגל מועדונים. זה אומר בעיקר 3 דברים:

1. טורנירי המוקדמות צריכים להיות משוחקים בבת אחת, טורניר מרוכז של חודש מכריע. זה יאפשר לנבחרות להתאמן יותר ביחד מצד אחד, ימזער נזקים של פציעות למועדונים מצד שני, ויקטין מאוד את אלמנט המקריות מצד שלישי.
2. הקטנת מספר הנבחרות בטורניר. אחד הסיבות שעד הטורניר האחרון היורו היה יותר מוצלח (לטעמי) מהמונדיאל היא הרמה שבו - היו הרבה פחות קבוצות פח. 16 נבחרות בלבד שכולן אירופאיות איפשרו לטורניר להיות באמת בעיקר בין מעצמות כדורגל. מדברים כרגע על זה שבעתיד יגדילו את המונדיאל ל-48 נבחרות, וזו טעות איומה שנובעת משיקולים פוליטיים ברורים. הכיוון צריך להיות להקטנת הטורניר לכ-24 נבחרות.
3. הגדלת החלק היחסי של הנבחרות האירופאיות. ברור מאליו מדוע זה יעלה את הרמה. דבר זה יכול להיעשות לא בהכרח על ידי מתן יותר מקומות לנבחרות אלו, אלא פשוט כחלק מצמצום 32 הנבחרות לכדי 24, בלי לגעת במספר המקומות שיש לאירופה בטורניר.

אני מאמין שצעדים שכאלו מאוד יטיבו עם הטורניר, ויותר מכך: יהפכו אף את טורניר המוקדמות להרבה יותר מעניין שכן זה יאפשר לאוהדים גם יותר להיכנס לאווירה של טורניר המוקדמות כאשר זה מרוכז.

הנה רעיון בשליפה, שאינו מושלם בלשון המעטה כי לא חשבתי על הכל לעומק, אבל זו מפת דרכים לא רעה:

דבר ראשון להגביל את מספר השחקנים בסגל הבוגר ל 25, ולתת לקבוצה מקסימום 5 מושאלים. כדי לפזר את הכישרון בצורה יותר שיוויונית.

להוריד את מספר הקבוצות בכל המדינות הגדולות ל 17 או 16, כך שמקסימום יהיו לנו 32 מחזורים כך שיהיה אפשרי לשחק ברצף את כל הליגה, בלי עצירות מיותרות, מספטמבר עד אפריל ורק בסופי השבוע. ובגלל שיש פחות קבוצות אז האיכות תעלה כי הכישרון יהיה יותר מרוכז וכל משחק יהיה פי כמה יותר קריטי כי אין כל כך הרבה משחקים.

לרצוח את כל הגבעים המיותרים, את “מונדיאל” הקבוצות, את גביעי הליגה ודברים דומים. תשאירו את אירופה וגביע המדינה. ואלה יהיו המשחקים שישחקו באמצע השבוע.

את הגביע יתחילו מיד כל הקבוצות מהליגה השנייה ומטה, ורק כשיישארו 16 קבוצות, אז יצטרפו אליהן 16 הקבוצות של הליגה הבכירה. ועדיף שזה יהיה משחק אחד וזהו. כך שתהיה יותר דרמה, ופחות משחקים שבהם שוחקים את השחקנים עד דק.

אחרי שגמרנו עם הגביע באמצע השבוע, ועדיף שבכל הליגות הגדולות זה ייגמר באותו הזמן, את הגמר ישחקו מיד, כך שתואר ראשון יינתן כבר לקראת אמצע העונה שזה בונוס נחמד, ואז במקום שהתפנה באמצע השבוע יתחילו עם משחקי האלופות. שישוחקו ברצף, כל שבוע. עד הגמר.

בתקופת הליגות לא יהיו משחקי נבחרות, את זה יתחילו במאי. יעשו את טורניר המוקדמות בשנה לפני הטורניר, מאי ויוני. ולא, זה לא ייקח את הפוקוס מהטורניר הגדול.
יולי אוגוסט כולם ינוחו. בקיץ הבא יהיה כבר טורניר גדול, אז אחרי סיום הליגה באפריל שחקני הנבחרות יתכנסו ביחד כל מאי, ישחקו ויתאמנו חודש שלם, יעשו 3 או אפילו 4 משחקי ידידות וזה יעלה בצורה אדירה את איכות הטורניר.

זה פחות או יותר מה שאני חושב, אבל זה בחיים לא יקרה כי פיפ"א.

אתם מוזמנים להצביע על טעיות ולתקן.

אני חושב שבתור שינוי לא דרסטי אפשר לקחת דוגמה מהכדורסל - אין שום סיבה שיהיו גם מוקדמות וגם אליפויות של הפדרציות היבשתיות ללא כל קשר האחת לשניה. שמינית גמר יורו? עליה למונדיאל, או לפחות חיסכון בשלב אחד בפלייאוף שיעבור, חלקית או באופן מלא, לשיטת נוקאאוט (כי בכל זאת קצת מוזר שנבחרות יהנו מהישגים שהתרחשו שנתיים קודם לכן, ייתכן בידי שחקנים אחרים לגמרי).