"אליפות: עכשיו" | אני לא יודע מה נאמר בשיחת המשרד בין פלורנטינו ואנצ’לוטי עם חזרתו של האיטלקי. אבל אני משוכנע שזה היה הכיוון. המאמן האהוב החזיר את החוב בדמות האליפות האבודה מ-2013-15 וראוי למחמאות. הוא גם החזיר את הכדורגל היפה. דור רומנו עבדכם הנאמן מסכם עונה ואליפות שעמדה בציפיות, מחלק ציונים (בתפקיד הליצן: בייל) ומתפלל שיהיה צורך בעדכון ב-28 במאי.
“אליפות. עכשיו”, זה מה שאמר פלורנטינו פרס בשיחת המשרד הראשונה השנה לאחר שהאיטלקי מונה בפעם השנייה בקריירה שלו למאמן ריאל מדריד, ככה משום מקום, וקיבל פרס מפרס. “חזרתי לחיים”, אמר בחיוך. טוב, אני לא יודע אם זה באמת קרה ולא קראתי שום תיעוד לכך, אבל סביר להניח שכן. כמו שאותו קרלו הבטיח את הדסימה בקיץ 2013 – ועמד בהבטחה. כזה הוא קרלו. העובדה שלא זכה באליפות ספרד עם קבוצת העל על שהייתה למועדון בפרק א’ שלו בסנטיאגו ברנבאו הייתה לכתם אצל קרלו שהיה אהוב מאוד על ידי הנשיא והמועדון, על ידי האוהדים ועל ידי השחקנים. הוא החזיר את החוב. איזה כיף שהוא סגר מעגל ובעל שיא ייחודי. מגיע לו
אני מדרג את האליפות הזו במקום השביעי מתוך השמונה (לא מספיק) שראיתי בשנות ה-2000 (מה לעשות שאין כמו הרמונטדות והדרמות בעונת הקאפלו, הדריסה הקבועה של היריבות והשיאים עם מוריניו או הכדורגל של הגלאקטיקוס ב-2003 או פאסיו נגד ברצלונה) אבל בכל זאת צריך לתת ריספקט גדול לקבוצה. טוב שהשחקנים הלכו לסיבלס, גם אם בקטנה. מגיע להם לחגוג ולהשתחרר. המועדון הזה רגיל ללחץ וזה בדיוק מה שצריך להיות – דרישה אינסופית, אבל לעתים גם קשה להתמודד עם התחושה של “עכשיו או לעולם לא”.
לא צריך להזכיר שום דבר לאף אחד וגם לא להצטדק. זה נכון שלא ממש היו לנו יריבות עם ברצלונה השוקעת ואתלטיקו מדריד שפישלה שוב ושוב ושוב, אבל לא בכל עונה יש מאבק אליפות מטורף. זו הייתה אליפות סופר-צודקת, נתחיל מזה. תמיד הפריעו לי כל הדיבורים ‘מה היה קורה אם’. ריאל מדריד הייתה מנצחת גם את ברצלונה של צ’אבי משריקת הפתיחה. אליפות היא מרתון. היינו הקבוצה הכי חזקה לאורך כל הדרך, הקבוצה שהכי רעבה לתואר יחד עם החזרה לסנטיאגו ברנבאו (אתלטיקו לא הייתה אתלטיקו), כזו שפתחה את העונה נהדר. עם 21 שערי זכות אחרי שישה מחזורים אם כי ברור שזו הייתה סטיית תקן ונתון משקר שייתאזן. קבוצה שנאלצה להתמודד עם הגנה חדשה לגמרי ללא ראמוס ו-ואראן, בטח כששני המגנים הבכירים פצועים, כזו שעברה המון שינויים תוך כדי תנועה כמה שקרליטו נחשב כשמרן (היזכרו במשחק הפתיחה נגד אלאבס ואפילו בשלושת המחזורים הראשונים), ואולי בראש ובראשונה הפריצה של ויניסיוס.
הקבוצה שיחקה התקפי למן תחילת הדרך וקרלו באמת ניסה “להחזיר את כולם”. במחזור השני ריאל מדריד הציגה הגנה לא טובה אבל סיימה ב-3:3 במשחק החוץ נגד לבאנטה. ועדיין, התיקו הזה גרם לנו לצאת עם חיוך מהמשחק ולהתרגש, וזה דבר כלל לא שכיח לאוהד ריאל מדריד. חזרה התחושה הזו שריאל מדריד יכולה לכבוש בכל רגע, שהגול יגיע, שמשחק ההתקפה מקבל צורה. שאתה מחכה לכל משחק, באמת, גם אם היית תמיד טוטאלי. כבר לא צריך לשתות קפה לפני משחקים. אפילו אבא שלי שאל בכל שבוע “יש משחק היום” ונהנה מכל רגע וכיבד בנוכחותו במשחק האליפות (בבר כמובן) ועם צעיף. ואי אפשר בכל רגע להעביר ביקורת על הסגל שחלקו מעבר לשיא או פצוע ועייף, ואדוארדו קמאבינגה היה הפרס של הדקה ה-90 ולא קיליאן אמבפה – ואז להתלונן שלא מפרקים במשך כל שבוע. קצת יותר משחקים כמו משחק ההכתרה נגד אספניול והיה יותר כיף, אולי עם קצת יותר ביצים ודם צעיר ומהירות כמו קמאבינגה ופדה ופחות ‘שלישיית הקישור האגדית’ שלדעתי במצטבר זו העונה החלשה שלה למעט 18/19(קאסמירו בעונה אישית לא טובה, קרוס סיים נורא ומודריץ’ הציל את הכבוד), אבל זה לא משנה.
זו קבוצה שבסופו של דבר הייתה בפסגה 33 מחזורים, רק פעם אחת לא ניצחה בשני משחקים רצופים, כזו שהיה לה שילוב נפלא בין צעירים לוותיקים וגם ‘רצף אכזרי’ בין סוף אוקטובר לתחילת דצמבר עם שבעה ניצחונות רצופים ועל קבוצות חזקות (הכל יחסי). אם נוריד את הפאנצ’ר הכואב בקלאסיקו הרי שריאל עם תשעה ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים, כשבין לבין היא מתמרנת עם ליגת האלופות נגד יריבות קשות מאוד. בגדול, כמובן שניהול הסגל היה יכול להיות טוב יותר, אבל ישנם שחקני ספסל שלא היו זמינים אף פעם וגם הגישה שלהם הייתה מחורבנת, למשל יוביץ’. וגם אכזבת העונה שלי, טייק 3 - הזאר.
אף משבר לא הצליח לרסק את ריאל. לא אקורד הסיום האיום של חודש ספטמבר-תחילת אוקטובר לפני פגרת הנבחרות עם ויאריאל-שריף-אספניול, לא פתיחת 2022 בה נגמר הדלק והחלו הדיבורים על ‘אוי זה קורה שוב’ (הסגל יגיע עם הלשון בחוץ לתום העונה – אז זהו שלא, ישנו אנטוניו פינטוס, גם הוא מגיבורי התואר) וגם לא הקלאסיקו – תיזכרו במשפט של קורטואה. כולם חיכו לנו בפינה. קבוצה שניצחה כמעט בכל המשחקים הגדולים ובאחוזים נפלאים, לא נפלנו באף משחק חוץ למעט התיקו נגד ויאריאל (ואתלטיקו מצפה לנו). היו ניצחונות על הקשקש כמו נגד סביליה, פעמיים, רמונטדה של אליפות. היו הצגות די בתחילת העונה, בברנבאו נגד סלטה ויגו במשחק החזרה המרגש, נגד מאיורקה. היו ניצחונות חלקים כמו בדרבי גם בלי לכבוש רביעיות, וגם עמדנו באתגרים כמו ה-0:2 באנואטה על ריאל סוסיאדד במשחק בו קארים בנזמה נפצע. היה כדורגל טוב בתחילת העונה וגם בסוף, עם רווח גדול באמצע. כן, רצינו עוד משחקים כיפיים כמו נגד אספניול. “אתה לא יכול לנצח בקאמפ נואו, בפיחואן, בסאן ממס, במאסטייה או בבניטו ויאמרין בלי לשחק טוב. לפעמים טוב מאוד”, כפי שנכתב היטב בתקשורת. והעונה הזו קיבלה אפילו טוויטס מרגש ומהנה עם ההתקדמות שלנו בליגת האלופות וכמה משחקים באמת-באמת טובים החל ממרץ, שוב.
זו הייתה עונת שיא של השלד בהרכב ומתבקש כשארבעה שחקני וורלד-קלאס בשיאם – אז י אליפות– טיבו קורטואה שהפך לסאן איקר של ממש ובכל משחק רשם איזה שתיים-שלוש הצלות גדולות ועבד קשה מדי; לוקה מודריץ’ היה מצוין ולא רק בהשוואה לגילו המופלג; בנזמה כמובן בעונת חייו ועם מספרים כמו ליאו מסי (עונה שלא נופלת מאף עונה של כריסטיאנו במועדון, גם לא של ה-60 שערים) וגם ויניסיוס, שעדיין מנסים לרדוף אחריו במנצ’סטר סיטי.
הסיומת שלו הדהימה אותנו נגד לבאנטה, השפיץ החכם הזה לפינה הרחוקה – כל כך לא הוא. כבר לא השחקן שעושה במכנסיים מול השער. והוא עשה את זה גם נגד אלצ’ה, וכבש גולאסו לחיבורים נגד סביליה. אולי קרלו גרם להאטה אצלו, דעיכה ושחיקה משום שלא נתן לו לנוח במשחק הגביע נגד בילבאו והיו שם גם יריבים והתעסקות ברעשי רקע, אז מה. ויניסיוס עם עונה לפנתיאון וכשהפרטנר שלו בצד שמאל הוא מנדי – סלע הגנתי אבל די מיותר התקפי.
ולצד הברק שהיה מצד הכישרון של השחקנים, וגם ‘התחת’ אם תרצו, היה גם לב ונשמה. כמו השער השני של ריאל נגד סביליה, כשנאצ’ו שעולה כמחליף די בפוקס – ממתין ברחבה לבישול של קרבחאל, השני שלו במשחק. כמו מודריץ’ שהמשיך לרדוף אחרי שחקנים גם כשהכל היה גמור.
ריאל מדריד לא מספיק טובה בלקחת אליפויות ויעידו על כך שתיים בלבד בעידן כריסטיאנו רונאלדו, וזה מעט מדי גם אם הייתה מולנו מפלצת. אז אין ואסור לזלזל באליפות שמושגת ארבעה מחזורים לסיום. אין יותר מדי תקדימים לכך מהצד שלנו. כל הסיפור סביב מרסלו, שהתמונה שלו בסיבלס כשהוא הופך לשיאן התארים בהיסטוריה של המועדון – מוסיף עוד מימד מרגש מאוד לאליפות הזו, זו תמונת העונה מבחינתי יותר מהמהפך שהושלם בפיחואן, יותר מהשער השלישי של בנזמה והרמונטדה נגד פ.ס.ז’, יותר ההעפלה לחצי הגמר נגד צ’לסי. ואם במועדון יידעו להסיק מסקנות בכל זאת – דיינו. ועכשיו אחרי החגיגות המרגשות האלה ושבירת השגרה הזו, איזה כיף היה – סיטי, סיטי, ועוד פעם סיטי. אפשר לעשות את זה ואז אני באמת אשתולל. APorLa14!
חלוקת התעודות - בקצרה:
שחקן העונה: בסדר הזה, על שם גארת’ בייל - קארים בנזמה - עונת חייו, כמובן, אין כאן סקר, שאלה רטורית. המנהיגות, המספרים, האסתטיקה, היציבות, שיפר את חבריו לקבוצה - שלא ייגמר לעולם ואמן הוא מתכנן לנו משהו גם ברביעי| ויניסיוס ג’וניור שכן שחקן התקפה בקבוצה הזו תמיד נמצא תחת אלף עיניים, הפך לוורלד-קלאס לכל דבר ותמיד העז| טיבו קורטואה שהדף הכל, יותר מדי, אפילו במשחקים החלשים והפך לאחד המנהיגים| במקום הרביעי לוקה מודריץ’ שהוא כמו יין ושלא ייגמר לעולם.
האכזבה: אדן הזאר, ששוב היה בגדר נעלם. גם כששיחק הוא לא נראה אפילו קרוב לשחקן של מאה מיליון יורו, כזה שמסוגל, שרוצה לקחת על עצמו ולתקן את השנתיים הקודמות. ממש נעלם| רודריגו היה נכנס לקטגוריה הזו אם לא השיפור העצום שלו בחודש אפריל - מוטב מאוחר.
הליצנים: בייל במקום הראשון, עושה לנו קרקס, טוב שזה נגמר בעוד חודש. בושה וחרפה, אין מה לומר| במקום השני גם יחד צמד החלוצים-הכושלים שלנו מריאנו ויוביץ’ שפצועים יותר מדי ביחס לזה שהם אף פעם לא משחקים.
הרגע המרגש: החזרה לסנטיאגו ברנבאו במשחק נגד סלטה ויגו אחרי יותר מדי זמן, הבטחת האליפות ‘בבית’ לראשונה מאז 2007 והולכים לסיבלס שם מרסלו עם התמונה ההיסטורית שלו.
החרפה: ה-4:0 בקלאסיקו. אסור להפסיד לקבוצה בינונית כזו בתוצאה כזו, במשחק נרפה כזה - בשום מצב, ולא משנה איזה שחקנים חסרים. אולי בדיעבד להמשך העונה המפלה הזו עשתה לנו טוב, שיהיה.
המשחק הגדול: אבחר ברמונטדה המתבקשת נגד סביליה בפיחואן, במחצית היינו גמורים עם פיגור 2:0, בחיים לא הפכנו בור כזה לניצחון שם. ואז ריאל עלתה כמו מלוע של תותח, לבשה את חליפת ליגת האלופות וקיררה למעשה את השמפניות. כמה משחקים העונה כבר הוציאו מאיתנו שאגה כזו?
השער המרגש: באותו משחק בדיוק, ה-2:2 כשנאצ’ו הבקיע בקלאסה ברחבה מלאת השחקנים אחרי בישול של לב אחר כמו דני קרבחאל. הכין את הקרקע ל-2:3.
השער היפה: איזה כיף שהיו הרבה כאלה העונה בניגוד לאשתקד - להרים לבנזמה לרחבה ולקוות לטוב. אני חושב שפשוט צריך לבדוק ביוטיוב שוב את מעלליו של ויניסיוס. אבחר בגול המטורף שלו נגד סביליה בברנבאו בדקה ה-85 - ההשתלטות על הכדור, הדחיפה קדימה והניצחון על שחקן ההגנה והבעיטה המדהימה לחיבורים - תנו לו עוד אלף כאלה וזה לא קורה| במקום השני: דויד אלאבה והגולאסו נגד ברצלונה בקלאסיקו - אחלה דרך לשער בכורה| במקום השלישי עוד בומבה מרחוק והפעם אדוארדו קמאבינגה| במקום הרביעי - הוולה של בנזמה נגד אתלטיקו מדריד בדרבי, במתפרצת, אחרי בישול של ויני ו’בעצת הבן דיוויד’| וגם לשער של ויניסיוס נגד לבאנטה עם שינוי הקצב המטורף באותו מחזור שני - יש מקום.
אם אתם צריכים יד מכוונת - שאלון סיכום עונה:
-סכמו את העונה עצמה מבחינת ההישג, רמת הכדורגל, עד כמה נהניתם, האם עמדנו בציפיות וכן הלאה, עד כמה אתם נרגשים.
-השחקן המצטיין: הפרס על שם קארים בנזמה, כך נדמה.
-השחקן המאכזב: אפשר גם לבחור ‘בליצן’ ולא חסרות אפשרויות.
-מילות פרידה ממרסלו הגדול ואיך החלה הנפילה
-השחקן המפתיע\הפריצה
-מתי הבנתם שהאליפות שלנו
-המשחק הגדול ביותר
-רגע השיא היש משתווה לרמונטדת הפיחואן?
-רגע השפל (קלאסיקו)
-השער הגדול ביותר
-התפקוד של אנצ’לוטי
-עונת הבכורה של קמאבינגה ואלאבה
-ניתוח היכולת של רודריגו
-האם ואלוורדה אכן תקוע במקום?
-האם הייתם משאירים את סבאיוס כשחקן ספסל? - מוזמנים לעשות ניתוח של הסגל.
-מה לא עבד עם הזאר ומי ‘אשם’ בכך?
-הרכש הכי נחוץ פרט לאמבפה - על אף שכבר נגענו בסוגיה הזו.
-האם הייתם השנה במשחק של הקבוצה?
-האתר שלנו, הפורום והקטגוריה של ריאל מדריד, כל דבר שיש לכם בראש והאם רכשתם את הספר שלי.
בהצלחה לכולם
לינקים נוספים:
מזמין אתכם לדירוג שלי: דור רומנו מציג: דירוג האליפויות של ריאל מדריד בשנות ה-2000| בשעה טובה ומוצלחת הגיעה אליפות מספר 35, אליפות שונה מאוד מעונת הקורונה. האליפות השמינית שלנו מאז שאני אוהד, וזה הזמן ליהנות אבל גם לדרג. אליפות השיאים של מוריניו או הרמונטדות עם קאפלו? ומה עם עונת הדאבל והגלאקטיקוס? לחצו כאן
פינת האליפות המיוחדת של המארקה - גרפים של המיקום בטבלה, סטטיסטיקות, ציוני שחקנים, טורי דעה - לחצו כאן
פינת האליפות המיוחדת של ה-AS - פורמט דומה יחד עם ‘מילון A-B’ בספרדית לכבוד האליפות וכן הלאה - לחצו כאן
מספרי אליפות מספר 35 שלנו - מאזן הבית ומאזן החוץ, שיאן הדקות, כמה משחקים הסתיימו בלי שספגנו ועוד כמה שיאים - לחצו כאן
קליפ קצרצר עם חמשת השערים היפים שלנו העונה בספרד לפי הבחירה של לה-ליגה - לחצו כאן
בכל זאת זה חלק מהמסורת )