הריאיון של קיליאן אמבפה ל-AS: "אני מאוד שמח שקיבלתי את ההחלטה להצטרף לריאל מדריד. לפני שהגעתי לכאן, כבר היה לי מעמד מסוים, אבל כשאתה שחקן ריאל מדריד, אתה עולה לרמה אחרת. כשאתה רוצה לחתום היסטוריה בכדורגל, אתה חייב לשחק עבור ריאל מדריד.
"מה שכנע אותי להצטרף לריאל מדריד? אף אחד לא היה צריך לעשות כלום כדי לשכנע אותי להצטרף לריאל מדריד. היה רגע שרציתי לבוא, אבל זה לא היה אפשרי. יש רגעים שלא תלויים בך, ואתה פשוט צריך לחכות. לפעמים יש אכזבה כמובן, אבל חייו של כדורגלן הם להסתכל קדימה ולא אחורה. אף אחד לא היה צריך לשכנע אותי, אפילו לא פלורנטינו פרס הגדול, כי זה היה משהו ברור מאליו עבורי.
"כן, אני עדיין מתרגש כשאני משחק בסנטיאגו ברנבאו. אני מקווה שנחווה שוב לילות קסומים. אין מקום טוב יותר בעולם.
"לפלורנטינו פרס יש חשיבות רבה בכך שאני משחק בריאל מדריד. הוא זה שהביא אותי לכאן, הוא היה האדם שתמיד הייתי בקשר איתו במשך עשור לפני שהגעתי לריאל מדריד. תמיד הייתה לו חיבה אליי, הוא תמיד הבין את ההקשר של ההחלטות שקיבלתי, בין אם הן היו חיוביות או שליליות עבור ריאל מדריד. הוא תמיד אמר לי שאשחק בריאל מדריד יום אחד, והיום אני כאן. אני חייב להודות לו על כל מה שהוא עשה בשבילי. מבחינתי, הוא הנשיא הטוב בעולם.
"האם השנה האחרונה שלי בפ.ס.ז’ הייתה קשה? כמובן, וכולם יודעים את זה. אבל הם לא יודעים הכל. אני לא צריך לבוא לכאן שנתיים אחר כך ו’לירוק’ על אף אחד. זה היה קשה, ב-100%. זה היה חלק מההקרבה שהייתי צריך לעשות כדי להגשים את החלום שלי - לשחק בריאל מדריד.
"הבישול שלי עכשיו לקרלוס אספי? אני מעדיף לנצח, ואנחנו חייבים למסור את הכדור. אני חושב שיכולתי להבקיע, אבל אספי היה לבד וזה היה ב-100% הולך להיות שער. אפילו לא חשבתי על לבעוט משם.
"האם השחקנים חייבים להיות חברים? אנחנו צריכים להיות טובים, להישאר מאוחדים, ולעבוד לקראת מטרה משותפת, שהיא הצלחה ותהילה עבור ה-AS במקרה שלך ועבור ריאל מדריד במקרה שלי. האם אתה חבר של כולם במערכת? זה יותר עניין של הדור החדש של האוהדים, כי עם המדיה החברתית, הכל נמצא תחת המיקרוסקופ. לא לוחצים ידיים, לא מחייכים… אבל זה נורמלי. אנחנו יודעים שככה זה, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לוודא שאנשים לא רואים דברים שלפעמים לא נכונים. הדבר הכי חשוב זה ריאל מדריד.
"מה אני חושב על אנשים שאומרים שאני רק כובש שערים? זו דעתם. במהלך השנים, עם ניסיון, למדתי שבכדורגל לכל אחד יש את הדעה שלו, ואתה צריך לקבל אותה. לפעמים הם חולקים את דעתך, ולפעמים יש להם דעה אחרת. אין רק דרך אחת לנצח בכדורגל; יש מיליוני דרכים, ולכן אני תמיד פתוח להקשיב. יש אנשים שרק רוצים לעורר בעיות או לגרום נזק. אני תמיד פתוח לדבר על כדורגל עם הבנה מובנית של המשחק, לראות אותו בצורה כזו או אחרת. אפשר ללמוד גם מזה.
“האם אני מבין טוב יותר את ויני או את ג’וד? הם שונים מאוד. הם עושים דברים שונים לגמרי על המגרש. יש היבטים במשחק שבהם ג’וד טוב יותר, אחרים שבהם ויני או גולר טובים יותר, ואחרים שבהם ברהים, דיומאנדה או אספי טובים יותר… אספי הולך להבקיע הרבה שערים העונה - יש לו כישרון להבקיע”.
“ברצלונה פתחה חזק? כל הכבוד להם. אני לא אוהב לדבר על קבוצות אחרות כי אני לא שם. הם מנצחים משחקים, אבל זו תחילת העונה”.
"יאן דיומאנדה? מהיום הראשון ראינו שיש לו איכות. אנשים מדברים הרבה במהלך משחקים, על דמי ההעברה של 140 מיליון יורו וכל זה. הוא כבר הראה שיש לו את מה שצריך. ננסה להגן עליו.
“כדור הזהב? כבר אמרתי שאני חושב שזו שנה טובה בשבילי לזכות בזה, אבל זה לא תלוי בי. העבודה שלי היא לעזור לחבריי לקבוצה, לעשות כמיטב יכולתי ולשכנע את הבוחרים. ואתה אחד מהבוחרים, נכון? (צוחק)”.
"קרלו אנצ’לוטי, ארבלואה, אלונסו, מוריניו? כל הארבעה הם דמויות חשובות במשחק. זו תמיד זכות להיות חלק מהמסעות שלהם. למדתי מכל הארבעה כי יש להם דרכים שונות מאוד להסתכל על כדורגל. הם מנצחים בקריירה שלהם ותמיד לומדים מזה, אבל נכון שעם מוריניו זה משהו שונה. הוא אחד האנשים הכי אינטליגנטים שפגשתי אי פעם. הוא מנהיג.
"איזה שחקן מהעבר הייתי מחתים בריאל מדריד? כריסטיאנו, זידאן או רונאלדו, אם הם היו יכולים לחזור… כריסטיאנו היה חוזר. זיזו עדיין משחק קצת מדי פעם. ורונאלדו… הקלאסה אף פעם לא דועכת. הם אייקונים של ריאל מדריד. הם נתנו כל כך הרבה ועדיין מעוררים התרגשות רבה בקרב אוהדי מדריד.
"האם הבקעת שערים היא אמנות? זו לא סתם אמנות. אני חושב שזו דרך להיות, דרך לראות כדורגל בחיי היומיום שלך, אובססיה להבקעת שערים. כל שחקן שכבש הרבה כאלה חלק את הקשר הזה עם השער. הם יודעים שזה קשר מיוחד, כי זו תחושה שאנחנו מכירים היטב ותמיד רוצים לחוות. זו שמחה, תחושה של סיפוק שאתה רוצה לחוות שוב.
מה אתה מרגיש וחושב כשאתה עובר שלושה או ארבעה משחקים בלי להבקיע? האם אתה נהיה אובססיבי? - “אני לא ‘מחכה’ למשחק השלישי. אחד מספיק לי. משחק בלי להבקיע זה קשה, אבל אני ממש אוהב את ההרגשה הזאת כי אם שחקן כמוני, שרגיל תמיד להבקיע, לא מבקיע במשך שני משחקים, אנשים שמים לב ומדברים על זה. זה קצת גורם לך לכעוס, ואתה ניגש למשחק הבא עם יותר נחישות ‘להרוג’. לא קרה לי הרבה בקריירה שלי שלא הבקעתי במשחקים רצופים. אנשים מעודדים אותך, ואם אתה מתמודד עם זה טוב, זה נותן לך יותר נחישות, והכל יכול לחזור לקדמותו”.
"הדרבי זה משחק שאנחנו תמיד רוצים לשחק. משחק מותח מאוד. אנחנו יודעים שהדרבי אומר הרבה לאוהדי ריאל מדריד וגם לנו. אלו סוגי המשחקים שאתם להוטים לשחק, במיוחד הפעם מחוץ לבית. אני מאוד נהנה לשחק מחוץ לברנבאו. שם רואים את האופי של השחקנים, וחשוב שיהיה אופי במשחקים כאלה. אנחנו רוצים להמשיך את רצף הניצחונות שלנו, עם הקרבה, מחויבות ואופי…
“לאמין ימאל? הוא שחקן מוכשר מאוד ויש לי תחושה שתהיה לו קריירה נהדרת. אני מאחל לו, למשפחתו ולאהוביו את כל הטוב שבעולם”.
שלח מסר לאוהדי ריאל מדריד, שלפעמים קצת חסרי מנוחה, אם אפשר לומר כך. - “תובעני. המסר הוא של ציפיות גבוהות. זו ריאל מדריד, אני מבין את זה. כמו בכל דבר, יש הקשר. לפעמים כשאנחנו מנצחים, הם רואים את זה כמשחק קשה, אבל פעמים אחרות פחות. הם צריכים להרגיש שאנחנו צריכים את הברנבאו עכשיו כי זה האצטדיון הכי טוב בעולם, יש לנו את האוהדים הכי טובים בעולם, וכשהם איתנו, אנחנו הרבה יותר חזקים. אבל אני גם מבין את הלחץ. לא ניצחנו מספיק ולא זכינו בכלום בעונה שעברה, ואנשים עייפים מזה. אני מבין שחלק מזה נורמלי. אבל הם גם צריכים להבין שאם אנחנו רוצים לזכות בתארים, אנחנו לא נעשה את זה בלעדיהם. עם כל האיכות, עם כל המחויבות… אנחנו לא ננצח בלעדיהם. מה שאני מבקש זה שנלך יחד, יד ביד. ככה נהיה הרבה יותר חזקים ונוכל להתחרות על הכל”.
). הוא הכי הזכיר לי את רונלדו פנומנו מכולם.