היה מודל מסוים שהניב פערים פחות גדולים בין הגדולות לקטנות, אבל הוא לא הפך את הליגה ליותר תחרותית בהכרח. אחד הדברים שאפשרו לליגות אז להיראות כמו שהן נראו הוא שהכסף שיחק פחות תפקיד ולכן הפיזור של השחקנים הטובים היה גדול יותר. אבל במובן זה המודל ההוא היה דווקא רחוק הרבה יותר מה-NBA מאשר המודל הנוכחי שקרוב אליו יותר (קבוצות על אליהן מתנקזים השחקים הטובים ביותר). כפועל יוצא אגב איכות הכדורגל עלתה (בדיוק מאותה סיבה שה-NBA הליגה הטובה בעולם) ואין שום סיכוי לקבוצות של אז להתחרות בקבוצות של היום.
בהודעה הקודמת ציינתי 2 נקודות שלדעתי מהוות את ההבדל, אבל שים לב שבאחת מהן אפשר לטפל: יצירת ליגת על אירופאית (אירופה בגודלה לא באמת שונה משמעותית מארה"ב). השאלה היא האם אנחנו באמת מעוניינים בזה? משמעות הדבר היא להרוג את הכדורגל כמו שאנחנו מכירים אותו היום. קח לצורך העניין את 32 הקבוצות הטובות בעולם ותוציא אותן מהליגות המקומויות שלהן, מה עשית בזה? הרגת כדורגל מקומי, הרסת עבודה לעשרות אלפי אנשים (מי ימשיך לשלם על הליגה האנגלית אחרי שתקח ממנה את ה-10 הראשונות?) ואיבדת את הרומנטיות המקומית (ב-NBA אין רומנטיקה). אני לא בהכרח מתנגד כי אין לי ספק שביום שזה יקרה אני אתחיל להינות מכדורגל הרבה יותר, אבל אני קפיטליסטי בנשמתי ואני לא בטוח שרוב אוהדי הכדורגל בעולם באמת מעוניינים בכך.
ושים לב, גם אם תעשה את הדבר הזה: לא סוונסזי הקטנה תיכנס לשם כדי להתחרות בגדולות. הקבוצות שמקבילות לקבוצה קטנה ב-NBA שעושה מהפכה יהיו הרבה יותר בסדר גודל של איזו סוסיאדד או משהו כזה. עדיין לא קבוצת תחתית. בכל אופן, גם במודל הזה קבוצה לא יכולה בקיץ אחד לעשות מהפכה. זה פשוט משחק אחר ופחות אינדיווידואלי.
אפשר, לסיום, גם לשלב בין המודלים. זו הסיבה שאני בעד לסגור את ליגת האלופות במתכונתה הנוכחית, ולעבור למתכונת מצומצמת יותר של 16 קבוצות המחולקות ל-2 ליגות בנות 8 קבוצות, כאשר כולן משחקות נגד כולן רק פעם אחת, וה-2 הראשונות בכל ליגה עולות ישר לחצי הגמר. המפגשים יהיו יותר מעניינים ויותר רלוונטיים שכן גם לריאל מדריד וברצלונה יהיה מאוד קשה להמשיך לשלב הבא.