13 שנה אחרי: "המיוחד" חוזר - פתיחת עונה קשה למוריניו - פיגור שש מברצלונה אחרי שבעה מחזורים

לאחר ניצחונו של פלורנטינו פרס בבחירות, והנשיא כבר חשף את מה שידוע - ז’וזה מוריניו הוא המאמן שלו - נותרה רק ההודעה הרשמית. מה שאף אחד לא היה מאמין שיקרה לפני חצי שנה ואפילו לפני כמה חודשים - קרם עור וגידים לאט-לאט. מאז דצמבר 2018 כשפוטר ממנצ’סטר יונייטד הוא כבר לא נמצא בטופ של הכדורגל - שבע וחצי שנים, הקריירה שלו בדעיכה ענקית. הוא לא זכה באליפות מאז 2015/16 עם צ’לסי ולמשל את העונה שעברה פתח כמאמן פנרבחצ’ה והודח בפלייאוף ליגת האלופות על ידי בנפיקה אליה הצטרף בספטמבר [עונה ללא הפסד בליגה אבל סיים שלישי]. אבל הוא רעב ומקבל הזדמנות שנייה. הרי גם אף אחד לא ציפה לקאמבק של קרלו אנצ’לוטי שגם כן היה תמוה בזמנו אולי. גם לזינדין זידאן היה פרק ב’.

אוהדים חלמו על יורגן קלופ, אולי קיוו ללכת אחורה בזמן ולהשאיר את צ’אבי אלונסו ולשנות רק את הדקה הארורה ההיא בקלאסיקו הרי היה לנו ביד מאמן לטווח הארוך, מאמן מודרני אחר כמו אנדוני איראולה ועוד ועוד. נראה שמוריניו הוא ברירת מחדל.

ב-2010 הוא הגיע כמאמן המנצח של העשור הקודם לאחר הטרבל עם אינטר. מי שנחשב לערמומי וחצוף, נותן שואו על הקווים ובמסיבות העיתונאים כמו כוכב אמיתי, טקטיקן בחסד, כזה שהשחקנים גם יקפצו לאש עבורו. המאמן הטוב בעולם לצד פפ גווארדיולה ואלכס פרגוסון. האיש היחיד שהיה יכול לעזור לריאל מדריד ולכריסטיאנו רונאלדו להתמודד עם ברצלונה הגדולה בהיסטוריה. הפעם הוא מגיע במעמד שונה לגמרי וחוזר כדי לעשות סדר.

שערו האפור כבר הפך ללבן, הוא מחייך הרבה פחות וגם אחוז הניצחונות וההצלחות בנסיגה אבל העקרונות יישארו לעד. מיד קראנו אינספור דיווחים על כך שמוריניו דורש את הצוות המלא שלו כמובן, דורש שליטה מלאה ברכש (חלון ההעברות בינואר יחזור לאופנה? שחקנים בני 30? ורסטילים?) ורוצה שחקנים רעבים ולא סופרסטארים, לא יוותר על כך שכל אחד יתעסק רק בעבודתו. הוא יודע שהשבועיים בהם המועדון עסק בבחירות היו סוג של בזבוז זמן מבחינת התחלת העבודה.

שלוש השנים של “המיוחד” בריאל מדריד היו כמו סרט, כמו רכבת הרים, עליות ומורדות. הוא קיבל קבוצה טובה מאוד ושידרג אותה עם שחקנים צעירים כמו אנחל די מאריה ומסוט אוזיל, וגם ריקרדו קרבאליו המנוסה. תבוסה קשה בנובמבר בקלאסיקו הורידה את האוויר, ואז זכייה בקופה דל ריי עם השער ניצחון של כריסטיאנו רונאלדו, לצד הדחה מצערת בחצי גמר ליגת האלופות; ב-2011-12 זכתה ריאל מדריד באליפות הגדולה בתולדותיה כפי שמוריניו תמיד הבטיח - השיפור האמיתי מגיע בעונה השנייה - עם מאה נקודות ושיא 121 שערי זכות, אבל הלב נשבר עם ההדחה נגד באיירן מינכן בסנטיאגו ברנבאו ארבעה ימים אחרי הניצחון על ברצלונה בקאמפ נואו; העונה השלישית התחילה עם סופרקופה נהדר ועם מתנה כמו לוקה מודריץ’ אבל המשיכה עם עונת ליגה איומה, סכסוכים וחדר הלבשה מפורק - הקרב מול איקר קסיאס שהושפל, ההתבטאויות נגד פפה, אפילו כריסטיאנו רונאלדו חטף..ולאחר ההפסד 2:1 לאתלטיקו מדריד בגמר הגביע - הודיעו הצדדים על פרידה הדדית. חצי מהאוהדים שרקו לו בוז במשחק הפרידה ב-2:4 נגד אוססונה בבית וחצי הריעו.

מוריניו, שמחזיק באחוז הניצחונות הגבוה ביותר למאמן ריאל מדריד מבין אלה שהיו יותר מעונה אחת - 71.91%, בזמנו החזיר את ריאל מדריד להיות קבוצה שמסתכלת בלבן של העיניים של ברצלונה וב"סיום התהליך" גם ניצחה ריאל את בארסה שלוש פעמים בשישה משחקים ב-2012-13 וידעה להסתדר איתה. היא גם הגיעה שלוש פעמים לחצי גמר ליגת האלופות ועצרה את הפיאסקו של שמינית הגמר. אז אולי, אולי הוא מקבל הזדמנות לזכות בליגת האלופות, מה שהיה כה חסר בקדנציה שלו (אבל איך אני תמיד אומר? מוריניו ‘הניח את היסודות לדסימה’).

מוריניו בריאל מדריד:
-עונת 2010/11: זכייה בגביע - מקום שני בליגה - חצי גמר ליגת האלופות| מאזן: 44-9-6
-עונת 2011/12: זכייה באליפות - הדחה ברבע גמר הגביע - חצי גמר ליגת האלופות| מאזן: 46-7-5
-עונת 2012/13: זכייה בסופרקופה - מקום שני בליגה - חצי גמר ליגת האלופות| מאזן: 38-12-11

-יכול להיות שמוריניו מגיע למצב דומה כמו ב-2010. שנתיים בלי תואר גדול, קבוצה שנמצאת בנחיתות מקצועית מול ברצלונה שגם מצבה הכלכלי השתפר, הוא שוב “אנדרדוג”, כמו שהיה בצ’לסי בעונת הבכורה מול הבלתי-מנוצחים של ארסנל, כמו שהיה באינטר במבט על ליגת האלופות..

-יותר מעוד בלם לעורף הפצוע שלנו, מגן ימני “אמין” או קשר אחורי - נראה שריאל מדריד צריכה בוס, בעל בית, מישהו שיעצור את הקייטנה שמתנהלת בקבוצה הזו בחודשים האחרונים, משהו שהתחיל בחודש אוקטובר עם הפגיעה בסמכות של צ’אבי אלונסו מצד ויניסיוס ג’וניור והתדרדר מרגע לרגע, הגיע לשיאו עם המכות בחדר ההלבשה וההדלפות.

-עוד נושאים על הפרק הם מצב הפציעות הבעייתית וגם עניין מאמני הכושר, הקבוצה סבלה מאינסוף פציעות אשתקד.

-מקצועית האם מוריניו מסוגל להפוך את ריאל מדריד לקבוצה מאוזנת באמת? האם ויניסיוס ואמבפה ילמדו לשתף פעולה ולא לדרוך אחד על השני? כמה משחקני ההתקפה שלנו באמת יעשו הגנה? איפה משתלב ג’וד בלינגהאם? אוטוטו תוכרז הצטרפותם של איברהים קונאטה ודנזל דומפרייז שיעמיקו את החולייה האחורית. הרבה שאלות..

מה אתם חושבים על הקאמבק של מוריניו?

  • מצוין - בדיוק האיש ליישר את “הכוכבים”
  • בחירה טובה - כי אין הרבה אפשרויות אחרות
  • בינוני מאוד - עבר זמנו, והנשיא בעצם לא מחפש לשנות
  • בחירה רעה ועצובה - הפיצוץ עניין של זמן
0 מצביעים

הקדנצייה הקודמת של מוריניו במועדון:

  • הצלחה מסחררת - אליפות מול ברצלונה הגדולה בהיסטוריה
  • תקופה מוצלחת - אבל לא יותר - כי היה רק תואר גדול אחד
  • תקופה בינונית - לא זכה בליגת האלופות, העונה השלישית רעה
  • כישלון - הכתים את תדמית המועדון, הסתכסך עם חדר ההלבשה
0 מצביעים

אם הכדורגל לא יהיה טוב אז לפחות שיהיה מצחיק - קטע אייקוני ממשחק הגביע נגד סלטה ב-2013:

מאוד הופתעתי שאתמול לא הגיעה ההודעה הרשמית על מינוי ז’וזה מוריניו, אולי סמוך למשחק פתיחת המונדיאל? אולי בגלל ביקור של האפיפיור?

עריכה: לפי המארקה מגיע הערב למדריד ויוצג רשמית מחר. מתחילים.

בכל מקרה, בואו נחזור אחורה למסעות הרכש שלו בקבוצה:

*צריך לזכור שקיבל סגל פנטסטי פחות או יותר ב-2010, אחרי “המפץ הגדול” והגלאקטיקוס 2, אבל תמיד יש מקום לשיפורים [נניח אז: היה חסר מגן ימני עם כל הכבוד לאלבארו ארבלואה, קשר מרכזי יותר טוב מסמי קדירה ועוד].

-עונת 2010/11: אנחל די-מאריה (בנפיקה, 25 מיליון יורו), מסוט אוזיל (ורדר ברמן, 15 מיליון יורו - שנה לתום חוזה), סמי קדירה (שטוטגארט, 12 מיליון יורו), פדרו לאון (חטאפה, 10 מיליון יורו), ריקארדו קרבאליו (צ’לסי, 8 מיליון יורו), סרחיו קנאלס (ראסינג סנטאנדר, 4.5 מיליון יורו - הוחתם כבר קודם)| עמנואל אדבאיור (מנצ’סטר סיטי - השאלה בחורף)
עזבו: ראול (שאלקה), גוטי (בשיקטאש), כריסטוף מצלדר (שאלקה), רפאל ואן דר וארט (טוטנהאם, 11 מיליון יורו), מהמאדו דיארה (מונאקו), רויסטון דרנטה.

עונת 2011/12: פאביו קונטראו (בנפיקה, 30 מיליון יורו), רפאל ואראן (לאנס, 10 מיליון יורו), נורי שאהין (בורוסיה דורטמונד, 10 מיליון יורו) חוסה קאייחון (אספניול, 5 מיליון יורו).
עזבו: ירז’י דודק (פרש), אסקייל גאראי (בנפיקה, 5.5 מיליון יורו), פדרו לאון (חטאפה - השאלה)

-עונת 2012/13: לוקה מודריץ’ (טוטנהאם, 35 מיליון יורו), מיקאל אסיין (צ’לסי - השאלה)
עזבו: רויסטון דרנטה, נורי שהאין (ליברפול, 5 מיליון יורו), חאמיט אלטינטופ (גלאטאסראיי, 4.5 מיליון יורו), סרחיו קנאלס (ולנסיה, 8 מיליון יורו), לאס דיארה (אנזי מחצ’קלה, 5 מיליון יורו), אסטבן גראנרו (קווינס-פארק ריינג’רס, 8 מיליון יורו), פרננדו גאגו (ולנסיה, 3 מיליון יורו)| דייגו לופס - (סביליה, 3.5 מיליון יורו - חורף)

בשעה טובה ומוצלחת ויומיים אחרי שבנפיקה הוציאה הודעה על מימוש סעיף השחרור: ברוך הבא ז’וזה מוריניו שחתם עד 2029.

בהודעה הלקונית נכתב כי מועצת המנהלים שהתכנסה היום “אישרה” את מינויו של ז’וזה מוריניו בריאל מדריד (הוא כבר שוכן במלון). עדיין לא נמסר תאריך הצגתו לתקשורת, ב-13 ביולי תחל הקבוצה במתכונת מצומצמת את קדם העונה ללא שחקני המונדיאל. כנראה סביב התאריך הזה. “בתקופתו השאיר קבוצה תחרותית-קבוצת על שהייתה הבסיס לזכיות בליגת האלופות”.
שלוש שנים היו גם פרק הזמן שלו על הקווים אצלינו בפרק א’ אם כי חוזהו קוצר ועזב בהסכמה הדדית חזרה לצ’לסי בתום 2012/13 המאכזבת.


טוב אני מודה שבהתחלה זה היה נראה ממש “וואט דה פאק”, הרי עבר זמנו וכדומה, מצד שני אני קצת משוחד לגביו וגם כשקרלו אנצ’לוטי חזר זה היה נראה הזוי בהתחלה ולבסוף קיבלנו הצלחה מסחררת. בעונה האחרונה ראינו את כל הרעות החולות של ריאל מדריד. לא כל מאמן מתאים לנו ומוריניו הוא הרע במיעוטו.

העשור האחרון שלו מלא בבינוניות אבל הוא עדיין מאמן עם הילה, אוטוריטה, אולי יצליח ליישר את הכוכבים. שחקני הרכש שמוזכרים בהקשר שלנו נראים בחירה נכונה.

הוא שוב מגיע כדי להציל אותנו מלטבוע בבוץ מול ברצלונה, שוב כמו אנדרדוג. חייבים להיות כנים שהיו שלוש שנים סוערות בזמנו וכעסתי עליו על כך שפירק את חדר הלבשה אבל הוא במעמד אחר עכשיו. הוא כבר ממש לא “המיוחד”. מעבר לכך מוריניו מבחינתי בהחלט הניח את היסודות לדסימה ולא רק עם ההתעקשות שלו להביא את לוקה מודריץ’. הוא הביא גם את אנחל די מאריה, הוא קידם את מרסלו ועוד ועוד ועוד.

זוכר אותו בחצי הגמר נגד באיירן מינכן ב-2012 חסר אונים, על הבירכיים, עצוב ולא מאמין בדו-קרב הפנדלים, גם אמר שזה הרגע הקשה שלו כמאמן. רף חצי הגמר [עדיף על שמינית הגמר] שהיה נראה כבלתי-אפשרי. כאב לי עליו, וכמובן הסיפור עם כריסטיאנו רונאלדו.

זה מרגיש שאצל ריאל מדריד אף פעם אין באמצע זה תמיד שחור או לבן. הפעם זה מקבל משנה תוקף. או הצלחה מסחררת או כישלון קולוסלי. בהצלחה ז’וזה. יהיה מעניין במסיבות העיתונאים ובכלל.

אין ספק שיהיה מעניין איתו:

ז’וזה מוריניו שב אתמול בערב למדריד והיום הגיע לוולדבבאס לראשונה יחד עם הצוות שלו. הוא העלה פוסט לאינסטגרם וכתב: “Vamos” וכמובן שיש לו חולצה חדשה. המאמן היוצא אלבארו ארבלואה פירגן בלייק, חוסלו הגיב ועוד אבל עזבו רשתות חברתיות.

“מילים לא מספיקות כי זה כמו משימה. זה לא עניין של לדאוג לעצמי או אם אנצח הרבה ואזכה בהרבה תארים או במעט. אני כאן כדי לעזור לכולם להשתפר: לשחקנים, לצוות … כדי ליצור תרבות של עבודה, אחריות, אמביציה, ומשהו שאני מכיר היטב - שהוא האחריות והכבוד של עבודה בריאל מדריד. אני מאוד אוהב את הקונספט הזה. אני אוהב את המועדון הזה. עם תחושת המשימה הזו אני כאן”.

ימי עבודה: “אנחנו עובדים קשה מאוד. זה לא כאילו הגעתי לכאן היום והכל התחיל. אנחנו עובדים קשה כבר הרבה זמן עם מבנה המועדון ברמות שונות. היום, אנחנו יכולים לעבוד מרחוק כי הטכנולוגיה עוזרת לנו מאוד, והיום זה היה כמעט עניין של להגיע ו’לקחת שליטה’ על כל מה שנעשה ומה שעוד צריך לעשות”.

"אני הולך לנצל את השבועיים הקרובים בצורה הטובה ביותר עם גישה חיובית, כי ברור שאני רוצה שכל השחקנים יהיו כאן. אנחנו צריכים להסתכל על זה באור חיובי, כלומר להכיר את החבר’ה שאני הולך לעבוד איתם ולתת להם את ההזדמנות להכיר אותי. במהלך טרום העונה, רבים מהחבר’ה האלה יהיו כאן מצד קסטיליה, וגם אני רוצה להשתתף ולעזור בצמיחה של האזור הזה. אנחנו כאן, וכמה אלופי עולם יגיעו. אני מאוד בטוח, עם תחושה עמוקה של אהבה למועדון הזה - Hala Madrid y nada más!”.

הצוות:

סמי קדירה - שחקן העבר של המועדון (גרמני) - עוזר מאמן
פדרו ממצ’אדו (פורטוגלי) - עוזר מאמן, ומאמן הכושר
ז’ואאו טרלהאו (פורטוגלי) - עוזר
נונו סנטוס (פורטוגלי) - מאמן שוערים
רוברטו מרלה (איטלקי) - אנליסט
אנטוניו דיאש (פורטוגלי) - אחראי על כל תחומי הכושר

-אגב, הדיווח החדש הוא שז’וזה מוריניו יוצג כמאמן ריאל מדריד רק אחרי המונדיאל.

דוקו חדש שיצא על מוריניו, נראה טוב האמת!

הדוקו של ז’וזה מוריניו יצא לאקרנים. אתמול מקטעים “שדלפו” הוא סיפר על התכתבות עם אלכס פרגוסון ואיך היה אמור לרשת אותו במנצ’סטר יונייטד אבל היה צריך “להרגיש אהוב” אחרי מה שקרה בריאל מדריד וכבר נתן את המילה שלו לצ’לסי האקסית ולא היה יכול לחזור בו.

וגם - הוא תוקף את פפ גווארדיולה על כך שלקח שנת שבתון מכדורגל ב-2012 לאחר שעזב את ברצלונה, והוא עושה זאת שוב. התגעגעתם לחצים ביניהם? "אני אפילו לא יכול לדמיין מתי אפסיק להיות מעורב בכדורגל. אני אומר עוד עשר שנים, אבל אולי יותר מעשר. זה כיף. אני רוצה לזכות ביותר תארים. אני רוצה לעשות את זה במקומות שמעולם לא הייתי בהם ואני רוצה לעשות את זה במקומות שכבר זכיתי בהם. העולם שלי הוא להיכנס לאצטדיון כדורגל עם 50,000 או 90,000 אוהדים. היו לי 100,000. זה העולם שלי. בלי כדורגל, אני מרגיש שמשהו חסר. אבל אני לא חושב שזו אובססיה. אני לא מרגיש שזו אובססיה. כשמגיעים לרמה מסוימת, פשוט רוצים להישאר שם לנצח.
“יש בחורים שצריכים שנת שבתון, משהו שאני שונא. אני שונא את המילה הזאת. בשבילי, שנת שבתון פירושה חולשה. אל תדברו איתי על זה. אני אף פעם לא צריך לנוח. אני אנוח כשאמות”.


אין לי נטפליקס, לא רוצה לבקש טובה מהשותפות הלא נחמדות שלי. איכשהו הצלחתי לראות את הדוקו על לואיס פיגו והיה משעמם ביחס לסיפור האדיר, מאוד התאכזבתי. גם פיגו עצמו היה פתאום ביישן וסגור על גבול המתחרט, גם פלורנטינו פרס היה צנוע מדי. אני בטוח שהדוקו על מוריניו לא יאכזב ויש הרבה אנקדוטות כמו ההיא על מריו באלוטלי והאדום שספג נגד קאזאן למרות ש-14 דקות מתוך הפסקת המחצית מוריניו פנה לליבו וביקש ממנו לא לעשות הגנה, לא להתייחס לפרובוקציות, רק להישאר על המגרש כי אין לו חלוץ על הספסל..

ז’וזה מוריניו מספר על הפרק הקודם בריאל מדריד והחיכוך עם חדר ההלבשה בגלל הרגלים של פינוק מצידם. וגם על היריבות הנהדרת עם ברצלונה. מוריניו אמר בסרטו התיעודי החדש:

“בריאל מדריד ההיא היה לי מעט מאוד מה ללמד את השחקנים כיחידים. לא יכולתי ללמד את כריסטיאנו רונאלדו איך להבקיע שער. הוא ידע. לא יכולתי ללמד את סרחיו ראמוס איך לנגוח. חשבתי לעצמי - אם הם חושבים כמוני, החיים יהיו קלים יותר עבורם”.

"לריאל מדריד היה סגל פנטסטי אבל החלק המנטלי היה גרוע מאוד. בפעם הראשונה שדיברתי עם הקפטן קסיאס, הדבר הראשון שהוא אמר לי היה: ‘אני רוצה לבקש עוד חופשות לשחקני הנבחרת’.

"בפעם השנייה שהוא דיבר איתי הפנייה הייתה: ‘אני רוצה לבקש שתדחה את האימונים שעה אחת מאוחר יותר’ כי, בזמן שרציתי להתאמן, היה הרבה תנועה במדריד. בפעם השלישית שהוא בא לדבר איתי, הוא אמר לי: ‘אנחנו לא רוצים ללכת למלון. אנחנו מעדיפים להיפגש ביום המשחק וללכת ישירות לאצטדיון לשחק’. “אז כן - לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שהם פשוט היו מפונקים”.

על שיחתו של איקר קסיאס לצ’אבי: “זה ברצלונה נגד ריאל מדריד. כשאתה הולך לנבחרת, אתם יכולים לתת אחד לשני נשיקות אבל לא עכשיו. זו מלחמה בקלאסיקו. יש דברים שאני לא יכול לקבל ולעולם לא אקבל. כשמישהו לא מכבד אותי, זה הופך לבעיה”.

“במהלך שהותי בספרד, הרגשתי כאילו הזמן עצר וכל העיניים נשואות אל הטובים ביותר. ברצלונה הטובה ביותר, מסי הטוב ביותר, כריסטיאנו הטוב ביותר, וריאל מדריד הטובה ביותר. גווארדיולה ומוריניו. זה הרגיש כמו סרט”.

“בסוף עונת 2012, התחושה שלי הייתה שעשינו את העבודה שלשמה באנו, שהיא לשבור את הדומיננטיות של ברצלונה. אני חושב שהרגנו אותם. נלחמנו כל כך הרבה כל יום. פפ גוארדיולה היה עייף מהקרב המתמיד הזה”. על הפרידה הקודרת: “אני חושב שהשחקנים מאסו ממני כמנהיג, וגם אני מהם. נמאס לי מהם גם כן, לא רק להם ממני. היה נמאס לי מהשחקנים ומהתקשורת. רציתי לעזוב. הרגשתי שסיימתי”.

הקפטן איקר קסיאס מגן על שיחתו המפורסמת לצ’אבי שיישרה את ההדורים מול ברצלונה והביאה לרוגע בנבחרת ספרד - אך החלה את הסכסוך שלו עם ז’וזה מוריניו: “הייתי קפטן של ריאל מדריד ושל נבחרת ספרד. התמודדתי מול חבריי לנבחרת שהיו אויביי על המגרש לפתע ואחרכך היו חבריי לנבחרת. לא אהבתי לראות את זה, ואמרתי את זה למוריניו”.

השוער דיבר גם על הטענות על הדלפות: “הוא השתגע. הוא התקשר לכולנו, אמר לנו כל מיני דברים. הוא אמר שאנחנו אשמים בהכל. אני לא יודע אם הוא בעט בבקבוק וטרק את דלת המשרד שלו, אולי. מי הדליף את זה? החפרפרת, כמובן. ומי החפרפרת? ובכן, תמצאו אותו, לכו תמצאו אותו”.

עוזר המאמן דאז רוי פארה אמר: “ידענו מי החפרפרת, היינו כמעט בטוחים. כי בסופו של דבר, התשובות היו בעיתונים. אי אפשר להוכיח את זה, אבל היינו כמעט בטוחים - אנחנו יודעים איך דברים עובדים”

סמי קדירה, כיום חלק מצוות האימון של ז’וזה מוריניו בריאל מדריד, סיפר את הזווית שלו לכיצד פרץ הסכסוך בין מוריניו לאיקר קסיאס: “ובכן - איקר היה אגדה של ריאל מדריד, אהוב על האוהדים . מוריניו השליך אותו לספסל ולא דיבר איתו, דיבר בגנותו התקשורת… חדר ההלבשה הפך לגיהנום. לאחר מכן, מערכת היחסים בין ז’וזה לשחקנים רבים, כמו כריסטיאנו רונאלדו והשחקנים הספרדים, התפרקה. והשחקנים האלה היו חשובים מאוד לאווירה בחדר ההלבשה, שהפכה לרעילה”.
על העברת המסרים של מוריניו: “אתה כמו המוח שלו על המגרש ואתה חייב לציית לו ב-100%. אם לא תעשה זאת… הוא יהרוג אותך”.


פתיחת העונה שלנו בליגה ב-2012-13 הייתה איומה ואני משוכנע שזה גם כן השפיע על העצבים והכעסים של ז’וזה מוריניו שנכשל אולי לראשונה מאז הגיע לטופ (גם בצ’לסי ב-2007-08 הלך לו קשה). אני תוהה מתי חדר ההלבשה באמת נשבר. זה באמת היה כישלון קולוסלי.

כמובן שמוריניו היה ילדותי מאוד ואני בחיים לא אצדיק את הדרך בה השפיל את איקר קסיאס במסיבת העיתונאים שבוע אחר שבוע, היה יכול להסתפק בלספסל אותו ולא להשתלח בו. היה באמת נראה שנמאס לו. בקושי חוגג את הגולים על הספסל, לא מופיע למסיבות העיתונאים. גמרנו את הליגה מוקדם..

אבל כן, איקר גם כקפטן נבחרת ספרד - היה קצת “תקוע” בין שני עולמות. היינו אנדרדוג ולא הייתה לנו ברירה להיות במוד של היריבות ואף השנאה. איקר היה קצת ג’נטלמן מדי לברצלונה ואני לא מדבר על הזמנים של ההתכנסות למשחקי הנבחרת אלא תחושה שעלתה לי גם בקלאסיקוס עצמם. הוא אגדה ומדרידיסטה ענק אבל לגבי תפקודו כקפטן אני לא חושב שהוא היה מוצלח כל-כך.

אגב אנשים נוטים לדבר על הירידה הגדולה בכושרו, בחצי הגמר ב-2011-12 נגד באיירן מינכן למשל הוא הדף שני פנדלים והשאיר אותנו בתמונה, סיפק גם הדיפה חשובה בקלאסיקו נגד ברצלונה. הוא היה מעולה עד 2012 וגם זכה עם הנבחרת ביורו.

אחרי שנתיים נהדרות עם שתי אליפויות פריימרליג, ועונה שלישית בה זכה בגביע האנגלי אחרי ניצחון על מנצ’סטר יונייטד וכן בגביע הליגה - צ’לסי של ז’וזה מוריניו קרסה בתחילת 2007/08. הפרק השני בסדרת הדוקו על מוריניו בנטפליקס מתייחס בין היתר לקטסטרופה הזו.

מוריניו מספר: “רומן אברמוביץ’ היה אכזרי וללא רחמים מבחינת התוצאות”. הפורטוגלי הוסיף שאם בתחילת הדרך המשולש מוריניו-קניון-אברמוביץ’ עבד נהדר - התגלו סדקים. וביציע הכבוד פעם היה רואה את אברמוביץ’, אשתו ואולי עוד מקורב או שניים - בשנה האחרונה המקומות האלה התמלאו במקורבים נוספים - סוכנים, שחקני עבר ועוד ועוד.

בקיץ 2006 החתימה צ’לסי את אנדריי שבצ’נקו החלוץ הנפלא של מילאן שהגיע ב-30 מיליון פאונד ובאותה נקודת הזמן היה שחקן הרכש היקר ביותר שלה. אלא שהאוקראיני שקרע רשתות במילאן פשוט נכשל בלונדון וכבש 14 שערים בלבד ב-51 הופעות בעונת הבכורה. מוריניו הודה: “שבצ’נקו היה על השולחן בגלל הקשרים שלו עם רומן, בגלל קשרים של סוכנים. מעולם לא רציתי אותו בצ’לסי. את מי רציתי להחתים? את סמואל אטו למשל. אבל אני גם אשם כי מעולם לא אמרתי לרומן שאני לא רוצה את שבצ’נקו”.

עונת 2007-08 נפתחה עם הפסד למנצ’סטר יונייטד בפנדלים במגן הקהילה. בליגה הבלוז ניצחו בשני המשחקים הראשונים ועשו 1:1 נגד ליברפול באנפילד - סביר לכל הדעות. אבל גם ניצחון 0:1 על פורטסמות’ לא הרגיע. צ’לסי יצאה לרצף של ארבעה מחזורי ליגה ללא ניצחון והתדרדרה עד למקום ה-12 בתום המחזור השמיני.

מחזור 5: אסטון וילה - צ’לסי 0:2

מחזור 6: צ’לסי - בלקבורן רוברס 0:0

מחזור 7: מנצ’סטר יונייטד - צ’לסי 0:2

מחזור 8: צ’לסי - פולהאם 0:0

בכל מקרה, מה שהביא לפטוריו היה תיקו 1:1 ביתי נגד רוזנבורג במחזור הפתיחה בליגת האלופות, דווקא אז שבצ’נקו הבקיע ומנע הפסד. שריקות בוז אדירות מצד הקהל בסיום.

בדוקו הראו אוהדים מאוכזבים מההחלטה וגם את סר אלכס פרגוסון נעצב. פרנק למפארד: “אני זוכר שהוא נכנס לחדר ההלבשה ואמר שהוא פוטר. לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה הוא היה חשוב לקריירה שלי, כמה אהבתי לעבוד איתו. היו דמעות, וזה לא מה שקורה בחדר הלבשה בדרך-כלל כשמאמן עוזב”. ג’ון טרי הודה: “גם היום אני חושב על זה, עברו כל-כך הרבה שנים. השחקן שאני הייתי אמור לשמור עליו הבקיע לרוזנבורג. האם זו אשמתי? ואם לא היינו סופגים, האם המאמן היה נשאר עוד כמה שנים? ראית שם בחדר ההלבשה אנשים בוגרים בוכים הרבה. אהבתי אותו והערצתי אותו, זה כאב לנו איך שזה נגמר, זה היה מאכזב. הוא כישף אותנו”.

דידייה דרוגבה: “הוא היה זה שהאמין בי והעמיד אותי על הרגליים כשהתמודדתי עם קשיים. אבל אם יש משהו שהבנתי באותו יום זה שהבוס (רומן) תמיד צודק”.

מוריניו אמר: “כשאתה נותן הכל אתה מצפה לקבל הכל, אבל האמת היא שבכדורגל הזיכרון הוא קצר. מה שעבור אחרים היה נחשב לעבודה מדהימה - עבורי לא היה נחשב מספיק וזה לא פייר. זה כואב אבל זה הכדורגל”. הוא מבהיר: “ההצלחה (הקודמת) לא אמורה להיות קללה. מי שלא מצליח זו קללה. הרגשתי שאני פופולארי אצל האוהדים אבל לא אצל הבעלים. אני לא עושה יחסי ציבור. אני חיי את חיי. ובמקרים רבים שילמתי על כך מחיר”

ז’וזה מוריניו שהחל לעבוד ביוני אז חתם רשמית - הוצג בשעה זו כמאמן ריאל מדריד החדש - הצטלם עם הנשיא כשיש לו חולצה מיוחדת. “אני חוזר הביתה. זה כמו לחזור הביתה, אפילו יותר יפה מהפעם הראשונה ברמה הרגשית”.

“אני אוהב את ריאל מדריד. אני אחד מכם. ריאל מדריד היא הטופ מבחינה מקצועית, אבל יש בזה חלק רגשי, שהוא לחזור הביתה. אני כאן כדי לעבוד עבור ריאל מדריד. זה מה שאני רוצה שכולם ילכו אחריו. אני רוצה שכל מי שנכנס לוולדבבאס ירגיש את זה, שאנחנו עובדים עבור ריאל מדריד .אני אחד מכם. אני מדרידיסטה, ותמיד הייתי מאז שעזבתי”.

חתם עד 2029. מוריניו קיבל העתק של האצטדיון, שעון וחולצה עם שמו עליה. גם נשיא הכבוד פירי נכח

מרגש מאוד גם אם זו לא המתכונת הרגילה של אירוע בומבסטי כמו בעבר עם ערימות של עיתונאים אלא רק נוכחות מצומצמת ותמונות שהערוץ של המועדון מוציא החוצה (ובאותה מתכונת יימשכו השבוע אירועי הצגת השחקנים).

בטח מוריניו מביט על גביעי אירופה ובטח חולם לעצמו כמה הוא רוצה גם לזכות בליגת האלופות עם ריאל אחרי שלוש הדחות בחצי גמר.

הלילה באל צ’ירינגיטו אגב מוריניו בריאיון בלעדי אצל ג’וזף פדררול. יהיה מעניין זה בטוח.

למי שצפה פה - איך הדוקו? שווה צפיה או שמלטף / לא מחדש?

הריאיון המלא של ז’וזה מוריניו לאל צ’ירינגיטו אתמול בלילה: הוא מדבר על השינוי המסוים שעבר - פחות רגיש אבל עדיין שומר על ה-DNA שלו, על הרצון ליצור תרבות עבודה בריאל מדריד ושהוא מרוצה מהשחקנים, על חידוש החוזה של ויניסיוס ג’וניור, על ההקרבה של קיליאן אמבפה ועוד ועוד…“אני בא עם כל מה שיש לי”.

לגבי סאגת רודרי ועד כמה זו אכזבה מבחינתו שהשחקן המצטיין במונדיאל הלך לברצלונה - וענה בקלאסה:

“לא, אני לא מתגעגע לרודרי (הוא לא חסר לו), יש לנו פתרונות, יש לנו איכות”. מוריניו גם מדגיש את יכולתו לעצב את השחקנים העומדים לרשותו: “אני אוהב לחשוב שיש לי את היכולת לשפר שחקנים”. “דיברתי איתו (עם רודרי) כמה פעמים, וריאל מדריד הציעה לו הצעה טובה מאוד. אני חושב שיש מערכת יחסים טובה מאוד עם מנצ’סטר סיטי. בלי לנהל משא ומתן עם סיטי, המועדון היה בקשר עם רודרי והציע לו הצעה משמעותית”.

"עם זאת, הספקות של השחקן עוררו ספקות גם אצל מוריניו. “לרודרי היו ספקות, הוא היסס… והספקות של רודרי יצרו ספקות אצלי”. והמאמן קובע את אחד העקרונות המרכזיים שהוא רוצה עבור המועדון: “ריאל מדריד היא בעלת מעמד שלא יכולים להיות לה שחקנים שחושבים פעמיים על זה, על האם הם רוצים לשחק כאן או לא”. ג’וזף פדררול שואל אז אם ניתן לפרש את החלטתו של רודרי כניצחון עבור ברצלונה. מוריניו עונה בנחרצות: “ניצחונות הם על המגרש, הם תארים. שם נמצאים ניצחונות”.

המאמן התייחס גם לתכנון הסגל, ובעודו מודה שחלון ההעברות עדיין פתוח, הבהיר את עמדתו: “אני לא אומר שלא יהיו עוד החתמות כי השוק פתוח, אבל אם תשאלו אותי ישירות אם זה סגור בשבילי… כן. זה סגור”.

“אני בא עם האהבה שריאל מדריד מעוררת בי, עם האחריות שריאל מדריד דורשת, עם ההתלהבות של ילד שלא זכה בכלום… אני בא עם הכל. העניין הזה של להבטיח דברים… כמו שעשו לפני 20 שנה… אני לא בקטע של דיבורים כאלה. אם תשאלו אותי אם יש לי חלומות… יש לי חלומות”.

כיצד השתנה מוריניו? הוא עצמו מספק את התשובה. המאמן הפורטוגלי מכיר באבולוציה עמוקה, הן באופן אישי והן באופן מקצועי, אך מבלי לוותר על מה שהוא מחשיב כזהות שלו. “השתניתי כל כך הרבה. הייתי אומר שאותו DNA, כמובן, אני לא יכול להסתיר אותו או לנסות להיות משהו שאני לא… עם הרבה יותר בגרות, פחות רגיש, יותר נשלט”. הוא מרחיב: “כמו תמיד, מאז ומתמיד… ללמוד מטעויות… אבל לא להתחרט על זה או אחר כי אני חושב שבחיים, להתחרט על משהו שקרה לא עוזר לך בכלל…”

עבור המאמן הפורטוגלי, ניסיון הוא בדיוק אחד הכלים הגדולים ביותר של מאמן. “למידה מניסיון, כן. העבודה הזאת של להיות מאמן, אני חושב… ככל שיש לנו יותר ניסיון… כך אתה חווה יותר דז’ה-וו… כך יש לך יותר איכות”.

ואז עולה בראיון נושא הרבה יותר אנקדוטלי, אך בלתי נמנע: החבורה על פניו. מוריניו מפריך בהומור כל ספקולציה ומסביר את מקורה. “לא, זו לא הייתה קטטה. החבורה שיש לי היא משחקן קסטיליה לקוסטה המסכן, שבעט עליי כדור. ענדתי משקפיים והכדור פגע בי”, ואז הוסיף עם נגיעה של הומור, “אבל זו לא הסיבה שהוא לא זומן למשחק האחרון”.

חדר הלבשה רעב: “מצאתי חדר הלבשה עם רצון אמיתי לנצח כתוצאה הסופית של העבודה הקשה שלנו. חדר הלבשה פתוח לשכל הישר”. הוא אפילו מודה שעדיין לא היה צריך להראות את הצד האגרסיבי יותר שלו: “הם הגנו עליי מהצד הזה שבי, שהוא גם שלי”.

והוא נותן דוגמה ברורה למה שהוא דורש מהם. “ההתנהגות שלהם ללא דופי”. עבור מוריניו, הכללים הבסיסיים שלו אינם כפייה, אלא עניינים של שכל ישר: להגיע מוקדם, לשמור על התזונה שלהם, ללכת לחדר כושר כדי למנוע פציעות. "כל מה שביקשתי מהם הוא שכל ישר ", הוא מתחיל. "כל מה שביקשתי מהם כעקרונות בסיסיים, עניין שכל ישר: לומר שאתה צריך להגיע שעה לפני האימון, לא חמש דקות לפני, זה שכל ישר . זה כדורגל היום: אתה צריך להגיע מוקדם, אתה צריך לאכול ארוחת בוקר בפיקוח של תזונאי, אתה צריך ללכת לחדר כושר כל יום כדי למנוע פציעות… זה בשבילך. זה בשבילנו. כל מה שביקשתי מהם הוא שכל ישר ", הוא מסביר.

מוריניו גם נזכר בקדנציה הראשונה שלו בריאל מדריד ומסביר מה השתנה מאז. “אני לא יודע. אני לא יודע אם זה בגלל זה או בגלל האחריות של לעבוד בריאל מדריד, שהיא בסיסית עבורי”. המאמן הפורטוגלי מבהיר שהוא נהנה במיוחד מההזדמנות החדשה הזו: "אני מאוד אוהב לעבוד בריאל מדריד, אני מאוד נהנה לעבוד בריאל מדריד " . גם נסיבותיו האישיות השתנו. בתקופתו הראשונה היו לו ילדים קטנים והוא גר עם אשתו. כעת, כשהם גדלו וחיים בלונדון, חיי היומיום שלו שונים. “הם בני 29 ו-26 עכשיו, והם גרים בלונדון, ואשתי מבלה הרבה זמן עם הילדים”. זו הסיבה שוולדבבאס הפך לבסיס פעילותו עוד יותר: “כשאני עוזב את המקום בשש או שבע… מאוד נוח להישאר כאן”.

על קיליאן אמבפה: “ובכן - אמבפה מדהים. לפעמים הוא מצחיק אותי באימונים”. ההסבר מגיע מיד: “כי הוא טוב מדי. הוא ברמה אחרת”. עם זאת, המאמן הפורטוגלי נמנע מלהגיב על מה שקרה בעונה שעברה. הוא מעדיף להסתכל קדימה ומתמקד באחריות הקולקטיבית למה שקרה .

"זה לא תפקידי לשפוט או לנתח את מה שקרה בעונה שעברה. עונה מוזרה, עונה מורכבת לכולם. בסופו של דבר, זה תמיד אותו סיפור: אלבארו ארבלואה וצ’אבי שילמו את המחיר. יש הרבה גורמים לניצחון והפסד. מוריניו מאמין שלא רק המאמנים או השחקנים נכשלו: “אנשים רבים נכשלו בשנה שעברה”. והוא מבהיר את רמת המחויבות שהוא רוצה להנחיל בשלב החדש הזה: “זו המחויבות שאני רוצה”. לכן, כשהוא מדבר על אמבפה, הוא מעדיף לחשוב על מה הוא יכול לתרום עכשיו. והוא מוצא סימן חיובי ראשון עוד לפני שראה אותו מתחרה: “בחור שיכול היה להגיע ב-14 באוגוסט ובחר להופיע ב-12… זה כבר אומר לי משהו”.

חידוש חוזהו של ויניסיוס ג’וניור והעימות ביניהם אשתקד: “לא, בזכותי? לא. ויניסיוס מאוהב בריאל מדריד. פשוט אמרתי לו: ‘ויני, לאן אתה רוצה ללכת? היית בברזיל ובמדריד, אתה יודע איך מדריד זה כשאתה עוזב וזה לא שווה את זה’. אני חושב שמה שהוא הרגיש כשראה את הקבוצה גדלה נתן לו תחושה חשובה”.

על כך שצידד בג’יאנלוקה פרסטיאני לאחר ההתקפה הגזענית של השחקן הארגנטינאי בליגת האלופות: “התשובה פשוטה, פרסטיאני היה השחקן שלי. זהו, אין עוד דיון, 20 שחקנים יכולים לבוא ולומר שהוא היה השחקן שלי. עכשיו ויני יודע באיזה צד אני. נגד שאלקה כשהם לא נתנו לו פנדל, הייתי במרכז המגרש ונלחם בשבילו”.

“אנשים צריכים ללמוד איך להתייחס אליו, ואני מדבר על שופטים. אי אפשר לקבוע פנדל על שחקן אחד ולא על ויניסיוס, להגן על שחקן אחד ולא להגן על ויניסיוס. הם לא מכבדים אותו”, הוא אומר, מגן על השחקן שלו… לו הוא גם משאיר מסר: “ברמת האצטדיון, זה דבר אחד לחגוג שער עם האוהדים שלך ודבר אחר לגמרי לחגוג מול האוהדים היריבים”.

2 לייקים

צפיתי בשני פרקים בינתיים. לא מחדש הרבה ועוסק בעיקר באישיות של מוריניו.

הרבה נוסטלגיה מהנליגה האנגלית שהייתי צופה בה באדיקות בזמנו ואפילו משחק אחד שנכחתי בו הראו שם. קאסט מרואיינים מרשים כולל סר אלכס.

אז כיף בסך הכל אבל לא הפיל אותי מהכיסא.

חסרה לי מאוד התייחסות לטקטיקה. לא ציפיתי להסברים מסובכים, אבל כן לתת מקום לאופן שבו מוריניו שיחק את ה4-3-3 שהוא עשה כל כך טוב בצ’לסי ואחרים ניסו לחקות בכל העולם אחר כך.

לייק 1

אני חושב שרואים את זה ואי אפשר להישאר אדיש, את הפרק על ריאל מדריד בכוונה “דחיתי” ואני אמור להשלים אותו היום.

מדברים הרבה על ז’וזה מוריניו הפרסונה, האדם, המאמן המנטאלי אם תרצו, המאסטר תקשורת. הגישה שלו עם ג’ון טרי ופרנק למאפרד וציינתי כן חלק מהאנקדוטות, עצם זה ששחקנים היו מוכנים “למות” עבורו, כמעט כולם, נניח מהתקופה בפורטו ועד האליפות השלישית בצ’לסי, למעט העונה האחרונה אצלינו במועדון.

הרי הוא הגיע וקיבל סגל טוב אבל לעשות את הצעד הנוסף הזה - לא דבר פשוט. מול ארסנל של “הבלתי מנוצחים”, ומנצ’סטר יונייטד שהוא מועדון שרגיל לזכות בתארים ועם ווינר גדול כמו סר אלכס פרגוסון.

זה מדהים לחשוב שוב ששתי הזכיות של מוריניו בליגת האלופות היו עם אנדרדוג מובהק, כמאמן אינטר למשל מלבד ברצלונה כמובן הוא גם עבר את צ’לסי בניצחון כפול וסגר איתם חשבון, והבלוז נחשבו לפייבוריטים, וכמובן בפורטו. דווקא בריאל זה לא הצליח וגם לא בצ’לסי שהייתה סופר-חזקה בשלוש העונות הראשונות שלו.

החלק השני של הריאיון של ז’וזה מוריניו לאל צ’ירינגיטו פורסם הלילה. הוא מדבר לא מעט על ארדה גולר ויאן דיומאנדה, קצת על פרשת נגריירה (“הרחתי משהו אז”), ומספר שהפעם הגיע לריאל מדריד למרות שלא זכה בתארים בשנים האחרונות בניגוד ל-2010, אלא כי המועדון “מכיר אותו” וסומך עליו.

איך אתה מתמודד עם ההחתמה היקרה ביותר הקיץ - יאן דיומאנדה יש הרבה לחץ מבחוץ, הרבה יידרש ממך וממנו. איך אתה מתמודד עם הלחץ הזה? האם ביקשת לצרף אותו?

  • "לא, לא ביקשתי אף אחד. הגעתי בלי לבקש כלום, לאחר שניתחתי לעומק את הסגל והייתי מודע למה שהייתי רוצה לראות קורה. אבל גם, בהתחשב במה שקרה בעונה שעברה, שאתה בתוכנית שלך דיווחת עליו עד לליסבון, ידעתי תוך דקות מה קורה ומה לא. רציתי להגיע כשאני יודע הרבה, אבל להתנהג כאילו אני לא יודע כלום. ידעתי מה אני רוצה, אבל רציתי לדעת מה המועדון חושב. והייתה לי הרבה אמפתיה למה שחשבנו.

“אתה מבין, השחקנים הראשונים שהחתמנו: דנזל דומפרייס, איברהים קונאטה - עם כל הכבוד לשני שחקנים גדולים - הם לא מסוג החתמות שמלהיבות אנשים ומציתות את הרשתות החברתיות, אבל היינו צריכים אותם. תמיד הלכנו בכיוון הזה; בלי לבקש כלום, הדברים פשוט זרמו בצורה חלקה. בהקשר הזה, (דיומאנדה), קשר כנף מהיר ואגרסיבי שיכול לשחק בשני האגפים, לא קל למצוא; זה קשה. יתר על כן, הוא צעיר, יש לו פוטנציאל. אני לא רוצה לנתח אם הוא שווה 120, 80, 40 או 20 מיליון יורו. אני מנתח את הפרופיל של השחקן, מה הוא יכול לתרום לקבוצה שלי, ובמובן הזה, אמרתי, “כן, אני רוצה אותו”. אם זה 120 או 80… זה לא תלוי בי…”

את ברנרדו סילבה רצית מאוד. מה הוא מביא איתו?

  • “אני חושב שהוא שחקן של פפ גווארדיולה, אחד מאלה שפפ התאהב בהם, ועבור פפ, להתאהב בשחקן זה אומר הרבה כי הוא תמיד עבד עם הטובים בעולם. הוא תורם הכל. אני מקווה שיהיו לנו מעט בעיות והרבה יציבות. אם יהיה לנו את זה, אז ברנרדו הוא קשר מרכזי היום, אבל הוא יכול לשחק כמספר 10, באגף ימין, לחתוך פנימה… הוא יכול לשחק בכל מקום, יש לו מודעות טקטית אדירה, והוא שחקן שתמיד אהבתי. זה לא עניין של לקחת שחקן לאתלטיקו מדריד או ברצלונה שרוצות אותו; זה לא שאנחנו הולכים לגנוב אותו כדי להעציב את השכן שלנו. הייתי משוכנע שברנרדו ברמה של ריאל מדריד”.

אומרים שבלי טוני קרוס ולוקה מודריץ’, ריאל מדריד איבדה שחקן שמנהל את המשחק שלה ברמה הגבוהה - “אולי, אבל יש רק לוקה אחד וטוני אחד”.

מי השחקן שמניע את הקבוצה בריאל מדריד? האם ארדה גולר הוא שחקן שמתקדם? האם אתה רואה אותו משחק תפקיד מוביל העונה?

  • “אני אוהב את גולר. אני חושב שיקרה לו משהו דומה למה שקרה למודריץ’ או לברנרדו סילבה; אתה מתחיל בעמדה אחת ומסיים באחרת, אתה מתחיל כמספר 10 ומסיים בעמדה אחורית יותר כמספר 8 או 6. אני חושב שארדה ילך בכיוון הזה עם האבולוציה שלו וההבנה שלו את המשחק”.

האם ברצלונה משחקת טוב? האם אתה אוהב את ברצלונה של האנסי פליק?
-" כן, כן, אני אוהב את זה. עבודה טובה מאוד. פליק, דקו, וכמובן השחקנים, אני אוהב את זה".

האם תרצה את לאמין ימאל בריאל מדריד?

  • “לא. הוא שחקן נהדר, אין ספק, בחור צעיר עם פוטנציאל מדהים. זה לא רגיל להיות אלוף אירופה וגם אלוף עולם כבר בגילו, אבל יש לנו סגל מוביל, לא הייתי נותן מקום לאף אחד. כרגע, אלה החבר’ה שלי. החבר’ה שלי הם הטובים ביותר”.

תמיד היית המאמן האהוב על פלורנטינו פרס. זו תחושה הדדית. איך הוא ביקש ממך לחזור?

  • “בהתחלה היו שמועות. בדרך כלל יש קשר, אחר כך שמועות על הקשר, אבל במקרה הזה, קודם כל היו שמועות, אחר כך קשר. כשריאל מדריד התקשרה אליי, הייתה לזה ההשפעה שאני רוצה שלשחקנים תהיה כשבמועדון מתקשרים אליהם בפעם הראשונה. כשריאל מדריד התקשרה אליי, זה היה הכל: קל, אני רוצה ללכת, לא היו לי ספקות”.

אתה מצליח להשאיר זיכרונות טובים במועדונים, אוהבים אותך מאוד ברומא, אתה מצליח לעזוב ביחסים טובים, האוהדים מעריכים את העבודה שעשית.
-" אני חושב שלחזור למועדון יש הרבה משמעות. כשעזבתי את ריאל מדריד ועברתי לצ’לסי בפעם השנייה, לא התכוונתי לצ’לסי, התכוונתי למנצ’סטר יונייטד, אבל צ’לסי התקשרה אליי והבעלים אמר לי: “אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מאמנים, אתה הכי טוב ואני רוצה שתבוא”. בום, זה נגמר. ללכת לריאל מדריד כשאתה זוכה בטרבל, כשאתה זוכה בהכל… התחושה היא שריאל מדריד רוצה אותי כי ניצחתי בהכל. עכשיו אני חוזר בלי שניצחתי וזכיתי כלום, אני חוזר כי הם מכירים אותי, אני חוזר כי הם יודעים מה אני יכול לתרום, אני לא חוזר כי זכיתי בטרבל, אני חוזר כי הם מכירים אותי. זה יותר עמוק מזה, ואני מאוד שמח".

מה דעתך על מקרה נגריירה?

  • "(צוחק) תיק נגריירה… תיק נגריירה נמצא בידי מערכת המשפט… בואו נראה מה מערכת המשפט עושה. אני פשוט אומר לכם, שבלי לדעת איך קוראים לו חוסה מריה נגריירה כשהייתי כאן, הרגשתי משהו, הרגשתי משהו מוזר, אבל לא ידעתי את שמו, לא ידעתי מי הוא. אם הוא היה חייזר , לא ידעתי… אבל זה היה מוזר. כמה שנים מאוחר יותר, התברר שזה לא היה מוזר, אבל הדבר היחיד שמוזר הוא מערכת המשפט; זה הדבר היחיד שאני מוצא מוזר.

האם זה נראה לך ברור מאליו שתשלום לסגן נשיא השופטים הוא מניפולציה של התחרות? אין צורך לחפש יותר - "זה רק עניין של אומץ להסתכל לו בעיניים. באיטליה, עשו את זה עם פרשת הקאלצ’ופולי (פרשת השחיתות - הביאה לכך שיובנטוס הורדה לליגת המשנה)

אז, בארסה צריכה להיות בליגה השנייה… - “זו המסקנה שלך. לא, הליגה הספרדית צריכה את ברצלונה”.

אם יש משהו מבאס בהתחמת מוריניו זה שיהיה למועדון שותף נמוסף לכל הבכיינות הזאת על שופטים שכל כך מאוסה בעיניי.

לייק 1

בהחלט מעניין אבל זה דברים שכבר ידעתי ואפילו צפיתי בדוקו-אים קודמים עליו. אז בעיקר התכוונתי לשאלה האם הסדרה מחדשת משהו? אם אתם עוקבים אחרי מוריניו כל השנים אז כנראה שלא.

המשפט שהכי תפס אותי הוא של סמואל אטו (לא ציטוט מדוייק): “מוריניו יודע להסתכל עמוק לתוך כל אדם, ולמצוא את האריה שבו ולהעיר אותו”

הבעיה שזה קצת מוציא אותו שם כאיזה גיא לוזון שיודע להטריף, אבל מוריניו גם הביא כמה הברקות טקטיות ושינה תפקוד לשחקנים בהתאם לצרכים. גם אם לא הכל הצליח לו זה לכל הפחות היה מעניין והייתי רוצה איזו סקירה כזו כי את הרוב שכחתי כבר.

לא

לייק 1

אחרי צפייה בסדרה בסופ״ש לגמרי חזרה לי חלק מהציפייה לעונה הזאת.

מרתק לראות איך הבן אדם הזה בנה את עצמו ובעצם מהרגע שנכנס השער ההוא באולד טראפורד הוא עלה על איזה גל של ווינריות שדחף אותו לפסגות הכי גבוהות בכדורגל. הוא זכה בליגת האלופות עם פאקינג פורטו, ואז מיד עבר לבנות מפלצת של קבוצה בצ׳לסי כשהדבר הכי בולט הוא ממש לא טקטיקה או כדורגל גדול - קבוצתיות! מספיק לראות את הצורה שהשחקנים של צ׳לסי מדברים עליו…

יצא לי לחשוב כמה מזה בעצם יכול להתקיים אצלנו היום - אם אני משווה את זה לקבוצה של צ׳לסי אז, בצ׳לסי הוא קיבל קבוצה ושחקנים שהיו במגמת עלייה אבל חיכו לעשות את קפיצת המדרגה, הוא הגיע וידע להיות הדמות המרכזית תוך כדי שהוא מפנה את תשומת הלב של התקשורת והיריבות אליו ובעצם נותן להם את הדמות ללכת אחריה בעיניים עצומות.

בריאל 2010 - לא בדיוק אותו דבר כי כריסטיאנו רונאלדו כבר היה הכוכב של הקבוצה ולא היה צריך להוכיח שום דבר לאף אחד (למרות שאנחנו מכירים את הרעב שלו, אולי זה חלק מזה) אבל חוץ ממנו, הוא הביא את אוזיל, די מאריה, חדירה ובנוסף לשחקנים שהיו בסגל אך היו צריכים לעשות את קפיצת המדרגה כמו ראמוס, היגוואין ובנזמה הוא בעצם הצליח לחזור על אותה נוסחה כמעט ולקחת את הקבוצה קדימה תוך כדי ש״כל העולם נגדנו״.

דילוג מהיר קדימה להיום - האם השחקנים של הסגל שלנו יגיבו טוב לשיטות מוטיבציה האלה של מו? האם רמת האגו לא כבר גבוהה מדי בסגל? הרי אנחנו מכירים את אמבפה ואת הגישה שלו למשחק עם כמה שהוא שחקן על, ויניסיוס חושב שהוא הכי טוב בעולם ונוטה להיעלב מהר מאוד וכבר ראינו את הכוח שלו מול צ׳אבי. ולצערי אני שם את ג׳וד ואת פדה גם כן בסירה הזאת - בסוף אלה שחקנים שכבר נגעו בשמיים עם ריאל מדריד, לא כל כך בטוח שהם ייקנו את הגישה הזאת של מוריניו ובסוף - זה הדבר הכי משמעותי בקבוצות שלו, אם הוא יידע לבנות פה קבוצה של שחקנים שחושבים אחד על השני הרבה יותר מעל עצמם - הכישרון האינדיווידואלי נותן לנו סיכוי אדיר. אחרת? יש פה גם פוטנציאל לאסון

אני חושב שהשאלה היותר גדולה היא אם למוריניו עדיין יש את זה. הדוגמאות שהבאת הן מהעשור הראשון שלו. האם אחר כך הוא הצליח להיות מנטור מנטלי גם בכדורגל המודרני? האם השיטות שלו לא מיושנות ויכולות לנצח את המאמנים מהדור החדש?