הגרסה שלנו למשחק :: כדורגל ישראלי

-עומר אצילי מצויין כי הוא ממשיך להיות גולר, שחקן שאני לא אהמר נגדו בליגה הזו, גם כל קרן שלו מייצרת מצב מסוכן. אם אתה שואל אותי ברמת המשחק השוטף אז כן הוא קצת דעך, אף פעם לא היה סילון אגב. הצעד הראשון חסר יותר, אני חושב שהוא כבר לא חותך באותה קלות מימין לאמצע ושולח גולאסו לחיבור בצד שמאל. השנה גם הוא יחסית הוחלף לא פעם מצד ברק יצחקי.

-הייתה להם עונה כיפית ומרגשת ועם הרבה גולים, תוצאות מרגשות כמו השמינייה על מכבי נתניה ו-2:6 על מכבי תל אביב, הרבה מהפכים וגם 24 גולים ברבע השעה האחרונה, בהחלט. מצד שני זה פיפטי-פיפטי ברמת האוהדים ממה שקראתי, אולי זה גם עניין של גיל. השאלה המציקה הזו של “אם השנה זה לא היה שלנו אז מתי כן?” בהנחה שמכבי חיפה תחזור להיות שחקן מרכזי ותשקיע המון כסף, וגם מכבי תל אביב.

-אני בכלל חשבתי שאחרי שיצחקי פתח עם 4 מ-9 ובעיקר ההפסד לנו בבלומפילד ברגע האחרון שהם היו פחות טובים - אז יגיע משברון וכאוס וכדומה, הם גם הודחו מאירופה. אבל כמה טעיתי.

ביבראס נאתכו הודיע על פרישה מכדורגל בגיל 38, פירסם סרטון קצר ברשתות החברתיות ואמר כי זה היה משחקו האחרון. "לא יכולתי לדמיין לשחק בכל מקום אחרי פרטיזאן. אז במשחק האחרון שלי כשחקן כדורגל, אני רוצה להביט בכל אחד מכם בעיניים. אני רוצה להודות לכם על האהבה והתמיכה שנתתם לי בכל השנים האלה! “. מאז מרץ 2010 הוא משחק באירופה, אז עזב את הפועל תל אביב בה גדל - לרובין קאזאן. שיחק בליגת האלופות כמובן, בקבוצות רבות, ובעל 88 הופעות בנבחרת.


וואו זה קצת משום מקום, כמה רציתי עונת פרישה בהפועל בשנה הבאה בטח כשיש לנו אירופה וצפוי עומס משחקים, מועדון בריא עם שאיפות. לדעתי הקהל היה קצת חסר סבלנות כלפיו. ממש אהבתי אותו ותמיד הרגיש לי שהוא מסוגל לתת יותר, בין אם בגלל שבבוגרים משחק בעמדה אחורית יותר כ-50-50 ולא כמו בנוער, בין אם זה שהקריב למען הקבוצה. זוכר את שיר השחקן המרגש שלו “16 מלאו לנער” ואז צועקים “ויאללה ביבראס נאתכו מלחמה!” ואיך הוא כבש את הרביעי נגד בית"ר ירושלים ב-0:4, הדרבי האדיר שלו ב-2:4 בעונת הדאבל בה הפכנו לראשונה את המאזן והיה לנו יתרון בניצחונות ו…איך הופיע בפארק הירקון בחגיגות האליפות שלנו!

מצאתי פה כתבה לפני שנה - “פרטיזן? הפועל תל אביב היא המועדון של חיי”. “ברור שזה המועדון שלי, יודעים מה אני מרגיש כלפיו. אם אחזור אי פעם לישראל, זה יהיה לשם, אבל זה היה רק שיח לא פורמלי בין אוהדים”.

ביבראס דוגמא ומופת גם אם הצינים תמיד ידעו לתפוס אותו כשעיר לעזאזל בנבחרת. שחקן שעבר טרגדיות בלי סוף בפן המשפחה עם בת דודה שלו נילי נאתכו ואחר כך עם אבא שלו שיצא לריצה בפארק ונפטר מדום לב, זה היה שובר. איזה קריירה למופת הוא עשה. תודה על הכל ביבראס!

בפעם האחרונה בהחלט - עונת 2025/26 בליגת העל תינעל הערב, במחזור סיום (36) שלא ישנה דבר, אם כי נזכיר שיש עוד גמר גביע. צפו רוטציות ופרידות משחקנים שלא ימשיכו.

הפועל פתח תקווה - מכבי תל אביב (18:00)
בית"ר ירושלים - הפועל תל אביב (21:00)
הפועל באר שבע - מכבי חיפה (21:00)

אני ממש שמח שהמשחק בטדי לא קובע שום דבר, לא הייתי רוצה שלבית"ר ירושלים יהיה סיכוי ‘להחזיר’ לנו על דאבל 2010. קראתי שאליניב ברדה רוצה לתת את הקרדיט לשוער הנוער של המועדון ואני לא ממש אוהב את זה, יש לי סיוטים מהתבוסה לבית"ר ב-2024, לא חושב שזה הזמן. הפועל עשתה עונה יפה ובפלייאוף די איכזבה אותי, 10 נקודות מ-27 זה עלוב. כמה חברים שלי נוסעים, אני חושב שאם הקבוצה שלי לא מגיעה למשחקי החוץ פחות יש לי סיבה לנסוע, ובכלל זה משחק עם פוטנציאל אלימות גבוה בכל מקרה.

מקווה לראות את הפועל מסיימת בטעם טוב, משיגה איזו נקודה או משהו כזה, מאזן החוץ שלנו מזעזע. אני בטוח שבית"ר כן תגיע עם אנרגיות, תשחק בהרכב מלא, וזה עוד מבחן עבור חלק מהשחקנים לראות האם הם מתאימים למה שהפועל רוצה להיות בשנה הבאה.

במשחק כזה כן אפשר לבצע שינויים אבל לא להגזים. מה שאני כותב כבר כמה חודשים: סתיו טוריאל כחלוץ שני מתחת לחלוץ חוד, לא משנה במי יבחר המאמן זו בעיה כי הם לא טובים ודי ברור שעמנואל בואטנג לא יישאר, חבל שאין מישהו מהנוער. לויזו צריך לשחק בכנף ימין. מאמץ אחרון מצמד הבלמים המעולים שלנו פרנן מאיימבו וצ’יקו שלדעתי בכל דיוני סיכום העונה עושים להם עוול ולא סופרים אותם.

חיכיתי עד לסיום כדי להגיב, ראיתי את המחצית הראשונה ואת רבע השעה האחרונה. הפועל מסיימת את העונה בטעם מר וכרגיל עושה במכנסיים במשחק חוץ. מחצית שלמה ביתרון שחקן על בית"ר בטדי וגם שער יתרון סמוך לסיום בפנדל וזה לא מספיק לנו. פלייאוף מביך שלנו עם מאזן 3-2-5. משחק לא מספיק טוב שלנו וזה לא מתקבל על הדעת, בית"ר זה אף פעם לא ‘עוד משחק’. סתיו טוריאל לא משחק כבר חודשים. הכי גרוע על המגרש וגם דורון ליידנר חלש מאוד. לויזו חזר לימים שהוא לא משחרר כדור בזמן. נמאס לי מהלוזריות שלנו. כמעט הפסדנו גם. וגם כמעט רועי אלקוקין כבש אבל הוא לא ייתן גול בחיים במשחקים כאלה.

הצהוב השני שספגה בית"ר היה גבולי מאוד - צריך להפעיל שיקול דעת, זה שופט חסר ניסיון שכצפוי התקשה לשלוט במשחק ולקראת המחצית היה ממש בלאגן. כמעט אני הוזעקתי לקווים בטדי אחרי שאליניב ברדה הרי מושעה וגם דושאן מאטוביץ’ הורחק וגם מאמן הכושר. טוב שיש סלים טועמה. וגם עומרי אלטמן שהוא הווינר היחיד בקבוצה הזו. אולי גם צ’יקו והקפטן פרנאן מאיימבו.
מילה טובה לשוער הצעיר דור בנימיני שנראה שיש לו את השקט הנפשי, לא נלחץ עם הכדור ברגל, מגיב מהר, יהיה מסקרן לראות אותו בעונה הבאה.

מצחיק מאוד-מאוד-מאוד מה שקרה במשחק ההכתרה של הפועל באר-שבע, תבוסה 5:2 למכבי חיפה ועוד במשחק בית. מה אפשר עכשיו לומר על הפלייאוף של ברק בכר? התחיל שטיח נגמר מבטיח.

בואו נבדוק כמה נקודות כל קבוצה עשתה בפלייאוף:

הפועל באר שבע: 20 נקודות [6-2-2]
בית"ר ירושלים: 19 נקודות [5-4-1]
מכבי תל אביב: 17 נקודות [5-2-3]
מכבי חיפה: 13 נקודות [4-1-5]
הפועל תל אביב: 11 נקודות [3-2-5]
הפועל פתח תקווה: 3 נקודות [0-3-7]

ראיתי לא מעט הרכבים של “נבחרת העונה” בליגת העל ב-2025/26 בפייסבוק, בין אם אלו פרשנים של ערוץ הספורט5 ובכלל, בכל מיני דפים. אין לי בעיה עם זה שדור פרץ שחקן העונה למרות העונה הסתמית של מכבי תל-אביב. דן ביטון היה לוקח בוודאות אם לא היה נעדר מהשליש האחרון וזה רק מעצים את ההישג של הפועל באר שבע, גם בחירה בקינג קנגוואה היא הגיונית לחלוטין.

אין לי בעיה עם אלה שלא שמים את לויזו ב-11 כי אני חושב שהוא הסתגל לאט, השתפר משמעותית אך עדיין יש לו חסרונות רבים והוא לא נתן לנו ערך מוסף נגד הגדולות. מצד שני יש חוסר קרדיט להפועל. חייבים להתייחס לחוליית ההגנה הנהדרת שלנו. צ’יקו לדעתי החמיץ רק משחק ליגה אחד, הוביל את ההגנה בזמן שפרנאן מאיימבו היה פצוע. הוא גם טוב עם הכדור ברגל שזה פלוס לשחקן של קבוצה גדולה. לא חושב שאור בלוריאן טוב ממנו גם אם בלוריאן זכה באליפות ועשה עונה יפה.

נבחרת העונה שלי: אסף צור| גיא מזרחי, צ’יקו אלבס, לוקה גדראני, רוי רביבו| לוקאס ונטורה, קינגס קנגוואה, דור פרץ, דן ביטון, ירדן שועה, אדריאן אוגריסה

ספסל: גאורגי ירמקוב, אור בלוריאן, אליאל פרץ, עומר אצילי, איגור זלאטנוביץ’

נדב זמיר. אגב זה קלאסי - בדיוק כמו שלא רואים את הפועל תל אביב כי בסופו של דבר לא הייתה במאבק - ככה מה שזמיר עשה העונה רחוק מהעין על אחת כמה וכמה. לאיש יש חלק עצום בהישארות הפועל ירושלים בליגה. בתכלס זה חוזז והוא. לדעתי לקח 4 מ- 5 פנדלים.

או כמו שבשער העונה יש דיון, אבל אם אצילי שם את הגול של אידוקו אז הוא שער העשור, לא העונה

הכיף ממכבי חיפה פשוט לא מפסיק. אז מסתבר שהם מראים לבכר את הדרך החוצה בכך שהם מעזיבים את הצוות שלו ללא ידיעתו (אחד מהם לכל הפחות על פי דיווחים), תוך שהם מעניקים את רוב הסמכויות לליאור רפאלוב.

אם לא היה אותם, היה צריך להמציא. אין מילים.

בכלל עושה רושם שאליניב ברדה הוא המאמן היחיד מהפלייאוף העליון ש"בטוח" במקום העבודה שלו. כלומר יש כאלה שרוצים שדרוג כספי כמו רן קוזוך, או ברק יצחקי למשל שיש ספק לגבי מי המילה האחרונה או הוא או אלמוג כהן. נראה שתזוזה אחת תשפיע על כל היתר, משחק כיסאות מוזיקלים.

לא יודע כבר מה להגיד לגבי ברק בכר. אני הכי מאלה ששומרים חסד נעורים ושמו הולך לפניו וכדומה. אבל אי אפשר להחליק לו את מה שקרה ולהתייחס רק לשיפור בחצי השני של הפלייאוף והוא נכשל באותו המקום כבר פעם שנייה ברציפות תוך שנה וחצי. אני מדבר על התאכלס ופחות על הדרך העקומה והמכוערת שכל זה קורה.

נימני טען אתמול בתוקף בתוכנית רדיו שבכר נשאר בחיפה.

לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים בבית”ר אבל לדעתי ליצחקי מוקדם מדי לצאת למקום אחר גם בתוך הארץ (בהנחה שרק אחת הגדולות היא אופציה). יהיו איבודי נקודות ומהלכים שעברו בשקט יחסי בבית”ר ולא יעברו חלק במקום אחר.

אם מתעלמים מנמני, אני שומע שמועות על הצרחה בין בכר ויצחקי - אני בעד.

כלומר אשמח שיצחקי ישאר בבית”ר אבל אם הוא עוזב, בכר אחלה כמחליף.

שנייה לפני שריקת הפתיחה של גמר הגביע:

-וואלה איך בא לי גמר גביע עם הפועל, התחושה הזו בכל היום, הדרך לשם, המחשבות. ב-2021 הדרבי היה שובר לב, וגם לא השגתי כרטיס אלא ביציע העיתונאים שזה שונה. והזכייה האחרונה שלנו ב-2012. מנגד כאוהד יצא לי להיות ב-2007, 2010, 2011 ו-2012 ועוד גמר אחד שהפסדנו לבית"ר.
העונה הפסדנו למכבי בפנדלים על פארש מה שנקרא, היינו טובים מאוד, היינו בעמדת ניצחון ואז קרה מה שתמיד קורה.

כאוהד הפועל אני זוכר את הבאסה ב-2010 על אף הזכייה נגד בני יהודה כשחשבנו שאין אליפות ומנגד כעבור שנה עם סלים טועמה שהרסנו למכבי חיפה דאבל וניצחנו אותם פעם שלישית באותה עונה. פעם הפועל הייתה קבוצת גביע מפחידה.

-די בטוח בעד מי אני במשחק הזה - לא רוצה לראות גביע של מכבי ושהעונה שלהם תישאר מסריחה. מצד שני, הפועל באר שבע הזו עם כל הפרגון והאהבה לחיבור, להתגברות על מכשולים ללא דן ביטון, מרכז השדה, רן קוזוך וגם הסתכלות בוגרת יותר הרי קבוצה היא לא רק שמות גדולים - זו לא קבוצה שמגיע לה לקחת דאבל. היא לא דומה להפועל ת"א 2010 (כן - זוכר שהיה קיזוז), למכבי ת"א 2015 עם ערן זהבי, גם לא לבית"ר של 2008 שהייתה שתי דרגות מעל הליגה.

קטע אם זה משחק הפרידה של דור פרץ ממכבי תל אביב, אם הוא מניף גביע או עוזב בלי כלום ולא יזכרו את עונת השיא שלו.

לא יודע אם הוא ישאר מאמן חיפה בימים הקרובים. בטווח של כמה חודשים זה נראה חסר סיכוי.

קודם כל המהומה בסיום גמר הגביע די מביכה ומראה עד כמה הכדורגל כאן שכונה וכל מיני מרשים לעצמם. שחקנים, מאמנים, אנשי צוות שהרי אם יקבלו כרטיס אדום זה לא באמת משנה.

מכבי תל אביב הצליחה להמתיק עונה מאוד קשה עם הרבה השפלות ורגעים קשים, כל הכבוד לה, הפגינה אופי, שחקני המפתח התעלו במאני-טיים.
כן יש לי אינטרס לרדת עליה ולהכפיש אותה וברור שהם ביזבזו זמן ונפלו מכל זבוב וגם בדרבי הם עשו את זה. אבל הפועל באר שבע יכולה לבוא בטענות רק לעצמה ויסלח לי רן קוזוך שאחרי פתיחה נהדרת ושער יתרון היא די נעלמה מהמגרש. בליץ קצר הספיק למכבי כדי להפוך והיה שם גם משקוף של דור פרץ. רוי רביבו מגן ברמה גבוהה מאוד-מאוד וכנראה יעזוב. הריאיון של קוזוך שהוא מאוד אהוב על ידי כל אוהדי הכדורגל - לא מתאים.

כמובן שב"ש זכתה בפרס האמיתי והחזירה את החוב שהיה לה מהשנה שעברה, היא אלופת המדינה בצדק, אך יש לה לטעמי לא מעט נקודות תורפה ואם לא תשמור על שני הזרים באמצע יהיה לה קשה להמשיך ככה.

לייק 1

בדיוק היום לפני 20 שנה: שמעון גרשון קפטן הפועל תל אביב עוזב לבית"ר ירושלים כמה ימים אחרי שהניף את הגביע עם האדומים. והייתה מסיבת העיתונאים בה כינו אותו כדמעות של תנין.

כילד בכיתה ח’, כשעזב, שהחל לאהוד הפועל “בגללו” בשנת 2000, שיחק כבלם בילדים והיה פנדליסט מעולה - לחיבורים - נשבר לי הלב. האמנתי שאם יש מישהו שידחה את הכסף הגדול - זה הוא. הרי גרשון גדל בהפועל, צמח בהפועל ועם הפועל ומונה לקפטן בגיל 22, והוא הפועל בדם, האופי שלו “התאים” לנו וסימל אותנו. עם הצניעות והאנדרדוגיות. כמה כאב לי המעבר הזה. קיללתי אותו ביציע בלב לא שלם. ובעיקר - הבנתי שאין יותר סמלים. יכול היה להיות הסמל הכי גדול שלנו בכדורגל המודרני. אהבתי את הקלאסה שלו על המגרש ובעמדת הריאיונות והאינטיליגנציה שלו וגם את שמיים כחולים. הייתי מבקיע איתו גולים בפיפ"א 2002 ושומר את הקלפים שלו.

הפועל אז הייתה מועדון חזק - נותרה קבוצת צמרת, התמודדה על תארים ושיחקה באירופה, אבל זו הייתה אבדה גדולה מקצועית וברמת המנהיגות ולכן זה כאב לי יותר מאשר גילי ורמוט למכבי אחרי הדרבי כשאנחנו כלום ומועדון שלאט-לאט מתפרק.
ההמשך ידוע: פרש בגלל בעיה בלב לפני גיל 33, לא הוזמן לאירוע מאה השנה ויש אוהדים רבים שעדיין כועסים עליו. אני כבר סלחתי מזמן.

נראה שרק בכדורגל הישראלי זה יכול לקרות: אתמול בערך ב-19:00 בערב, שמועות, ואז זה רשמי: אלמוג כהן מאמנה החדש של בית"ר ירושלים. ברק יצחקי עוזב אחרי עונה אדירה, והמנהל המקצועי יורד לקווים, אם כי כדי ‘לעדן’ את המצב, משה אוחיון שסומן על ידי ברק אברמוב כיורשו של יצחקי - ישמש כעוזר אחד, וגם שחקן העבר האהוב אבירם ברוכיאן יהיה עוזר מאמן.

עניינים של כסף-סמכות-תשומת לב, ומשהו שעבד היטב בעונה שעברה - מפסיק לעבוד. גם אם לאלמוג יש חלק גדול באיך שבית"ר נבנתה מצוין. מוזר מאוד.
הדבר השני: כמובן שבתקשורת נכתב שייתכן ויצחקי יעזוב אבל אף עיתונאי לא לקח בחשבון ולא ידע על קיום תסריטמ שאלמוג כהן יהיה המאמן. אז כמובן עולה הידיעה הרשמית, ואחר כך תוך חצי שעה שתי ידיעות “מבט מבפנים - איך הכל קרה”, שכמובן כל אחת מהן היא פיסקה וחצי. שיהיה.

לא יודע כמה כאן אוהבים או אהבו את נבחרת ישראל כילדים, ובכל-זאת: 29 שנה ל-0:5 ההיסטורי על נבחרת אוסטריה באצטדיון רמת-גן במוקדמות יורו 2000. היום בו כל הכוכבים של הנבחרת של שלמה שרף התחברו בדרך למשחק בלתי-נשכח, כנראה זה שהכי מזוהה עם הנבחרת לצד הניצחון 2:3 על נבחרת צרפת ב-1994 - לפחות מאז המונדיאל היחיד שלנו במקסיקו 1970. שער ידיעות אחרונות למחרת - לפניכם:

זה היה המחזור החמישי במוקדמות היורו, קצת אחרי מחצית הדרך. בדקה ה-27 החגיגה החלה, יוסי אבוקסיס בכדור ארוך מעולה, אייל ברקוביץ’ בתנועה גדולה מקפיץ מעל השוער. בדקה ה-46, תוספת הזמן של המחצית הראשונה, חיים רביבו מסובב כדור חופשי נפלא, 0:2. במחצית השנייה הצמד ההיסטורי שיתף פעולה נהדר. דקה 47 - ברקוביץ’ שולח את רביבו קדימה דווקא לצד ימין, רביבו מחזיר לאמצע וברקוביץ’ בא מאחורה בתנופה ובועט בומבה לרשת - 0:3. האווירון אלון מזרחי עבר את השוער בדקה ה-53 וכבש אחרי פס של טל בנין, ונג’ואן גרייב היה אחראי על החמישי אחרי כדור אלכסוני אדיר של ברקוביץ’. רמי וייץ שידר את המשחק במלוא הדרו והוסיף לזיכרון המתוק, של מי שצפה בבית, לעומת ה-40 אלף באצטדיון..

ההרכב של הנבחרת: ניר דוידוביץ’| אריק בנאדו, אלון חרזי, אמיר שלח, נג’ואן גרייב| טל בנין, יוסי אבוקסיס, אלון חזן, אייל ברקוביץ’| חיים רביבו ואלון מזרחי. שותפו: ניר סביליה, אבי תקווה ועידן טל

ישראל כבשה אז 25 שערים בשמונה משחקים - גם הנוכחות של סאן מרינו החלשה עזרה להף וסיימה במקום השני עם אותו מספר נקודות כמו אוסטריה (13) אך יחס שערים מעולה. היא הגיעה לפלייאוף נגד דנמרק ושם…


באותה תקופה הנבחרת אמנם רשמה את ההפסד המסורתי שלה בקפריסין אבל במשחקי הבית באמת נתנה פייט, תיקו 1:1 עם ספרד במוקדמות מונדיאל 2002 ומשחק טוב נגד ספרד בקמפיין יורו 2000. אני חושב שב-2004 זו הייתה הפעם האחרונה שלנבחרת היה באמת סגל אדיר ברמת האופציות בכל חלקי המגרש. לא גדל כאן שחקן הגנה נורמלי הרבה זמן, והכוכבים היו באמת כוכבים. המשחק ההיסטורי נגד אוסטריה היה עוד ללא יוסי בניון למשל ובנבחרת כמחליף באותם ימים גם היה בלם בשם שמעון גרשון.

אם הדור המוכשר ביותר שהיה לנו - שוב - לפחות מאז 1970 - לא עשה את זה - התחושה הייתה שבמתכונת הרגילה זה גם לא יקרה. במוקדמות מונדיאל 2006 היינו כאילו קרובים.

עכשיו השאלות שלי:
1.למה הנבחרת שלנו תמיד כשלה?
2.האם הדור ההוא ‘אוברייטד’?
3.אוהבים\אהבתם את הנבחרת?

זה היה רק עניין של זמן: לויזוס לואיזו עוזב את הפועל תל אביב לכוכב האדום בלגרד שתשלם את סעיף השחרור שלו (מדברים על בין שלושה לארבעה מיליון יורו והפועל גם תקבל עשרה אחוזים ממכירה עתידית). הקשר הקפריסאי הצעיר נפרד מישראל בתום עונה אחת בלבד בה גרם לאלפי אוהדים אדומים להתאהב. בסה"כ רשם לויזו שבעה שערים והוסיף עוד שישה בישולים בעונה שלו בהפועל.

בפוסט באינסטגרם נפרד: "הגיע הזמן להיפרד ממועדון שלעולם לא אשכח. "לפני שמונה חודשים הגעתי לכאן, ומהרגע הראשון, קיבלתם אותי בברכה וטיפלתם בי כמו במשפחה. אני באמת אסיר תודה לכל חבריי לקבוצה, שעזרו לי כל יום ודחפו אותי להראות את הגרסה הטובה ביותר שלי על המגרש. לכל הצוות, המחויבות שלכם לכל שחקן ולמועדון היא סיבה גדולה לכך שהמועדון הזה ממשיך להתקדם ולהשיג הצלחה. למאמן ולצוות, תודה על האמון בי מהיום הראשון, על ההדרכה שלך גם על המגרש וגם מחוצה לו, ועל שעזרתם לי ליהנות מכל אימון תוך כדי צמיחה גם כשחקן וגם כאדם. לדירקטוריון, זו הייתה זכות לעבוד עם אנשים שאכפת להם כל כך מהמועדון הזה. אני מאחל לכם הצלחה נוספת בשנים הבאות.

“לאוהדים, תודה על התמיכה המדהימה שלכם. בין אם חגגנו ניצחונות או התמודדנו עם רגעים קשים, תמיד הייתם שם ונתת לנו את המוטיבציה להמשיך להילחם. לשחק עבורכם היה כבוד, ולעולם לא אשכח את האהבה והתמיכה שהראיתם לי לאורך כל שהותי כאן. ניתנה לי ההזדמנות להצטרף למועדון גדול כמו הכוכב האדום ולהמשיך להתחרות ברמה הגבוהה ביותר. אני מאוד מתרגש לקראת הפרק החדש הזה, זה אף פעם לא היה קשור לצד הכלכלי, זה אך ורק להגשמת החלומות שלי. אני מאחל לך את כל הטוב לעתיד. תודה על הכל. תמיד יהיה לכם מקום גדול בליבי”.

אז ככה - למזלי עשיתי לעצמי חוק לא להיקשר יותר לשחקנים בהפועל כי נכוויתי מספיק - והאמת שהייתי מהאוהדים שפחות “התאהבו” בו, אז אני פחות עצוב מחברים שלי שבסוג של אבל. ההשתלבות שלו הייתה לא קלה ובהתחלה מלבד דריבל מרגש הוא לא הראה הרבה, אבל הוא נכנס לקצב לאט-לאט בעיקר בסיבוב השני. תמיד רץ בלי הפסקה, נתן את הלב, אפילו התקרית הזו בדרבי למשל - הוא רץ עד טיפת הזיעה האחרונה. ציפיתי ממנו לקצת יותר שיניים במשחקים הגדולים אבל הוא צעיר ויגיע רחוק, אעקוב אחריו. אסיר תודה עבורו ושמח שהוא מתקדם, ככה זה שרשרת המזון בכדורגל. אני בטוח שרצינו להשאיר אותו. היה לו שיר שחקן מרגש שנמשיך לזמזם אותו. מקווה שהפועל תסגור עם דיארה.

-באחד הפודקאסטים האוהד מור עזרן שהוא באמת אוהד גדול של הפועל ומשקיע בפודקאסטים ופוסטים וציונים ברשתות החברתיות - הוא פירגן לו כאחד הזרים הגדולים שהיו לנו ולדעתי גם אם אני מסתכל על שחקני ההתקפה בלבד אז זו מחמאה מוגזמת. סימרוטיץ’, אוסטרץ בגלל העונה ההיא באירופה, טלקיסקי שהשאיר אותנו בליגה עם גולים אייקונים..ובסה"כ הרשימה גם דגלאס דה סילבה, אניימה והולמאי מעליו.

בן שער בסרטון עם מאמנו לשעבר

לייק 1

על פניו קרו הרבה דברים בכדורגל הישראלי ב-24 השעות האחרונות:

-הגרלת לוח המשחקים לעונה הבאה: כבר במחזור הראשון הפועל תל אביב מארחת את בית"ר ירושלים כשב-2025/26 זה קרה במחזור השני. המדורגת רביעית נגד סגנית האלופה. כבר במחזור הרביעי דרבי כשמכבי תל אביב תארח את הפועל תל אביב.
-הייתה גם הגרלת הקונפרנס-ליג, הפועל קיבלה כנראה את ההגרלה הקשה ביותר - לודוגורץ הבולגרית, וכמובן שמשחקי הבית שלנו לא ייערכו בישראל.

-הפועל תל אביב החלה בחידוש המנויים לעונה הבאה - תחילה לכל מנוי נשמר המקום שלו לאיזה שבועיים.
לחצתי על הלינק שקיבלתי בוואטספ כדי לחדש והייתי קצת בהלם לראות - 955 שקלים, וזה עוד עם “קיזוז” משחק הבית נגד מכבי חיפה מהעונה שלא התקיים עם קהל בגלל איראן. כלומר אלף שקל מנוי לשער 5. כלומר עלייה של איזה 15%.

אז הגבתי לפוסט שלהם בעצבים - “למה אני מנוי כבר 20 שנה לשער 5 צריך לשלם כמעט אלף שקל? איפה ההתחשבות באוהד נאמן ומסור שהיה איתכם גם בליגה הלאומית? מה קרה - שנה אחת טובה והתבלבלתם? כבר עשור אנחנו לא בלופ. בניתם קבוצה לליגת האלופות ולא הודיעו לי? המנוי כולל משחקים באירופה? (יודע שלא)”. מאכזב. מנצלים את הקהל השבוי כמוני ויודעים שכולם מתים להיות בשער 5.

טוב אז עונת 2026-27 בכדורגל הישראלי התחילה כבר ביום חמישי עם הזכייה של מכבי תל אביב באלוף האלופים עם 1:3 על האלופה הפועל באר שבע. בעוד חמישה ימים הפועל ת"א ובית"ר ירושלים יוצאות לדרך באירופה.

ועכשיו הן פוגשות זו את זו בגביע הטוטו “במפגש האירופאיות” והמנצחת תעפיל לחצי הגמר. מחצית: כרגע 1:1.

האמת מחצית מעולה, חשבתי יהיה לי קצת מוזר לראות כדורגל ישראלי אחרי חודש עמוק במונדיאל. אבל קצב מעולה, כנראה בגלל היריבות ובגלל שזה טסט אחרון שלהן לאירופה. גם הפועל מנסה ללחוץ גבוה וגם בית"ר. הקבוצות חושבות רק התקפה. באופן טבעי בית"ר מחוברת יותר והיא קבוצה טובה יותר, יוצאת בקלות קדימה בכמה פסים, על אף שירדן שועה למשל על הספסל ועוד כלים כמו שון וייסמן. הפועל כרגע לא נגעה בנקודות התורפה מהעונה שעברה כמו פליימקר וחלוץ, וחבל.

אליניב ברדה עלה עם עומרי אלטמן כקשר שלישי גם כי זו מגמה התקפית וגם כי אין לו ממש ברירה הייתי אומר. עדיף שאלטמן יעלה במשחקים הפיזיים כמחליף. מפתיע שדורון ליידנר הוחלף בשלב כל-כך מוקדם ואפילו חבל.

מה שכן אני רואה נקודת אור במשחק וזה סתיו טוריאל שקיבלנו את הרושם שבחודש האחרון של העונה הוא לא ממש הופיע ובעיקר לא עבר שחקן. כמובן שרגל ימין היא לא וואו - ממש כמו אצל אריאן רובן - אבל הוא דוהר יפה שם ועם תנועה חכמה יותר של השחקנים שלנו לקצר היה יכול לבשל שער. התפקיד שלו יחזור להיות משמעותי ביום שאחרי לואיסו.