סביר להניח שגם לא היה במצב לראות בכלל משחקים מהמונדיאל האחרון, אם בכלל היה בהכרה.
תהיה חזק, ליאו!
מסי נתן מונדיאל בגיל 39 הכי טוב בהיסטוריה שלו כאבא שלו בכלל גוסס.
היה שלב באמצע הטורניר שמסי שקל לצאת מהנבחרת ולטוס לאבא שלו אחרי שלא ראה אותו כמעט חודשיים ואמא שלו והמשפחה אסרו עליו.
הוא היה בקשר טלפוני עם אבא שלו כל יום
8 לייקים
אני חייב להתייחס. אני לא חושב שזה המונדיאל הכי טוב של מסי. מסי אמנם הביא אותנו במו רגליו לגמר אבל הנוכחות שלו על המגרש הייתה הגורם המרכזי להפסד. המשחק הקבוצתי של הנבחרת לאורך המונדיאל היה של 9 שחקני שדה. מסי בגאונותו הצליח, למרות כושרו הירוד, להשפיע מאוד כמעט על כל השערים שלנו אבל הנוכחות שלו על המגרש גרמה לכך שבפועל היינו בחסרון מספרי כל הזמן. זה הספיק מול כולם עד שפגשנו יריבה אינטנסיבית.
אין לי מילת ביקורת, לא על מסי ולא על סקאלוני. זה הכל חוכמה בדיעבד. אבל ארגנטינה נאלצה לשחק בחסרון מספרי לאורך כל המונדיאל ולאורך כל משחק הגמר, גם לפני הרחקתו של אנסו פרננדס. אני לא משחק פה משחקי מה אם כי ברור לי שבלי מסי בכלל לא היינו מגיעים לגמר אבל אם אני משווה את מסי 26 למסי 22 אז ב22 הוא לא עלה לנו מה שהוא עלה לנו ב26.
עצוב מאוד הסיפור עם אבא שלו
5 לייקים
אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת, אבל אצלי זה היה קצת אחרת. אני כן אהבתי את ליאו בבארסה. אני עדיין שומר חסד נעורים לרונאלדיניו, ואפילו לריבאלדו שהיה האליל הראשון שלי, אבל מסי היה מיוחד. אלה היו עוצמות, תחרותיות והתמדה שלא הכרתי לפני.
הבעיה שלי אף פעם לא הייתה מסי עצמו, אלא מה שבארסה הפכה להיות סביבו. לאט לאט הרגשתי שאנחנו מפסיקים להיות ברצלונה בשביל להתאים את עצמנו לליאו. מבחינתי אחד הסימנים הראשונים לזה היה ראקיטיץ’. הוא היה שחקן טוב, אפילו טוב מאוד, ואין לי משהו נגדו, אבל הוא אף פעם לא הרגיש לי באמת “בארסה”. משהו בו, ובסוג הכדורגל שהוא סימל, הרגיש לי קצת זר. ומשם זה הלך והעמיק. במקום לבנות עוד ועוד את הכדורגל שלנו, את השליטה, את הטכניקה, את הקישור ואת הרעיון, התחלנו לבנות קבוצה שתפקידה קודם כל לאפשר לליאו לנצח לנו משחקים.
ובאיזשהו מקום ניסינו להפוך להיות סוג של אתלטיקו מדריד בשביל מסי. קבוצה יותר פרקטית, יותר עובדת, יותר כזאת שמפנה את הבמה לגאון אחד מקדימה. רק שלא באמת יכולנו להיות אתלטיקו, כי עדיין היינו ברצלונה. נשארנו באמצע. איבדנו חלק מהזהות שלנו בלי באמת לבנות משהו חדש ושלם במקומה, ובסוף יצא שבמקום לתת למסי את המעטפת שהוא היה צריך, הפכנו לקבוצה מכוערת, לא מאוזנת ותלויה בו בצורה כמעט בלתי אפשרית.
ודווקא כשאני רואה את ארגנטינה בשנים האחרונות אני מבין הרבה יותר טוב מה ליאו היה צריך. קבוצה שיודעת בדיוק מה היא, שלא מתביישת לעבוד בשבילו, להילחם בשבילו ולבנות סביבו, אבל עושה את זה מתוך זהות ברורה ולא מתוך בלבול. פתאום אני מבין מה לא הצלחנו לתת לו בשנים האחרונות שלו אצלנו. אני אפילו לא יודע אם בארסה באמת הייתה מסוגלת לתת לו את זה בלי לוותר על עצמה, אבל אני כן יודע שזה הגיע לו.
ואחרי שהוא עזב הבנתי עוד משהו שטעיתי בו לגמרי. תמיד היה בי איזה פחד קטן שהיחסים שלו עם בארסה הם קצת יחסים של ניצול, משהו בסגנון “תנו לי כל מה שאני צריך כדי שאוכל להיות הגדול מכולם”. טעיתי. רק אחרי העזיבה הבנתי עד כמה הוא באמת אוהב את המועדון הזה, עד כמה הוא באמת קולה, ועד כמה כל הדבר הזה היה עמוק ואמיתי מבחינתו.
אז כן, חבל לי מאוד שזה נגמר כמו שזה נגמר. חבל שלא הצלחנו לתת לו סוף ראוי יותר, וחבל שגם הוא וגם בארסה שילמו מחיר על השנים שבהן איבדנו קצת את הדרך. אבל יש בי גם משהו משחרר בלראות אותו עם ארגנטינה. סוף סוף יכולתי פשוט ליהנות ממנו, בלי להרגיש שכל דבר מדהים שהוא עושה מגיע איכשהו על חשבון ברצלונה שאני רוצה לראות. לראות את ליאו פשוט ליאו, ולהבין כמה זכינו שהוא היה שלנו כל כך הרבה שנים.
6 לייקים
על אחת כמה וכמה כשמדובר במונדיאל האחרון שלו - אני לא הייתי רוצה לנסות לתאר אפילו את התחושה הקשה איתה ליאו מסי עלה לכל משחק - הוא יכול להבקיע, לנצח, ולגלות בסיום המשחק בשורה ארורה וכואבת. זה רק מראה כמה כוחות עצומים יש למסי, עד כמה הוא חזק מנטאלית והוא ניצח וניצח וניצח חוץ מספרד שהיא באמת קיר בלתי עביר במצב הזה.
אני חושב שלא אגזים אם אגיד שחורחה מסי בנה את מסי הצעיר, זה סוג של סיפור סינדרלה, וכמובן שהשאר זה הכישרון המדהים של מסי וגם העבודה הקשה שלו. הייתי עצוב לקרוא שחורחה נפטר, כבר פירסמו דבר כזה לפני מספר שבועות לדעתי, בחוסר אחריות, ואז החדשות התבררו לשמחתינו כשקריות.
דווקא ב-AS המדרידאי יש טור יפה על אביו של מסי, התנהלותו לאורך השנים. “ותודה על הכל. חשוב שיהיו אבות כמוך סביבנו”.
2 לייקים
פליפה מלו: ״ניימאר הולך לשחק עם מסי מינואר הקרוב״.
(הערת אגב, הייתי בוחר מילה אחרת במקום ״לשחק״ אבל שיהיה)
לא בטוח אם מתאים לפה או לדיון האנקדוטות, אבל בעיקר לדיון הדברים הממש לא חשובים:
אתם כנראה מכירים את המספר 869 בהקשר של מסי וכריסטיאנו, גם אם אתם לא יודעים שאתם מכירים אותו:
מסי נולד 869 ימים אחרי כריסטיאנו, והבן הבכור של מסי נולד 869 ימים אחרי הבן הבכור של כריסטיאנו.
עד פה, לא חידשתי. אבל אני רוצה לספר לכם על מספר חדש בהקשר של הצמד חמד, והוא 319.
מה מיוחד במספר הזה, ואיך הוא קשור לשאלה מי מהם יסיים את הקריירה עם יותר שערים?
מצד אחד, מסי עוקף את כריסטיאנו בכמות שערי הקריירה בהינתן גיל. אם להיות מדויקים, מסי לא מזמן כבש את שערו ה-925, והוא היה צעיר יותר ב-319 ימים מאשר הגיל של כריסטיאנו כאשר הוא כבש את שערו ה-925.
מצד שני, כריסטיאנו צפוי לפרוש בגיל מבוגר יותר ממסי. נכון לחוזים הנוכחיים שלהם*, כריסטיאנו מסיים חוזה ב-30/6/27, ומסי מסיים חוזה ב-31/12/2028. מה הפרש הימים בין הגיל בו כריסטיאנו יפרוש לגיל בו מסי יפרוש? בטח בשלב הזה של הפוסט לא תופתעו לשמוע - 319 ימים בדיוק.
ולכן מדובר, במובן מסוים, בתחרות צמודה מאוד על תואר מלך השערים הלא חשובים (ויסלחו לי האמריקאים והסעודים) בהיסטוריה של הכדורגל.
*כמובן שסביר מאוד להניח ששניהם עוד יאריכו את החוזה לפחות שלוש או ארבע פעמים נוספות, אבל האנקדוטה הזו כל כך אקראית ומשעשעת שלא יכולתי לשמור אותה לעצמי בלבד…
4 לייקים
בטח לא יפתיע אותך לגלות ש-319 זה בדיוק הגימטריה של..
4 לייקים
ראיתם את החופשית של מסי מהלילה?? אללה ז’וניניו. מטורףףף
ראיתי.
אפילו שסני לא היה מקבל גול כזה.
2 לייקים
לא מסכים.
קל מאוד לזלזל בליגה האמריקאית ובצדק, אבל טכניקה כזו לבעוט כדור לגובה שיורד לחיבורים מכזו זווית זה לא רואים כל יום. כולל בסעודיה ובעוד ליגות פייק.
אבל אצפה שוב כדי לראות אם האמת כדבריך.
אין לי שום דבר נגד הטכניקה של מסי.
אבל זאת בעיטה חופשית מזווית קשה, השוער חייב לקחת לא משנה מה.
גם כשז’וניניו השחיל את ואלדס ב 2008/9 מאותה זווית רק בצד השני גם אמרת שואלדס חייב לקחת? אם כן, אז אנחנו חלוקים.
תשתפו את הגול לפחות
לייק 1
בטוח שרבים מחברי הפורום יקומו הלילה לצפות במשחק הפרידה של ליאו מסי מנבחרת ארגנטינה, כמובן שיהיה מרגש וזה חתיכת סיפור. אני חושב שנראה אותו דומע. צריך להניח במגרש את גביעי הקופה אמריקה ואת גמר המונדיאל בו זכה וגם את הפרסים האישיים שפחות היו חשובים לו כמו שחקן המונדיאל וכדומה.
תמיד כשמדברים על הסוף של מסי מול הסוף של כריסטיאנו בנבחרת - הרי זה לא שלמסי הסתדרו כל הכוכבים מהתחלה, הוא אכל הרבה חרא עד שקצר את ההצלחות.
אני רק תוהה האם היה אפשר לשדרג את משחק הפרידה הזה תיאורטית, נניח לשתף שחקני עבר מארגנטינה, אולי את דייגו סימאונה, אולי פאבלו איימאר שהבנתי שמסי היה מעריץ שלו, הרנאן קרספו, שחקנים שהיו עם מסי בהופעת הבכורה שלו ב-2005-06. אולי גם שהיריבה תהיה מורכבת נניח מנבחרת שאר העולם, אולי נבחרת ברזיל. אבל כך או כך זה יהיה מפואר (ריאל מדריד קיימה משחק לציון שנת המאה שלה נגד מעין נבחרת שאר העולם - אוליבר קאן, קאפו וכדומה).
נ.ב, הבנתי שאין דבר כזה להפריש חולצה בנבחרת אבל אין ברירה אלא לא לתת את מספר 10 לדעתי לאף אחד אחריו. מעמסה רגשית גדולה מדי, הר של ציפיות. גם אם נבחר את השחקן הכי טוב של ארגנטינה מהקישור וההתקפה, נניח לאוטרו מרטינס בימים אלה, אפילו אם חוליאן אלבארס היה בשיא הקריירה - זה בכלל לא דומה זה לא אותו איזור חיוג. גם בפורטוגל היו צריכים להפריש את מספר 7 ולא לתת אותו לרפאל לאאו.
לא הפרישו אחרי מרדונה, אין סיבה להפריד אחרי מסי. צריך לתת לשחקן אחר לכתוב את הפרק שלו בנבחרת הכי טובה בעולם. הסיפור חייב להימשך.
6 לייקים