התחזית שלי לעונה הנוכחית כוללת שברצלונה מפטרת את המאמן החדש שלה עד סוף ינואר ומחזירה את צ’אבי, תבוסה בקלאסיקו ואני רק במרחק של עוד הפסד ליגה מביך 
3 לייקים
היה טוב - וטוב שהיה| משחק שקצת קשה לנתח מעבר לזה שהקבוצה באה עם מוטיבציה בכאילו ושיחקה די בכאילו. כמובן שאני תמיד רוצה לראות את ריאל מסכנת את השער בדקה השנייה כבר ואחר כך בדקה הרביעית. בתאכלס, היו הרבה מאוד מצבים וכמה בעיטות מרחוק אבל לא באמת שיחקנו כדורגל שוטף או מהנה. אני נניח בעל זיכרון טוב ולא זוכר איזה מהלך של ‘וואו’ סטייל כמה זה היה קרוב פרט לסלאלום של ויניסיוס ג’וניור שבעט לקיבינימאט.
אחרי צפייה בתקציר - רודריגו למשל כשבעט שם וסחט קרן בדקה הרביעית - אין סיכוי שהוא יבקיע משם. או הבעיטה מחוץ לרחבה של אורליאן טשואמני שזה ניסיון טוב אבל לא מספיק איכותי. לא הייתה ‘מסה’, לא היה קצב גבוה. מה שכן גם ביום פושר בחלק הקדמי ריאל מדריד של נובמבר-ינואר מייצרת וכובשת גם הרבה יותר שערים מאשר הדיכאון הזה של פתיחת העונה. אני חושב שמאיורקה קבוצת הגנה טובה וגם מעצבנת, חזקים הן אינדיבידואלית והן בפן הקולקטיבי. מצחיק שבסוף נגמר 0:3 והאמת שמגיע להם.
אני לא אוהב להתעסק ביריבות ומי זה בכלל פאבלו מפאו שנדבר עליו ונזכיר אותו כאילו הוא איזה דייגו קוסטה שהיה גם יריב קשה כי הוא חלוץ טוב, או נניח שחקן יריב של ברצלונה שהיה פרובוקטור. ועדיין יש גבול לכל תעלול. מגן בדרך כלל שנחות משחקן ההתקפה שמולו מעצבן פעמיים-שלוש במשחק. אבל מפאו אותו אחד ש"היה מפרק את ויניסיוס תוך עשר שניות" לדבר בקרב איגרוף תיאורטי - לא הפסיק ליפול, לעצבן, להתגרות, דווקא בלי משחק אגרסיבי ואלים אבל מעצבן. אפס. ממש נפל מהרוח, היישר לחוג תיאטרון, יש לו מקום בקאמרי. מגוחך. כמה רציתי שוויניסיוס יכבוש על הפרצוף שלו… שוב אני לא אשווה לקלאסיקו כי זה לא דומה אבל קצת דם רע זה טוב.
ראול אסנסיו טיפל טוב בסאגה הזו, הראה וובוס, הראה מנהיגות וביטחון עצמי, יודע את מקומו, כביכול “עוזר” לחבר, כל עוד זה בהתגרות בלבד, סימני הטרלה ונשיקה באוויר אז הכל טוב - בלי מגע ובלי להסתכן. הוא גם היה אחלה מאז שנכנס, אין לי בעיה לראות אותו בגמר למרות שזה אתגר גדול. אוהב את זה שהוא לא מחפש להיות נייטראלי או אהוב על כולם, הוא לא פראייר. המיקום שלו טוב, הוא תמיד מנסה לתקוף את שחקן ההגנה, די מהיר. לא נראה כמו בלם שיש לו פחות מעשר הופעות.
עוד קצת על ההגנה - אורליאן טשואמני הציג אחלה משחק לדעתי. מאיורקה כמעט לא עשתה כלום למעט ההרמה ההיא בדקה ה-20 בערך כשכל שחקני ההגנה עמדו לא נכון, די נדיר שטיבו קורטואה לא צריך להתרחץ אחרי משחק, התגעגעתי. עבודה שקטה. לוקאס ואסקס נכשל כמה פעמים בסגירות אבל ביחס לעונה הנוכחית זה היה יום כיף בלונה פארק, ובא לידי ביטוי בסיום עם השער שלו.
אמנם ניפחנו את התוצאה ל-0:3 די משקר בתוספת הזמן אבל עד אז זה בעצם היה ג’וד בלינגהאם שסחב אותנו לגמר שם עם גול גדול כמו ווינר, בתחילת העונה זה לא היה נכנס לו. זה לא מקרי שזה “עליו”, המספרים מתיישרים. פרט לכך אני לא חושב שהוא תרם יותר מדי.
הטוב בשחקני ההתקפה שלנו היה קיליאן אמבפה. רודריגו סתמי קצת עד לשער ולא מספיק איכותי, ויניסיוס ג’וניור עמד יפה מול הפרובוקטור, וקיליאן אמבפה הצליח בדריבלים והיה נראה קליל רגליים אך הסיומת לא שם. בכל מקרה משחק הרבה יותר טוב שלו בהשוואה לתחילת העונה.
אדוארדו קמאבינגה כל עוד הוא מצטרף לשליש האחרון ויכול לנסות להבקיע במהלך שמפתיע את ההגנה כי הם לא מצפים לזה - דיינו. זו כבר התקדמות לדעתי גם אם הוא מוריד ציפורים ביציע. רוב הזמן הוא ‘ויתר’ לעצמו על העניין הזה. כמובן שפדה ואלוורדה יכול ללמד אותו דבר או שניים על הבעיטה. אגב, פדה, לא מוסר קרוב כמו טוני קרוס אבל איזה כדור הוא סידר לקיליאן אמבפה בתחילת המשחק, זה ממש הזכיר את דיוויד בקהאם - תענוג. משחק שקט שלו
פרלאן מנדי מאוד-מאוד מיותר, זה משחק שהיה אפשר להפיק עוד מהמגן השמאלי שלנו שבקושי הייתה לו עבודת הגנה אבל כבר התרגלנו.
על הגמר עוד נדבר בהמשך, אבל על קצה המזלג: זה תואר, זה קלאסיקו, ואחרי היום השחור העונה - אתם יודעים מה צריך לעשות. ההפסד הזה עדיין רובץ עליי, דיר-באלאק, גם הכבוד על כף המאזניים.
לייק 1