עונת 24/25 של מנצ’סטר יונייטד הייתה מעין מערכון ארוך של סיטקום גרוע - בקיץ מחליטים לתת גב למאמן ובחורף מפטרים, במאי רודפים אחרי מנהל מקצועי ובפברואר מעיפים, המאמן החדש רב עם חצי סגל, ומעל הכל מצליחים לעשות את מה ששום קבוצה לא הצליחה עד כה - להפסיד לטוטנהאם בגמר גביע. כך שלראשונה בעידן הפרמייר ליג, מנצ’סטר יונייטד סיימה במקום שלא מופיע באחד מי יודע. * הכנס את נעימת הסיום של “תרגיע” *
קשה להיות פסימי אחרי העונה הזו. לא כי יש תקווה לאליפות או לטופ 4 או אפילו 6, אלא כי גרוע יותר לא יכול להיות. לרדת ליגה יהיה באיזשהו מקום יותר מעניין ממקום 15. לפחות יהיה שם מימד קומי וחומר לדוקו עם כותרת מפוצצת בדיסני פלוס (‘לרדת בגדול’ למשל). אני בטוח שמישהו ביונייטד קורא את המחשבות שלי ואומר “הו החזק את פיינט הבירה שלי”, אבל עברנו את 24/25 אז ברינג איט און.
אבל יש גם כמה סיבות לאופטימיות אמיתית. בשנתיים האחרונות יונייטד לא מצליחה בפעולת הכדורגל הבסיסית שהיא לשים את הכדור ברשת (טוב היא לא מצליחה גם דבר יותר בסיסיים כמו למסור או לרוץ), ובעשור האחרון אוהבת להימרח עם העברות נחוצות עד למחזור הרביעי, לנתק את הפקס ולהחתים את מרוואן פלאייני. הפעם יונייטד עבדה מהר, יחסית לעצמה, והביאה שלושה שחקנים שיודעים לשים את הכדור ברשת. לא עוד פרוספקטים לעתיד אלא כובשים מוכחים שכבשו בעונה האחרונה (כמעט) יותר מכל שערי הליגה של יונייטד יחד. למיטב זכרוני יונייטד לא הביאה שחקן פרמייר ליג שנתן מעל 15 גולים בעונה החולפת מאז רובין ואן פרסי.
לצד זה, הכשלון הקולוסאלי בליגה ובאירופה הביא לעונה בה ברוך השם אין מפעלים אירופיים. לא להתבזות בליגת האלופות, לא לבזבז את הזמן בליגה האירופית ולא לנסוע להונגריה למפגשים עם מכבי תל אביב המקומית בקונפרנס ליג. סוף סוף זמן למאמן חדש לעשות את מה שהוא צריך - לאמן. לא ב-40 מעלות בשיקגו, ולא לחצי שעה בין טיסות עם רבע קבוצה. ולנו האוהדים הפשוטים - חסכון של כ-10 משחקי סבל בעונה (חוץ מהמשחק מול ליון זיע"א). ווין ווין.
כדי שחלילה לא תיווצר המחשבה שימים טובים לפנינו נזכיר - אין קישור, אין שוער, אין חלוץ מחליף. קאסמירו אמנם הוריד 60 קילו בקיץ אבל את המהירות לפרמייר ליג אין לו. אוננה אמנם חסר כרגע אבל לא לעולם חוסר, ודונארומה בהחלט מצדיק את הכינוי דולרומה שמלווה אותו מגיל 18. אמורים הביא את ששקו והחליט שזה זמן טוב לבעוט את הוילנד כדי לשחק במקרה הצורך עם חלוצים שאינם חלוצים כשהסלובני לא זמין (או גרוע). מפיקים לקחים מה שנקרא.
בנוסף, פותחים את העונה עם לו"ז לא נוח בעליל. הערב מול ארסנל, אחר כך מול פולהאם בחוץ, צ’לסי וליברפול. הלך טן האח הלך המזל בהגרלות.
ולקינוח - אנתוני, סאנצ’ו וגרנאצ’ו עדיין כאן. שחקנים שגורמים לגעגועים לג’סי לינגארד. העיקר שלחו את ראשפורד לאבד כדורים מול מאיורקה בלי בעיה.
מנגד מגיעה ארסנל אחרי עונה בה קיוותה לעשות את קפיצת המדרגה אבל כשלה כרגיל. כמו קבוצת תחתית ראויה לשמה, ארסנל החליטה שכדורגל אמיתי זה לחלשים ומכות ברחבה זה שם המשחק. עונה שלמה של קרנות מסובבות לתיבת החמש ופאולים שהשופט לא רואה, בצירוף שתי בעיטות חופשיות של דקלן רייס, השאירו את ארטטה בתפקיד תחת אשליה של שיפור, והעניקו לו אשראי רציני בקיץ.
עם האשראי הנכבד הזה ארסנל הביאה את זובימנדי שאמור להשלים עם רייס ואודגארד קישור חזק מאוד, את מדוקה מצ’לסי (ספרי לנו צ’לסי איך את מצליחה לקבל לפחות 50 מיליון יורו על כל עציץ שאת מוציאה מחדר ההלבשה כולל מייסון מאונט?) והכי חשוב - ויקטור גיוקרש מספורטינג. רבותיי, מדובר בחלוץ. אני לא אומר שמדובר בהכרח בחלוץ טוב, אלא שמדובר בשחקן שכתוב לו ST בפיפ"א. וארסנל החתימה. לא מובן מאליו.
על פניו לארסנל יש את כל הדרוש כדי ללכת הפעם עד הסוף. חוץ מהעניין שמדובר בארסנל. אולי קצת זלזול מאוהד יונייטד ישראלי זה מה שחסר. אני בוודאי לא אבכה.
הרכב משוער:
שוער טורקי
דה ליכט מגווייר יורו
דורגו ברונו קאסמירו אמאד
קוניה אמבואמו מאונט