לדעתי:
כן ולא. ברור שהרוב נופל על הכושר של בנזמה אבל גם הוא צריך פרטנרים. כל עוד וואלורדה נתן עבודה כחצי כנף חצי קשר (וחצי מגן כי הוא שיחק כמו שחקן וחצי) זה נראה טוב ולראיה פתיחת העונה המצוינת. ברגע שהוא חזר למימדיו, כקשר 50-50 שמסונג’ר לקו, לקרים נגמרו הפרטנרים ואת התוצאות אח"כ אנחנו מכירים.
עצם המחדל שלקח לאנצ’לוטי שלושה חודשים להבין שוואלה, צריך שחקני התקפה כדי לכבוש גולים זה אבסורד אבל גם לא צריך להקיל בזה דעת. תכניס את וואלורדה על רודריגו ואין לנו את הגול הראשון או את השטף בהתקפה להגיע להזדמנויות.
קארים בנזמה הוא הבדל גדול אבל גם המערך. אם רודריגו לא מושך אליו את ז’ול קונדה למשל אז לא היה מגיע ה-0:2. הברזילאי היה זה שהחל גם את המהלך של השער הראשון שאולי שבר את ברצלונה קצת מנטאלית כי הם היו קרובים להבקיע בעצמם איזה 25 שניות קודם לכן. תמיד צריך לשחק עם עוד שחקני התקפה, זה מוריד עומס מוויניסיוס ג’וניור וקארים עצמם, מגוון את המשחק שלו, מה גם שרודריגו פתח את העונה טוב. מעניין מה היה קורה אם היינו משחקים ככה בקלאסיקו בליגה ולא רק לרבע שעה.
אני לא יודע אם בוודאות צריך להושיב על הספסל גם את טוני קרוס וגם את לוקה מודריץ’ אבל לדעתי כן הגיע הזמן שהם לא ישחקו ביחד. והיכולת של אדוארדו קמאבינגה כקשר מפתה אותי יותר.
בפייסבוק שלנו שאלתי את האוהדים\גולשים מה המשחק הכי גדול: הרמונטדה נגד ליברפול ה-2:5 באנפילד או ה-0:4 בקאמפ נואו. שני ניצחונות ענקיים בחוץ. התשובה עצמה פחות קריטית, המכנה המשותף מעבר לפארטידזו של בנזמה - שיחקנו עם שלושה שחקני התקפה טהורים. בכמה משחקים זה קרה השנה? אין לי כח לבדוק, אבל אני אהמר שלא יותר מעשרה-12 משחקים, ושיחקנו יותר מ-40.