וואו ככה ולנסיה הרגישה אחרי בלינגהאם. לא מאמין שחוויתי רגע כזה משני צדדי המתרסים.
רק לי יש מין חשש כזה, שבפורמט החדש הקסם שלנו יילך לאיבוד…?
נ.ב. זה רק אני, או שאלאבה ומיליטאו ניצלו את הפציעות הממושכות שלהם כדי לעשות צמות אחד לשני?
- לא ברור על מה המחמאות של השדרים למשחק של באיירן. היינו יותר טובים, ויניסיוס השמיד אותם והם אכן עשו לנו “ריאל”, עד ש…
- טוכל עשה גווארדיולה בריבוע. קיין וסאנה, בלם במקום חלוץ בשלב כל כך מוקדם. חובה לתת קרדיט לשם שלנו, לאיצטדיון ולמעמד. באמת שלולא החילופים סביר שבאיירן הייתה עוקצת במתפרצת.
- ויניסיוס באחת ההופעות האינדיבידואליות המרשימות ביותר שראיתי. שאמבפה ילמד. ייצר מכלום ושום דבר מצבים לגול מול שוער ביום קצת פחות אלוהי. השחקן הטוב בעולם
- ובלינגהם… צריך את היושרה לבקש חילוף, כמו דה בריינה. מבאס.
- מצחיק לטעון שלא היינו חוזרים לולא הטעות של נוייר. לא הובלנו לפני כן בזכות הופעה אדירה שלו, אז הסטטיסטיקה התיישרה בגסות.
יש לי מחשבה שחוזרת יותר מידי פעמים… בכל פעם שאנחנו בפיגור במעמד כזה (קרה לא מעט ברוך השם) אני שלם עם המצב. “טוב, מתישהו הסטטיסטיקה חייבת להתיישר. יותר מידי גמרים, העפלות, שנים בלי להפסיד לבאיירן, מהפכים בדקות האחרונות…”
לרוב המציאות עולה על הציפיות.
פייר לא היו לי ציפיות גבוהות העונה. בתחילת העונה איבדנו את קורטואה, מיליטאו ואלאבה. החיזוק להתקפה היה חלוץ שירד ליגה ובלינגהם בכלל הגיע לקישור.
לעלות לגמר הצ’מפיונס אחרי הגרלה הכי קשוחה שיש ושניקח אליפות קלילה? הזייה
איזה כיף להיות הייטר של ריאל. תמיד יש סיבה למסיבה.
להשוות בין השער בולנסיה, שם השוער זינק וההגנה אשכרה שיחקה, לשער הזו בו השריקה הגיעה עידן לפניי הבעיטה והשחקנים של ריאל פשוט הפסיקו לשחק, מה נגיד? מביך.
אבל תראו כמה השפעה יש לברצלונה. הבכיינות הזאת שלהם גורמת לנו להגן על עצמנו בכל מצב גם אם אין שום סיבה אמיתית לעשות זאת
ויניסיוס עם משחק ענק, השחקן הטוב בעולם כיום ללא ספק וכבונוס אפילו לא התבכיינות אחת, לא צלילה, לא הטרלה, תצוגה של שחקן על.
רק חבל שלא הבקיע. הגיע לו
מעניין אם היה נבדל בכלל
הגיע, או לפחות בישול, רק שימשיך ככה, להתעסק בכדורגל ולא במה שמסביב.
היה נבדל של סנטימטר לדעתי…ובלי קשר הפסקנו לשחק. מדהים הסיפור של חוסלו.
אחרי לואיס דיאס, כמובן
יש מצב שהזכייה של 2022 היא הזכייה החשובה ביותר שלנו מבחינת העצמת המיתוס. נכון שלקחת 3 ברצף זה מה שנתן לנו דומיננטיות מוחלטת במפעל, אבל הזכייה של 2022 הייתה כל כך לא סבירה ומטורפת, וללא כריסטיאנו שתמיד נתפס כבורג המרכזי בדומיננטיות הזאת.
זה שם פחד משתק בלב של כל יריבה וכמובן אמונה בלתי נלאת בלב של השחקנים שלנו.
הקטע הוא שלא שיערנו לרגע שנוכל לשחזר את ניסיון ליגת האלופות הזה כל כך מהר אחרי שעזבו רוב השחקנים המרכזיים של הקבוצה הגדולה ההיא, אבל מפה לשם הסגל שלנו סופר גמר אלופות שני בשלוש שנים ורוב מכריע צעיר מאוד וילווה אותנו עוד שנים רבות.
אוהבת לסבול ריאל מדריד שלנו אבל יותר מהכול, אוהבת לנצח.
היום קיבלנו פשוט את חווית ריאל מדריד השלמה. שיחקנו מצוין, הגענו למצבים ועדיין היה את המהפך הדרמטי הקבוע. 10/10.
האופוריה בשיא, זה הזמן הכי טוב לנקודות מקצועיות
- טשואמני לא אחראי כקשר אחורי בדיוק כמו קמאבינגה, רק עם יחסי ציבור. שוב איבוד קריטי מאחורה מכדרור, הפעם גלישה של קרוס למסירת עומק הצילה אותו. נכשל אחר כך בכיסוי השחקן שלו ובאיירן הגיע למצב מסוכן. מעדיף כבר את החוסר אחריות של קמאבינגה שבאה עם קצת פלוסים אחרים. לשנה הבאה - שהקשר האחורי יהיה וולוורדה. גם ככה זה לא זה מבחינה התקפית, לפחות שיסגור לנו את הפינה הזאת של הקשר האחרון.
- ויני אלוהים
- אני כבר מבואס שרודריגו יעלה בגמר ולא ברהים. ובהקשר הזה, משהו שלא דיברנו על ברהים- ריאל מצליחה להחזיק בכדור יותר טוב כשהוא על המגרש. רודריגו דריבליסט טוב לעומק, אבל מאוד חלש בשמירה על הכדור תחת לחץ, הוא נוטה להפסיד מאבקים ומאבד במצבים האלה הרבה כדורים. ברהים מאוד פיזי ובעל שיווי משקל מצוין, ולכן מוסיף מרווח נשימה כשהכדור אצלו, פשוט פחות איבודים.
- ויני אלוהים
בעוד שנה וחצי, מור"קים באימונים של ריאל:
גם אני חששתי, אבל אין הבדל גדול. הפורמט החדש הופך את שלב הבתים לקצת מעניין יותר עם תמריצים לשחק רציני עד הסוף.
הנוקאאוט הוא אותו נוקאאוט.
ריאל מדריד הייתה המועדון הגדול באירופה לפני הפורמט הנוכחי, בפורמט הנוכחי, ותהיה גם אחריו.זה אופי של מועדון ולא פורמט כזה או אחר. זו האמונה של השחקנים שהם נועדו לנצח, זה הידיעה של היריבות שהן הולכות לקראת דקות קשות שבהן דברים משתבשים, וזה משפיע עליהם פסיכולוגית.
לאחר הגמר ב22 קראתי מאמר מקיף על זה, אין לי מושג איך למצוא אותו עכשיו.