לקראת צ’לסי | עזבו אתכם מהבלאידוס ומהליגה - רבע גמר ליגת האלופות יוצא לדרך. ריאל מדריד תקווה להזכיר נשכחות וגם קלישאות מהעבר כשתתארח מחר (רביעי, 22:00) בסטמפורד ברידג’ של צ’לסי, שחיסלה אותנו בחצי הגמר אשתקד. אנצ’לוטי, שאיננו בינתיים - מתלבט האם לפתוח עם פדה כקשר רביעי. הכל לקראת המשחק - רק כאן
במשחקים כמו מחר אתה יכול לשכוח הכל. עצבים אחרי הפסד סופר-כואב ומשפיל כמו בקלאסיקו לפני שבועיים וקצת (אין שום הצדקה לכך), או תסכול מצטבר של עונה, בעצם שתיים, אולי שלוש ואולי אפילו מאז המספרת ההיא בגמר ב-2018. למי אכפת לעזאזל ממה שקרה בבלאידוס - הלאה. בכל פעם שאני רואה את התמונה של השחקנים בעיגול האמצע באימון מסכם לקראת משחק גדול בליגת האלופות - מיליון תמונות רצות בראש. אני מדמיין שזינדין זידאן שם, כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס ומרסלו (טוב, הוא עדיין פה, אתם יודעים). וזה הרגע בו אתה רוצה ששוב ריאל מדריד תלבש את חליפת הקסם ונשתמש בקלישאה הידועה על ‘ריאל מדריד של ליגת האלופות’.
אולי בעת ההגרלה הייתי מעט זחוח מדי, חשבתי שהבלוז אינם ברמה של מנצ’סטר סיטי-ליברפול-באיירן מינכן ועל כן הייתי מרוצה. חשתי שאנחנו טובים יותר. בעצם - יכול להיות שיש להם יתרון עלינו, על הקווים זה בטוח. אבל ריאל מדריד זו ריאל מדריד. ומעבר למיסטיקה - אנחנו חייבים להיות פייט ולא להיות עציבים, ניצבים, צלמים בניגוד לעונה שעברה. הבלוז, והמשבר שמרחף מעליהם אמור כן לחלחל מתישהו - קבוצה מצוינת, אבל כזו שכן, אני חושב - שאפשר לעבור. בתנאי שקרלו אנצ’לוטי יפיק את הלקחים סוף-סוף. אחרת תהיה לנו תחושה דז’ה-וו מחורבנת. ערב עצוב בו ראינו את ראמוס ואת וזידאן נפרדים. הבלם והקפטן לא שיחק במחזורי הליגה שנותרו. כבר בספרד לא נתנו פייט. לא כל הבעיות הן מרכז השדה, אבל הרוב. היעדר המהירות, הפיזיות, הטכניקה, והיעדר וורלד-קלאס בהרכב, חוץ מטיבו קורטואה שממשיך להשתפר כל הזמן. אז מה השתנה בעצם? קצת יותר בנזמה, קצת יותר טיבו ומה עם ויניסיוס? עד מתי נמשיך לצעוק ‘פדה’! ו-‘קמאבינגה’. הרי ברור לכם שאם הייתי מצלם סרטון למשחק הזה - הייתי מקריא אותם בדף ההרכב שלי.
הבוקר נכתב בספרד שבקבוצה מרגישים רדופים קצת מאז הקלאסיקו. כאילו העיתונים והפרשנים ואפילו האוהדים במעין מרה שחורה שהכל לא בסדר (וכן - השחור היה מזעזע בקלאסיקו, תרתי משמע). אבל זה מצחיק. במועדון לא יודעים מה זה ריאל מדריד? הפער בצמרת בעונה כזו הוא לא חזות הכל. האוהדים דורשים קבוצה מהטופ. או לפחות בטווח המיידי - הפקת לקחים. התבוסה בקלאסיקו הייתה מאה צעדים לאחור וביטלה, אולי, את האפקט והביטחון מהרמונטדה נגד פ.ס.ז’. בואו נראה את השחקנים באים בגישה הנכונה. להוכיח לנו שאנחנו טועים. תהיו ריאל מדריד
סטטוס ריאל מדריד:
ריאל מדריד מגיעה למשחק אחרי ניצחון 1:2 סופר-קשה על סלטה ויגו בבלאידוס ב"משחק הפנדלים". אולי היא עשתה צעד קטנטן נוסף אל עבר האליפות (16 נקודות בשמונת מחזורי הסיום יספיקו) ולא נכנסה לדינמיקה שלילית אחרי התבוסה המחפירה בקלאסיקו. ומצד שני – היה שם פשוט אפס כדורגל ולא מעט דאגה לקראת המשחק הקשה מחר. “ריאל מנצחת כשהיא לא טובה אבל הגיע הזמן שתתחיל לשחק”, נכתב בספרד ובצדק – אז איך שורדים את הסטמפורד ברידג’? המגרש שהיה אכזרי עבורינו אשתקד בחצי הגמר, ועבור לא מעט אוהדים ההדחה נגד הבלוז עדיין כאובה, שני משחקים בהם ריאל לא היוותה יריב. בזמן האחרון רק טיבו קורטואה מתפקד (וכמה שהוא רוצה, וכמה מגיע לו לזכות - אפילו כובש גולאסו באימון והפך גם ‘לדובר’ המועדון בזמן שדיוויד אנצ’לוטי לא הופיע למסיבת העיתונאים. כמה שהוא רוצה לזכות בליגת האלופות, טיבו. כמה שמגיע לו. כמה שחסרים לנו וורלד-קלאסים כמוהו בעוד עמדות במגרש. בשנות ה-2000 ריאל הצליחה כבר לגמול כמה פעמים ליריבות שהדיחו אותה ולנקום בה כבר אחרי שנה – נקווה שנוסיף עוד קבוצה לרשימה אחרי באיירן (2002), ליון (2011) ודורטמונד (2014). גם עם אלופות אירופה למיניהן ריאל מסתדרת ובתקשורת אף כינו זו - “הסיוט הנצחי של האלופות”. תשאלו את באיירן ב-2014.
ואיך זה יכול לקרות? כאן נשתמש בציטוט הידוע: “אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות”, אמר אלברט איינשטיין. קרלו אנצ’לוטי, האיש שלקח אחריות אחרי המפלה נגד ברצלונה ואמר: “אני יכול לטעות פעם אחת אבל לא פעמיים” - חייב לרענן את מרכז השדה כדי שהקבוצה שלנו לא תיפול שוב מהרגליים מול הפיזיות שלהם. “בשנה שעברה הם דרסו אותנו בפיזיות שלהם”, אמר קרלו לאחר ההגרלה. הוא לא עיוור. אבל הגיע הזמן שהוא ייקח החלטה אמיצה ולא רק הנדנדות בכנף ימין, בין אם אלה המגנים (שום בחירה לא תגרום לנו להיות רגועים – לא דני קרבחאל ולא לוקאס ואסקס) ולא בקישור. סביר להניח שלוקה מודריץ’ לא יצליח לפרוץ על חצי מגרש כמו בבישול הגאוני שלו נגד פריז סן ז’רמן. כי מישהו מהאנגלים ‘יפיל’ אותו בדרך. צ’לסי גם לא תציג כזו מנטאליות עלובה.
בספרד כבר החל מעין “קמפיין” לפדה ואלוורדה ובמארקה וב-AS נכתב שהמאמן מתלבט האם לשנות את המערך ל-4:4:2 (מה שעבדכם הנאמן דרש עוד בשמינית הגמר נגד פ.ס.ז’) - כלומר לוותר על רודריגו (טוב רק מהספסל) ומרקו אסנסיו (אמנם כבש שערים במעמדים חשובים במפעל הזה, אבל הוא מאכזב) החלשים לטובת האורוגוואי שבנבחרת משחק כדורגל הרבה יותר טוב. שימו לב לזה, במארקה נכתב באופן נדיר כי “בחדר ההלבשה מבקשים שפדה יישחק”. מה שבטוח הוא שאנצ’לוטי אכן עומד בפני החלטה הרת גורל – “כזו שעשויה לסמן את העתיד של ריאל בתחרות האהובה עליה”. זידאן כבר בחר בפדה בקישור כקשר רביעי, זה קרה במשחק הנפלא של ריאל נגד פ.ס.ז’ בשלב הבתים ב-2019-20 בו השמטנו יתרון כפול ולא ניצחנו (2:2) ואפילו בשמינית הגמר נגד מנצ’סטר סיטי באותה עונה, אז טוני קרוס סופסל להפתעתו. אנצ’לוטי, אגב, כבר ללא תסמינים של קורונה אך עדיין לא יצא שלילי לבדיקה. הוא יעבור PCR נוסף בתקווה שהפעם יצלח זאת ואולי יצטרף לקבוצה במטוס מיוחד יחד עם הנשיא פלורנטינו פרס בבוקר המשחק. מי בוודאות לא יהיה שם? אדן הזאר שיחמיץ את המשחק נגד האקסית (אשתקד זה היה סיפור, והפעם ממש לא), וכך גם לוקה יוביץ’ ואיסקו. אם אדר מיליטאו יספוג צהוב הוא יחמיץ את הגומלין ועליו להיזהר. מנגד, הבלם הברזילאי ספג את הצהוב השני שלו במשחק נגד פ.ס.ז’ בצרפת ועל אף ‘האיום’ הזה הציג משחק מעולה בגומלין.
בהשוואה לעונה שעברה, “הכוח” של ריאל מדריד הוא בעיקר קארים בנזמה בעונת חייו שסופר כבר 34 שערים ב-35 משחקים. ריאל תהיה זקוקה לחלוץ שמנצל כל הזדמנות כפי שהיה בשלושער העצום שלו נגד פריז סן ז’רמן. רצינו לציין גם את ויניסיוס ג’וניור אך הוא דועך לחלוטין ב-2022, משלל סיבות. הוא בעט רק פעמיים לשער בשני המשחקים האחרונים. המספרים מציגים זאת מצויין: מתוך 17 השערים שהוא כבש העונה, רק חמישה היו ב-2022. אותו דבר קורה בטור הבישולים: מתוך 14 האסיסטים שלו, רק חמישה השנה. הוא גם כמעט ולא נח. ב-2022 הוא נעדר רק שלושה משחקים – אחד בגלל צהובים ושניים נוספים בשל הקורונה. בליגה הוא החמיץ רק 26 דקות מתוך תשעת המשחקים ב-2022, נח ל-14 דקות בשני משחקי הסופרקופה, שמונה בליגת האלופות ו-32 בגביע המלך.
אלמנט נוסף אולי שאפשר לציין לחיוב בהשוואה למה שהיה - קורטואה ממשיך לגדול ולהשתפר מידי יום. לתאר אותו כשחקן המפתח זה ממש אנדרסטייטמנט. הוא ספג רק 34 שערים העונה ב-41 משחקים ושמר על שער נקי 17 פעמים - פעמיים נגד אינטר לדוגמא, הדף את הפנדל של ליאו מסי כזכור ואשתקד לא הוציא כדור מהרשת נגד ליברפול. “אני באחד הרגעים הטוים בקריירה שלי. אני לא צריך שמישהו יגיד לי שאני הכי טוב. אני משחק עם ביטחון וחושב שאני אחד הטובים. קבוצה גדולה צריכה הגנה טובה ושוער יציב, זה המפתח בלא לספוג, ואם אתה לא סופג אתה מנצח”, הוא אומר. כמובן שהוא ישמח שוב ללגלג על אלה שלא דירגו אותו בטופ, וגם לתת הצגה נגד האקסית. “התגמול האישי נחמד בסופו של דבר אבל הכי חשוב שהקבוצה תזכה בתארים”, הוא אומר. על עברו בצ’לסי: “יש לי זכרונות טובים מאוד, שתי אליפויות ושני גביעים. נכון שהעזיבה שלי לא הייתה בצורה הכי טובה אבל זה מאחוריי”. הוא טוען שהפעם זה שונה בשל הימצאות הקהל והמפתח הוא הגומלין בברנבאו. “אנחנו רוצים להשיג תוצאה טובה”. על הקבוצה: “תמיד יש ביקורות בריאל מדריד. זכינו רק בסופרקופה. אבל אני מאמין מאוד בקבוצה הזו”. ואם יש סיבה שאנחנו מאמינים שאפשר לגרד עוד משהו מהעונה הזו - זה בזכותו. כמובן שהוא לא האיש המתאים לשאול אותו על המערך. לסיום הוא התבדח: “אנצ’לוטי לא הגיע יש לנו מזל שהעוזר הוא הוא הבן שלו והוא די דומה. אנחנו יודעים מה צריך לעשות”.
לא רק צ’לסי היא קיר שטרם לא שברנו. באנגליה מאוד קשה מה שנקרא. בחמשת משחקי החוץ האחרונים על אדמת אנגליה – ריאל מדריד לא הצליחה לנצח (מאז ה-0:3 הכביר והחגיגי באנפילד בשלב הבתים בעונת 2014-15) ובשני המשחקים אשתקד נגד צ’לסי ממש לא היוותה יריב. גם באופן כללי המאזן של ריאל באנגליה הוא לא מוצלח במיוחד - עם שישה ניצחונות בלבד ב-19 מפגשים לעומת שבעה הפסדים. ריאל נכנעה בשלושה מארבעת משחקיה האחרונים, כולל אותו הפסד 2:0 לבלוז בגומלין חצי הגמר אשתקד. יש לה ניצחון חוץ אחד באנפילד, אחד נגד לידס, שניים על טוטנהאם ושניים סופר-יוקרתיים באולד טראפורד. אז האם יהיה אפשר להשתמש בקלישאה “ריאל של הליגה וריאל של הצ’מפיונס”?
ריאל מדריד – הרכב משוער: טיבו קורטואה| דני קרבחאל, אדר מיליטאו, דויד אלאבה, פרלאן מנדי| קאסמירו, טוני קרוס, לוקה מודריץ’, פדה ואלוורדה (מרקו אסנסיו)| ויניסיוס ג’וניור וקארים בנזמה.
מה המצב צ’לסי?
צ’לסי עדיין לא מבינה מה קרה ביום שבת ואיך אחרי שהוליכה 0:1 בביתה על ברטנפורד משער של הבלם אנטוניו רודיגר (שיאן הדקות של הקבוצה העונה וזה שמקושר אלינו חזק) - חטפה בגדול והובסה 4:1 בהפסד סופר-לא אופייני. הקבוצה של תומאס טוכל, אלופת אירופה הגאה להזכירכם, הצליחה להתמודד נהדר עם כל מליון סימני השאלה בשל המיליארד רומן אברמוביץ’. היא דילגה בקלילות על שלב שמינית הגמר (שני ניצחונות נגד ליל) ונעצרה אחרי חמישה ניצחונות ליגה רצופים בהם ספגה רק שער בודד (ניצחה את טוטנהאם בין היתר). טוכל, שקצת הופתע מההפסד (“היינו צריכים לעכל את זה, כמובן שלא אהבנו את מה שקרה, אבל כבר מיום שני התרכזנו רק בריאל מדריד”. אין מה לעשות דרמות מהתבוסה הזו גם אם יש את הנתון היפה - אף אלופת אירופה מכהנת לא ספגה רביעייה בבית מעולה חדשה. אבל ככה זה כשהמקום השלישי בליגה די מובטח ונערכו גם מספר שינויים. “צ’לסי - האלופה הפצועה שעדיין חריפה מאוד. שומרת על פילוסופיית המשחק שלה וזו קבוצה שצריכים מאוד לחשוש ממנה במדריד על אף חוסר היציבות בפן הניהולי”, הגדירו אותה במארקה.
זה ברור לכם שמחר נראה צ’לסי אחרת לגמרי, שונה ב-180 מעלות, אבל מעבר לפן המקצועי. טוכל, שקיווה שקרלו אנצ’לוטי יוכל להגיע ולעמוד על הקווים, פירגן לקארים בנזמה (“אני אוהב את השאלות על שחקני היריבה. אני רוצה לפרגן לקארים. לפני שנתיים אמרתי שהוא השחקן הכי לא מוערך. הוא משחק בריאל מדריד בערך תשע שנים זה מדבר בעד עצמו. גם הדרך שבה הוא עזר לקבוצה לחסל את פ.ס.ז’ - יש לו תפקיד חשוב מאוד כקפטן. הוא מרשים, עם הרבה אישיות”), ניסה לעורר את הקהל. בעת ההגרלה כלל לא היה בטוח אם הבלוז יוכלו ליהנות מתמיכת האוהדים - וזה יקרה. “אנחנו צריכים אווירה טובה. אנחנו צריכים לשחק טוב יותר, אבל אנחנו צריכים גם שהאוהדים יצליחו יותר. אנחנו צריכים את כולם, זה משחק נהדר. בדרך כלל יש לנו אווירה נהדרת וזה דוחף אותנו מאוד, זה נותן לנו אנרגיה. זה מה שאנחנו צריכים במשחקים מהסוג הזה. אנחנו מרגישים כמה קשה מחוץ לבית, כמו במאלמה או טורינו, ונרגיש את זה במדריד. השחקנים הם הראשונים, אבל כולם צריכים להגיע מוכנים”, הבהיר. בכל העונה צ’לסי הפסידה רק פעמיים בבית - פעם אחת לסיטי וכאמור לברנטפורד.
המאמן רצה להבהיר עד כמה הוא מתעלם משני המשחקים בעונה שעברה: “למשחק בעונה שעברה אין שום קשר. אנחנו רוצים להיות מרוכזים ואינטנסיביים. יש לריאל מאמן חדש, שחקנים אחרים, אוהדים באצטדיון”, אמר ופירגן: “ריאל זכתה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות וזה היה מרשים. ברור לנו שיש לקבוצה המון ניסיון ואיכות והיא מסוגלת לעשות משחק גדול בלילות מיוחדים. אנחנו לא רוצים ‘להיתקל בבעיות שינה’ ממחשבה על השיאים שלהם אלא מתרכזים בנו”. מה כן דומה לעונה שעברה? לא מעט. לפחות מבחינת הבלוז. זו קבוצה עם הגנה חזקה ומרכז שדה אימתני על אף שהמנוע טורבו אנגולו קאנטה, שפירק אותנו אשתקד - חגג לא מזמן 31. היא יודעת להניע כדור וגם לטוס קדימה למתפרצות. מייסון מאונט ממשיך לבלוט עם שמונה כיבושים ו-12 בישולים בכל המסגרות.
בהשוואה ליום שבת, הרי שמתאיה קובאצ’יץ’ שזכה לשבחים אף הוא (“הוא נראה כמו כוכב צעיר באימונים”), ומשחק הרבה יותר באנגליה מאשר אצלנו - יחזור להרכב - במקומו של רובן לופטוס-צ’יק. כך גם טרבו צ׳אלובה האנגלי הצעיר והבלוז ישובו לשיטת שלושת הבלמים, 3:4:3 מאוד-מאוד גמיש. ז’ורז’יניו עתיד להמשיך על הספסל ובעיקר רומלו לוקאקו, החלוץ הבלגי שמאכזב העונה. הוא עדיין איכשהו הכובש המצטיין עם 12 שערים במדי הבלוז אך זה בטח לא להיט. גם לפני אותו ריאיון ידוע לשמצה שבמילים אחרות המסר היה ‘אני לא רוצה להיות פה’ - הוא לא עמד בציפיות של חלוץ במאה מיליון יורו. קאי האברץ, שכבש את השער היקר מפז בגמר הצ’מפיונס אשתקד - במגמת שיפור עם שישה שערים בתשעת המשחקים האחרונים. ז’ורז’יניו ימשיך על הספסל והצלע השלישי בהתקפה יהיה כריסטיאן פוליסיק ככל הנראה כשגם טימו ורנר הסילון הוא אופציה. בן צ’ילוול סובל מפציעה ארוכת טווח ולא יוכל לעזור. אנדראס כריסטנסן שעתידו לוט בערפל, לא שיחק במשחק הליגה האחרון. ומההתקפה – להגנה. אם יש אחד שמערער על דעת הפרשנים לפיה טיבו קורטואה הוא השוער הטוב בעולם – זהו אדוארד מנדי. שספג רק שני שערים העונה בליגת האלופות בשבעה משחקים (סיפק שתי הצלות גדולות גם במפגש נגד ריאל אשתקד) ו-21 ב-25 משחקי ליגה.
ואם כבר בנתונים עסקינן, הרי שתומאס טוכל מחזיק במאזן מדהים נגד ריאל מדריד. הוא לא הפסיד ולו פעם אחת בששת המשחקים שלו כמאמן נגדה (בדורטמונד, בפ.ס.ז’ ובצ’לסי) - שלושה ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו. לבלוז יתרון ברור בעמדת המאמן, כמובן. במפגשים הקלילים נגד ליל הוא השתווה ליופ היינקס עם 32 ניצחונות ב-50 המשחקים הראשונים שלו בליגת האלופות והאפיל אפילו על זינדין זידאן. זה יהיה המשחק ה-50 של צ’לסי נגד יריבה מספרד והמאזן שלה עומד על 20 ניצחונות מול 12 הפסדים. ב-22 משחקי הבית שלה נגד ספרדיות, האנגלים הפסידו רק פעמיים – לאתלטיקו ב-2014 ולברצלונה ב-2006. יש להם 12 ניצחונות, כולל בעונה שעברה הן על אתלטיקו והן על ריאל, ואולי הזכור מכל הוא בחצי הגמר ב-2012 נגד ברצלונה.
פוליסיק (שישה שערים וארבעה בישולים העונה), שיקווה אכן לפתוח אמר במסיבת העיתונאים: “לא שיחקתי הרבה לאחרונה אבל אני בריא ומוכן למשחק. אני מרוצה מעצמי ולא אוהב לעשות השוואות. אני בריא ועם מוטיבצייה”. הוא אמר כי “העובדה שהדחנו את ריאל בעונה שעברה אמורה לתת לנו ביטחון אבל לא יותר מדי”. אשתקד הוא גם כבש נגד ריאל וגם הוסיף בישול, במשחק השני. צ’לסי יכולה לשאוב אופטימיות מהיכולת שלה נגד הגדולות העונה. אמנם עבר זמן רב מאז אבל היא הביסה 0:4 את יובנטוס בשלב הבתים בהצגת כדורגל מעולה והייתה מצוינת גם בשני המשחקים נגד ליברפול בליגה העונה.
צ’לסי – הרכב משוער: אדוארד מנדי| טרבו צ’אלובה, אנטוניו רודיגר, טיאגו סילבה| ססאר אספיליקווטה, מתאיה קובאצ’יץ’, אנגולו קאנטה, מרקוס אלונסו| מייסון מאונט, קאי האברץ וכריסטיאן פוליסיק (טימו ורנר)
קצת היסטוריה:
כפי שכבר שמעתם, ריאל מדריד מחפשת ניצחון בכורה על צ’לסי. השתיים נפגשו רק חמש פעמים בעבר, בעוד אפילו את מנצ’סטר סיטי וטוטנהאם היא פגשה יותר (שבע פעמים). המשחק הראשון היה ב-1971 בגמר גביע אירופה למחזיקות. פטר אוסגוד כבש לבלוז שהריחו את הגביע ואז זוקו השווה בדקה ה-90 וכפה משחק חוזר כעבור יומיים. אוסגוד כבש שוב, כעבור שש דקות דמפסי הכפיל וסבסטיאן פליטיאס רק צימק (2:1). המפגש הבא היה בסופר קאפ האירופי ב-1998. ריאל, אלופת אירופה, עם חוס הידינק על הקווים, שיחקה בהרכב החזק אך נכנעה לשער של גוסטו פויט בדקה ה-82. את מה שקרה אשתקד אתם זוכרים היטב. צ’לסי הייתה הרבה יותר טובה גם בוולדבבאס והוליכה משער של כריסטיאן פוליסיק, אך קארים בנזמה השווה בבעיטת יעף אדירה אחרי נגיחה של אדר מיליטאו בכדור קרן. בגומלין, עם הזאר בהרכב או יותר נכון הצל שלו, ובעיקר שיטה מוזרה עם ויניסיוס כחצי מגן בצד ימין – ריאל לא היוותה יריב לפיזיות של האנגלים ונכנעה 2:0. ורנר כבש בנגיחה מול שער ריק ומאונט הכפיל בדקה ה-85. המאזן? שלושה הפסדים ושתי תוצאות תיקו.
ריאל נגד קבוצות אנגליות: 44 משחקים בסה"כ – 17 ניצחונות מול 14 הפסדים ועוד 13 משחקים הסתיימו בתיקו, יחס שערים חיובי 52:61. המשחקים הזכורים ביותר הם משחקי הגמר נגד ליברפול – ההפסד 1:0 ב-1981 היה עצוב, וב-2018 הגיע בייל שעלה מהספסל ודפק מספרת מהסרטים, בהמשך השלים צמד בדרך ל-1:3 (גם בנזמה הבקיע כמובן).
אי אפשר לסיים בלי ‘משהו בקטנה’, סתם, פה זה לא מהדורת חדשות הספורט. נכנסים לאווירה של רבע הגמר עם כמה גולים גדולים שלנו במשחקי החוץ במעמד רבע גמר ליגת האלופות:
כי ‘חייבים לסיים’ בטעם טוב. אפילו כריסטיאן קראמבו הגיע לווידאו המרגש הזה. המספרת של כריסטיאנו רונאלדו נגד יובנטוס מעל כולם, כמובן, וכמה דקות לאחר מכן הגיע גם שער שלישי של מרסלו ב-0:3 בטורינו| אי אפשר לשכוח את פרננדו רדונדו (טאקונאזו) וראול (גולאסו) מפרגים את מנצ’סטר יונייטד באולד טראפורד ב-1999/00 כשהובלנו 0:3 על הטרבליסטית הגאה| וגם גולים מפתיעים כמו קלוד מקאללה בגלאטרסראיי עם ביצוע נהדר (2001) וגם כזה של לא אחר מאשר ג’רמי שהערים על אוליבר קאן שסגר רע את הפינה במינכן ב-2002| ומה עם השלושער האימתני של רונאלדו בליגת האלופות בתיאטרון החלומות ב-2003? צפייה מהנה.
אם הייתם צריכים קצת סיבות לאופטימיות - הנה זה: “ריאל מדריד - הסיוט של אלופות אירופה לדורותיהן”, נכתב במארקה. בסה"כ שמונה פעמים בעבר הדיחה ריאל מדריד אלופת אירופה מכהנת. בפעם האחרונה זה קרה בעונת הדסימה אחרי הניצחון 0:4 על באיירן מינכן בגומלין בחצי הגמר. במקרה הזה ובעוד שלושה בעידן הנוכחי של המפעל - זה נגמר בתואר שלנו.
“מדריד מומחית בחיסול המגנה על התואר”, נכתב בנוסף. הראשונה שסבלה מכך בעידן הנוכחי הייתה בורוסיה דורטמונד ב-1997-98. ריאל ניצחה 0:2 בספרד וסיימה בתיקו מאופס בגרמניה. ב-1999-00 ריאל ניצחה 2:3 את יונייטד באולד טראפורד בזכות ראול ורדונדו. הלגרה וגוטי כבשו ב-0:2 על באיירן אלופת אירופה בעונת 01-02, וכאמור הפעם האחרונה – אתם זוכרים; זה לא נגמר שם. בגביע אירופה הישן, למשל, ריאל סגרה חשבון עם אינטר והדיחה אותה ב-1966. בשלוש הזדמנויות בעבר ריאל כן הדיחה את האלופה אך לא הצליחה לזכות בתואר. ב-1963-64 היא ניצחה את מילאן אבל נכנעה לאינטר; ב-1978-88 ריאל עברה את פורטו בשמינית הגמר אך הודחה מול איינדהובן בחצי הגמר; כעבור שנה, ריאל סגרה חשבון עם אייינדהובן אך הפסידה למילאן.
בשלושה מקרים ריאל לא הצליחה לנצח את האלופה המכהנת. זה קרה נגד אייאקס ב-1972-73, שלוש שנים לאחר מכן נגד באיירן וכן נגד מילאן ב-1989-90. נזכיר שבשש זכיות מתוך ה-16 שלנו במפעל (1957-1960, 2017 ו-2018) – ריאל לא יכלה לפגוש את האלופה המכהנת – כי זו הייתה היא בעצמה. “ההיסטוריה של ריאל מדריד כתובה במשחקים רבים כאלה”. הנה סקירה של כל ההדחות מהעבר
