אלופת אירופה רוצה להמשיך במסע לעבר הגביע ה-13, מול היריבה נגדתה עשתה היסטוריה אשתקד בקארדיף. יובנטוס נגד ריאל מדריד, מערכה ראשונה ב-1/4 הגמר. איסקו יפתח בהרכב? נקווה לחג אלופות שמח!
עוד הרבה לפני שריקת הסיום בקארדיף והנפת הגביע של ראמוס. כבר בשער השלישי, אחרי שכריסטיאנו הקדים את כל ההגנה, זה קרה. ההבזק הזה בגוף, הצמרמורת, הרגע שאתה מבין - לא היה כדבר הזה. הרגע שחלמת עליו מאז שריקת הפתיחה ב-2016/17, החיוך המפגר שלא יורד לרגע מהפנים. התחושה הזו: העוצמה, הגאווה, אנחנו ריאל מדריד - המלכים של אירופה. גארבץ’-טיים של חצי שעה, דווקא בגמר שהיה אמור להיות הקשה מכל. זה לא נורמלי לזכות בליגת האלופות פעמיים, אבל ריאל מדריד לא קבוצה נורמלית והיא עשתה מה שלא עשתה מעולם במתכונת הנוכחית. הזכרונות מקארדיף פשוט נפלאים, וכמעט 20 שנה קודם לכן, השער של מיאטוביץ’ נגד יובה הוציא את ריאל מחושך לאור או ברוח החג - הסתיימו 40 השנה במדבר(32 שנה בלי גביע אירופה). ובכל-זאת, למרות ה-V במשחקי הגמר - אני לא זוכר דיסוננס כזה מצידי כאוהד נגד קבוצה מסוימת, כמעט כמו המעבר ממשחק הכלום ושום דבר נגד לאס-פלמאס - ולדבר האמיתי, כמו המנוחה ומדושנות העונג בחג ועד לפרפרים בבטן. אין כמו ליגת האלופות.
הדיסונס הזה, למה הוא? כי ריאל מדריד מעולם לא הדיחה את יובה בנוק-אאוט במתכונת החדשה של הצ’מפיונס-ליג, ומעבר לכך - פעמיים יובה הדיחה את ריאל מדריד שכיהנה כאלופת אירופה. אני זוכר כילד(2002/03), את הפנדל המוחמץ של פיגו ואת סוף עידן הגלאקטיקוס(הקבוצה שגדלתי עליה, שחקנים שהערצתי כמו עיוור, ארבעת המופלאים: ראול-רונאלדו-פיגו-זידאן) כשכל הכוכבים על כר הדשא לא מצליחים לכבוש עד לשער חסר המשמעות של זידאן. וגם את האקס מוראטה שולח אותנו הביתה בברנבאו ב-2014/15, ‘מכלום’, נקרא לזה ככה. הגיע הזמן לשים לזה סוף. ושוב בחזרה לרוח החג - אחד מי יודע? יש רק ריאל מדריד אחת. 12? מס’ הזכיות שלנו בצ’מפיונס. 13? - APorLa13, זו המטרה שלנו. כריסטיאנו, אל תפסח עליהם, תנחית עליהם את עשר המכות. אז והיום::
סטטוס אלופת אירופה:
רקורד ברבע הגמר: הופעה מס’ 35: 28 העפלות לחצי הגמר, 6 הדחות בשלב הזה.
ריאל מדריד מגיעה דרוכה בכוננות שיא, שקטה, מרוכזת, מפוקסת וגם מלאת אנרגיות, זכר למנוחה לה זכה חצי מההרכב הראשון במשחק נגד לאס-פלמאס(3:0). החבר’ה הצעירים שלא רגילים למעמד, מתרגשים ללא ספק אך גם הוותיקים, ראמוס וכריסטיאנו - לא מפסיקים את הערב. נכון שהגמר בקארדיף יושב עמוק בזיכרון, כפי שכתבו בשער ה-AS, וכפי שריאל עשתה היסטוריה בעונה שעברה היא רוצה לשבור עוד נתון מתמטי מעצבן, והפעם הכישלון הקבוע מול יובה בנוק-אאוט - אבל זה בדיוק העניין. השחקנים יודעים: הגמר לא רלוונטי(“יובה עברה את ברצלונה וגם הדיחה אותנו לפני שנתיים, צריך לזכור את זה!”, אמר ראול בראיון, וזידאן אמר - “ננסה לעשות משחק טוב, אין קשר למה שהיה לפני עשרה חודשים”) והתמודדות כפולה היא שונה. איך כתב אשרף ברשתות החברתיות ליד תמונה של ‘הדרך לגמר בקייב’ - ‘El Camino a un sueño’ - הדרך לחלום הגדול. והדרך הזו מתחילה היום. חמישה משחקים לגביע החשוב מכל. גמר כבר ברבע הגמר, כמאמר הקלישאה, ולשם אווירת הגמר הזו ראינו שוב את ראוליטו ‘יורד לקווים’ ומדרבן את החבר’ה באימון המסכם[לא שזה עבד פעם קודמת עם בנזמה], ובעיקר העובדה שכל השחקנים ללא יוצא מן הכלל המריאו לטורינו, גם נאצ’ו הפצוע שייעדר לשבועיים-שלושה.
ברוח חג הפסח מדברים על ‘מעשה בארבעה בנים’: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול. תחליטו אתם מי מקבל איזה תפקיד, אבל ברור לכולם שארבעה שחקנים מתחרים על העמדה הנוספת בקישור\התקפה שלנו הערב: גארת’ בייל שכבש צמד נגד לאס-פלמאס ונראה קטלני דווקא בצד שמאל, לוקאס ואסקס ואסנסיו שנראו פחות טוב אך השלימו גם הם 90 דק’ וזהרו במשחק נגד פאריס, וכמובן איסקו ששמו שוב עלה לדיון במסיבת העיתונאים. בתקשורת היו רק חולמים על ‘חפרפרת’ שתדליף את ההרכב. במארקה הציגו כבר ביום ראשון את המספרים של כל אחד ואחד מהם. בייל הוא הגולר הטוב ביותר אבל קצת מאסנו ב-B-B-C, לוקאס עושה הגנה והוא שחקן הקו האמיתי שלנו בעוד אסנסיו ואיסקו אחראיים על הקסם הגדול, אלא שלמרות הפארטידזו של איסקו במדי נבחרת ספרד והשלושער הנפלא, מקומו בהרכב לא מובטח, וכך הסביר זידאן את הנושא במסיבת העיתונאים:
חדי העין ידברו על ההבדל הגדול בין הרמה הירודה יחסית של כדורגל הנבחרות, ומעבר לכך שספרד וריאל מדריד משחקות בסגנון שונה לחלוטין. כך אמר זידאן:“יש לי 25 שחקנים מעולים ואני כל פעם אשתמש באלה שאני רואה לנכון. המצב מבחינת איסקו שונה. אין עוררין על היכולת שלו, אבל בנבחרת ספרד הוא משחק 8-10 משחקים בספרד ובעונה בריאל מדריד יש 60 משחקים”. איסקו מחכה לצ’אנס והוא יכול להוסיף את התחום והדימיון, אבל אין לדעת. אלה שכן יחזרו להרכב הם קרבחאל, הקפטן ראמוס שחייב להיזהר מספיגת צהוב שימנע ממנו לשחק בגומלין, וגם מרסלו, טוני קרוס וכמובן כריסטיאנו רונאלדו הכל יכול.
כמו תמיד, מדובר בנוסחה הכי טובה של ריאל מדריד כדי לנצח. המפלצת שהתעוררה מאז 2018. כריסטיאנו הוא השחקן שכבש הכי הרבה שערים באירופה בשנה הקאלנדרית החדשה. הוא כבש נגד יובה לא רק צמד נהדר אשתקד אלא בסה"כ שבעה שערים בחמישה עימותים מול בופון והוא קיבל מחמאות בלי סוף מהשוער. “בחיים לא ראיתי שחקן עם קילר של רוצח כמוהו. הוא שינה את העמדה שלו, רץ פחות אבל כובש. שיחקתי מול זלאטן ורונאלדו הברזילאי אבל את כריסטיאנו אני מעריץ”. כריסטיאנו, עם 12 שערים במפעל, לא יוכל לזכות השנה באליפות וגם לא להשיג את מסי בדרך לתואר הפיצ’יצ’י, כנראה, אבל ליגת האלופות הייתה ונותרה הבמה שלו. כריסטיאנו ינסה לעזור לריאל להתגבר על הרקורד הרע שלה על אדמת איטליה: 6 נצ’, 8 תוצאות תיקו ו-18 הפסדים. ריאל מדריד בדרך-כלל מפסידה ליובה בטורינו, וכמובן שהגיע הזמן להדיח אותה בנוק-אאוט. נקווה שבנזמה שמסתדר היטב עם רונאלדו - יעשה משהו מועיל, פשוט כך. ריאל כבשה בכל עשרת משחקי חוץ האחרונים שלה בצ’מפיונס וזה המפתח גם הערב.
שחקן מפתח נוסף הוא לוקה מודריץ’ שהיה זה שהתייצב לצד זידאן במסיבת העיתונאים. “אם איסקו או בייל ישחקו זה כלל לא משנה לי, זה אותו הדבר, הם שחקנים נהדרים”, החמיא מודריץ’. הקרואטי היה מאלה שכן שיחקו נגד לאס-פלמאס והוא גם בישל לבייל את שער היתרון באומנות. כשיובה פגשה את ריאל לפני שלוש עונות הוא לא שיחק בגלל פציעה והיה מאוד חסר. “הפרטים הקטנים הם הכי חשובים והם יהיו קריטיים במשחק הזה”, אמר מודריץ’ שהזכיר גם ניסיון, אינטנסיביות ושקט נפשי. “אין לי שום בעיות פיזיות, אני מרגיש נפלא”, אמר מודריץ’.
המאמן זידאן התייחס במסיבת העיתונאים לתקופתו ביובה ושיבח כמובן את המועדון ולא פסל אפשרות שיאמן את הביאנקונרי בעתיד. הוא דיבר על ההפסד עם לריאל מדריד בגמר ההוא, אבל מאז זידאן בעיקר מנצח. הוא רוצה מאוד לנצח היום בטורינו בשביל ה-DNA של המועדון אך יודע שזה יהיה קשה מאוד. בתקופתו כמאמן ריאל הצליחה לנצח את נאפולי ובאיירן בחוץ ובליגה את בארסה ואתלטיקו, ויובה היא עוד אתגר בדרך. “שני המועדונים האלה גדולים, יש להם DNA של נצחונות. יובה משחקת טוב, ראיתי הרבה משחקים שלה. התכוננו היטב וזה צריך לבוא לידי ביטוי”. “מבחינתי, ריאל מדריד היא הכל, זה הסיפור שלי כאן ואני מקווה שהוא ימשיך”. גם אנחנו זידאן, גם אנחנו, זה תלוי בך…
מנצחים בפאריס בגומלין 1/8 הגמר. ועכשיו יובה…
ריאל מדריד - הרכב משוער: קיילור נאבאס| קרבחאל, ראמוס(C), ואראן, מרסלו| קאסמירו, קרוס, מודריץ’, איסקו| כריסטיאנו רונאלדו ובנזמה
מה המצב יובה?
רקורד ברבע הגמר: הופעה מס’ 18 - 12 העפלות לחצי הגמר, 5 הדחות בשלב הזה.
יובנטוס של אלגרי מגיעה למשחק בפרופיל נמוך, ואם צריך להשתמש בקלישאה - תעבוד קשה בשקט וההצלחה תעשה את הרעש. יובה, יחד עם סיטי, בארסה ובאיירן, הן היחידות באירופה שיכולות תיאורטית לזכות בטרבל, כך שקודם כל ריספקט. לא פעם יובה ידעה לצאת ממצבים קשים, כמו שקרה אחרי המשחק הראשון בטורינו נגד טוטנהאם(2:2) כשרבים כבר הספידו אותו והיא הצליחה לבצע מהפך בוומבלי, וגם בשבת האחרונה קיבלנו דוגמא רצינית לכך. מילאן חזרה למשחק בטורינו עם שיוויון של בונוצ’י שלא בדיוק כיבד את הקבוצה שנתנה לו הכל, ואפילו עשתה קולות של שער יתרון, ואז יובה הלמה בה: קווארדאדו רשם קאמבק חלומי ונגח את שער היתרון אחרי בישול מעולה של קדירה, שבעצמו כבש את השער השלישי שנעל את המשחק אחרי מהלך התקפי מחשמל. יובה מלאת יצירתיות בהתקפה והיא המלכה של הסרייהA. עם פער 4 נק’ על נאפולי, נראה שהיא תסתדר גם במשחק העונה נגדה. אליפות נוספת, שביעית במספר(!) היא לא מילה גסה.
אפרופו התקפה, ברור לכולם מיהם היהלום שבכתר. גונזלו היגואין שמתחיל אט-אט להוריד את הקוף מהגב והיה גדול נגד טוטנהאם, עם שער ובישול בגומלין וצמד במשחק הראשון, וגם פאולו דיבאלה, שנח יפה בפגרת הנבחרות ונחסך ממנו בזבוז הזמן בתבוסה לספרד. לא בטוח שהוא יהיה במונדיאל, אבל הוא רוצה להביא את יובה הכי רחוק שאפשר. הוא כבר כבש צמד נפלא נגד בארסה אשתקד ברבע הגמר והוא רוצה לשפר את רקורד הכיבושים הלא מספיק טוב שלו בצ’מפיונס. אבל ברגע האמת הוא היה שם: בין אם בשער הניצחון מול טוטנהאם - תזמון נפלא בכניסה לעומק, מהירות ופיניש, ובין אם קודם לכן, במשחק החוץ נגד לאציו כשברגע האחרון ביצע סלאלום ענק ברחבה והעניק ליובה 1:0 קטן-גדול. להיגואין ודיבאלה 22 שערים כ"א, והם מאוד-מאוד מסוכנים.
במסיבת העיתונאים לקראת המשחק הגיע דווקא קייליני כדי לדבר, אבל בופון היה מרואיין מבוקש מאוד בימים האחרונים בספרד. הוא סיפק זווית מעניינת בראיון ל-AS, בציטוט שהפך לכותרת העיתון ‘יותר גרוע מקארדיף לא יכול להיות’. יובה רוצה ללמוד מהניסיון הלא טוב שלה, והיא יודעת, כמו שאמר השוער, שכרגיל יהיה קריטי מאוד במאבקים האלה במה שהוא מקווה שלא יהיו שירת הברבור שלו במפעל בלי שזכה בגביע החשוב מכל - “חשבתי שנגד ריאל מדריד במשחק אחד זה יהיה יותר נוח, אבל עובדה שהפסדנו לה ולברצלונה במשחקי הגמר בעוד הדחנו אותן ב-180 דקות”. וכן, הנתון לפיו יובה מעולם לא הודחה נגד ריאל בנוק-אאוט במתכונת החדשה של המפעל - ידוע ומוכר לאיטלקים.
המאמן מאסמיליו אלגרי היה קול וקר רוח כרגיל במסיבת העיתונאים. יש לו כבר שני דאבלים במדי יובה והוא חולם להיות הראשון שיביא לה את גביע אירופה מאז מרצ’לו ליפי ב-1996. המאמן ידע להפוך את יובה לשם דבר באירופה ולשנות את סגנון המשחק בהתאם לנסיבות. הפעם, יובה, ששיחקה בוומבלי ב-4-3-3 מעניין עם הרכש החדש מאטווידי יחד עם סמי קדירה שבולט לאחרונה ומירלאם פיאניץ’ - תצטרך לאלתר. פיאניץ’ ייעדר בשל צהובים כמו גם בנעטיה בעוד אלכס סנדרו בריא וישחק, כך לפי אלגרה. דוגלאס קוסטה משחק כשחקן חופשי במרכז כדי לנצל את המהירות הנהדרת שלו בעוד קווארדאדו שחזר לעניינים יהיה רק מחליף. ברנרדרסקי פצוע ובלי קשר, רודריגו בנטנקור הצעיר בן ה-20 יקבל הזדמנות במשחק חייו. הוא שיחק כבר 80 דקות במשחק הראשון נגד טוטנהאם והוא יועדף על פני מרקיזיו. מן הסתם, יובה תצטרך את הניסיון של הוותיקים שלה.
אחד מהם הוא קייליני שהוביל את הגנת יובה לרקורד נהדר של 2 שערים בלבד ב-17 מחזורים, תחזיקו חזק. בצ’מפיונס ההגנה לא הבריקה בשלב הבתים ואפילו לא נגד טוטנהאם אבל כל משחק לגופו. בופון היה קרוב מאוד לשבירת שיא אגב. “גם לנו יש רקורד טוב נגד ריאל מדריד, גם אם לא בגמרים”, אמר קייליני שהחמיא לראמוס ודיבר - “אני מצפה מאוד למשחקים האלה, זו תהיה התמודדות קשה ושווה. אז מה אם ריאל פייבוריטית, נישאר בבית?”. “נקווה שיהיה לנו מזל בשמירה על כריסטיאנו רונאלדו”, אמר הבלם שהוסיף לגבי הגמר - “עברו עשרה חודשים מאז והרבה דברים השתנו. אנחנו נשמור על התכונות שלנו וניתן הכל”. מאז אפריל 2013, שלב רבע הגמר, כשבאיירן ניצחה בטורינו - יובה רשמה 27 משחקים ללא הפסד באירופה בביתה. נגד ספרדיות יש ליובה רקורד של 15 נצ’ בבית, 9 תוצאות תיקו ו-2 הפסדים בלבד.
“הייתה לנו בעיה מנטאלית בקארדיף במחצית השנייה”, סיפר אלגרי על הגמר ההוא אותו הוא נחוש לתקן(עוד הוסיף - “איבדנו את המאפיין הכי גדול שלנו - המשחק השקט והחכם, ונהיה חייבים להתמודד הערב עם הטכניקה והמהירות שלהם”), כשהוא פירגן על הדרך לזידאן שזכה בהרבה תארים תוך פרק זמן קצר, וגם לכריסטיאנו. אלגרי חייך כשנשאל על איסקו או בייל - “אני חושב שבייל, אבל תשאלו את זידאן”. אלגרי דיבר על כך שהוא רוצה לראות את יובה יוזמת וטובה עם הכדור ככל הניתן ושהמילה ‘נקמה’ לא נמצאת בלקסיקון שלו. “אם יובה תהיה טובה אני משוכנע שהיא תהיה בחצי הגמר למרות שריאל מדריד חזקה מאוד. אנחנו מצפים למשחק הזה ומאמינים בעצמינו. נרצה להגיע עם יתרון ברור לברנבאו”.
היהלום שבכתר: היגואין ודיבאלה מחוייכים.
יובנטוס - הרכב משוער: ג’יאנלואיג’י בופון| דה-שיליו, קייליני, ברצאלי, אלכס סנדרו| בנטנקור, סמי קדירה, מאטווידי, דוגלאס קוסטה| דיבאלה והיגואין
פיקנטריה
גמר ה-DuoDecima - הטיעון של איסקו. במידה וזידאן יבחר לתת את האשראי לקשר הספרדי שנראה מעולה במשחקי הנבחרת וכבש שלושער נגד ארגנטינה, ונראה שזו ההתלבטות היחידה שלו - הוא למעשה ישחזר בדיוק את ה-11 מהגמר ההוא, והאם בטורינו נראה את ‘מופע האיחוד’? יותר מהמשחק הטוב במדי הנבחרת, יותר מהמלחמה וההשקעה מול פאריס במשחק הראשון, הסיכוי הטוב ביותר של איסקו לשנות את דעתו של זידאן הוא במידה וההחלטה של המאמן הוא להיצמד למה שעבד היטב בגמר אשתקד ואפילו קודם לכן. זידאן ויתר על בייל בזמנו למרות שהיה בריא. איסקו הגיב וניצל את הצ’אנס. הוא שלט בכדור, ניהל את המשחק ולא שכח לעשות הגנה. השילוב שלו עם שאר שחקני מרכז השדה היה מעולה. איסקו לא שיחק כלל נגד לאס-פלמאס, אמנם משום שלא התאמן, אך לאור העובדה שלוקאס ואסנסיו השלימו משחק מלא וכך גם בייל - נראה שיש לו עדיפות מסיומת. אצל זידאן הכל מתוכנן. איסקו, שסופסל בקלאסיקו העונה - מאוד מחכה לצ’אנס הזה.
הזיכרון של פדג’ה. כן, הטקסט הזה נשמע לכם מוכר. כבר אמרנו, הזכייה ב-‘לה-ספטימה’ ב-1998 הוציאה את ריאל מדריד מחושך לאור, החזירה את ריאל מדריד להיות המלכה של אירופה והחלה שליטה מחודשת והטלת אימה באירופה. הגיבור, כובש שער הניצחון, ייזכר לעד, וגם בעוד עשרים שנה יהיה מרואיין מבוקש לפני שיובה פוגשת את ריאל. “כן, גם 20 שנה אחר-כך וגם אחרי הגמר בקארדיף, ידעתי שאני הולך לעשות הרבה ראיונות”, אומר פדג’ה וצוחק. “עדיין עוצרים אותי ברחוב ומדברים איתי על הגול באמסטרדם ארינה. ההיסטוריה של ריאל מדריד עברה מדור לדור והיא כמו סם לאוהדים שלה”. “יובה קבוצה קשה, היא אשתקד ניצחה את בארסה מבלי לספוג ולפני שנתיים הדיחה את ריאל מדריד”.
פדג’ה מספר שספג ביקורת קשה בתקשורת האיטלקית כשאמר אשתקד שריאל פייבוריטית ברורה[וגם הימר על גולים של כריסטיאנו]. “אני חוזר ואומר שקשה לנצח בשני משחקים אבל לריאל תמיד יש יתרון נגד כל קבוצה, וזה הוכח לאורך ההיסטוריה שלה”, אומר פדג’ה שקצת מסייג את עצמו. הוא מוצא דימיון בין העונה הזו לבין 1998 - המצב בליגה כמובן. “נכשלנו בליגה, כמו הקבוצה השנה עם כל הכבוד למתמטיקה, אבל ההבדל הגדול שריאל הזו כבר זכתה פעמיים בגביע ושלוש פעמים בארבע שנים. כולנו ידענו על הזכיות בגביע אירופה בשנות ה-50 וה-60 אבל לא זכינו שוב, וזו הייתה החובה שלנו. במדריד הזו אין לחץ ואין רעב, הם יודעים מה זה צ’מפיונס”. גם כריסטיאנו לא רעב, שואל אותו הכתב? - “ובכן אני חושב שהוא עמד בכל הציפיות והוא השחקן החשוב ביותר במועדון בעשור האחרון, אני מקווה שיישאר שנים רבות, אי-אפשר למצוא עוד שחקן כזה, זה מגיע פעם ב-50 שנה, הוא הדי-סטפאנו של המאה ה-21”. פדג’ה שוב משווה בין הקבוצות ובסיום הראיון אומר ‘משחק ביניהן[ריאל 1998 וריאל הנוכחית] יוכרע רק בפנדלים’, ואומר שאם הפער מהמהוקם הראשון היה זניח זה משהו אחר, אבל הקבוצה יודעת לשים את כל כולה במטרה אחת. ‘היינו טיפשים, איבדנו נקודות, חשבנו שנצליח לצמצם את הפער וזה לא קרה’.
האם ריאל יכולה לשחזר את הזכיות של באיירן משנות ה-70 - שלושה גביעי אירופה - “אני חושב שכן, גם בשנה שעברה ריאל שברה שיא. זה אתגר מעניין והשחקנים יודעים מה לעשות”. הוא מוסיף שאחרי הניצחון המרשים על פאריס - הקבוצה החזירה את כוח ההרתעה. “כן, אמרתי את זה בבירור שריאל פייבוריטית נגדם”. פדג’ה חושב שזה לא משנה שעדיף לשחק את הגומלין בבית, ריאל מדריד מסוגלת לנצח בכל מקום. על זידאן - “זו ריאל מדריד, ידידי, במדריד אין אופציה אחרת - רק לנצח. רק בריאל מדריד אפשר להיקלע לסחרור אחרי משחק אחד לא טוב והכל נשכח. אבל זיזו רגוע מאוד, הוא יודע איך זה בבית”. לסיום פדג’ה נשאל על העתיד ואומר - “אין לי מידע ממקור ראשון אבל כן, ריאל חייבת להחתים את הטובים ביותר בכל קיץ ללא שום קשר לתוצאה, אסור לה להירגע. מובן שמה שיקרה בליגת האלופות ישפיע”. “אין ספק שיהיה קיץ מעניין”, הוא מסכם.
הקיר האחרון: זידאן ובופון. זה נגד זה. הם תמיד היו יריבים, מעולם לא שיחקו יחד. כשבופון הגיע ליובה כשוער היקר בעולם בקיץ 2001 - זידאן כבר עשה את הדרך לריאל מדריד והיה השחקן היקר ביותר בעולם. ב-2002/03 בופון תיסכל את ריאל עם משחק ענק בברנבאו ובגומלין בטורינו זו הייתה הצגה של יובה כשבופון הודף פנדל של פיגו ושער של זידאן בסוף לא משנה דבר, אבל היו מצ’אפים אפילו משמעותיים יותר. בגמר יורו 2000 בופון הפצוע לא שיחק וטולדו עמד בשער כשצרפת ניצחה עם שער זהב של טרזגה ושיוויון אכזרי של וילטורד עוד קודם.
אנחנו מדברים כמובן על גמר 2006, המשחק האחרון בקריירה של זידאן. זה די מזוכיסטי לשחזר את הגמר ההוא. זידאן כבש בפנדל עם טונות של ביטחון כשהקפיץ למרכז השער, ניהל את המשחק של צרפת ביד רמה אבל בופון נעל את השער. ואחר-כך הגיעה הנגיחה במטראצי. זידאן היה יכול לפרוש כמו אלוהים אבל פרש באופן תמוה - כמו כל הגאונים. בשנה שעברה כל העולם בערך החזיק אצבעות לבופון שספג שלושה שערים בלבד עד לגמר. אבל כריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד היו גדולים עליו ואת הבכי של בופון בגמר על כך שיובה שוב איכזבה[הפסד שלישי שלו בגמר עם יובה] - קשה לשכוח. שוער ענק, אגדת דשא, שחולם לזכות בתואר היחיד שחסר לו.
החתול והכלב: היגואין ובנזמה. החתול והכלב, הכותרת היא לפי הציטוט היצירתי של מוריניו במסיבת העיתונאים בזמנו. אם ההשוואות בין כריסטיאנו ומסי נטחנו עד אין קץ, אז קבלו את המצ’אפ השני הנטחן בהיסטוריה חוץ ממראדונה ופלה - קוראים להם היגואין ובנזמה. בקיץ 2013 היגואין עזב לנאפולי והחליט שמיצה את עצמו בריאל מדריד. מאז הפציעה בגב ב-2010/11, אפשר לומר, שבדרך-כלל מוריניו העדיף את קארים. היתרונות של שניהם ידועים לכל - היגואין קילר טוב מבנזמה, חיית רחבה, בעוד הצרפתי תרם יותר בישולים ובעיקר - שיתוף הפעולה שלו עם כריסטיאנו היה טוב. לא נראה את היגואין מבשל כמו בנזמה בחצי הגמר אשתקד עם סלאלום מרהיב ברחבה(למרות שהוא לא עושה את זה כל יום), וגם לא מהלך חכם כמו נגד באיירן בעונת הדסימה - אבל הוא מריח את השער. הבוקר(שלישי) התראיין אביו של פיפטה ואמר שהנשיא לא אהב אותו והיגואין הצטער על הדרך בה עזב את ריאל.
ההחמצה של היגואין נגד ליון בצ’מפיונס לא נשכחה עד היום, קורה שכנראה גזרה את דינה של ריאל מדריד, והרקורד שלו בצ’מפיונס במדי הקבוצה היה טוב, אבל קחו נקודה למחשבה: בנזמה בעיקר ‘טוחן’ את שלב הבתים. הוא לא כבש אף שער בנוק-אאוט בשנתיים האחרונות חוץ מנגד נאפולי. ואני אישית לא זוכר את בנזמה עם הצגה כמו היגואין סטייל הצמד נגד טוטנהאם או הבישול המבריק לדיבאלה. היגואין ניצח משחקים גדולים כבר בעונה הראשונה שלו בלבן כמו נגד אספניול, הוא כבש את שער האליפות ב-2007/08 ובעונה אחר-כך היה השחקן מס’ 1 שלנו, אל הטירוף נגד חטאפה קשה לשכוח. אין ספק, התחושה היא שנעשה לו עוול בתקופתו בריאל מדריד. ונסיים במספרים, הרי חלוצים, בסה"כ: מאז שהיגואין עזב את ריאל מדריד ו-‘נפרד’ מבנזמה(קיץ 2013), שימו לב: קארים בנזמה: 102 שערים| גונזלו היגואין: 145 שערים.
זמן אגדות - ראול ודל-פיירו. באמצע-סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הם היו הנסיכים והכוכבים הגדולים של ליגת האלופות, זו שסימלו את הטורניר המלכותי הזה, השחקנים הכי טובים וחשובים באימפריות שלהן, ובהמשך הם שברו שיא אחרי שיא. ראול ודל-פיירו, הלב והנשמה של ריאל מדריד ויובנטוס, הקפטנים הנצחיים, מלכי השערים(עד שבא כריסטיאנו ועקף את ראול) וההופעות של הקבוצות שלהן, שכל מספר שנוסיף כאן בתיאור הוא פשוט גורע, ורק על הצמד-חמד הזה אפשר לכתוב סיקור שלם. תמיד הייתה להם קלאסה ואלנגטיות יוצאת דופן, שחקנים שאפשר רק להתגעגע. שניהם לא בדיוק הצליחו בנבחרת הלאומית.
מחר הם יהיו הפרצופים הראשונים שהצלמים בטלוויזיה יחפשו כדי לתת קלוז-אפ. ראול כבר שב לריאל מדריד לתפקיד שקט מאחורי הקלעים, בעוד אלכס דל-פיירו לא חלק מיובה אבל אני מניח שזה עוד יקרה, ואני גם מניח שהוא יגיע למשחק. בתור ילדים גדלנו עליהם, חשבנו שהם יסיימו קריירה שלמה רק בקבוצה אחת אבל זה בלתי-אפשרי כנראה. האהבה שלהם לריאל ויובה בהתאמה לא ידעה גבולות ודל-פיירו גם נשאר ביובה כשזו ירדה לליגת המשנה, מי יערער על הנאמנות שלו - אולם הם אהבו את המשחק יותר מאשר את המועדון. הם רצו להמשיך להיות שחקנים חשובים. בזמן שדל-פיירו נפרד מיובה בדמעות מרגשות עם שער במשחק האליפות - ראול כבר רשם שנתיים גדולות בשאלקה. כל אחד מגיע לכדורגל בדרך כזו או אחרת. אני התחברתי לעולם הנפלא הזה בזכות חבר טוב מהביה"ס. הוא אהב את יובה ודל-פיירו. אני את ריאל מדריד וראול. אולי זה הזמן לשלוח לו שוב מחר הודעה…
היסטוריה ומפגשי עבר::
ריאל מדריד ויובה נפגשו 19 פעמים בעבר, לא רחוק מהקלאסיקו של אירופה. המאזן כמעט זהה, אבל המספרים היבשים פחות מעניינים. המשחק החשוב ביותר הוא הגמר. ב-1998 ריאל חלמה להחזיר את הגביע עם האזניים הגדולות אחרי היעדרות של 32 שנה. יובה של זידאן ודל-פיירו ודוידס ואחרים, הגיעה כפייבוריטית, אבל היירו הציג משחק מושלם ובדקה ה-67 מיאטוביץ’ עקף את פרוצי אחרי בעיטה חזקה של רוברטו קרלוס ועשה 1:0 ענק, עד היום זוכרים לו את זה. את הסיפור המרגש בעונה שעברה אתם זוכרים היטב, ובכל-זאת בקצרה, כי כיף לכתוב על זה. יובה פתחה חזק אבל לא יכלה למתפרצת של ריאל ושיתוף פעולה מעולה בין קרבחאל וכריסטיאנו סידר את שער היתרון. יובה הגיבה כעבור 7 דקות עם שער שיוויון מטורף של מנדג’וקיץ’ במספרת מעל קיילור נאבאס, אבל במחצית השנייה הייתה רק קבוצה אחת על המגרש. קאסמירו(61’) וכריסטיאנו בשערו השני במשחק(64’), הכריעו את הגמר תוך שלוש דקות. הפיניש היה של מרקו אסנסיו המחליף שכבש בגמר הצ’מפיונס כבר בעונת הבכורה, אחרי מבצע של מרסלו בכנף וכדור רוחב נהדר. 4:1 לריאל מדריד, איזה ניצחון, צ-מ-ר-מ-ו-ר-ת.
מאז עידן ליגת האלופות, שאר המשחקים היו ממש לא ורודים, אבל בגביע אירופה המצב היה שונה. ב-1961/62 הקבוצה נגררו למשחק שלישי ומכריע בברנבאו ברבע הגמר, אחרי שדי-סטפאנו ניצח את יובה בטורינו אבל האיטלקים הפתיעו עם 1:0 משלהם בברנבאו. במשחק השלישי, דה-סול וטחאדה כבשו את שערי הניצחון במחצית השנייה עם 3:1 בסיום. ב-1986/87 שוב היה מותח. בוטראגיניו ניצח את יובה בברנבאו אבל ריאל נכנעה בטורינו ב-90 דקות אבל ניצחה בפנדלים - הוגו סאנצ’ז החמיץ, אבל בוטראגיניו, ואלדאנו וחואניטו הבקיעו.
זהו, זו הייתה הפעם האחרונה שריאל הדיחה את יובה בנוק-אאוט. היו צמד משחקים לא רלוונטים כל-כך בשלב הבתים ב-2008/09, וגם בהם ריאל לא רוותה נחת כשנכנעה פעמיים, וזכור בעיקר הריספקט הגדול של הקהל כלפי דל-פיירו בברנבאו אחרי צמד שלו(2:0). בעונת הדסימה, ריאל פגשה שוב את יובה בשלב הבתים והפעם השיגה תוצאות טובות - 2:1 בברנבאו עם צמד של כריסטיאנו כולל שער ניצחון בפנדל(יורנטה השווה זמנית ליובה וקייליני הורחק), ובטורינו זה נגמר ב-2:2 אטרקטיבי, כשיובה הובילה מפנדל של וידאל וריאל הפכה עם שערים של כריסטיאנו ובייל, אבל יובה השוותה עם יורנטה.
וכן, היינו צריכים להגיע לנקודה הרגישה הזו - משחקי הנוק-אאוט. ב-1995/96 ריאל מדריד פגשה את יובה בשלב רבע הגמר. האיטלקים זכו בגביע באותה עונה אחרי ניצחון על אייקס, ומאז הפסידו בהרבה גמרים. ריאל הייתה קבוצה פחות טובה, גם בהשוואה לקבוצה שזכתה באליפות עם חורחה ואלדאנו. ראול ניצח את יובה בברנבאו עם 1:0 קטן מבישול של לאודרופ כאשר ארסניו מכהן כבר כמאמן זמני במקום ואלדאנו שפוטר, אבל בגומלין בלי רדונדו ריאל התקשתה מאוד. דל-פיירו ופאבודנו כבשו ליובה. בחצי גמר הצ’מפיונס ב-2002/03, ללא ראול הפצוע, ריאל השיגה רק 2:1 מאוחר בברנבאו משער ניצחון של רוברטו קרלוס כשקודם לכן רונאלדו כובש לזכותה וטרזגה משווה, ובגומלין זו הייתה הצגה של יובה ונדבד. טרזגה, כרגיל, כבש ראשון, דל-פיירו הכפיל, רונאלדו שלא היה בריא במאת האחוזים כמו גם ראול שפתח - עלה מהספסל והוכשל ברחבה אבל פיגו החמיץ את הפנדל וריאל השיגה שער ניחומים רק אחרי שנדבד כבש גולאסו, 3:1 בסיום. נאחס 1/8 הגמר ושש השנים הרעות התחילו אף הם נגד יובה, ב-2004/05. ריאל השיגה 1:0 בברנבאו מנגיחה של הלגרה אחרי כדור חופשי של בקהאם, במשחק נפלא של זידאן, אך לא הצליחה להשיג מקדמה טובה יותר. טרזגה כבש ליובה בשלב מאוחר בטורינו, הקבוצות נקלעו להארכה, רונאלדו וטאקינרדי הורחקו וזאלייטה קבר את ריאל עם ה-2:0.
המפגש האחרון היה בחצי הגמר ב-2014/15, כשיובה חוזרת לראשונה מזה זמן רב למרכז הבמה באירופה, עם המאמן אלגרי, בעוד ריאל של אנצ’לוטי שהסתבכה בליגה ואיבדה את המקום הראשון לבארסה - חלמה לשמור על גביע הדסימה שלה ולזכות בתואר שוב. בטורינו, אנצ’לוטי פתח עם כריסטיאנו ובייל. יובה הובילה משער של מוראטה, איך לא, וריאל השוותה עם נגיחה של כריסטיאנו לרשת החשופה אחרי בישול של חאמס, שבהמשך נגח למשקוף ממטר במה שתהיה החמצה קריטית. יובה כבשה את ה-2:1 שלה במתפרצת משער של טבז בפנדל אחרי שהוכשל ע"י קרבחאל. בגומלין, ריאל הובילה מפנדל של כריסטיאנו אבל ספגה בדקה ה-57 אחרי שפוגבה הוריד בנגיחה למוראטה שהשווה ולא חגג. ריאל לא הייתה מספיק טובה התקפית, והודחה. סה"כ המאזן: 19 משחקים - 9 נצ’ לריאל מדריד, 8 נצ’ ליובה ועוד 2 תוצאות תיקו, יחס שערים 22:22, שיוויון מוחלט.
כותרות העיתונים הבוקר:: מארקה: ‘להראות את הפנים’(מי זו ריאל מדריד)| אס: ‘עם זכרונות מקארדיף’, כריסטיאנו תמיד כובש נגד יובה.
