ההתחלה של הגול השני זה אחד ההישגים הכי גדולים של ואסקז בקריירה. תעשה את מה שאתה עושה טוב בהתמדה, ואפילו רונאלדו, לא השחקן הכי אינטלגנטי או הכי מפרגן בעולם ידע שבדקה ה80 אתה מסוגל לתת ספרינט ויחכה לך. מדהים.
גם בנזמה עשה את מה שהוא עושה הכי טוב ובהתמדה…
וגם במאקרו, לוקאס ואסקס עושה בשנתיים האחרונות נאצ’ו. הבחור בא עם תווית של שחקן ספסל בינוני לגביע המלך. הוא בא יחד עם צ’רישב כשהאחרון בא עם רזומה מרשים יותר. הוא גם לא בתקן של אסנסיו או חסה שהשקעה בהם זו השקעה בעתיד. לוקאס לא ילד, הוא מוצר בינוני מוגמר. והבחור, בהתמדה ונחישות עשה את הבלתי יאומן- השאיר על הספסל סוללה של קראקים במשחק הכי חשוב של העונה, וזה לא גרם לנו להרים גבה.
קנה אותי לגמרי.
מעניין מה יהיה ההרכב הפותח בקלאסיקו הבא וברבע הגמר. משחק אדיר שלנו. 3 רמות מעל פסז. היה נראה קל.
אני חייב להגיד כל הכבוד לזידאן,הוא פשוט הכין את הקבוצה בצורה מושלמת לא פחות, פסז הייתה אובדת עצטת,השחקנים ידעו איך ואיפה לעמוד ומנעו מפסז להגיע למצבים.
ראמוס:הוא לא יכול לתת איזה 10 משחקים כאלה בעונה?
וראן : ענק.
קרבאחל חוזר לעצמו,היום הוא היה פשוט נהדר הגנתית.
אסנסיו:שחקן חכם,חושב כמה צעדים קדימה והמסירה שלו ללוקאס בשער הראשון פשוט מדהימה.
רונאלדו תמיד יהיה במקום הנכון בזמן הנכון.
על בנזמה אין לי מה להגיד.
יום הולדת שמח בפאריס. עלינו לכר הדשא שם כמו אריות. לא הסתערנו אבל לחצנו, כל אחד ידע את מקומו, היינו מלאי שקט נפשי וביטחון,לא זוכר אפילו במשחק ליגה כל-כך שקט מצד ההגנה. ככה זה כשכולם מחויבים, משחק שהוא גאווה. לא מובן מאליו בכלל בשיטה שלא מתורגלת במשחקים כאלה ובמעמד כזה, בלי מודריץ’ וקרוס שבכל לא היינו זקוקים להם. שאפו לקובא וקאסמירו. ריאל מדריד אוהבת את ליגת האלופות. ככה חוגגים יום-הולדת, איזה אושר.
שימו לב למהלך של הגול הראשון, ונכון שהכי סקסי לשים שוב תמונה של כריסטיאנו המלך, אבל בכוונה בחרתי בתמונה הזו מהאתר הרישמי. אסנסיו מצד שמאל, קצת חיכה עם שחרור הכדור ובסרטון מהפאב שומעים אותי צועק ‘תוקע את ההתקפה’, מוסר מעולה ללוקאס ואסקס, שני הסילונים המפתיעים של זיזו, שברגל שמאל מבשל נפלא לכריסטיאנו שכמה דקות קודם לכן נגח נפלא ממצב קשה ועכשיו זה גול. מצב אחד אמיתי בתוך הרחבה ועוד שער גדול בצ’מפיונס במשחק חשוב, משחק תשיעי ברציפות שהוא כובש. כמה אתה גדול, כמה. וכריסטיאנו היה נהדר עם רוח פרגון, לדעתי זה בהחלט היה משחק על שלו.
ובצד השני של המגרש, ראמוס עם משחק יוצא דופן בהגנה, נקי מטעויות, הרבה גליצ’ים חכמים, חטיפות כדור. חלק מהמהירות אבדה, הוא תמיד נטה לאבד את הראש אבל טוב לדעת שראמוס עדיין מסוגל לספק משחק ברמה עולמית. שנה שעברה דיברו הרבה על הגולים שלו אבל שימו לב שבשלבים המכריעים בצ’מפיונס הוא תמיד טוב, תיזכרו אפילו במשחק נגד דורטמונד ב-2013, הופעת חואניטו. קפטן אמיתי ללא ספק.
אני נע בין המחמאות הגדולות לקבוצה ששיחקה במעין רוורס במחצית הראשונה, לא היה דחוף לנו לכבוש שער, כך זה נראה, לבין קטילה מהדהדת של פאריס. קבוצה נטולת אופי. אלבס שהיה חייב לתת הרבה - איבד כדור, הם כל-כך לא האמינו בעצמם. אמבפה עוד ייתן בראש במשחקים כאלה אבל די-מאריה שיחק לבד. לא זוכר קבוצה עם אוסף שחקנים כזה גדול ומאמן כזה לא שייך, אולי מאז ריאל של קיירוש(שהייתה טובה רק בהתקפה).
זידאן לקח החלטות אמיצות ברגע הכי חשוב של העונה, ריספקט עצום, אני עדיין חושב שהוא היה מקובע מדי על המערך עם איסקו ופתאום רואים שהסגל שלנו גמיש ויכול לשחק באינספור שיטות, אם זה היה קורה קודם לכן היה אפשר לדבר על מאבק אליפות, אבל אני מרוצה מאוד ממנו, סחטיין. מה שכן, במשחק אחר, נגד קבוצה שהיא לא רק שם גדול - הריספקט לבנזמה יעלה לנו ביוקר. ההחמצות האלה לא מתקבלות על הדעת. והכי חשוב - להספיק לראות קצת מהשידור החוזר ו לנוח קצת עד לרבע הגמר. האללה מדריד! לא לשכוח - מפסידים בשבת בליגה!
מסוג המשחקים שאני לא בטוח אם זה יותר יכולת רעה של היריבה או יכולת טובה שלנו. מה שבטוח, זה היה שילוב של שניהם. ראמוס ו-וראן אדירים כהרגלם באלופות, קובאצ’יץ’ וקסאמירו נהדרים. אסנסיו לא היה מדהים אבל עדיין בנה גול וכשהכדור אצלו תמיד יש תחושה שמשהו טוב יקרה. רונאלדו ו-ואסקז עם עוד יום במשרד.
אחרי הדריבל הכושל ברחבה אשכרה לקחתי כמה שניות לחשוב מה עובר עליו בחודשים האחרונים והתחלתי לרחם על קארים. אבל אז הראו אותו מריץ צחוקים עם לוקה על הספסל. ונזכרתי כמה הוא מרוויח. ובכל ה-9 שנים האחרונות. והתחלתי לרחם עלינו.
לא חושב שאמרי יצא לוזר מהמשחק הזה. בניגוד לעונה שעברה, הוא הגיע לגומלין בתפקיד ההפוך. בכל מקרה, ההכנה שלו למשחקים הגדולים היא נוראית. טקטית ופסיכולוגית. נשגב מבינתי איך קבוצה עולה למשחק כזה עם כל כך מעט אנרגיות. העיקר איימו עלינו עם הגיהנום שנעבור בפריז. מעניין אם אמבפה כבר מתחרט.
מרגיש צורך לתת מילה טובה לשופט.
אדון שופט, אם אתה קורא את זה, כל הכבוד לך. נתת למשחק לזרום, לא עצרת על שטויות. גאה בך.
כן, קל לכתוב על השופט שהוא טוב שמשחק ראשון הוא נותן לך פנדל ומשחק שני מרחיק שחקן על התפרצות אחרי ששוב לא שרק להם לפאול של מי אם לא קאסמירו. גם קובאצ’יץ היה אמור לקבל צהוב שני, לא?
בכל אופן, בלי קשר לשופט, אני חושב שריאל מדריד וליגת האלופות זה משהו אחר. קצת קשה להסביר את זה. עם זאת, אני זוכר לא מעט זכיות שבהם לקחתם את ליגת האלופות ולא את הליגה ובכללי לא הצגתם עונה טובה-אבל במאני טיים במפעל הזה תמיד הצלחתם לצאת עם היד על העליונה. בכל דרך אפשרית.
המשחק הזה לפריז לא היה הרבה סיכוי מההתחלה. המאמן שלה לא שייך לגבהים האלה והוא ראוי לאמן קבוצה שמתיימרת לזכות בליגה האירופאית ובגביע המלך, לא לאחת שרוצה להיות מאריות אירופה. הוא לא מביא איתו לא ניסיון ברמות האלה, וגם לא מסורת עם אמירה סטייל פפ. אין לו כריזמה כמו זידאן או עבר מאחוריו כמו לצרפתי, והוא לא נראה אחד שאשכרה יכול להחזיק חדר הלבשה. אשם ישמור, הוא לא הצליח לסדר ויכוח על בועט הפנדלים בקבוצה שלו. אתה לא נותן לילד לנהוג ברכב של מיליון יורו, וזה מה שהקטארי עשה.
בנוסף לזה, אני לא מבין למה יורי עלה למשחק שני. כאילו לא הספיק להם משחק נפל שלו במשחק הראשון, הם ממש התעקשו שהוא יגמור להם כל סיכוי גם בגומלין. מדובר במגן שאני לא מבין איך הוא הגיע למעמד הזה ולקבוצה הזאת, אני סבור שיש לו סוכן שהוא סוג של גאון. גם בברנבאו וגם פה ראיתי תצוגת נפל של מגן בדיחה שלא שייך לרמות האלה, ובניגוד לאמארי, הוא גם לא ראוי לליגת האירופאית. הוא צריך לחזור לסוסיאדד. ריאל מדריד היא קבוצה שעם כל הכבוד לכושר הנוכחי שלה בליגה, בצמד מפגשים תמיד פייבוריטית, נגד כל קבוצה. אפילו נגד סיטי וברצלונה שכיביכול נראות יותר טוב ממנה. אם מסתכלים על ההרכב שלכם, זה הרכב שיכול לנצח כל קבוצה ביום נתון, ולכן לא הרמתי גבה בטח לא שניצחתם קבוצה שלא התמודדה מול מבחנים אמיתיים העונה וקשה לבחון כמה היא באמת חזקה. קבאני הוא חלוץ ש"נחנק" ברגעים המכריעים באופן קבוע בעצמו, אז בלי ניימאר בכלל לא היה להם מה למכור.
מפגש הבא נגד כל קבוצה יהיה מאוד מעניין.
בליגת האלופות משחקים 90/120/180/210 דקות ובסוף ריאל מדריד מנצחת.
קצת מצחיק שאתה מטיף לנו על שיפוט…
השיפוט היה מעולה והצהוב השני מבחינת החוק היבש היה מוצדק (אני לא הייתי מוציא אותו), כמו גם שלא הייתה שום עבירה של קאסמירו ואין לי מושג איזה צהוב שני של קובאצ’יץ אתה מדבר.
מה שקורה בליגת האלופות עם ריאל מדריד זה סיפור למחקר פסיכולוגי מעמיק. בינתיים נותר לנו להתרווח על הכורסה ולי להתפלל לסיטי בשלב הבא כדי לבדוק לעומק את המחקר הזה.
השופט היה טוב מאוד. ואם כבר טעה לטובת פסז עם לא מעט שריקות קטנות שהלכו לטובתם ושבריפליי ראינו שהיו שגויות. הצהוב השני הגיע לוראטי וקובא לא היה קרוב בכלל לצהוב השני.
וחשבתי שכבר סיכממו זאת אבל במשחק הראשון נכון שהפנדל היה שטותי אבל מוצדק, ועל טעויות משלמים.
אפשר להגיד שריאל לא הייתה טובה הרבה יותר ולא הייתה שווה 5-2 מוחץ כזה עם ניצחון כפול, אך ריאל השיגה זאת בזכות ולא בחסד, והשופט ממש לא היה מי שגרם למשחק להגמר כמו שנגמר, פסז עם טעויות טיפשיות במשחקים הראו למה הם לא מצליחים לעשות את קפיצת המדרגה למרות סגל מצוין וכשרון גדול משל כל קבוצה אחרת
אני רוצה לפרגן דווקא לדי מאריה - לא שכח איפה הוא עשה את שנותיו היפות ביותר בקריירה וגם במשחק הזה התרומה שלו להעפלה שלנו לשלב הבא היא משמעותית מאוד.
איזה שחקן נוראי…
אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני נהנה לראות את ריאל בליגת האלופות, לא יודע, משהו שם כלכך מאוזן, רגוע, כמעט שליו. כל שחקן יודע את התפקיד שלו, כל הבעיות הפסיכולוגיות נעלמות כלא היו, עד שיוכח אחרת, זה המפעל בו הלימון הופך ללימונדה.
באופן כללי זו תופעה בעיני שקשורה לקבוצות עתירות ניסיון שהשחקנים בה קצת עייפו מהמירוץ המתיש של ליגה עם 30 ומשהו משחקים מול שחקנים שלא מופיעים בקלפים של ליגת אלופות (אם אתה לא שם אתה לא קיים). כוכבים זקוקים לאבק כוכבים על מנת לבהוק, ונראה של ליגה של ריצה למרחקים קצרים יושבת כמו כפפה על היד למדריד. כאילו הסיבה לניצחון מקבלת משמעות ייחודית- הגביע עם האוזניים הגדולות הוא בבחינת ‘שם הרי גולן, הושט היד וגע בם’.
הפערים בהכנה של הקבוצות למשחק ניכרו אתמול. ריאל באה סופר רגועה, על גבול האדישה למשחק. השחקנים היו ממוקדים מאוד, ולמרות שהיו כמה איבודים, שנבעו מהתלהבות ולחץ של פאריז, זה לא הכניס את המערכת כולה ללחץ.
מאידך פאריז באו לא מוכנים. אי אפשר לשחק עם גישה כזו בבית בליגת האלופות בצורה כלכך נירפית. הם היו נראים לא מחוברים בכלל. וזה עוד חרי פסטיבל אטרף שהאוהדים והתקשורת עשו להם.
אני לוקח בחשבון כל מיני משתנים(התוצאה הנהדרת מהמשחק הראשון - אבל גם זה נבע מגמישות טקטית| החולשה המנטאלית של פאריס| מאמן גרוע על הקווים), ועדיין, אני חושב שיש המון-המון חומר למחשבה מהמשחק אתמול. זה 4-4-2 שפירק את פאריס בחוץ, לא עוד משחק קל בברנבאו מול סוסיאדד או סביליה שלקחנו בחשבון אפשרות לגוליאדה. אני לפחות הרגשתי קבוצה שלוחצת יוצא מן הכלל וגם בכל רגע נתון יכולה לתת גול בהתקפה - יש מהירות וטכניקה ויש את הפינישר כריסטיאנו.
אבל עזבו, נדבר יותר על העתיד: הצורך בקרוס ומודריץ’ יחד, האם הוא קיים בכלל - רמז לגבי האפשרות לספסל את הקשר הגרמני, ומעבר לכך, השיטה באופן כללי. אם הקבוצה מתגוננת נהדרת גם ב-4-4-2 אז למה לא? פתאום זה מרגיש שבייל יהיה זה שיוביל את שחקני הספסל נגד אייבר(למרות שאחר-כך יש פגרה), יש ‘העברת שרביט’ בינו לבין לוקאס\אסנסיו. האם לא צריך להמשיך ככה גם כשנגיע לאליאנץ’ ארינה של באיירן או לאיתחאד נגד סיטי ופפ?
התלבטתי, בעיקר בגלל הרמז, אבל בדקתי את העובדות וראיתי שעד הקלאסיקו (כולל) לא ניצחנו שבעה משחקי ליגה:
ארבעה עם היהלום המאוס - בטיס, ז’ירונה, אתלטיקו, בילבאו
שלושה בלי יהלום - ולנסיה, לבאנטה, בארסה
אחרי שאיבדנו עניין בליגה לא ניצחנו 4 משחקים: שניים עם יהלום (סלטה, ויאריאל) ושניים בלי (לבאנטה, אספניול).
כלומר, אין ממש קייס.
לגבי הקישור דעתי ידועה, אבל זה קצת לחיות בסרט לחשוב שמי שיוותרו עליו בין מודריץ’ לקרוס יהיה הגרמני. ובאופן כללי שניהם פחות חשובים מרגל שמאל של קאסמירו.
גם עונה שעברה גילינו את מערך היהלום שהביא תצוגות טובות, חשבנו שמצאנו את האחד ושאיסקו מקבל את השרביט. המערך הזה קיבל אמון מזידאן ובגדול נכשל לאורך זמן מכל מיני סיבות כשאחת מהן היא תקופה רעה של איסקו.
קשה לי להצביע על מערך והרכב אופטימליים, כי רוב השחקנים שלנו לא מגלים יציבות לאורך זמן/לא טובים בליגה. הליגה בלאו הכי אבודה ומשמשת בעיקר להעלאת המורל לקראת הצ’מפיונס, כך ששם פחות משנה מי יעלה. לגבי ליגת האלופות כנראה שהרעיון הכי טוב הוא פשוט לסמוך על זידאן שיעלה את ההרכב שנראה לו הכי אופטימלי בהתחשב ביריבה ובמטרות שצריך להשיג מאותו משחק ספציפי.
עם זאת, יש שני דברים שלהערכתי אין עליהם ערעור:
