תעזבו את אלאבה, החילופים של אנצלוטי הם פשוט הזויים, למה להכניס את מודריץ? למה לא להכניס את חוסלו?
השער הראשון נפסל בכלל בגלל נבדל שהיה. גבולי אמנם אבל היה.
הרבה לפני השער השני השופט שרק, אני הופתעתי שהשחקנים המשיכו. שריקה הזויה, אבל בגללה לואר לא היה מקום להתערב.
בשורה התחתונה לא הגיע לנו ניצחון.
ויניסיוס ורודריגו בקרב ישיר על השחקן הגרוע על כר הדשא.
קרבאחל, קפה ורודיגר היו בסדר.
השופט היה פח ורק אנצ׳לוטי היה יותר גרוע ממנו.
אין חשק בימים כאלו לפרט יותר מזה
די אני כבר לא מסוגל לראות את המאמן ההזוי הזה
כמה טוב שבאת הביתה: ואני מדבר על הכדורגל עצמו, גם אם הוא משני בימים אלה. תודה אלוהים, תודה. שעה וחצי ואפילו יותר מזה, כבר לפניכן - שאני שוב מסתובב בבית לא רגוע, אפילו מזיע עם החולצה של ויניסיוס, צועק, מקלל, צורח, אבא שלי מתרגז. הלב חזר לפעום, לפחות קצת. וסליחה אם יש כאלה שכועסים על מה שכתבתי. אני בזום עם מנהלת בית הספר ועוד מורות וברקע כמה דקות לסיום המחצית והן לא הבינו למה אני זז ומתעצבן. התיקו הזה הוא לחלוטין לא נעים (לדעתי היינו טובים יותר) אבל גם לא נורא למרות שנגיע לקלאסיקו ככל הנראה מהמקום השני בטבלה. לפחות חזרנו מפיגור.
אתה לא יכול לנצח בפיחואן ולעשות רצף היסטורי אם אף שחקן לא מתעלה, ואף אחד אצלנו לא היה במיטבו. אני כועס על ויניסיוס שביזבז מצב אדיר במחצית הראשונה (יש לו לפעמים את משחקי 2020 האלה. הוא לא חייב לכבוש או לבשל כל משחק וגם לא לעבור חמש פעמים את היריב בכדרור. אבל גם לתת פס פשוט זה בסדר, לבעוט פשוט. לא לבזבז מצבים בצורה נוראית כזו), רודריגו עשה שני מהלכים טובים אבל הסיומת איומה והוא מקבל יותר מדי קרדיט וגם ג’וד בלינגהאם היה פושר, בעט קצת מאוחר מדי בכמה וכמה מקרים, אבל זה קורה.
לדעתי פספסנו בגדול בפתיחת המשחק, סביליה הייתה בהלם, לא חיברה שתי מסירות. אני חששתי מבליץ’ שלה, היא הייתה מאוד-מאוד אבודה למען האמת. אבל היינו שלומיאלים מדי. היו לנו עוד דקות טובות בפתיחת המחצית השנייה אבל זה לא מספיק, לא בדיוק העתק של המשחק נגד נאפולי.
שרדנו את אדון דה בורגרוס האיום. הנבדל בשער הראשון - אני לא מתלונן אבל זה מזכיר את מרקו אסנסיו בקלאסיקו אשתקד, זה גורם לך להתבאס, אם זה נבדל לא בא לך לראות כדורגל. השער השני הזוי לחלוטין לדעתי, אני שונא את השופט הזה עוד מימים-ימימה. שחצן, לא שולט במשחק, אין לי בעיה שהוא נמנע מלהוציא כרטיסים צהובים אבל הוא שופט גרוע. מה הבעיה שריאל חידשה מהר את המשחק? הרי רודיגר לא נגע באוקאמפוס.
אני חושב שהיחיד שעשה הופעה של וורלד קלאס זה אנטוניו רודיגר שניצח בכל מאבק ולא לחינם היה ה-MVP. הטירוף שלו היה טוב, הוא תיקן את דויד אלאבה לא מעט. הוא נראה סוף סוף כמו הבלם של צ’לסי והכי חשוב שנמלט מצהוב.
אתלונן שוב על קרלו אנצ’לוטי אז זה אומר שאנחנו בסדר, בימים כתקנם, שהמשחק של ריאל זה הדבר הכי חשוב בעולם. יותר מדי זמן עד שחוסלו עלה ביחס להופעה הרעה של רודריגו. יותר מדי זמן עד שברהים דיאס עלה. פרלאן מנדי שחקן לא מרוכז שקל ללחוץ אותו ולא היה קורה כלום אם אדוארדו קמאבינגה היה משחק כמגן שמאלי. לוקה מודריץ’ לא טוב, בכל משחק יש לו את הבעיטה הזו לעננים, לא היה צורך להכניס אותו. וגם לא הייתי מוציא את פדה שאולי לא היה טוב אבל עוזר מאוד בסגירה לדני קרבחאל.
שער מרגש של דני קרבחאל בראש, אני זוכר אחד כזה נגד חטאפה ב-2018/19. היה לו איבוד כדור אחד נוראי אבל בסוף המהלך הוא גם הציל בנגיחה אדירה, נותן בראש. האמת שחשבתי שאתרגש יותר לראות את ראמוס כיריב. כמעט נתן גול גדול אבל קפה הדף, הוא הציל שער, עשה עבירה אחרי 77 שניות, ראמוס במיטבו. האללה מדריד, אני אוהב אתכם למרות הכל.
לא הגיע לנו לנצח ולכן גם לא ניצחנו. הגיע הזמן לשאול שאלות קשות שחקנים כמו אלאבה פדה ויני ורודריגו.
מרגיש לי שאנצ’לוטי יותר מנהל את הסגל מאשר מנהל את המשחקים. לא מבין איך חוסלו לא משחק ומה הטעם במודריץ’ במשחק כזה אגרסיבי…
היינו במומנטום מעולה לפני הפגרה ועכשיו מתחילים מאפס שוב. מעצבן.
למה לא לשחק עם 3 שחקני קישור כולל בלינגהאם ולהוסיף עוד שחקן התקפה? בתחילת המשחק או בהמשכו.
תמיד אחד הקשרים מיותר ואין להגנת היריב את מי לשמור חוץ מרודריגו ווניסיוס. מגנים תוקפים לא קיימים קישור שלא מצטרף להתקפה.
אנצ’לוטי פשוט מוציא את החשק
גם אם ג’ירונה תנצח את אלמריה מחר היא תשתווה לנו בנקודות ואנחנו מובילים במאזן הפנימי וגם בהפרש השערים.
התשובה בגוף התגובה
מילה טובה לקפה - מציג משחק שקט מאוד וחף מטעויות (חוץ מבנאפולי) ובעיקר משחק רגל טוב מאוד. בדיעבד מתברר כהחתמה לא רעה בכלל.
אז ככה זה מרגיש להיות יריב של סרחיו ראמוס? וואלה מבין למה שנאו אותו, מתסיס, עושה עבירות מעצבנות, מתגרה ביריבים ועל הדרך דופק משחק מעולה שהוא כמעט כבש בו צמד.
אותי כמובן שהוא לא באמת יכול להכעיס אך אני מתחיל להבין את היריבים לאורך השנים.
באמת-באמת, בלי שמץ של התנשאות/שיפוטיות/משהו מהסוג הזה, ובאמת בשיא הרצינות - וואלה אני ממש מקנא בכם שאתם מצליחים להתנתק ככה ולהתרפק חזרה בתחושות המוכרות והחמימות של עצבים מההרכב והחילופים של אנצ’לוטי, זעם קדוש ומוצדק על צוות השיפוט, או התענגות על נגיעות של ג’וד. מה הייתי נותן כדי לחזור לזה.
חצי דקה של מבט חלול באלאבה וקרוס מחליפים ביניהם כמה מילים, הספיקו לי כדי להבין שכדורגל אני כבר לא אוכל לחזור לראות בזמן הקרוב.
ראיתי את המשחק אבל זה ממש לא אותו הדבר. באיזשהו שלב הרגשתי שאני ממש מכריח את עצמי לשבת מול הטלוויזיה ולראות את המשחק, כאילו לא מעניין. תמיד אני מזכיר לעצמי שאם אנחנו נשנה את החיים בגללם אז הם ניצחו, ואני לא רוצה לתת להם לנצח אותי, אבל ייתכן וזה אכן קורה.