כאוהד ריאל מדריד זכיתי להיות בגמר הדסימה ב-2014 ו-‘לראות’ את הקבוצה זוכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות - לא האמנתי שזה יקרה ואזכה לדבר כזה. דבר אחד שאני כן מאבד לגביו אמונה - שאני אזכה לראות את ריאל מדריד נותנת מאניטה לברצלונה. הכי קרוב לזה היה ‘הפאסיו’ עם ברנד שוסטר. וואלה כן, דור רומנו מקנא קצת בתחושה שלכם אחרי המשחק.
בשורה התחתונה, בארסה ניצחה את המשחקים הגדולים השנה להוציא את המאסטייה שם היא מתקשה באופן קבוע, ואף-אחד לא יזכור את הרצף המוזר הזה של התוצאות בליגה. יש כל-כך הרבה הבדלים, תראו את ראקיטיץ’ לעומת מודריץ’. הכותרת שלכם בדיון היא גדולה ‘משהו לחלום עליו’, באמת ריספקט. ועוד בלי מסי…
בפורום השכן אתם יכולים לראות שוב ושוב את הדיונים על סוארס לעומת בנזמה וחוץ מהעמדה שלהם על המגרש אין ביניהם שום קשר. לדעתי סוארס למרות הנתונים היפים בקלאסיקו עד אתמול - היה צריך חתיכת משחק כדי לחזור בכל הכוח, והוא עשה את זה. נכנס רשמית להיכל התהילה של שחקנים מעטים שפירקו את ריאל מדריד בתצוגת ענק, מקום ליד רומאריו ב-1994, ליד רונאלדיניו ב-2006, מסי ב-2007 ולא רק…הגול בהקפצה היה קלאסה, כאילו לא עברה עליו עונה קשה.
משחקי הגביע מסתמנים כאופצייה הטובה ביותר להכניס לעניינים את מאלקום, הרי הוא בחלק מהזמן פצוע כך שואלוורדה לא באמת אשם, וכן את דמבלה שמעט דעך.
אגב, כבר כתבתי על זה לא פעם, אני חושב שמאז שאני רואה כדורגל בארסה אמנם קבוצה טובה יותר מריאל מדריד במצטבר מבחינת העונות(חלוקה גסה: 2004-2011, למרות האליפויות שלנו וקאפלו, 2015-2016, 2017- עד היום), ועדיין, היא תמיד ידעה להתכונן טוב יותר לקלאסיקו והשיגה תוצאות מעולות גם כשהייתה אנדרדוג, גם מול ריאל של הגלאקטיקוס. היא מיעטה להתפרק, היא נלחמה ולא ויתרה, לא ראינו כל-כך הרבה שגיאות פתאליות וטעויות אישיות כמו ואראן וראמוס אתמול. אין לי הסבר לזה. כאילו מבינים שם יותר טוב מה זה אומר סופר-קלאסיקו. ואתמול אמנם ריאל מדריד הזו היא זרה לי, אבל ראמוס ומרסלו הם ריאל מדריד כמובן, ושיחקו אצלינו מספיק זמן שחקנים כמו ראול-היירו-גוטי-קסיאס וגם שחקנים שהם שחקני רכש כמו כריסטיאנו ואלונסו ואחרים שידעו מה המשחק הזה.