הוא הגיע לכאן כדי לנצח| קודם כל הפתיח הרגיל שלי: איזה כיף שהיה משהו שהעסיק אותי יום שלם. איזה כיף ש’ברחתי’ והתנתקתי להרבה זמן. מכל החדשות, מכל הצרות. והאמת שאני מאוד שמח ומרגיש לא בנוח להתלונן. לא על ניצחון בקלאסיקו שהוא “קדוש” בכל דרך, ולא בימים אלה. האמת שחבל שלא גנבנו עוד כמה ניצחונות כאלה. זו גם סגירת חוב על העונה שעברה כי אותו הפסד היה אכזרי מאוד.
התחלנו עם הדברים הטובים: ג’וד בלינגהאם באמת עושה כריסטיאנו רונאלדו, זה פשוט מדהים, וזה עוד במשחק לא ממש טוב שלו. עד לדקה ה-60 בערך גאבי ניצח אותו במאבקים, עשה איזה גליץ’ ומנע ממנו מצב מסוכן. הוא אפילו היה נראה שאיבד את חדוות המשחק. בדיוק חשבתי על זה שכל הגולים שלו במינימום מתוך הרחבה, לא שאני מזלזל בזה [אפשר לחשוב שכריסטיאנו הבקיע הרבה בדרך אחרת בשנתיים האחרונות שלו כאן], והנה קיבלנו בונבון אמיתי מחוץ לרחבה. לא הגיע לקבוצה לנצח. הגיע לג’וד לנצח. זה באמת קלאסיקו היסטורי מבחינתו, ידברו עליו עוד שנים. מגיע לג’וד להגיש את מועמדתו לפרס הבלון ד’אור 2024. איזה מלך, יאללה.
ועוד: דני קרבחאל עם עבודה הגנתית פנטסטית, לא איבד כדורים, לא איבד את הראש שזה גם חשוב. הוא גם היה מעורב בשער הניצחון בצורה כזו או אחרת. לא מהיר כמו פעם אבל כמה לב ונשמה. והוא שורד. פדה ואלוורדה ידע מתי להעלות קצב ואנטוניו רודיגר תיפקד נהדר כמו תמיד. אפילו היה זה שבעט לשער, היחיד, במחצית הראשונה.
יחד עם זאת צריך להגיד כמה מילים. זה רק פלסטר. זה לא יחזיק מעמד. קרלו אנצ’לוטי עושה הכל הפוך, תסלחו לי. הוא תמיד יבחר את ההרכב הגרוע ביותר – כל העולם ידע שאדוארדו קמאבינגה צריך לשחק במקום פרלאן מנדי. דקות שלמות של חוסר אונים ולא ראינו אף שינוי פנימי. כמובן שהוא גם לא הגיב מיד במחצית. הקבוצה הזו קבוצה עם חיסרון בולט בעמדת החלוץ ואין מספיק שחקני התקפה טובים, אבל הוא לא מוציא כלום מהפוטנציאל שלה מלבד ג’וד, וחבל. הוא לא יודע לבחור טקטיקה, הוא לא יודע לשמור על שאר שחקני הסגל – ברהים דיאס מביא מגבות, הוא נותן לברזילאיים הצעירים שיעלה להם לראש- רודריגו יודע שהוא טאבו ב-11.
אני כועס על עצמי שכנראה שוב אפול לבור הזה, הבור שנפלתי אליו אחרי הניצחון המעולה שלנו בנאפולי וחשבתי שאפשר לקחת העונה אליפות, גם בשל יחס היריבה. ברצלונה מציגה כל מטאטא יורה, ילדים בני 16 מככבים ובני 17 מנצחים לה משחקים צמודים ואנחנו עם ג’וד וזהו בערך. אם נשחק ככה נפסיד בתשע מתוך עשרה משחקים.
יותר מדי כבוד אנחנו נותנים ליריבה. גם אם התוצאה השתנתה מהדקה ה-60 בה הכנתי את נבואת הזעם שלי, זה לא משנה. זה היה בדרך להיות “עוד יום בהיסטוריה” של ריאל מדריד שאנחנו מפסידים להם. שאנחנו חסרי אונים. איך אפשר לשחק כל כך נורא במחצית הראשונה? אין חשק? אין אמונה? אין כלום, אין טקטיקה. ברצלונה הייתה בחצי הרכב! נהנתה מהטעות ולא הייתה חייבת להתאמץ, והשער השני שלה ריחף באוויר. הנה צ’אבי הפתיע עם ז’ואאו קאנסלו בעמדה קדמית יותר, הוא מנסה. את ה-11 שלנו יודעים בעל-פה. איך היינו נחותים מהם פיזית, למשל? למה שלא נראה את ריאל לוחצת גבוה, מניעה כדור, דוחפת קדימה? זה שאין חלוץ זה לא קשור. לא חיברנו שתי מסירות עד לדקה ה-60.
רודריגו מתאים לסוג המשחקים הזה וחוסלו בדקות שהיה על כר הדשא התרגש או שסתם היה חלש. אני מבין את הבחירה בו מההתחלה אבל הכאפה הייתה צריכה להגיע מזמן-מזמן-מזמן. אין לו סיבה להתאמץ, הוא תמיד ישחק. חלש מאוד. הבעיטות לא טובות, לא מגיע לקבל את הכדור מספיק. נראה לא רענן ולחוץ.
הלאה לוויניסיוס, איזו אכזבה עצומה. מתעסק בהכל חוץ מהמסביב. שיתגרה בקהל בסיום אחרי הניצחון כשזרקו עליו בננות וקראו לו קוף, אבל שישחק כדורגל. זה לא שייך לזה שאין מספיק שחקני התקפה שמצטרפים וזו כבר בעיה אחרת. נראה שהוא לא מעוניין לנצח, להבקיע, לבשל, לקחת על עצמו – מספר 7 הלו. יש מישהו שדואג לסרטוני וידאו, ערוך פרטי, יש מה לשים בטיקטוק. נניח מול רונאלד אראוחו פחות כדאי לעשות אחד על אחד – אפשר לשחרר את הכדור, כדאי לנוע לעומק. אין גם מי שירסן אותו. יש לנו מאמן בכלל?
תסלחו לי, כשחקן הגנה לשעבר (מותר לי לקרוא לעצמי ככה?), דויד אלאבה עולה לי על העצבים. בכל משחק גדול הוא מחלק מתנות. בדרבי זה קרה פעמיים-שלוש. נגד סביליה נניח חוסר מזל. הוא לא רק ‘לא בלם’ אלא לא ממש שחקן הגנה. איזה גליץ’ מטופש ורך – עצם הבחירה לעשות את זה. נאצ’ו יושב על הספסל ואוכל את הלב כמונו. באמת שכעסתי, זו פתיחת המשחק הכי גרועה שהייתה יכולה להיות.
לא צריך להיות קבוצת השיאים של ז’וזה מוריניו כשכל השחקנים כמעט בשיא הקריירה ועם סגל בלתי נגמר, או ריאל של האופי של זינדין זידאן – כדי לזכות באליפות. מספיק להיות הקבוצה הכי טובה בליגה או הכי פחות גרועה. אפשר לעשות את זה נגד ברצלונה הזו ובשעה טובה הם הפסידו, אבל משהו צריך להשתנות. מה עם פלורנטינו פרס, מישהו בקשר איתו? איך חגג את המשחק? ואם כבר אין חגיגה - מילה ל-One: מכיר את המערכת ואת הנפשות הפועלות. הייתי בכמה פודקאסטים, יש חבר’ה מעולים ויורם ארבל חבר וותיק מה שנקרא. לא ייתכן שהוא לא מביע התלהבות בגול של ג’וד. שהוא תופס צד. ואפשר לרענן את הפאנל לעתים ולא לשלוח את אבי נמני. האללה מדריד. תודה רבה לך, כדורגל. שבוע שקט ונעים אמן לכל עם ישראל!
שידור מגעיל נוסף מבית היוצר של One. אבי נמני מעיק, יורם ארבל גם פרו ברסאי וגם לא מביא שום ערך מוסף, מתסכל מאוד. ממשיכים לשים עלינו פס.