מחזור 12 בפרמייר ליג :: 4-1 על ניוקאסל באולד טראפורד (מרסיאל, סמולינג, פוגבה, לוקאקו)

מנצ'סטר יונייטד
,
1

ashx
ashx1280×720 121 KB

אחרי הפגרה
לשם שינוי, פגרת הנבחרת הגיעה בעיתוי טוב. יונייטד נראית נורא בתקופה האחרונה. הכדורגל רע, הסגל קצר, והשחקנים כבר נפלו מהרגליים. לשמחתנו כל השחקנים החשובים שלנו הבטיחו את העלייה למונדיאל, חלקם קיבלו מנוחה מוחלטת (מאטיץ’, הררה, סמולינג), וחלקם שיחקו משחקי ידידות נינוחים (לוקאקו, ראשפורד, מרסיאל, מקטריאן ואפילו אשלי יאנג). לינדלוף ודרמיאן היו היחידים שנאלצו להזיע במפגש הכפול של שבדיה ואיטליה, ששלח את הזלאטנים למונדיאל ואת האיטלקים הביתה.

האיש החשוב בסגל, פול פוגבה, החל להתאמן עם קבוצת המילואים ומתקרב לחזרה למגרשים. ככל הנראה הוא לא יפתח כבר בשבת, אך טוב שעבר שבוע בלי עוד משחק ליגה בלי הברומטר שלנו במרכז המגרש.
פיל ג’ונס, החזיקו את לסתותיכם, נפצע. מי היה מאמין.

בפעמיים הקודמות שחזרנו מפגרת נבחרות, לא הצלחנו לנצח. בשתי הפעמים סיימנו בתיקו חוץ, בפעם הראשונה 2-2 בסטוק סיטי, ובשנייה ה-0-0 הידוע לשימצה באנפילד. הפעם מחכה לנו משחק בית, מול ניוקאסל והמלצר הספרדי השמן שעל הקווים שלה.

ניוקאסל
קבוצה חביבה, ניוקאסל. 50,000 אוהדים בכל משחק, גם בליגה השנייה. קבוצה כלשהי מאיזור מנצ’סטר לא מצליחה להביא כמות כזו גם כשהיא זוכה באליפות ומציגה את הכדורגל הטוב באירופה. לכן, באופן אישי שמחתי שבניטז בחר במגפייז. סקאוזר או לא, מדובר במאמן לא רע בכלל, שבחירה מטופשת ורומנטית הציבה אותו במצב די אומלל ממש בתחילת העונה. אחרי הפיטורים מריאל, בניטז הגיע לנסות להציל את ניוקאסל המדשדשת של אותה עונה, אך למרות שהצליח להחדיר בקבוצה רוח מאוד חיובית, ירד איתה לצ’מפיונשיפ. למרבה ההפתעה הספרדי בחר להמשיך בסנט ג’יימס’ פארק, ומיד בסיום העונה החזיר את השחורים-לבנים למקום אליו הם שייכים - הפרמייר ליג.

העונה לא נפתחה בצורה יציבה עבור המגפייז, שהפסידו 1-0 בשני המשחקים האחרונים שלהם - בחוץ לבארנלי הנפלאה, ובבית לבורנמות’ הלא-מרשימה בעליל. מיקומם, 11 בטבלה, מטעה מעט, שכן המרחק בינם לקו האדום (ווסטהאם, מקום 18), 5 נקודות, קטן מהמרחק בין המקום הראשון לשני, שעומד על 8 נקודות.

סטטיסטיקה

  • ב-32 המשחקים האחרונים בין הקבוצות באולד טראפורד, יונייטד הפסידה פעם אחת, וניצחה 22.
  • יונייטד לא הפסידה בבית 38 משחקים ברצף בכל המסגרות.
  • יונייטד ניצחה את כל משחקי הבית שלה העונה, כשהיא שומרת על רשת נקייה בכולם.
  • אם בניטז מנצח בשבת, הוא יהפוך למאמן הראשון בהיסטוריה שמנצח באולד טראפורד עם 3 קבוצות שונות (סקאוזרים, צ’לסי).

בקיצור, הבנתם לאן הרוח נושבת.

הרכב צפוי
דה חאה
ולנסיה - באיי - סמולינג - בלינד
מאטיץ’ - הררה
ראשפורד - מקטריאן - מאטה
לוקאקו

7 לייקים
2

מזל טוב וברוכים הבאים לפורום!

רק כדי לקבל פרופורציה על המספר המדהים הזה: בעונת 2016-2017 ניוקאסל הביאה יותר אוהדים מכל מועדון אחר בליגה הצרפתית ובליגה האיטלקית, בליגה הספרדית רק ברצלונה וריאל הביאו יותר אוהדים ממנה וכל זה כשהעורבים משחקים בליגה האנגלית השניה! פשוט מדהים.

3 לייקים
3

אמר לי חבר הגר בלונדון אך אוהד ליברפול מושבע, שאוהדי ניוקאסל אלו האוהדים הכי מחוברים למועדון ומאידך הכי ערסים. הוא הקביל את זה לאוהדי בית"ר אבל מה אני מבין…

4

מוריניו אישר שרוחו, פוגבה וזלאטן כשירים לקראת ניוקאסל.

לייק 1
5

וואו, מושלם. חשבתי שזלאטן יחזור בכריסמס במקרה הטוב. נקווה שישחק מחר רבע שעה אם הוא באמת כשיר ב-100 אחוז.

6

פריוויו מעולה.
חוזרים מפגרת נבחרות שהרגישה לפחות מבחינתי כארוכה מהרגיל, המצב בליגה לא מעודד כל כך למרות שמבחינת צבירת נקודות אנחנו במצב טוב אבל אם מסתכלים על סיטי שדורסת כל דבר שזז ניתן להתאכזב.
נראה שכל הפצועים שלנו קרובים מאוד לחזרה והגיע הזמן באמת שנקבל את ההרכב החזק ביותר שאנחנו יכולים להעמיד בטח כשליגת האלופות חוזרת לתת לנו קצת נוסטלגיה מימים טובים יותר של הקבוצה.
פוגבה כנראה יתחיל על הספסל אבל אני הייתי מעדיף שיפתח בהרכב ואם ירגיש עייף אז להוציא אותו בסביבות הדקה ה-60 - אין לנו מישהו בקבוצה שמתקרב לרמת היצירתיות שהוא יכול לנפק לנו בטח כשמחטריאן לא נותן לנו תקוות להמשך.
בסה"כ משחק די נוח בבית שמתחיל להיראות כמו המבצר שהוא צריך להיות נגד יריבה נחמדה אבל לא כזאת שאמורה לעשות לנו בעיות.
ההרכב שלי: דה חאה
שואו-באיי-ג’ונס-ולנסיה
מאטיץ’-פוגבה
מרסיאל-ראשפורד-מאטה
לוקאקו

7

אני חושב שהחזרת פוגבה מידית להרכב תהיה טעות. עדיף להתחיל עם מאטיץ’ ופילאיני, ולהכניס את פוגבה ב- 20-30 הדקות האחרונות. אני חושב שפילאיני כשיר יהווה איום גדול כמעט על כל הגנה. מה שבטוח, אני מקווה לא לראות את הררה.

אני גם בספק אם מוריניו יפתח עם ראשפורד ומארסיאל. אם איני טועה, הוא לא עשה זאת עד כה בליגה. מה שמעניין לגבי שניהם עד כה הוא שהשחקן שנכנס כמחליף לשני היה הרבה יותר אפקטיבי מאשר זה שפתח.

8

אתה לא מחזיק מהררה? אני שמעתי עליו הרבה דברים טובים בעונה הקודמת.

9

מוריניו קשוב לדעת הקהל. לראשונה העונה מרסיאל וראשפורד פותחים בליגה, ולראשונה בכל המסגרות פותח הטריו של ראשפורד-מרסיאל-לוקאקו:

דה חאה
ולנסיה - לינדלוף - סמולינג - יאנג
מאטיץ’ - פוגבה - מאטה
ראשפורד - לוקאקו - מרסיאל

ספסל:
רומרו, רוחו, שואו, פלאייני, הררה, לינגארד, זלאטן

מקווה שבאיי וג’ונס רק מקבלים מנוחה (הראשון לא שיחק מול מרוקו, אין לי מושג למה, והאחרון נפצע בשבת נדמה לי).
עריכה: שניהם פצועים. מקטריאן בחוץ ‘מסיבות טקטיות’.
החוליה ההתקפית מאוד מבטיחה. עם ההרכב הזה כבר אין מה לבוא בטענות למוריניו, עכשיו זה בידיים של השחקנים.

10

רביעיית ההגנה של מוריניו חלשה מאד. יאנג וולנסיה בחיים לא מגנים בקו של ארבע, לינדולף לא נראה כמו שחקן ששווה משהו וסמולינג אף פעם לא היה ברמה של יוניטד.

11

ניצחון נהדר היום. הרבה זמן לא ראינו את יונייטד משחקת כמו במחצית השנייה. החזרה של פוגבה הייתה הגורם העיקרי. נהדר גם לראות את זלאטאן ואחרים חוזרים.

הופתעתי שמוריניו פתח עם מארסיאל וראשפורד. איני חשב שזה עבד טוב במחצית הראשונה, אך ברגע שכבשנו את השער הראשון, הכל עבד בצורה מצויינת.

אוריה, לא, אני לא מחזיק מהררה. מבחינתי, הוא מספר 4 בהיררכיה של הקשרים בקבוצה: פוגבה, מאטיץ׳ ופילאיני מעליו.

הררה הוא שחקן ללא מספרים וללא תכלית. הוא קשר במנצ׳סטר יונייטד שלא כובש, לא ממש מבשל הרבה (במיוחד השנה) וללא איום ממשי על השער. בשנה שעברה כבש שער אחד בלבד בליגה. כאשר אני צופה בו, אני לא מבין מה הוא תורם. לעומת זאת, אני רואה את התרומה של מאטיץ׳ (הגנתית בעיקר) וזו של פילאיני (תלוי במשבצת בכל משחק ספציפי).

הררה קיבל מחמאות בשנה שעברה בגלל שהשאר לא נראו טוב, אבל הוא לא היה גדול. לדעתי רק סביר. לא זוכר משחקים גדולים במיוחד שלו.

שמעתי שבארסה מעוניינת בו-- אין לי בעיה אם יעזוב, ואין לי בעיה אם ישאר כחלק מהרוטציה. הוא יכול להיות שחקן רוטציה טוב.

12

המספרים של השלושה שפתחו ביחד, ופוגבה שסוף סוף חזר:
מרסיאל - שער
לוקאקו - שער
ראשפורד - בישול (איזה ספרינט במתפרצת)
פוגבה - שער ובישול

סמיר, אם אתה מכיר בתרומה ההגנתית של מאטיץ’, להררה יש מספרים שמגבים את העבודה ההגנתית שלו. הוא כמובן השחקן שתיקל הכי הרבה אצלנו בעונה שעברה, וגם העונה הוא במקום הראשון, למרות ששיחק משמעותית פחות דקות מאחרים (מאטיץ’, לדוגמא). הררה השחקן היחיד אצלנו שיודע ללחוץ כמו שצריך, ולא רק לרוץ סחור סחור בלחץ אופטי.

יש לו בעיה, שלדעתי נגרמת מהוראה טקטית, שהוא תמיד מחזיר כדורים אחורה. לא משנה אם הוא הביא סיבוב מהסרטים, ניער מעליו 2 קשרים ופינה לעצמו 50 מטר חופשיים קדימה, הוא ייתן פס אחורה. אני דיי בטוח שהוא מקבל הוראה להישאר מאחור בהתקפות שלנו, כי הוא הגיע לכאן על תקן קשר התקפי ולא ייתכן ששכח איך משחקים בחצי של היריב בגיל 27.

13

יונייטד שיחקה שני משחקים שונים.
הראשון עד הדקה ה30 בו נראינו בדיוק כמו לפני הפגרה. אנמיים, חסרי מעוף ובתוספת הטעות הקבועה של לינדלוף במשחק זה נראה על הפנים.
מהדקה ה30 זה היה פלאשבק לתחילת העונה, גולים
בסטייל (הרביעיות תמיד התאפיינו בגול ממרסיאל, מלוקאקו, מפוגבה ועוד אחד שמשתנה וגם הפעם זה היה ככה), מתפרצות מסוכנות, ובכללי שליטה מוחלטת במשחק. ניתן בבירור היה לראות איך פוגבה מרגע שבאמת נכנס למשחק משנה לגמרי את איך שאנחנו נראים. כולם פשוט התחילו להיראות טוב לידו.
החזרה שלו ושל זלאטן אלה חדשות נהדרות לקראת העומס של שיא העונה.
אני רק מקווה שהחזרה של זלאטן לא תוביל לזה שנראה שוב את לוקאקו בצד ימין, החלטה תמוהה של מוריניו והוא ממש לא הסתדר שם. מה שכן, הוא היה חייב את השער כדי לחזור לעניינים וראו כמה שזה היה חשוב לו.

לייק 1
14

פוגבה יכול לגרום לכאב בעיניים לפעמים, הוא לא נוגע בכדור בקלאסה כמו המודריצ’ים ומזמוזי הכדור שלו מרגיזים, אבל יש לו star quality וכשהוא על המגרש מרגישים שיונייטד קבוצה חזקה. זה מעבר לבישולים והשערים, הוא פשוט וורלד קלאס ברמות הכי גבוהות וכמו שמוריניו אמר בקיץ הוא היחיד בקבוצה שאפשר לומר את זה לגביו כרגע.

מה שכן, אי אפשר רק לקנות וורלד קלאסים ומרסיאל הוא בהחלט אחד שנמצא סנטימטר משם. הוא חייב להיות באנקר בהרכב, מוריניו אמנם טיפוס מיוחד אבל אני לא זוכר התעקשויות כאלה שלו.

15

פוגבה מביא כל כך הרבה דברים שהמודריצים לא מביאים.
עכשיו אתה מציע לי את פוגבה במקום מודריץ לריאל אני לוקח בלי לחשוב פעמיים ומוסיף לזה גם את קרוס על הדרך.

פוגבה קשר שיכול לשחק גם כ50-50 וגם כהתקפי, דוחף המון קדימה ותורם המון להגנה וללחץ. פשוט כשהוא על המגרש רואים קבוצה טובה יותר ומסוכנת הרבה יותר.

16

הררה היה טוב בשנה שעברה בלחץ על שחקנים אחרים, וגם עשה עבודה סבירה בתיקולים. אבל השפעתו על המשחק באופן כללי קטנה, לדעתי. השנה, בהיעדרם של פילאיני ופוגבה, הוא אמור היה לשחק בתפקיד התקפי יותר יחסית לשנה שעברה, ולכן איני חושב שריבוי המסירות אחורה נובע בהכרח מהוראות. כמובן ישנם מקרים בהם שחקן מקבל סוג כזה של הוראות (“לשחק אותה בטוח”), אך קשה לי להאמין שמוריניו מונע ממנו למסור קדימה. זה במיוחד נכון כאשר יונייטד הייתה צריכה לכבוש (והיו כמה מקרים כאלה בחודש החולף).

ראיתי לאחרונה את הררה כמה פעמים בועט לכיוון השער, אך מוריד ציפורים. הררה לא מהווה שום איום ממשי על השער. כאשר פוגבה (ובמידה פחותה פילאיני) בהרכב, זה עדיין מתקבל על הדעת. אך ברגע שהוא משחק לצידו של מאטיץ’, אתה מצפה מהררה ליותר התקפית. עד כה, הוא כשל משמעותית. ואם לא די בכך, אני לא חושב שהוא עושה עבודה הגנתית טובה במיוחד השנה.

דרך אגב, הררה שיחק כבר יותר מפוגבה ופילאיני העונה. איזה משחק בדיוק נזכור ממנו? פוגבה נתן כמה משחקים בהם היה המצטיין. ב-2 מ-4 המשחקים האחרונים של פילאיני לפני הפציעה, הוא נבחר למצטיין המשחק. איני זוכר משחק אחד בו הררה היה אפילו קרוב לכך.

לייק 1
17

פוגבה ופלאייני הצטיינו העונה בכמה משחקים, והררה קיבל את תואר מצטיין העונה ל-2016/17, ולא בחסד. פלאייני עשה שינוי גדול מסוף העונה שעברה, כך ששכחנו את הימים בהם אוהדים שרקו לו בוז על פנדלים מטופשים בדקה ה-90 וכדורגל נוראי באופן כללי. באותה צורה שכחנו את העונה הנפלאה של הררה בגלל כמה משחקים ‘רעים’ בעונה הנוכחית.

לדעתי קשה עד בלתי אפשרי לשפוט על בסיס מה שראינו העונה. הררה שיחק במערך של שני קשרים עם מאטיץ’, כשלפניהם חור שחור בדמות מקטריאן. הררה לא מספר 10, והוא לא קשר שיחזיק את כל ההתקפה עליו, לא זו הציפייה ממנו ולא זה מה שיגרע מהערך שלו עבורנו. את העבודה ההגנתית שכן מצופה ממנו הוא עושה בכל משחק, כמו גם את הלחץ בחצי המגרש של היריב. התרומה הזו מגובה סטטיסטית והוא השחקן הטוב ביותר שלנו בתחום הזה.

אני עדיין חושב שמשהו מוזר במסירות שלו, ושהוראה כלשהי מגבילה אותו. אני אלך רחוק, אבל אם ניזכר ברצף הנצחונות בסיום עונת ואן חאל הראשונה, ביניהם ליברפול וסיטי, מאטה והררה ניהלו התקפות משולש והציגו כדורגל מהיר שלא ראינו הרבה פעמים מאז. הבעיטות שלו מחוץ לרחבה אכן לא מסוכנות, וזה חבל עבור קשר, אבל יש לנו קשרים שלא בועטים בכלל (פלאייני, קאריק מאז 2007 למרות שהוא בועט מצויין), והררה לעומתם כן כבש כמה שערים מחוץ ל-16.

הבעיה העיקרית היא שהקישור ההתקפי שלנו מתבסס כרגע על פוגבה בלבד. כשהוא לא זמין, כולם נראים גרוע מהבחינה הזו. מבחינה הגנתית, הררה לא פחות טוב ממאטיץ’ על פי הסטטיסטיקה האובייקטיבית, ואם הסרבי לא היה פותח את העונה נפלא (שוב, הרבה בזכות זה ששיחק לצד פוגבה), גם הוא היה מקבל ביקורת. הררה זוכה לציפיות מסוימות מהמאמן, ולציפיות שונות מהאוהדים, ולדעתי בעיקר בגלל שהוא משחק לצד קשר אחורי מובהק, מאטיץ’, ונתפס כהתקפי ממנו. מוריניו מעמיד את שניהם באותה עמדה, כך שאין סיבה לשפוט את האחד בכלים שונים מהשני.

2 לייקים