עצבים בכל הגוף| הקבוצה הזו לא מסוגלת לתת את המינימום. אתה מחכה כל כך למשחק ואז לא מתחילה הצגה אלא דיכאון. צ’אבי אלונסו על כר הדשא עכשיו כמו ז’וזה מוריניו נגד באיירן מינכן ב-2012. ניהול משחק גרוע מאוד - בושה וחרפה שלו, קבוצה מעצבנת. אפס יצירתיות, אפס תשוקה, אפס במנטאליות. אנחנו לא שווים כמעט כלום. כמעט ואין סיבה לפתוח טלוויזיה. יותר גרוע מהעונה שעברה למעט ההשפלה בקלאסיקו. גם קבוצת תחתית כמו ג’ירונה כנראה היא לא יריבה בהזמנה
זה הזוי לנתח משחק כזה ולהצביע על כשל אחד מסוים נגד קבוצה איומה מהתחתית ועדיין: מחצית, פיגור במשחק מזעזע. איזה חילוף מזעזע זה היה של צ’אבי אלונסו. מעלה את אדוארדו קמאבינגה והשרירים כאילו אנחנו משחקים נגד ארסנל או באיירן מינכן. כמובן שארדה גולר היה מעצבן אבל קמאבינגה ממש חאפר בהגנה, מוסר רק לרוחב, לא מסוגל לעשות פעולה התקפית ראויה. למה לא גונסאלו גארסיה? דווקא רודריגו שנראה כמו שחקן לשעבר? להכניס את הילד בדקה ה-89? כאילו הוא עושה בכוונה! הקבוצה משוועת לכתובת ברחבה.
שוב הקישור החזק והאתלטי אז אולי שיילכו לאתלטיקה או להיאבקות, אבל עם כל כך מעט כדורגל ברגליים. מישהו מהם סיפק מסירה מעניינת? החליף כיוון מצד לצד? עבר שחקן בדריבל? בעט לשער מרחוק אבל בעיטה מסוכנת שתיכנס לתקציר?
האבסורד הוא שריאל מדריד הרימה עוד ועוד ועוד ועוד כדורים לרחבה, בעיקר טרנט, לא היה לה שום רעיון אחר, ועושים את זה על פארש. שהיה זורק את אדר מיליטאו להיות חלוץ קודם.
ככה אי אפשר לקחת אליפות. זה לא משחק אחד או שניים. כל קבוצה נראית אגוז קשה לפיצוח. אז גם לברצלונה לא קל העונה - אבל יותר קל להם. אנחנו כדור שינה ודיכאון ביחד, נראה שאלונסו לא מגיע לינואר. בשנה שעברה לברצלונה היו איזה שמונה משחקים עם כל כך מעט נקודות. זה קצת דומה. אבל הכדורגל שלהם היה יותר טוב. ואנחנו עזרנו להם אז לקום מהמשבר. אלונסו איבד את הקבוצה. אין כלום מהאלמנטים שפתחנו את העונה איתם. בגביע העולם למועדונים ביוני-יולי זה נראה יותר טוב.
השחקנים חייכו אחרי ניצחון, כל אחד כתב את הפוסט השטותי שלו ברשתות החברתיות וקישקש משהו בעמדת הריאיונות ובתאכלס עולים למשחק חדש וכלום. אף אחד.
אני לא יכול להגיד אפילו ‘קיווינו’ - ידענו שהמשחק נגד אולימפיאקוס היה סטיית תקן, כמו לשחק נגד חבר בפלייסטיישן שזו הופעת הבכורה שלו. והנה קו הגנה לא כל כך גבוה וקבוצה שלא משחקת על נבדל - ולא עשינו כלום. קיליאן אמבפה השתדל, ויניסיוס ג’וניור באמת רץ, גם ג’וד בלינגהאם - אבל אפס רעיונות, אפס חדות.
צר לי, ויניסיוס ממשיך להיות בעולם משלו. עוד משחק בלי גול - תשיעי כבר, הוא סחט את הפנדל אבל זה לא מספיק לי. חירב התקפות. ממשיך לנסות לסובב בדיוק לחיבור, מתעכב עם הבעיטה. מתיש, מתסכל, מנותק.
היינו כל כך גרועים ורציתי להגיד את זה עוד לפני הגול שקיבלנו. אתה מסתכל ואומר לעצמך ‘לא יכול להיות’ שהם עד כדי כך מסכנים ולא מסוגלים. בהתקפה אחת אולי חיברנו שלוש מסירות כשאף אחד לא בעט לשער בזמן. אין כאן איזו עצלנות גדולה שלנו כמו בימי העונה שעברה אבל כל כך חלשים בהתקפה, כל כך מביכים, כל כך קל נגדנו. קבלת החלטות מזעזעת, חוסר חדות. אף אחד. זו ההגנה הגרועה בליגה נגדנו (עד למחזור). רק אומר. איזה דיכאון איתם די כבר. במחצית הייתי מחליף חצי קבוצה אבל אין את מי להעלות.
בימי קדם היינו גם חוטפים גול במשחקים כאלה, לפעמים נקלעים לפיגור ולפעמים אחרי השלישי שלנו, ומנצחים 1:4. היום כלום. אין רמונטדה באופק. האוהד הכי אופטימי שלנו והאוהד הכי מסויט של ג’ירונה לא חשש לרגע שריאל מדריד תעשה 1:2. את הניצחונות הדחוקים והלא משכנעים כנראה גמרנו בחודש אוקטובר.
אני חושב שלפחות עכשיו, בפרק הזמן הזה, ריאל מדריד הכי משעממת באירופה מבין הקבוצות הגדולות. אפילו יותר מיובנטוס. לילה טוב, מחר יום חדש והשמש שוב תזרח.