מפח נפש
יום שני במרכז העיר מנצ’סטר, ניתן לראות מגוון אנשים עם כובעים ומעילים של מנצ’סטר סיטי. פתאום יש אוהדים לקבוצה האחרת, או לפחות הם פחות מתביישים להצהיר על האהדה שלהם ברחובות העיר. אבל, למרות ההפסד, כמות המרצ’נדייז של יונייטד המעטרים את העוברים והשבים, לא נופלת מהכמות של סיטי.
הרבה דברים מאכזבים היו במשחק הזה. ההפסד, הפנדל על הררה שלא נשרק, ההחמצה והבישול העצמי של לוקאקו, העובדה שאף שחקן שלנו לא קיבל אדום כשדה ברוינה וסילבה שיחקו ליד הקרן 5 דקות. מוריניו דאג, לכאורה, להחזיר קצת מהרוע אחרי התצוגה הנרפית של השחקנים שלו, עם מכות בחדר ההלבשה סטייל קין-ויירה מודל 2004. טעם של פעם.
הלאה
אי אפשר לשקוע באבל על אובדן האליפות, כי עדיין יש על מה לשחק. מירוץ לטופ 4 הוא לא דבר מנחם אלא אם קוראים לקבוצה שלך ליברפול, אבל יונייטד חייבת להבטיח את המקום השני, שבוודאי ישפר עמדות לקראת העונה הבאה, וגם יעזור למוראל במפעלים האחרים שנותרו בעונה הנוכחית. עם ההגרלה היחסית נוחה שקיבלנו בליגת האלופות, ועם מוריניו על הקווים, הכל אפשרי.
אנחנו מגיעים למשחק מחר כמובן בלי פוגבה, שאליו יצטרף מרכוס רוחו שקיבל מכה בראש בדרבי.
פיל ג’ונס חזר לכשירות, בינתיים, ועשוי לפתוח בהרכב לצד סמולינג או לינדלוף. ההגנה של מוריניו חייבת להתייצב אחרי מספר הופעות לא אופייניות, כשעליבותה במשחק האחרון כמובן נוצצת למרחקים.
דה חאה
דרמיאן/ולנסיה - סמולינג - ג’ונס - יאנג/שואו
מאטיץ’ - הררה
מרסיאל - מאטה - ראשפורד
לוקאקו