מחר בשעה 21:45 שעון ישראל,תגיע הבעיטה בדלי הקבועה שלנו בדלי . אפשר לנתח ולפתח ציפיות אבל אני התיאשתי.
מה המצב סוסידאד?
את סוסידאד כאמור מאמן אוזביו הידוע לשימצה אצלנו, ששנה שעברה עשה דווקא עבודה לא רעה שם. אבל השנה סוסידאד חזרה למקומה הטיבעי. מקום 13 עם 23 נקודות ( 6 נ 5 ת 7 הפסדים) . אינגו מרטינז פצוע ולא ישחק מולנו.
במשחק אחרון סוסידאד הפסידו ללגאנס אחד אפס.
לא יכול להיות יותר טוב. במקום הראשון, אחרי תצוגה נהדרת בגביע מול סלטה שתי החתמות מעולות (קוטיניו מינה)
והכי חשוב הפרידה מארדה טוראן. המצב רוח בשמיים.
מצב הסגל:
קוטיניו כאמור פצוע מצטרף לאלקאסר ואומטיטי שבשלבי החלמה מתקדמים. מי שחוזר לסגל זה דניס שאני באמת מקווה שיקבל מחר דקות. מסצארנו עדיין בסגל.
דאולפאו ראפיניה ווידאל בחוץ מסיבות מקצועיות.
משפט לגבי דמבלה, אומנם ביום חמישי הוא הראה הרבה ניצוצות של כישרון אבל שהוא ירד הוא הרגיש כאבים. בירך, אומנם ואלוורדה הדגיש שהכל בסדר, אבל אני מקווה שמחר הוא לא ישחק , עדיף להיות בטוחים מאשר לסכן אותו סתם.
מפגשי עבר:
שנה שעברה באחד מהמשחקים הרעים שלנו סימנו הודות לשופט ובמזל גדול ב 1-1:
ראוי לציין שדווקא בגביע הצלחנו סוף סוף לשבור את הקללה ולנצח אותם שם 1-0.
אולם, המפגש הכי זכור שלנו באנואטה היה ההפסד 1-0 בעונת 2015 , לוצו מחליט לספסל את ניימאר ומסי בתור מלחמת אגו, אלבה בשער עצמי מפסידים שם, יום אחרי, מסי עושה לייק לצלסי, ברתומאו מפטר את זובי ומכריז על בחירות ולוצו רחוק תיקו אחד מול אתלטיקו כדי ללכת הביתה… הסוף? לא, זה רק ההתחלה למסע אל הטראבל
מצב היריבות:
אתלטיקו מנצחת 1-0 את אייבר ומצמצת את הפער לשש נקודות, ולנסיה ברגע זה משחקת מול לה קורוניה,. וריאל מדריד מתחפשת למכבי חיפה הספרדית ומפסידה 1-0 בברנבאו לויאריאל.
שבע השנים האחרונות, המאזן שלנו עומד על 2 נק’ מתוך 21!!!
אבל משום מה יש לי תחושה טובה, אולי זו האישיות המרגיעה של וורד, ואולי זו הפורמה הטובה של הקבוצה.
כך או כך, יודע שזה לא יהיה משחק קל, אבל יש ביטחון.
התותחים הכבדים של וורד חוזרים, רק נשאלת השאלה האם זה יהיה פאוליניו או דמבלה ב 11…
אישית הייתי מעדיף לעלות עם פאוליניו, להמשיך במגמה הבטוחה ולשלב את דמבלה דקה 60 ±.
יש גם את אישיו רוברטו/סמדו באגף ימין. יהיה מעניין.
בפעם המיליון, רק האנשים שבברצלונה מבינים ככל הנראה מה יש בגומש שרק הורס לנו את המשחק.
הגול השני של סוסיאדד מגיע מחטיפה שלו ומיד איבוד מפגר שהוביל ל2-0.
לואיס סוארס מתחיל לחזור למאזן סוארסי, הוא כבר שני בטבלת הכובשים בליגה: 13 שערים, ממוצע שער בכל 110 דקות.
רוצים לנחש למי יש ממוצע של שער כל 123 דקות? פאוליניו 3>
מישהו מוכן להרים כבר את הכפפה הסטטיסטית ומפות החום ולהסביר כבר את מה שאנחנו רואים מדי שבוע? רוצה לומר- בחצי השני ובכלל לאורך כל העונה, נראה שכשהמומנטום משתנה, הוא לא משתנה ברמת הטיקי טאקה וגם לא בהבקעת השערים, השנה הזו המומנטום הוא, ובכן, לא יודע איך לומר זאת מבלי לגמגם- המומנטום הוא המשמעת הטקטית. שחקנים יוצאים באטרף על כל כדור, סוגרים כל פינה במגרש, חוזרים אחורה, מהווים אופציות למסירה, וכל זה עם המון סבלנות, אתם יודעים כמו שצלם לפני שהוא מצלם עוצר את הנשימה…ובום! shoot.
אגב
צ’יקי צ’יקי פאו(ליניו) הוא ערס שטוב שהוא בצד שלנו, וטוב שהוא עם חוש חש של שערים, אבל עדיין, אני מעדיף לשלם את שכר הלימוד של סוארס, דניס סוארס (או לפחות סרג’י רוברטו בעמדה).
אגב 2
רק אני דימיינתי את טר שטגן רחוק כפסע מלעצור גם את שני השערים שספג? יש לו 4 גפיים כמו לכולנו, אבל אצלו כל אחת מגיבה ברגע אחר בזמן בהתאם להסטה של הכדור. הוא מדהים.
צריך כבר להתחיל להודות, שהוולוודורדו הזה הוא מאמן לא רע בכלל. לקח קבוצה די בנאלית אחרי עונה מבאסת ביותר, קיבל כמה שדרוגים שעוד לא ממש הוכיחו את עצמם (להוציא אחד) ולקח פה סיבוב שלם ללא הפסד, ולולא מספר טעויות שיפוט גם היה נגמר אולי במאזן א-לה פרו אבולשן בדרגת בגינר וול-דאן. כמובן, די עוזר שיש לך איזה מסי כזה, אבל רואים את טביעות האצבע שלו כמעט בכל מקום. אתמול ראינו מחצית ראשונה אומללה (ולא בפעם הראשונה), שבו מרכז המגרש הופך לבית הזונות הפרטי של סוסיאדד אבל, בדומה למה שהיה אז בברנבאו, למחצית השניה עלתה קבוצה אחרת לגמרי. מחויבת כמעט באופן מלא, לוחצת, דורסת ובעיקר מאמינה.
אני לוקח שחקן כמו סוארז, שהיה נוכח נפקד עוד מהחצי עונה הקודמת, ופתח את העונה הזאת בצורה על סף הנוראית, ולמרות שכל העולם ואחותו אמרו לו - שים את אלקאסר, תעלה מהנוער, הוא המשיך להעלות אותו שוב ושוב, עד שזה חזר לעצמו. שוב, די עוזר שיש לך איזה גמד כזה כמו מסי שהאמונה שלו בסוארז הייתה טוטאלית לאורך כל הדרך, אבל יש פה גם ובעיקר מאמן. החיבור של אלבה ומסי, התפקיד החדש של רוברטו (לא - לא סתם מחלטר בתור מגן, אלא ממש נותן ממד נוסף שם), ההגנה שכמעט התייצבה, כולל איזה אחד ששיחק איזה 40 דקות במצטבר במהלך 5 השנים האחרונות ופתאום מתגלה כבלם על, הרוטציות בקישור שהדבר החשוב ביותר בהן זה החיוך שהן העלו על הפרצוף של הקדוש, התמנון ושות’ ומה לא. יש פה פתאום קבוצה לא רעה בכלל, והאמת שדי כיף לראות. אז נכון, יש לו גם פאקים, כמו החוסר יכולת לזרוק את הפורטוגלי המחורבן הזה לפחות ליציע ואמונה בדור הבא (או מה שנשאר ממנו), אבל זה כבר נראה טוב.
פאקינג עשור של אכילת חרא באנואטה, ואיזה דרך לסיים אותם - רמונטדה גדולה אחרי פיגור 2.
