אחרי הפגרה וקיץ העברות הלא רע שלנו, חוזרים ללחם ולחמאה שלנו, וכבר מחר מתמודדים על התואר הראשון בעונה, הרי הוא הסופרקופה הספרדי. ברצלונה תפגוש את סביליה באצטדיון סטאד איבן באטוטה בטנג’יר, מרוקו.
במשחק מחר יתקימו מספר תקדימים:
לראשונה למיטב זכרוני, הוא יתקיים בצורה של מפגש בודד ובאצטדיון ניטרלי מחוץ לספרד.
בנוסף לזה, טכנלוגית הvar תעשה מחר את הבכורה של בכדורגל הספרדי, ותוכיח לכל העולם שהשיפוט הספרדי הוא כל כך כושל, שהם ימשיכו לפשל גם אם הvar… התאחדות הספרדית גם הודיעה שבמקרה של הארכה יהיה אפשר לעשות חילוף רביעי.
מפגש מסקרן, יהיה בין אקס סביליה לנגלה מול אקס ברצלונה אלייש וידאל.
**הסגל**
מבחינת הסגל, כל ההסגל נוסע למרוקו, ואין שום הגבלה על השחקנים הזרים, כך שכול הסגל הזמין יכולים לשחק.
סרגי רוברטו מושעה ולא יוכל לשחק מחר. כמו כן, דניס סוארז פצוע.
אני כבר מתרגש לראות את ברצלונה מחר בפעולה. ויסקה בארסה !!!
המשחק לא התעלה לרמה גבוהה, אני מניח שזה גם קשור לתחילת העונה ולחלודה אבל אי אפשר להתעלם ממצב המגרש.
לא יודע מי בחר אותו ולמה דווקא שם אבל זה היה נראה כמו משחק על שדה תפו״א. הכדורים ברחו לשחקנים וזה הפריע מאוד לשטף המשחק של 2 הקבוצות אבל ההתאחדות שכונה כהרגלה.
סה״כ מרגיש המשך ישיר של סיום העונה, סוארס לא חד באופן קיצוני, הרבה כמעט בלי תכלס.
נקווה שישתפר תוך כדי תנועה.
החלקים לא מחוברים, נשענים על נוסחאות מן העבר (מסי, מסי ואלבה), כישרון אישי יש, אבל שוב, משחקים בלי רעיון אמיתי בראש.
ניצחון שכולו יכולת אישית, לא נראה מעניין כלכך.
אל תיקח קשה, כמו שאוריה אמר - יש נסיבות מקלות. פתיחת עונה, חלון העברות מנומנם (לפחות מאז וידאל) והשעה המאוחרת, כנראה די השפיעו על כמות התגובות (לפחות על אלו שאחרי המשחק).
בלי נדר, בהמשך היום ארשום את מחשבותיי על המשחק, שעקרונית לא שוות הרבה, בהתחשב בכך שמדובר במשחק הרשמי הראשון של העונה, ואי אפשר ללמוד ממנו כמעט כלום.
נשמתי קצת, נרגעתי ונראה לי הגיע הרגע הנכון לכתוב בו.
נתחיל מהסוף. ברצלונה לקחה תואר במשחק פושר בסך הכל, שהעביר לנו תמונת מראה על החיים אחרי אינייסטה, עם לא מעט שחקנים חדשים בהרכב הראשון בעמדות קריטיות. חוסר התיאום זעק לשמיים. אין עוד תיאום ב-Build up, עדיין יש תלות גדולה בדריבל של שחקנים מסויימים, ההגנה עוד לא מצליחה להתמודד עם מתפרצות וכמובן המון חלודה.
אנסה איכשהו לסכם את המשחק בנקודות:
אתחיל דווקא בפרגון. הייתי מאוד סקפטי לגביו (בטח לאחר ההשוואות לצ’אבי- קודש הקודשים מבחינתי), אבל ארתור הפתיע אותי לטובה ונראה שהוא משתלב טוב בקבוצה. עוד נראה בעתיד איך הוא מתמודד ם לחץ אינטנסיבי כיאה לכל קבוצת אמצע טבלה נגדינו, אבל טבילת האש נגד סביליה הייתה סך הכל טובה.
וואלוורדה באופן כללי הפתיע אותי עם ההרכב שלו. הרכב ללא ראקיטיץ’, אומטיטי וקוטיניו הוא לא משהו שציפיתי מהמאמן השמרן. אני מקווה שהפתיחה של המשחק לא תביא אותו לרתיעה משינויים כאלה, אבל זה היה מפתיע ומעניין לראות את זה במעמד כמו הסופר קאפ הספרדי.
עם כל האהבה שלי לסווארז, הוא היה השחקן הכי חלש על הדשא. לא הצליח להשלים דריבל, בעיטה או אפילו דאבל פס. אני יול רק לקוות שמדובר בצורך בירידת חלודה.
החוסר היציבות של כלל השחקנים הייתה משהו מעניין לראות. לכל שחקן בקבוצה היו דקות טובות נפרדות. הקבוצה כרגע (בעיקר בהרכב שעלה אתמול) הם לא פחות מאוסף של פרטים שנכנסו לסיטואציה בה הם משחקים עם אותה חולצה. אתמול זה בהחלט הספיק, ואני מאמין שזה עוד ישתפר. יהיה בסדר.
אני מת על טר שטגן. בן אדם עם ביצים משיש. פנדל דקה 90 והוא לא התבלבל, בטח לא כמו בן ידר שלא הצליח לייצר בעיטה נורמאלית. שאפו על ההצלה בדקה ה90. ותודה למיינשאפט שנתנו לו לנוח בקיץ.
נקודת הביקורת המהותית היחידה שלי למשחק היא העובדה שעדיין נראה שהקישור שלנו נטול פתרונות. ארתור וראפיניה היו נחמדים, אבל ביום בו מסי לא מצליח להיכנס למשחק, אנחנו נראים נטולי תכלס לחלוטין. תלויים בדריבל התורן, או באיזו בעיטה מרחוק או מצב נייח. עדיין חסר לנו מי שיניע את המשחק קדימה מהקישור, ואני מקווה שאיכשהו זה יתאזן ויסתדר. לא נוכל להמשיך לשמור על סטנדרט גבוה עם עוד עונה נמשיך להיות תלויים במה מסי יעשה.
בחיי שהתגעגעתי, ואני רק ממשיך להיות סקרן לגביי איך העונה המוזרה הזאת עוד תתפתח.
מאוד נהניתי מארתור, מאוד התאכזבתי מראפיניה.
ברור שזה רק משחק אחד והכל יכול להתהפך בהמשך, אבל בכל מקרה, ההופעות של ארתור גם אמש וגם בפרה -טמפורדה מרגישות לי טוב ונכונות. אני מתחיל לפתח תקווה שהקישור שלנו יחזור להראות כמו קישור ברסאי בקרוב. רק תנו לו המשכיות וצ’אנסים.
דמבלה היה נעים לעין ועם זאת גמלוני. יכולת לראות שהוא מסוכן כשהכדור אצלו, ובסופו של דבר זה התבטא גם על לוח התוצאות. אני מקווה שהגמלוניות תיעלם כחלק מהביטחון שהוא יחזור ויצבור.
עוד דבר לגבי התפקוד של דמבלה, אהבתי שהוא שיחק את רוב המשחק בצד שמאל. אמנם את השער הוא הבקיע מצד ימין, אבל זה שהוא מתפקד יפה בשמאל פותח את המקום בהרכב למאלקום.
שלישייה שמורכבת ממאלקום, סוארז, דמבלה יכולה להיות מצויינת וקטלנית.
אמש לכאורה שיחקנו ב 433, אבל בפועל זה עדיין היה 442, בעיקר בגלל שמסי ממשיך לשחק בעמדה אחורית ולא להיות חלק ממשי משלישיית התקפה.
בשביל משחק ראשון היינו סבבה לגמרי, גם אם באמת נראינו יותר כמו אוסף של אינדיבידואלים.
לפני שנה אוסף דומה קיבל בראש מריאל ושלח אותנו לבכי שרק הנמלה הצליח להשכיח עם עונה עיקשת אך גם משעממת. נראה איך תמשך העונה הזו
אני חייב לציין שלמרות שאהבתי שהוא כל הזמן דורש את הכדור ומנסה להכתיב את הקצב, אני לא זוכר שראיתי ממנו אפילו מסירה אחת (!) מסוכנת לעומק בכל ארבעת המשחקים. הוא לא מנסה לשבור את הקווים במסירה ובכל פעם שיש לו אפשרות כזאת, הוא מוותר עליה ומשחק לרוחב. אני לא יודע אם זה בגלל שהוא עדיין חושש לקחת סיכונים או שהוא פשוט לא רגיל ולא מסוגל לעשות את זה (אם כן, זה מדאיג כי ציפיתי ממנו להמון במצב הקישור שלנו). מקווה שוואלוורדה יעבוד איתו על זה. מסכים גם לגבי ההתמודדות עם משחק הלחץ, עוד לא ראינו איך הוא מתפקד כשלוחצים אותנו משמעותית.
להשוות לצ’אבי על סמך הביצועים הנוכחיים זו בדיחה לא מוצלחת. ראקיטיץ’ אחד שמשחק על בטוח כבר יש לנו (גם אם לארתור יש טאץ’ יותר טוב).
טוב, די גנבת לי חלק גדול ממה שרציתי להגיד. יש מצב שזה בגלל שדיברנו על המשחק, אחרי המשחק. או זה, או שגנבת לי דעות…
בכל זאת, אתייחס לכמה דברים:
נכון, זה עדיין לא 100%, ויש עוד לא מעט מה לשפר, אבל מאוד אהבתי את ה-20-30 דקות האחרונות של דמבלה, לפני שהוחלף. בא לבקש כדור, לא פחד להיכנס דרך שחקנים, לעשות דאבל פאסים וגם לבעוט לשער. עם טיפה פחות חלודה כללית, ושל סוארס בפרט, לא בטוח שהוא היה מחכה לדקה ה-78 כדי לכבוש. אני לא יודע אם זה העניין של העונה השנייה, התחרות מהספסל, הביטחון בלעלות בהרכב (למען האמת - לא בטוח שזה סימן למשהו בכלל, בכל זאת, זה רק המשחק הראשון), או שילוב של הכל. אבל בשורה התחתונה? הוא לא רע, לא רע בכלל.
נכון, סמדו לא במשחק חייו, ואולי אני גם סתם מדמיין ואופטימי, אבל ראיתי ממנו אתמול לפחות ניצוצות לאחלה מגן ימני. שחקן חכם הוא לא יהיה, אבל אם אני צודק לגביו, כל מה שהוא צריך זה ביטחון, ואנחנו מסודרים.
אם מתנתקים מהעונה הקודמת, אז משחק אחד לא משהו של סוארס הוא סימן לשום דבר. אבל אחרי מונדיאל, וכשכן נזכרים ביכולת שלו בחודשים הראשונים של העונה שעברה - צריך לשים עליו עין. זה לא אומר לזרוק אותו לספסל, אבל זה כן אומר שלא צריך שוב לחכות 3 חודשים שאולי הוא יחזור לעצמו (אם וכאשר נידרדר למצב כזה, מקווה ממש שלא). הפעם, כל עוד לא יהיו שינויים קיצוניים בשאריות חלון ההעברות, יש גם תחליפים על הספסל.
מסכים מאוד עם הנקודה לגביי זה שלשחקנים שונים היו פיקים שונים במהלך המשחק. בנקודת הזמן הזו, לדעתי, זה לא מסמן כלום. בטח ובטח בהרכב שבו לנגלה פותח בהגנה, וגם ראפינייה וגם ארתור פותחים בקישור (מתי זה כבר יקרה שוב?), ובמשחק הראשון של העונה. כרגע? זה לגמרי לגיטימי.
שום השוואה לצ’אבי, לא טוען אפילו בטעות שהוא המחליף של אינייסטה, אבל מאוד נהניתי מאוד אתמול מארתור, כארתור. בלי השוואה לאף שחקן אחר. ילד בן 22, בליגה קשה פי כמה ממה שהוא רגיל, בקבוצה עם עומס (פיזי ומנטלי) פי כמה ממה שהוא מכיר, ורק בהתחלת העונה, והוא היה נראה יותר “מחובר” מלא מעט שחקנים אחרים. נכון, הוא יכל אולי לדחוף יותר קדימה, ולתת יותר מסירות מסוכנות שחותכות הגנה, אבל צריך לזכור שהוא עוד לא שיחק עם מסי, דמבלה וסוארס, וגם לא עם בוסקטס (אם אני זוכר נכון), והוא גם לא שיחק במשחק שאשכרה היה שווה משהו. צריך לתת לו זמן, דקות, וכן - גם לטעות, גם אם זה יקרה לא מעט.
לפי איך שזה נראה כרגע, הוא לפחות שווה את הניסיון.
