בתקופה כזו של חרדה קיומית, שיווענו כולנו לרגעים של שפיות. קצת נורמליות שתחזיר אותנו למקומות מוכרים ורגועים יותר. לאוהד הכדורגל הממוצע פתיחת עונת 24/25 עשויה להיות ברכה יותר מסתם קץ השיעמום הקיצי הרגיל. אבל עבור אוהדי מנצ’סטר יונייטד באה הפרמייר ליג ומחזירה אותם לנורמליות של העשור האחרון - חרדה קיומית לפני כל משחק.
הקיץ אמנם עוד לא נגמר, אך עד כה מדובר בחלון מאוד מבלבל עבור אוהדי יונייטד. מצד אחד, הגיעה הנהלת כדורגל עתירת נסיון והישגים כשלכל אחד תפקיד ברור ומוגדר. רוב ההעברות נערכו מוקדם, במחירים סבירים ובפרופילים מתאימים לאלו שחסרים לקבוצה. שחקנים שהיו צריכים לעזוב מזמן סוף כל סוף עזבו. עד כאן טוב ונחמד. אבל מצד שני, רוב ההעברות הן עדיין העברות טן האח מובהקות (זירקזי, דה ליכט, מזראווי), שחקני מפתח עדיין פצועים (או יותר נכון - שחקנים פציעים הם עדיין שחקני מפתח) ומשחקי ההכנה היו אוסף תצוגות עולב שלא מביישות את תצוגות העולב של מנצ’סטר יונייטד 21-24.
אמנם מחזור הפתיחה נתן מעט אופטימיות עם ניצחון על פולהאם בהופעה חיובית למדי, אך אין כמו ברייטון כדי לעורר את התסמונת הפוסט טראומטית אצל השד האדום החרד. עם לפחות הפסד אחד, לרוב מביך, בעונות האחרונות, יונייטד אוהבת להראות לעולם איך אוסף כוכבים על הנייר נרמס בידי קבוצת כדורגל מסודרת על הדשא. ברייטון פתחה את העונה עם 3-0 על אברטון בחוץ (במשחק בו פתחו אשלי יאנג וג’יימס מילנר בני ה-77 במשותף. גם אני לא האמנתי שהם עדיין משחקים), והיא ממשיכה להראות שגם אם אתם לא מכירים אף שחקן מההרכב שלה חוץ מדני וולבק וגם זה רק כי הוא שיחק בקבוצה שלכם פעם, ואין לכם מושג מי המאמן שמתרוצץ להם על הקווים ומאיפה הקריצו אותו, אין תחליף לניהול נכון.
יונייטד עדיין בלי מגן שמאלי ובלי חלוץ. אמשיך לקדם במרץ את התיאוריה שלי לפיה מרכוס ראשפורד לא יודע לשחק כדורגל בלי לוק שואו. אחרי החמצות שערורייתיות מול סיטי במגן הקהילה הגיע עוד משחק נפל באגף שמאל למרכוס הנחמד, כשכל כדור שמגיע אליו נתקע ומחשבות כפירה על ג’יידון סאנצ’ו מתגנבות להן לראש, רחמנא ליצלן. בחוד סביר שנראה את מייסון מאונט הפעלתן (וזהו. פעלתן וזהו) וברונו ממשיכים להחמיץ אך אולי זירקזי יקבל קרדיט אחרי הופעת הבכורה המוצלחת?
עונה חדשה של מנצ’סטר יונייטד. תקוות חדשות, אכזבות ישנות.
,ידעתי שהוא לא מתאים לאמן את יונייטד.