פרץ נוסטלגיית יונייטד תקף אותי השבוע תוך שיטוט תמים בפייסבוק, שזרק אותי לאחת התקופות היפות ביותר של המועדון, אם לא ה-.
דבר ראשון, בשבוע שעבר ראיתי ידיעה מכלי התקשורת המהימן אתר ONE, המכונה בפי רבים “ה-’בילד’ הישראלי” או “ה-’ניו יורק טיימס’ של המזרח התיכון”, שלא אחר מג’סי לינגארד היה מועמד למכבי חיפה. הקוסם האדום, הודיני של המאה ה-21, שבאבחת שרביט נעלם מהכדורגל האירופי, סיים חוזה בסיאול, קיבל הצעה מקבוצה משלנו אבל רק בגלל המצב הבטחוני חתם בקורינתיאס, מועדון שולי במדינת כדורגל שולית. מילא אנשים מתים ברחובות, מילא דור שלם לא עבר חודשיים למידה בלי איום קיומי מגיל גן עד כיתה ד’, אבל למנוע מאיתנו לנסוע שעתיים וחצי בפקקים כדי לראות את ג’סי לינגארד בסמי עופר? ארורים תהיו חמינאים.
והיום, 15 במרץ, יום לפני יום הנישואין שלי, נתקלתי במאורע חשוב פי כמה - יום הולדתו של הקשר השני הכי חשוב בהיסטוריה של יונייטד (אחרי ג’סי לינגארד), הלא הוא פול פוגבה. הקשר הצבעוני, האלגנטי והמגוון, וזה רק השיער שלו, חוגג 33 בדיוק היום. איזו קריירה מרשימה בה כל צעד וצעד היה חיובי כולל בדיקות סמים. אי אפשר לשכוח את הטאץ’, את הדיוק, את איך היה מעמיד שחקנים מול שוער אחרי שהכשיל אותם ברחבה וקיבל אדום. שחקן של פעם בדור וטוב שכך.
אם הימים האלו עברו, נעבור גם את זה. ביחד ננצח.
את אסטון וילה.
איי ברונו ברונו, כואב הלב. עוד משחק עם צמד בישולים שבכיף יכלו להיות שלושה אם ששקו לא שותה מיץ פרגון לפני שהוא עולה ומחליט למסור לאמאד. 16 בישולים לברונו בפרמייר ליג כשחצי עונה הוא קשר אחורי. לא זוכה לכבוד הראוי לו, כקשר ההתקפי הכי טוב בפרמייר ליג היום ואחד הטובים בהיסטוריה של הליגה. אם רק היה משחק בקבוצה אחרת… מקווה בשבילו שיזכה במונדיאל.
לא יודע מה נעשה בלי קאסמירו בעונה הבאה. גם קשר אחורי יותר טוב בעשר רמות מכל מה שיש לנו, וגם איום לא סביר במצבים נייחים. כובש יותר ממגווייר בעל שלושת הראשים, זה לא ייאמן.
האימפריה מנצ’סטר יונייטד חוזרת לליגת האלופות ואין משחק טוב יותר מאשר להשיג זאת מאשר ניצחון 2:3 על ליברפול. ב-14 משחקי הליגה שלו על הקווים מיקאל קאריק ניצח עשרה, סיים פעמיים בתיקו והפסיד פעמיים בלבד - יונייטד לקחה הכי הרבה נקודות ליגה, יותר מארסנל ומנצ’סטר סיטי שמתמודדות על האליפות. בין היתר: 0:2 על מנצ’סטר סיטי (בית), 2:3 על ארסנל (חוץ), 1:3 על אסטון וילה (בית), 0:1 על צ’לסי (חוץ), 2:3 על ליברפול. מי שהורסת את המאזן מול הטופ6 היא בורנמות’ השישית עמה סיימה יונייטד בתיקו 2:2.
אז קודם כל מברוק, מבחינתי כאוהד כדורגל מ-1999, יונייטד היא הקבוצה שהכי מזוהה עם ליגת האלופות מלבד ריאל מדריד וזה לא קשור למספר הזכיות אלא לקסם שלה ושהיא תמיד הייתה שם.
שנית, אני מקווה שלמרות הריצה הנהדרת הזו הקבוצה תתחזק בקיץ ובחוכמה ונראה שחקנים שלא רק טובים על הנייר אלא גם חזקים מנטאלית. יונייטד נהנתה העונה מזה שאין לה אירופה. היא צריכה מחליף לקאסמירו, היא צריכה עוד שחקנים שנותנים מספרים בחלק הקדמי. כדי שברונו פרננדש יקבל הכרה ראויה היא צריכה גם לרוץ לאליפות.
אני בטוח שקאריק הוא איש מקצוע מעולה ולא רוצה להשוות בינו לבין אולה גונאר סולשיאר אבל גם שהנורבגי הגיע הוא היה על תקן קוסם ואחר כך כשהיה “עדכון מטרות” זה התרסק. לא סיטואציה חופפת במאה אחוז וגם לא ב-70% ואני מרגיש שיש קבוצה והשלם שגדול מסך חלקיו, אבל זה צעד ראשון אמיתי בדרך.
קאריק עשה דברים יפים מאוד עד עכשיו. בראש הרשימה כמובן מבחן התוצאה: הריצה המדהימה שהבטיחה צ’מפיונס לא היתה קורית עם אמורים שלקראת הסוף בעיקר חיפש עם מי לריב.
התחייה של קובי מאיינו, קאסמירו שנראה טוב מאוד בשיטה שלו והניצול המקסימלי של ברונו, שחקן של פעם בדור, גם הם בהחלט צריכים להיזקף לזכותו.
מצד שני, צריך לומר ביושר שיש גם סימני שאלה: ההגנה מקרטעת, הקבוצה מצליחה בעיקר שהיא משחקת על מעברים מהירים עם פחות החזקה בכדור, והיו גם תצוגות נפל, כמו ההפסד ללידס.
הסנגורים יאמרו שקאריק מוציא את המיטב מהסגל הקיים, ועם חיזוקים נכונים בקיץ הקבוצה תצליח גם במשחקים בהם היא צריכה לתקוף הגנה צפופה.המבקרים יאמרו שיש לנו פה סולשיאר 2, מספיק טוב להתאוששות מהירה, אבל בטווח הארוך אין לו את הכלים להתמודד לאורך זמן עם קבוצות טופ.
בכל מקרה, קאריק בוודאות ייכשל בלי רכש איכותי לקישור והכוונה לשני קשרים פותחים מהטופ האירופי. כל העולם ואשתו יודע שאנחנו נואשים לקשרי אמצע והמחיר הולך לטפס. קיץ קריטי לפנינו.