אז אחרי 29 משחקים ברצף ללא הפסד, דווקא הפריקוס המעצבנים עצרו אותנו, אבל כמו שנאמר כבר עם אפשר לבחור משחק להפסיד אותו אז המשחק הזה הוא המשחק להפסיד (ותודה לסביליה שדפקה אותם 3-0 והחזירה את העכברים לחורים).
אין זמן לבכות יותר מידי על המשחק ההוא, ומחר יוצאים לעיר סביליה על מנת לשחק מול הקבוצה שמשחקת את הכדורגל המלהיב אך באותה מידה הנאיבי של הליגה. וזה לא סביליה אלא בטיס!
מה המצב ברצלונה?
מבחינת הטבלה טוב אבל מבחינת הסגל לא משהו, רשימת הפצועים עדיין מעיקה, אולם החדשות הטובות שאומטיטי הגדול חוזר לסגל! אומנם במסיבת העיתונאים ואלוורדה אמר שדאולו הוא לא השחקן שהוא צריך אבל למרות זאת הוא נכנס לסגל. אלנייה ממשיך לקבל את האמון ונרשם לסגל. פאקו אלקאסר אינייסטה דמבלה וקוטיניו (ערך היום לראשונה אימון מלא עם הקבוצה ) עדיין פצועים.
מחוץ לסגל מסיבות מקצועיות:
דניס סוארז, ג’רי מינה. מסצ’ראנו וראפיניה בדרך החוצה מהקבוצה שהאחרון אמור לחתום באינטר ביום שני.
בטיס מזכירה לי מאוד את ראיו וייקאנו של פאקו חמס. קבוצה מלהיבה שמשחקת כדורגל התקפי אבל משום מה חושבת שמשחק ההגנה זה אוברייטד, והתוצאות שלה בהתאם… מצד אחד היא מציגה כדורגל התקפי ומשובח אבל מצד שני סופגת ללא הפסקה שערים . המשחק מול סביליה מהווה דוגמה מצוינת לגישה שלה, כובשת חמישה שערים אבל סופגת שלושה באותו משחק.
המאזן שלה בליגה: מקום 9 27 נקודות ( 8 נ 3 ת 8 ה) כבשה 33 שערים אבל מנגד סופגת 36 שערים.
הכובש המצטיין שלה הוא אקס ברצלונה ב אנתוניו סנאבריה עם 7 שערים ומלך הבישולים של בטיס הוא אנדרס גווארדאדו עם 6 בישולים. בנוסף אליהם משחק בקבוצה עוד אקס שלנו הרי הוא כרסטיאן טייו עם 4 שערים ושלושה בישולים. ראוי לציין בנוסף אליהם גם את חואקין הקשר הוותיק ואדאן השוער והאקס המפורסם של ריאל מדריד…
מאמן בטיס הוא קיקה סטיין המצוין והמלהיב שאני מאוד מקווה לא רק בשביל בטיס אלא גם בשביל הליגה הספרדית שלא יסיים את הקרירה שלו כמו פאקו חמס.
משחקי עבר:
מי שזוכר מאוד לטובה את בטיס באצטדיונה הביתי הוא מסי שכאמור שבר שם את השיא לעונה קלנדרית בניצחון 2-1
מצב היריבות:
גירונה הנפלאה יצאה למדריד ועשתה שם תיקו 1-1 מה שאומר שאם ברצלונה מנצחת אז ההפרש יגדל ל 11 נקודות!
ולנסיה הפסידה 2-1 ללאס פלמאס ויצאה סופית מהמרוץ, ריאל תשחק מחר.
למה? ניצחון היום, ואפשר להתרכז בליגת האלופות מבחינתי… ביום חמישי מבחינתי זה תחרות על גביע השוקו המקומי.
כן, אני מכיר את כל הטיעונים, שפעם היינו רעבים לתארים ולוזרים וכיוצא בזה, כן אני זוכר טוב מאוד את השנים האלו (האמת יש בי משהו שמתגעגע לזה), אבל אחרי שלושה שנים של זכייה אינסופית בגביע המלך אני מוכן לוותר על התענוג המפוקפק של לפגוש את החניכים של סימואנה או לפגוש את ריאל בחצי גמר…
בנוסף , אין סתירה בין המשחק היום ליום חמישי, בקאמפ נואו הם בד"כ משחקים כמו העכברים שהם.
אני מתחיל להיות מודאג, אני באמת חושב שכדאי שנתחיל להפסיד. הפער בצמרת עצום וזה מזכיר לי את עונת 15/16. בשיא הרצינות המצב הנינוח, חסר המתח הזה בליגה לא טוב לשלב הנוקאאוט באלופות. אני אשכרה מוצא את עצמי מחזיק אצבעות שאתלטיקו וריאל ינצחו, זה פאקינג הזוי.
כמעט כולנו גם פה וגם בפורום המקביל העדפנו את סמפאולי, וקיבלנו באכזה את המינוי של הבאסקי. אבל מה שוולוארדה עושה זה פשוט מדהים. עונה אדירה, עם אותו סגל בעייתי משנה שעברה כשהרכש בעיקר פצוע, מינוס השחקן מספר 3 בעולם(לדעתי הוא כבר 2). לא יודע מה האיש אומר לשחקנים במחצית אבל זה מרגיש שהוא מנטור לא פחות חזק מטוני רובינס.
מאניטת שקר? אז זהו שלא. נראה שבליגה מספיקה לנו מחצית בשביל למחוץ את היריבות שלנו, זה כאילו אנחנו נותנים להם 45 דקות בשביל להביא עלינו את כל מה שיש להם, מוכיחים להם שזה לא מספיק, ואז שולפים ציפורניים. בטיס נראו בחצי השני כאילו נגמרו להם כל הרעיונות, פלוס העובדה שכל הרעיונות שהיו להם עד כה, פשוט לא הספיקו, זה בדרך כלל מספיק בשביל לפוצץ כל בלון.
מאידך ראינו את בארסה בסוג של כושר משחק שלא זכור לי כמותו, לוחצים עד השנייה האחרונה בכל חלקי המגרש, ותוסיפו לכך את סוארס בכושר הבקעה וריצה אינסופי עם התזזתיות הגאונית של הפרעוש, והרי לכם.
מדהים לראות איך וורמאלן שיודע עבודה הגנתית באופן מקצועי ושלם, לעומת אומטיטי הצעיר שהערך המוסף שלו מעבר לעבודת ההגנה, שבחילוצי הכדור שלו הוא גם מניע את ההתקפה קדימה בנגיעה. זו איכות שלא זכורה לי מבלמים בשנים האחרונות בכל העולם…
אגב
סרג’י רוברטו עם כושר משחק סטייל אלבס, לא מספיק לרוץ ולא מפסיק לחשוב, חבל שהסיומת שלו היא לא ברמת וורלד קלאס, אחרת באמת היה שווה את תג המחיר שלו. ובכל אופן, הייתי רוצה לראות אותו עוד ועוד במרכז המגרש.
אגב 2
מסי בחצי ראשון מנומנם יחסית אליו, מעביר 12 הילוכים בחצי השני וזוכה לתשבוחות ברמת הטויטר מהמאמן שלו. כבר לא מדובר בהירארכיה כזו או אחרת, אלא בעידן שכולם פשוט חרדים מהעובדה שיסתיים יום אחד.
