העבירה של פיקה היא לא אדום בשום עולם. הוא הלך לכדור וגם נגע בו. הבעיה שזה היה מאחורה, וזה בעיקר היה טיפשי. חוץ מזה לפיקה בעיניי היה משחק מעולה, והוא היחיד שאשכרה תפקד בכדורי גובה. הגול, כרגיל, על בוסקטס שפשוט מתפלל לאלילת המזל במקום להיות אקטיבי. הכדור פאקינג אצלך. אם בוסקטס היה פאקינג מטר וחצי זה לא היה משנה כלום, הגובה שלו פשוט חסר כל תועלת. 0 אחד גדול בכדורי גובה, אלוהים.
המשחק הזה הוא שיעור גם לגאבי וגם לצ’אבי. איבדנו היום נקודות בגלל החוסר ניסיון, ואני מוכן לקבל כאלה משחקים בשביל שגם הילד ילמד וגם המאמן שלנו ילמד. צ’אבי היה צריך להחליף את גאבי, וגאבי היה צריך להיזהר. אני מאוד אוהב את הלוחמנות של הילד, ואם אתה שואל אותי ליאור-זאת עוד סיבה למה אני אעדיף את גאבי על פני פוץ’ כיום. פוץ’ הרבה הרבה קץ כמו תרנגולת בלי ראש ומוח בכל מה שקשור בהגנה, גאבי לעומתו על זה. הוא יעשה את התיקולים, הוא יתלכלך בבוץ. פוץ’ תמיד אתה תראה אותו רץ מאחורה. אם אתה שואל אותי, זאת נקודה קריטית שכנראה הרבה מאמנים רואים אצל פוץ’-החלק ההגנתי שלו לא מספיק. הלוואי והיה עוד משחק שהוא יפתח או יכנס מחליף ואני אתפוס לך רגע קריטי שתבין, אבל למשל אצל גאבי הצהוב הראשון שלו היה רגע שריקי פוץ’ לא היה “קולט”, הוא לא היה שם לעשות את הגליץ’ ולעצור את המתפרצת. אז הפעם גאבי קיבל צהוב, אולי גם פעם הבאה, אבל אחרי זה אנחנו כבר נראה תיקול נקי ומושלם.
ואם המחמאות לגאבי, מאמן צריך לעבוד איתו על מתי צריך לקבל את הצהוב ומתי המלחמה מיותרת, כי זה לא סטנדרטי כמות הצהובים שלו. צ’אבי היה צריך להחליף אותו.
ג’ורדי אלבה כרגיל זה זבל של העולמות, זבל עופות שאני מתבייש שלובש את החולצה. כרגיל היה עוד מקרה שבו הוא לא הצליח לחטוף כדור, נפל, במקום לקום ולחזור להגנה הוא פשוט עשה הצגה כאילו קויאדו שבר לו את הכף רגל. למזלנו זה לא היה רגע קריטי ושחקני גרנאדה היו מספיק פראיירים לאכול את ההצגה ולהוציא כדור. אני הייתי ממשיך. מלבד זה כמובן 0 תרומה בהתקפה, וגם בהגנה שתי מגה חורים שהוא עוד נמצא בעמדה! באחת הוא פשוט חלם ונתן לכדור לעבור אותו כי הוא לא האמין שימסרו לשחקן אגף, הרי למה שיעשו דבר כזה? בפעם השניה הוא מצא זמן להמר, נתן גליץ’ מטומטם וכמובן לא הגיע לכדור…חמור אמיתי.
ועכשיו לדובדבן של הקצפת-דניאל אלבס. מי שמוכר, אני לא מחסידיו. הוא היה בין השחקנים הכי שנואים עלי בתקופות מסוימות. עם זאת, היום אני מאוד מעריך אותו, ובמשחק הזה אני רוצה לציין אותו לשבח. ולא, לא בגלל הבישול, אלא בגלל המחוייבות. כאשר יש לך שחקנים כמו אלבה ובוסקטס שלא מראים מחוייבות מקצועית (פאק איט, גם לא מחויבות רגשית עם החוזים, כלבים) זה חשוב מאוד שהילדים יראו שחקן כמו אלבס מאבד כדור בצורה מפגרת, אבל ישר מתאפס נלחם ויורד לגליץ’ התאבדות להציל את זה. לא משנה מה המחיר. פאול, צהוב, you name it. היה לי מאמן שפעם הסביר לי, הוא אמר לי שהרגעים האלה “מדבקים”, והיה אפשר לראות את זה באיבוד כדור הראשון של אלבס-הוא רץ ישר, הצליח להוציא את הכדור מהרגיל של השחקן, ואז ישר גם ניקו התערב והצליח להוציא את הכדור מאוד שחקן של גרנאדה. זה מדבק. שימשיך להדביק את הילדים לא רק בשמחת חיים שלו, אלא גם במחוייבות הזו. הוא סיפק עוד 2-3 תיקולים מוצלחים. אני שמח שהוא חזר.