שלום לך 2020/21: מסכמים את העונה שחלפה לה: המצטיין, המאכזב, זידאן, ראמוס והעתיד.

סיכום העונה| שלום לך עונת 2020/21, לא נתגעגע. שנה שהרגישה כמו חמש, לא פחות - הסתיימה בצורה כואבת ביום שבת בערב. דור רומנו בחר את שחקן העונה, רגע השיא (לא היו הרבה כאלה) ומודה שמצד אחד הצליח להתרגש מריאל הבינונית והאפורה הזו. מצד שני, הוא לא מוכן לסבול עוד עונה כזו. זידאן, הזאר, ראמוס והעתיד על שולחן הניתוחים. הנה, אגב, כל המספרים של העונה הנוכחית - לחצו כאן

image

איך הייתה העונה? היא באמת נגמרה? זה הרגיש כמו חמש שנים. אמנם אף עונה בריאל אינה שגרתית, כיאה למועדון הגדול בתבל – אך הפעם יותר מכל. הכל עבר עלינו בעונה הזו. החל ממשבר כבר בתחילת הדרך, חמישה ניצחונות ליגה בלבד בעשרת מחזורי הפתיחה, איום אמיתי לעוף בשלב הבתים של ליגת האלופות – קודש הקודשים, 60 פציעות ומקרי קורונה, “כוכב” או יותר נכון פלופ שגם בעונה השנייה אף אחד לא זוכר שהוא קיים בכלל – יאללה לך הביתה! – ואפילו שיפוט נוראי פה ושם.

אפשר לומר שהדקה ההיא במחזור הסיום בה שער של בנזמה נפסל על סנטימטרים בגלל ה-VAR (וברור לכם כמה קשה לנו לא רק לכבוש אלא לייצר מצבים), ואתלטיקו השוותה במשחק נגד ויאדוליד – גם כן מסמלת את העונה. או השניות האלה נגד סביליה עם החלטה שערורייתית. הקבוצה נלחמה בכוחות הטבע כשאין לה כוחות. נגד סביליה ‘התואר אבד’, שם כבר היינו תלויים בעצמנו. מרגשים אולי אבל לא מספיק טובים.

פעם כשריאל הייתה משחקת, למחרת הייתה מדבר עם החבר’ה בהתלהבות, גם אלה שלא אוהדים את הקבוצה שלנו – על הוואסילינה של ראול מעל השוער, הקסם של זידאן שסחט תשואות מהברנבאו מדריבל שובה עין אפילו במרכז השדה שלא סיכן את השער, הסיומת של רונאלדו-פנומנו וכעבור עשור – הגולאסו של כריסטיאנו. ידעת שאולי לא ננצח בגלל הגנה חרבנא אבל יהיה שואו. ולעתים שאלנו רק “כמה ייגמר” – עם אנצ’לוטי או מוריניו. לא הפעם.

אני גאה שהקבוצה נלחמה “Hasta el Final” – כי זוהי מהות המועדון, זה כמובן בזכות ולא למרות זידאן. הוא נאלץ לתמרן ולהוציא מים מהסלע מסגל ששפך לאגר עוד ב-2018. למדתי לחבב את ריאל ההיא, הלא נוצצת, קבוצה של לוחמים עם נאצ’ו, עם לוקאס בעמדה זרה, עם קאסמירו, עם מודריץ’ שהיה מדהים בגיל 35. קרוס שיצא מהאדישות שלו. טיבו הנהדר.

אבל בריאל זה לא מספיק. יש עונות ריקות אבל כמובן שהבעיה הכי גדולה היא הכדורגל העלוב שלנו, מתחת לכל ביקורת. פשוט כדור שינה. אפילו הסגל העלוב הזה שווה מעט יותר. הקבוצה מוציאה את המיץ לא רק עד שהיא כובשת אלא עד שהיא מייצרת מצב נורמלי מלבד הרמות לרחבה. לא פלא שנשברו כל השיאים השליליים. בשלב מסוים ה-0:1קים הצמודים של קאסמירו כחלוץ שני שמצטרף, הברקה בודדת של בנזמה בעונת חייו או דחיקה של נאצ’ו כמו נגד בילבאו – מפסיקים לרגש אותך. נמאס מוויניסיוס, מרקו אסנסיו לא מסוגל ‘לסחוב את המכונית’, כבר ידענו. רודריגו לא מספיק טוב גם כן, אין בו את ה…תעוזה. ממתי ריאל נהייתה כה סלחנית לבינוניות? פעם כשפרננדו מוריינטס היה הפרטנר המושלם לראול – זה לא הספיק לפלורנטיני שרצה את היהלום שבכתר – רונאלדו מלך המונדיאל. אי אפשר להמשיך עם קבוצה שהיא רק נלחמת ורובוטית ואין לה כדורגל. ממתי ‘להיות שם עד הסוף’ וחצי גמר ליגת האלופות (צ’לסי קבוצה מאוד-מאוד בינונית) – שווים להצלחה? וזה לא רלוונטי לי אם עשינו בושות בגביע או בסופר קופה. תארים כאלה לא מגדירים עונה. הגיע זמן מ-ה-פ-כ-ה. פלורנטינו – תחזיר אותנו לימי קדם. אתה לימדת אותנו!

ברמת הכדורגל בלבד, אפשר לומר שמחזור הפתיחה נגד סוסיאדד היה מראה וסימן על העתיד לבוא: כבר למשחק הזה הגענו עם פציעות – הזאר ואסנסיו, זידאן הלך על הצעירים והם אכזבו – רודריגו ו-ויניסיוס, הקבוצה התקשתה מאוד להגיע למצבים והסתפקה בתיקו, פאנצ’ר על ההתחלה.

הציפיות בשריקת הפתיחה: לשמור על האליפות, בטח לאור הקיץ הלא פשוט שעבר על ברצלונה והיתרון שחשבתי שיש לנו על אתלטיקו, זה היה אתגר לזכות בשתי אליפויות ברצף בפעם השנייה בלבד מאז שנות ה-90 וזידאן כידוע נוגד את ה-DNA של הקבוצה הזו “לזרוק” את הליגה. ידעתי שאין לנו קבוצה מספיק טובה כדי להגיע רחוק בליגת האלופות. הנחתי שהזאר ייתן יותר ובניתי על פדה וכמה גולים של אסנסיו.

השחקן המצטיין: הפעם זה חייב להיות קארים בנזמה, הוא ולא אחר. נכון שקורטואה רשם איזו הצלה אחת גדולה בממוצע למשחק ושוב הציג מאזן ספיגות מרשים ולקח מנהיגות, קאסמירו מועמד לגיטימי לחלוטין עם כמה שערי נגיחה חשובים, תמיד זמין, חילוצי כדור שמנעו ספיגות; אפילו נאצ’ו סיים את העונה נפלא ולוקה מודריץ’ לועג לפיזי בגילו. ועדיין, בנזמה שיחק פשוט ל-ב-ד. הוא היה צריך גם לעצור את הכדור על החצי, גם לבשל וגם לכבוש. הגולאסו נגד צ’לסי, השער בעקב נגד ברצלונה, היציבות, העובדה שכמעט ולא הושבת בגלל פציעות.

השחקן המאכזב: אדן הזאר כבר לא יכול לשחק כדורגל, הא? אני לא יודע מאיפה להתחיל ואולי עדיף שלא. בכל מקרה, אם חשבנו שאחרי עונת הבכורה הגרועה לא יכול להיות גרוע יותר – אז טעינו ובגדול. הפלופ הגדול בהיסטוריה של המועדון הזה. אציין גם את מרקו אסנסיו, פשוט מהסיבה הפשוטה שאין לי ציפיות מוויניסיוס – הרמתי ידיים לגביו (ותודה על הצמד ההוא). אסנסיו הפעם היה בריא, קיבל המשכיות ועדיין הראה מעט מאוד. מוסר לאחור, הראש באדמה, משחקים שלמים בלי לאיים על השער. איפה הוא ואיפה השחקן מ-2017 שסימן את החיבור וירה.

רגע השיא: כנראה שאין ברירה – 20 הדקות האלה בהן היינו תלויים בעצמנו, השעה המרגש של נאצ’ו הלב והנשמה, ועד שאתלטיקו ביצעה את המהפך נגד אוססונה. אותו אחד שכרע על כר הדשא הרטוב מהמבול אחרי הקלאסיקו; אציין גם את שער השוויון של בנזמה נגד צ’לסי כשהוא כבש פשוט מכלום וחשבנו שאיכשהו, לא ברור איך – נשיג עוד אחד כזה ונעפיל לגמר בסוף.

רגע השפל: היו לא מעט העונה ובחרתי בשניים. הרגע הזה בו שחטאר דונייצק מובילה 0:3 בוולדבבאס בהליכה אפילו ואנחנו לא מצליחים לעצור אפילו את מנור סולומון, וזה לא חשוב באיזה הרכב. כמו כן מילא שריאל הודחה נגד צ’לסי בחצי הגמר, על אף שלטעמי הבלוז קבוצה קשה אך בינונית מאוד – אבל לא להוות יריב בשני המשחקים? אם זה היה קורה “בצד הקשה” של ההגרלה הייתי מבין לחלוטין. הכי עצוב שאני לא משוכנע שגם בהרכב המלא והחזק והנכון, כלומר בלי השטות של זידאן עם ויניסיוס כחצי מגן – היינו מצליחים לעמוד באתגר.

הרגע ההזוי של השנה: הזאר מצחקק עם חבריו בלונדון במקום לשחק אותה עצוב בגלל ההדחה שלנו, אולי אחת הפציעות המוקדמות שלו; זידאן משתולל על העיתונאים לפני הואסקה: “אתם רוצים שיפטרו אותי! תגיד את זה!” וגם הסגל של הקנטארה עמו הגענו למשחק נגד אטאלנטה; ואחרון חביב: השער העצמי של רפאל ואראן במשחק הפנדלים המפורסם.

שער העונה: ויניסיוס נגד ליברפול – פשוט כי זה לא יקרה עוד לעולם. הכדור הגאוני של קרוס, העצירה על החזה והסיומת – כנראה הוא כיוון החוצה; מועמד לגיטימי יותר – בנזמה נגד צ’לסי, שער של קוסם; וגם השערים של ואלוורדה או מודריץ’ בקאמפ נואו וכן בנזמה נגד ברצלונה בקלאסיקו השני – המהירות של פדה, הבישול של לוקאס, הסיומת. נותר בחוץ כי אין מקום: מנדי ברגל-ימין נגד אטאלנטה.

הפספוס: פדה ואלוורדה. בתקשורת מכנים אותו שוב ושוב “השחקן הכי מודרני” בסגל שלנו ואולי גם היחיד. אחרי עונה מעולה אשתקד הציפייה הייתה שפדה יעשה צעד קדימה. זה נראה ככה בהתחלה עם השער נגד בטיס ובעיקר פארטידזו בקלאסיקו, לוקה הגדול ישב על הספסל “בגללו”. אבל פדה סבל מפציעה לא פשוטה, הודה שהיה רחוק מהרמה הנדרשת, בעיקר באשמתו, הושבת שוב וכמובן סבל מקורונה. האמת שחשבתי שלאורך עונה שלמה אפשר לצפות למספרים גם מרודריגו.

מה הכי אכזב אותי? פלורנטינו, ההתנהלות שלו (איך נלחצתי כשחלה בקורונה, יאללה!I). כשעניין הסופרליג המטופש קרם עור וגידים הוא התראיין במרץ, קצת פגע במורשת שלו הייתי אומר, אבל כל העונה? נאדה. לא שיחרר שום הצהרה רשמית על כך שזידאן נשאר ויהי מה. איבד את הרעב הייתי אומר. מפאר את הסגל והברזילאים הבינוניים יתר על המידה, קצת עיוור.

התגלית: מיגל גוטיירס. מגן שמאלי שהשם שלו רץ חזק בתקשורת עוד בתחילת העונה אך לא כולם מקפידים לראות את קסטיליה. קיבל את ההזדמנות בסיום העונה ונראה די בטוח בעצמו. שליטה טובה בכדור על שטח קטן, מחויב, טוב הגנתית ולא רע בכלל התקפית – ראינו את זה בבישול הגאוני למודריץ’ למשל נגד גרנאדה. אדר מיליטאו כאן כבר שנה שנייה אבל הפעם קיבל המשכיות ואני מאוד מרוצה ממנו.

כמה מילים על זידאן: האיש המתאים ביותר לאמן את המועדון מספר 1 בתבל. הדיווחים כבר היו נחרצים לגבי עזיבתו אך כעת יש תקווה. ערב מחזור הסיום כתבתי שאפילו יותר חשוב מאליפות – חשובה הישארותו של זידאן. הוא חצי אלוהים בחדר ההלבשה, הוא בדרך כלל רגוע, משדר פאסון ודווקא כשהתפרץ פה ושם ודרש ריספקט – זה בסדר. העונה הוציאה ממנו עוד תחכום טקטי, כשאין סגל של גלאקטיקוס ואין רונאלדו. כולם קיבלו הזדמנות. הוא ניסה כל מערך, הוא הלך עם שחקן כנףX ושחקן כנףY. עזיבה שלו, אם בכלל, תהיה קשה הן בפן הרגשי, הן בפן המקצועי ואולי תבשר את מה שהתכחשנו לחשוב עליו – שהקופה ריקה גם הקיץ הזה, לא גלאקטיקוס ולא נעליים. אם כן יש כסף, מי ראוי יותר מזידאן להוביל קבוצה נורמלית לשם שינוי?

וכיוצא בזה - ושלא יעזו לזרוק את ראול לתוך הבינוניות הזו אם אין כסף, שלא ישתמשו בטריק של אלוהים על הקווים בזמן שעל כר הדשא אין כלום ושום דבר. כמובן שזה יהיה רגע מרגש שבסתר ליבי אני מחכה לו, ועדיין.

משאלת לב לקיץ: מהפכה של שמחה. וברצינות: להחתים שחקני התקפה טובים. קיליאן אמבפה, הגיע הזמן. וגם ארלינג הולאנד. אי אפשר שוב לסבול את האימפוטנטיות הזו. אני מקווה גם לחזור לברנבאו, יודע שזה לא מציאותי. אפילו הברנבאו הריק. נמאס מהמגרש אימונים הזה ויסלח לי האגדה די סטפאנו ז"ל. האמת שיש חשש מקיץ לא פשוט – זידאן-ראמוס-מרסלו ונהירה, ממש “אוטובוס וולקאם מחודש” של מושאלים כושלים כמו דני סבאיוס ואחרים.

ראמוס? הקפטן שלנו איבד הרבה נקודות אצלי העונה. ההחלטה ללכת לשחק בנבחרת כשהוא לא היה זמין לקבוצה, ההשתהות במשא ומתן, אין לו קייס כרגע, הפציעות נגדו. אני לא מבין איך הוא לא חתם שלשום כבר(?!). שיניתי את עמדתי ואני ‘עם המועדון’. מה שכן אני חושב שאכן עזיבתו תהיה משמעותית בפן המנהיגות כי בנזמה ומודריץ’ השחקנים הכי מובילים מקצועית ועם פז"ם משמעותי – לא קרובים אליו, זה לא אותו הסגנון. מעבר לכך כמובן שעצוב לי שראמוס יעזוב בצורה כזו אחרי עונה מהגיהנום, ושעצוב שיעזוב בכלל, שחקן שגדלנו עליו, יחד איתו, “קפטן אירופה”.

לגבי מרסלו, הוא ואיסקו באותה הסירה – כבר לא שחקני כדורגל למעלה משנה, אשתקד היו הבלחות ועכשיו בכלל לא. צריך להיפרד. כמובן שהפרידה מהברזילאי קשה בפן האישי, לא נשכח את כל מה שעשה.

אני מגדיר את העונה הזו כעונה בה הכי סבלתי כאוהד ריאל (ברור שהיו עונות חלשות יותר מקצועית עם השפלות בקלאסיקו למשל, שמינית גמר הצ’מפיונס וכן הלאה) ועדיין – למרות הכל – כבר מתגעגע, איזו ריקנות יאללה. כמו שאמרתי אחרי צ’לסי – “מת מבפנים”. אני הייתי דור. האללה מדריד, תמיד. אתם זוכרים איזה יום היום – מזל טוב לנו, ה-24 במאי. שבע שנים לדסימה של ראמוס. אני אוהב אתכם.

3 לייקים

יש לי מוטיביצה מינימלית לכתוב על העונה הזאת אז בקצרה.

הציפיות בשריקת הפתיחה: לא לסבול מהכדורגל. ואם אפשר לגרד אליפות נוספת.

השחקן המצטיין: בנזמה.

השחקן המאכזב: הזאר. מצד שני, לא יודע אם אפשר לקרוא לו עדיין שחקן אז גם אסנסיו, מרסלו, קרבאחל ועוד רבים וטובים שלא תרמו מספיק כי לא מסוגלים או כי פצועים כל יומיים.

רגע השיא: הקלאסיקואים, ליברפול.

רגע השפל: מנור ושות’ נראים מולנו כמו ברזיל 70’.

הרגע ההזוי של השנה: שהגענו ל-20 דק’ האחרונות של העונה עם סיכוי ממשי לאליפות.

שער העונה: מנדי מול אטאלנטה, בנזמה והבעיטות שהתלבשו לו.

הפספוס: ולוארדה. מנוע של פרארי שהרכיבו מסביבו חלקים של טויוטה. משחק בשיטה שלא מתקרבת לנצל את היכולות שלו. לא נקי ממגרעות אבל עוד שניים כמוהו על המגרש ואנחנו נראים אחרת לגמרי.

מה הכי אכזב אותי?: הקיץ שלפני העונה. בגזרות האחרות לא היו הרבה ציפיות.

התגלית: שאפשר לשחק רע ועדיין להגיע די רחוק. הפרחים ליריבות. אה, ומיליטאו.

כמה מילים על זידאן: שישאר ויתן לנו קצת נחת.

משאלת לב לקיץ: מהפכה של שמחה: כולם יודעים מה צריך לקרות. ואם לא, אז אפשר להביא כל מאמן בסקאלה שבין שרון מימר לפפ גווארדיולה וזה לא ישנה כלום.

ראמוס?: שיפסיק לעשות שרירים, יקצץ 10% וכולם יצאו מרוצים.

7 לייקים

הציפיות בשריקת הפתיחה : הציפיות שלי היו נמוכות לאור הקיץ המאכזב. ידעתי שבליגת האלופות נהיה רק אורחים. בארסה אמנם עברה משבר אבל עדיין מסי זה מסי. בקיצור לא ציפיתי לכלום. באמת שכל דבר זה בונוס. עם הזמן כמובן שהתיאבון לאליפות (התואר המועדף עלי) הלך וגבר.

השחקן המצטיין : רציתי לרשום קורטואה, אבל אי אפשר לתת את זה למישהו אחר מלבד בנזמה. אני מגדולי המבקרים שלו, אפילו צידדתי בהיגוואין בויכוח המפורסם בזמנו. אבל אין מילה רעה להגיד עליו והוא פשוט עושה את הבלתי יאמן בגילו.

השחקן המאכזב : הזאר. והיו לי גם ציפיות מויניסיוס אני מודה.

רגע השיא : ניצחונות בקלאסיקו. כן גם בעונה שאין בה ציפיות, אנחנו עדיין ריאל מדריד ולנצח את בארסה זה תענוג.

רגע השפל : 0-0 מול בטיס במחזורים האחרונים. באנו במומנטום טוב מאוד, עברנו את ליברפול בעיקר בזכות שרירי הניסיון שלנו, הכל היה מוכן לפינאלה דורסני בליגה. בטיס פשוט ניראו יותר טוב, ולא רק בגלל ההתקפה המחורבנת שלנו.

הרגע ההזוי של השנה : השער של ויניסיוס נגד ליברפול. באיזה קטע שחקן שנוהג לצאת עם הכדור מהמגרש פתאום נותן טאץ’ גאוני עם החזה? פתאום מסיים לפינה כמו איזה כריסטיאנו?

שער העונה : בנזמה בעקב מול בארסה. אחחח איזה משחקקקקקקקקק

הפספוס : ולוארדה. לחלוטין! שמחתי כלכך לראות בתחילת העונה את מודריץ’ על הספסל. הנה חילופי דורות מסודרים, כולי מפנטז על העתיד הורוד שלו בלבן ועל לקנות חולצה שלו. אני מאוד מקווה שהעונה הבאה תהיה עונת פריצה, כי אחרת הוא יהפוך חלילה להיות קובצ’יץ’.

מה הכי אכזב אותי? : ציפיות נמוכות מלכתחילה. באמת שהכל היה בונוס מבחינתי. עם כדורגל שפשוט סבלתי ממנו.

התגלית : מיליטאו. ממש שיחק אותה עם אופי מעל לכל.

כמה מילים על זידאן : המאמן הכי מתאים לריאל מדריד. אפילו בגזרת החילופים שבה הוא היה עושה שטויות בעבר הוא השתפר השנה. אני באמת כל כך מעריץ את הדמות שלו, והוא כל כך מתחבר לי לפאזל שנקרא “ריאל מדריד”. מקווה שגם אם יעזוב הוא עוד יחזור.

משאלת לב לקיץ: מהפכה של שמחה : משאלות זה כיף. אמבפה לחוד, קשר מרכזי סטייל קאנטה למרכז, ולגנוב את הבלם המצטיין של היורו מי שזה לא יהיה.

ראמוס? : קשה לי לצאת נגדו למרות שהוא באמת יוצא אידיוט בסאגה הזו. אני לא יודע מה שחקן צריך יותר מקריירה מפוארת במועדון הגדול בהיסטוריה, לפרוש בו כמו בנאדם ולהיזכר כאגדה ושיקימו על שמו איזה מגרש אימונים מתישהו.

3 לייקים

הציפיות בשריקת הפתיחה : הציפיות שלי היו די גבוהות למען האמת, חשבתי שאם נוסיף להגנת הברזל של שנה שעברה את הזאר האמיתי ו-ויניסיוס משופר זה יראה אחרת. בקצרה, טעיתי בענק.

ואני חושב שהנקודה הזאת דווקא צריכה לבוא לזכות פלורנטינו והמועדון, אף אחד לא יכל לדמיין שהזאר יהיה כל כך חלש, הוא באמת הרכש הכי גרועה בהיסטוריה של הכדורגל ואני לא מגזים. איך העונה שלנו הייתה נראית אם היינו מקבלים שחקן של 20/20 בישולים וגולים בעונה ו50 משחקים לעומת מה שקיבלנו? כשתיכננו את העונה במועדון זה מה שהם ציפו לו, אז אני פחות בא אליהם בטענות.

השחקן המצטיין : בנזמה. נתן את העונה הכי טובה שלו בקריירה בקבוצה שפשוט לא היה לו עם מי לשחק, פשוט מדהים מה שהוא עשה העונה, והוא אפילו יוצא אנדרייטד מהעונה הזאת - אם מסי היה מבקיע את הגול בעקב שהוא נתן בקלאסיקו כמה רעש היו עושים על זה, כנ"ל הגול נגד צ’לסי במאני טיים של המאני טיים בריאל מדריד הכי מוגבלת שאי פעם ראיתי. 30 גולים בריאל מדריד הזאת זה כמו 50 בריאל של מוריניו ואנצ’לוטי, ואני לא מגזים.

קורטואה בפער קטן אחריו, אחרי אובלאק הוא השוער הכי טוב בעולם, והעונה הוא גם נהיה מנהיג. אהבתי את קיילור אבל לא היה לנו שוער כזה שמביא נקודות מאז איקר בימיו הטובים.

עוד מילים טובות: שלישיית הקישור שלנו בעונה גדולה ומודריץ’ הבלתי נגמר מעל כולם, מיליטאו שפרץ בענק, לוקאס שנתן עונה טובה מאוד, ונאצ’ו הגבר על.

השחקן המאכזב : הזאר. ציפיתי מויניסיוס להרבה יותר, אבל חוץ מהמשחק החריג נגד ליברפול הוא נשאר אותו שחקן שכואב לראות.
אני מאוד מאוכזב גם מראמוס וכל ההתנהלות שלו, אני כבר אדיש לכל המשחקים של אח/הסוכן שלו אבל הפעם הוא הגזים, ועם כל מה שהוא נתן ומסמל בשביל ריאל הוא צריך ללכת.

רגע השיא : דאבל בקלאסיקו. בעונה בלי תארים במה עוד אפשר להתנחם? 2 משחקים שבהם היינו עליונים לחלוטין על בארסה, המחצית השנייה של הקלאסיקו השני הייתה לטובתם רק בגלל שנפלנו מהרגליים בגלל ליברפול וההכנות לגומלין. תענוג אמיתי.

רגע השפל : היו די הרבה כאלה העונה, במה לבחור? אולי הביזיון שיפוט נגד סביליה שבדיעבד באמת לקח מאיתנו אליפות? נראה לי אבל שהכלום שהצגנו מול צ’לסי אולי לא היה הכי משפיל ונמוך אבל היה מאכזב במיוחד, וזה אחד המשחקים הבודדים שבהם לזידאן יש אשמה רצינית שהפסדנו.

הרגע ההזוי של השנה : דו קרב צמוד מאוד בין הגול הענק הראשון של ויניסיוס נגד ליברפול לגול הענק של מנדי נגד אטאלנטה. 2 גולים אדירים שגם אם הם היו מקבלים עוד 1,000 מצבים כאלה זה לא היה נכנס. אני חושב ששל מנדי יותר הזוי פשוט בגלל שסטטיסטית לויניסיוס יש יותר בעיטות אז הסיכוי שלו לפוקס כזה יותר גבוה, גם תרנגול עיוור מוצא לפעמים איזה גרגיר כמו שאומרים חחחח.

שער העונה : הייתי הולך על בנזמה נגד צ’לסי אבל עדיף משחק שבו ניצחנו, אז בנזמה בעקב נגד בארסה.

הפספוס : ואלוורדה. שחקן ענק שנתן גם העונה כמה משחקים גדולים, אבל ממש לא מיצה את עצמו, והתגלה כשחקן די פציע. מקווה שזה קרה רק בגלל שזאת עונת פציעות הזויה וימצאו דרך לעבוד איתו בצורה נכונה יותר.

מה הכי אכזב אותי? : הזאר, עד שכבר נהייתי אדיש. ואז ראמוס, עד שכבר נהייתי אדיש. חייב להוסיף שאסנסיו לא אכזב אותי בכלל כי לא ציפיתי ממנו לכלום אבל הוא כן תסכל אותי ברמות כי הוא הסריח כל כך את הדשא ברמה שזה כבר היה בלתי נסבל. הבקיע איזה 2-3 גולים חשובים ועוד 3-4 בגארבג’ טיים של משחקים אז פתאום נהיה דיבור אחר עליו, אבל הוא פשוט לא קרוב להיות ברמה של ריאל מדריד ולתת לו לשחק כל כך הרבה לא ישנה את זה.

התגלית : מיליטאו. מישהו חשב שהוא כל כך טוב? שאחד מ-5 הבלמים הכי טובים בעולם יושב לנו בפריזר? כן, אני לא מגזים הוא טופ 5 בעולם לדעתי.

מילים טובות גם לקאנטרה שלנו - בלאנקו ואריבאס נראים שחקנים סולידיים לקישור, מחליפים סבבה לגמרי, ומעל כולם מיגל גוטיירס שנראה מעולה במשחקים ששיחק.

ולדעתי גם רודריגו נתן עונה לא רעה בכלל. נכון שבהרבה משחקים הוא לא היה קיים, אבל ב-1,300 דקות הוא נתן 8 בישולים ו-2 גולים (פלוס גול נוסף שלו נגד אינטר שהפכו אותו בסוף לעצמי של חכימי). ויניסיוס נתן 7 בישולים ו-6 גולים ב-2,700 דקות, ככה שלפי המספרים אם היו מריצים את רודריגו כמו את ויניסיוס הוא היה מסיים עונה עם 16 בישולים ו-4 גולים שזה כבר מספרים מעולים ובטח לשחקן בן 20.
ברור שהסטטיסטיקה לא עובדת בדיוק ככה, אבל אל תשכחו ששנה שעברה לפני גלאטסריי הוא עוד שיחק בקאנטרה של ראול בכלל, ועבר העונה פציעה קשה שהוציאה אותו ל-3 חודשים. תנו לו חלק מה-2700 דקות של ויניסיוס וה-896 דקות המבישות של הזאר ולדעתי אנחנו נקבל יותר בישולים וגולים ממנו.

כמה מילים על זידאן : חייב להמשיך!
עשה טעויות השנה, בעיקר עם מיליטאו וגם קצת אודגור, המשחקים נגד צ’לסי, עם זה שהוא לא ניסה מספיק את הילדים מהקאנטרה שהתגלו כראויים ושחק את ההרכב לאללה, עם זה שהוא נתן למרסלו ואיסקו לשחק והעלה את ראמוס כשהוא לא היה כשיר, אבל אין מה להגיד פשוט עונה אדירה שלו הוציא מים מהסלע. צריכים להגיד תודה על כל רגע שהוא איתנו. כל מאמן אחר היה מסיים משחקים בבכי ולא קרוב בכלל להתמודד באיזשהי צורה עם כל החרא שהוא עבר השנה. מקווה שיאמן את אמבפה שנה הבאה אצלנו ויוכל להנות קצת מכדורגל לשם שינוי.

משאלת לב לקיץ: מהפכה של שמחה : בעיקר אמבפה, אבל גם למכור את כולם. באמת שזה חלום שלי שיצליחו למכור את הזאר, בייל, יוביץ’, איסקו, מרסלו, ואסנסיו בקיץ אחד. זה מרגש אותי אפילו יותר ממי שיבוא חחחח.
כמובן שאם גם הלאנד יבוא זה יהיה בכלל מטורף אבל כנראה אין סיכוי. אולי גודלמן זאקס יתנו לנו הלוואה להלאנד במקום לסופרליג? הצ’ק כבר מוכן לא חבל?

ראמוס? : אחד הגדולים בהיסטוריה, כל הקקה הזה לא ימחק את המורשת שלו, אבל זה פשוט מכעיס ובעיקר בעיקר מביך כל ההתנהלות שלו, ברמה כזאת שאני אישית כבר מעדיף שיילך.

לייק 1

ציפיות בתחילת העונה:
אליפות. יש לנו את הסגל החזק ביותר בליגה למרות הבעיות בהתקפה. הסגל שלנו פשוט עדיף.

השחקן המצטיין :
בנזמה וקורטואה. הראשון ממשיך להראות שהוא חלוץ מצוין וגורם לי לשנות עליו את השעה מאחד השחקנים השנואים לאהובים.
השני פשוט לטעמי השוער הטוב בעולם לפי השנה האחרונה. הביא המון נקודות והיה תמיד טוב.

השחקן המאכזב :
הזאר - כל מילה מיותרת.
רודריגו - לא עשה שום קפיצת מדרגה. הרבה כישרון אך מנטליות של שחקן מחליף. אסנסיו 2 במילים אחרות.
אסנסיו - כבר לא יודע אם זו אכזבה, הכשרון שם, היכולת שם, שחקנים הרבה פחות טובים ממנו מצליחים הרבה יותר ממנו.
ויניסיוס - כמו השניים מעליו, לא עשה שום קפיצת מדרגה. כשרון בערמות אבל פשלונר ברמה שלא הכרנו.
מרסלו - אין שום סיבה להדרדרות שלו ביכולת. היא לא כזה זקן. אבל הוא פשוט הפסיק להיות מקצוען לטעמי, וגילה שכמה חודשים של עבודה קשה לא יחזירו אותו להיות השחקן שהיה אחרי שנתיים בהן היה לא מקצוען.
ראמוס - נטו היחס. משחקן שדורש משכורת של הבלם הטוב בעולם אני מצפה להיות שם, ראמוס של היום אינו השחקן ההוא.

רגע השיא :
שבוע המפגשים מול ליברפול עם הקלאסיקו באמצע. הכדורגל הכי טוב שלנו השנה.

רגע השפל :
הכמעט הדחה בבתים של ליגת האלופות.
חצי ממשחקי הליגה בלי קשר בהם נראינו חסרי אונים מול כל קבוצה שקצת יודעת לעשות הגנה כשקאסמירו לא מצליח לנגוח לרשת.

הרגע ההזוי של השנה :
לא יודע אם ויניסיוס שלראשונה הצליח להשתלט יפה ולבעוט כדור שנכנס לשער בלי שהוסט מאיפושהו או מנדי שהצליח לבעוט עם ימין למסגרת.
אבל בתכלס אבחר בהחלטת השופט מול סביליה. פשוט רגע הזוי שהדבר היחיד שדומה לו קרה גם במשחק של אותה סביליה מול דורטמונד.
פשוט הזוי המצב בו שופט בודק בואר לגבי איזה פנדל צריך להשרק.
(מדבר על פה עניין הביזאר, לא הדעה על השיפוט עליה כתבתי מספיק).

שער העונה :
העקב של בנזמה בקלאסיקו. התקפה יפה שחסר לי לראות יותר כאלה עם סיומת מעולה. בעיקר אבל מבחינה סמלית שניצחנו 2 קלאסיקוס באותה עונה לראשונה אחרי שנים רבות.

הפספוס

פדה - פשוט לא התקדם בכלל השנה. הוא נמצא רחוק מהכדור הרבה יותר מידי פעמים במהלך המשחק. לטעמי השימוש בו אינו נכון והוא צריך קבוצה שיותר רצה לצידו כי כרגע הוא די רץ לבד.
לא יודע אם פספוס זו הגדרה נכונה כי עוד לא פספסנו כלום.

מה הכי אכזב אותי?
התכנון הלקוי העונה.
חוסר התיאום במדיניות הרכש בין זידאן ופלורנטינו.
היחס של זידאן לשחקנים והאמון המוגזם בותיקים.

כמובן גם כל השחקנים שאכזבו, אך עליהם כבר כתבתי.

התגלית
מיליטאו - פשוט בלם ענק.
כתבתי על כך כל העונה שאין לי מושג למה הוא לא מקבל צ׳אנסים. לא חושב שהיה רחוק מלדפוק לנו ״אודגארד״ וללכת לשחק באיזו ארסנל.
מבחינתי עונה הבאה הוא לא רק שבאנקר בהרכב אלא הוא הראשון שאני מרכיב לפני כל וראן וראמוס.

בכללי כל הילדים שקיבלו דקות הראו ניצוצות (אולי למעט מארבין שאני פחות תופס ממנו). מיגל אחלה של מגן שמאלי, אריבאס קשר לא רע ובלאנקו נותן לי שקט אם קאסמירן לא ישחק. על צ׳וסט אני מעט חלוק כי הוא לא מסתדר טוב עם כדורי גובה וזה אחד הדברים החשובים ביותר שבלם צריך לדעת, אבל הוא עוד צעיר, גם אולי עוד יגבה וגם ילמד, הוא לא הבלם הלא גבוה הראשון.

כמה מילים על זידאן :
ארצה שימשיך, אך לא סוף העולם אם לא.
היו קולות פה בפורום שקראו לו מחולל ניסים. לא מסכים בכלל. בסוף הוא סיים עונה ללא תואר כאשר אנו פייבוריטים ב2 התארים המקומיים.
ארצה שימשיך אבל לא סוף העולם אם לא.

משאלת לב לקיץ: מהפכה של שמחה :
ניקוי אורוות רציני קודם כל: יוביץ, מרסלו, איסקו, בייל והזאר (עם השמועות שגם הוא כבר וויתר ורוצה לעזוב אז אבוד, אם כי לא אצטער אם הוא יישאר, אבל הלוואי שנצליח למכור וגם לעשות כסף).
גם הגיע הזמן להפרד מראמוס. בהתחלה תמכתי בהישארותו אך הפציעות שינו את דעתי. הגיע זמנו לעזוב או לרדת לשכר שתואם לתפקידו הראוי - שחקן רוטציה.
להשאיל: בראהים, רודריגו, ויניסיוס (להשאיר אחד או 2 מהם לפי מי יגיע ומי יעזוב, אעדיף שקודם כל בראהים יישאר ושהאחרים יצברו דקות וניסיון בגלות).

רכש: אמבפה נראה די סגור, כמוהו גם אלאבה. הלוואי שיביאו עוד רכש להתקפה, גם אם במחיר של מכירה של וראן.

לייק 1

הציפיות בשריקת הפתיחה: בעיקר כדורגל טוב. אנחנו בכל זאת גם ריאל מדריד, ואני תמיד אצפה להיאבק על כל התארים.

השחקן המצטיין: קארים. קורטואה צמוד אליו. שניהם נתנו עונה גדולה. אלוהים יודע מה היה בלעדיהם.

השחקן המאכזב: הזאר, מרסלו, אסנסיו, ואראן. עונה נוראית של הרבה שחקנים שציפיתי מהם אחרת.

רגע השיא: ליברפול בבית. שער ענק של ויני שאחריו הרגיש כאילו ריאל מדריד הגדולה חזרה.

רגע השפל: רביעייה משפילה ומיותרת מול ולנסיה שבדיעבד עלתה לנו באליפות.

הרגע ההזוי של השנה: שאחרי פתיחת העונה באלופות עוד הצלחנו למצוא את עצמנו בחצי ולהתאכזב.

שער העונה: ויני מול ליברפול.

הפספוס: פדה ואלורדה ורודריגו. שניהם מצאו את עצמם במהלך העונה בפורמה נהדרת, שניהם נפצעו במהלכה והתקשו לשחזר אותה.

מה הכי אכזב אותי?: הכדורגל הרע. פשוט מייאש לראות את הקבוצה מנסה לתקוף. חסר ברק, חסר תכלס. הנעת הכדור פשוט מייאשת. כל פעם מחדש לראות הנעת כדור שמגיעה לקורטואה.

התגלית: מיליטאו. גם לוקאס ואסקס כמגן ימני שווה אזכור.

כמה מילים על זידאן: מעולה בלסחוט את הפרי. לא בהכרח בטוח כמה הוא מתאים לפרוייקט של ריאל. לא מצליח לחשוב על יותר משני שחקנים צעירים שעשו תחתיו קפיצת מדרגה גדולה.

משאלת לב לקיץ: התקפה התקפה התקפה.

ראמוס?: זה הזמן להיפרד כידידים. מאוד מעריך ואוהב אותו על כל מה שעשה, מדרידיסטה בכל רמ"ח איבריו. הסאגה לא מוסיפה לו כבוד. לא רואה אותה מוכן לרדת לספסל בהמשך. שיעזוב כל עוד אנחנו זוכרים אותו לחיוב מבלי שנאלצנו לראות את הצל שלו.

2 לייקים

הציפיות בשריקת הפתיחה: שזאת תהיה העונה העלובה האחרונה מתוך הרצף מאז שכריסטיאנו עזב. עדיין מחכה לראות אם אתבדה.

השחקן המצטיין : קארים דה דרים חד משמעית וכמובן קורטואה בסגנות.

השחקן המאכזב : כמובן שהמקום הראשון הולך להזאר. המקום השני מבחינתי הולך למרסלו. ראיתי אותו בסוף העונה אחרי תקופה ארוכה שלא שיחק והבנאדם לא נראה בן 32. הוא נראה בן 42. בכלום זמן. פשוט כאב לב ואם לפני זה התלבטתי אם כדאי להיפרד, עכשיו אני בטוח, וזה כואב.

רגע השיא : המשחק הראשון מול ליברפול לגמרי. פייר? לא ציפיתי.

רגע השפל : להיראות מול צ’לסי כמו קבוצה מהליגה מתחת. במשך שני משחקים. ללא הפסקה.

הרגע ההזוי של השנה : ויניסיוס עוצר כדור קשה-קשה של קרוס על החזה ותוך כדי תנועה שם אותו ברשת בבעיטה חדה וחזקה. היינו כחולמים.

שער העונה : בנזמה מול צ’לסי. כי הגול יפה וכי זה היה ברגע של חוסר תקווה ורתיעה מאיך שהקבוצה שלנו נראית בחצי גמר הצ’מפיונס.

הפספוס : וואלורדה שגם אני כמו רבים ציפיתי שייקח את ההובלה בקישור השנה. טוב, אולי שנה הבאה. קשה להתלונן כשהקישור שלנו, שרבים הספידו, נותן עונה כזו.

מה הכי אכזב אותי? : האמת? לשמוע את פלורנטינו מספר שהמצב הפיננסי גרוע ושבלי הסופר ליג אנחנו לא יכולים לרכוש גם אמבפה אחד. אני לא ציפיתי להרבה מהעונה הזו. עונה ראשונה אחרי רונאלדו? עונה פיננסית. השניה? הביאו את הזאר רכש והתחילו להשקיע גם אם לא בצורה טובה במיוחד. עונה שלישית? שוב פעם הזאר רכש, בנזמה רכש ושאר בלבולי הביצים שסיפרו לנו בשנים האחרונות. לשמוע שבזמן שאנחנו סבלנו ממה שהקבוצה הציגה על הדשא, שבכלל לא נחסך כסף כל הזמן הזה ושהקבוצה במצוקה פיננסית קשה - הו זה הרגע המאכזב של העונה מבחינתי.
אכזבות נוספות: מסתבר שהדריבל המגניב של קובו בסרטונים מהקיץ בקבוצה היה טוב רק נגד שחקני ההגנה…שלנו; רינייר ויוביץ’ חושך; אשרף חכימי נמכר בנזיד עדשים ובדיעבד לא מרצונו; רודריגו וויניסיוס.

התגלית : אדר מיליטאו דה דרים. בסגנות נמצא לוקאס ואסקז בעמדת המגן הימני. נתנו בראש כהוגן החברה האלה. מקום שלישי אך לא פחות בולט - מודריץ’ מגלה לנו שבגיל 35 אפשר לפתוח בית ספר לכדורגל מול כל שחקן.

כמה מילים על זידאן : אני אוהב את המיסטר. יש לו הילה מיוחדת וסיי שלא פוגשים הרבה במועדון, גם ברמת הריספקט שהוא זוכה מהשחקנים. על איך שהוא מכין את הקבוצה למשחקים החשובים בכלל אין מה לדבר וכמובן גם ברוטציות הוא לא רע בכלל.
לדעתי הטענות על חוסר השילוב של החברה הצעירים מקשות איתו. לראייה, כמעט אף אחד מהשחקנים שהוא “פספס” לא באמת הצליח בקבוצות אליהן הגיע. מצד שני, לייבש שנתיים שחקן כמו מיליטאו ולפספס את מרקוס יורנטה שכל הפורום כאן ראה איזה כוכב הוא יכול להיות… חתיכת פספוסים.
בכל מקרה אשמח שיישאר. כמו שאמרתי, אני מאוד אוהב ומעריך את המיסטר.

משאלת לב לקיץ : אמבפה, הלאנד, קאמבינגה, הסכם עם פוגבה לקיץ הבא, ניקוי אורוות רציני כמובן… סתם, עם איך שזה נשמע כרגע לא רכשים רציניים יותר מדי לא יקרו ולא שחרורים משמעותיים. הלוואי שאני טועה.

ראמוס?: שיישאר. גדלתי על הבנאדם הזה ואני מעריך אותו מאוד מקצועית גם היום. הייתי מוכן להקריבו אם היה מדובר בחילופי דורות רציניים ועמוקים בחדר ההלבשה, אך מכיוון ששחרורים אצלנו לא אומרים הרבה על מי שיחליף, שיישאר.

לייק 1

אחרוג מהקונספט המוצע ואנסה לסכם פריסטייל -

הציפייה הכי גדולה שלי מהעונה הבאה היא שכשאראה שחקן שלנו עושה תנועת עומק תהיה בי איזו תקווה שהכדור יגיע אליו. בשביל שזה יקרה צריכים שני דברים שכרגע אין לנו, שחקנים שיודעים למסור לעומק ושחקנים שיכולים לרוץ לעומק, ליטרלי יכולים, פיזית.

בנזמה עשה את המקסימום בעונה גדולה שלו, אבל את המהירות שחסרה לנו הוא לא מסוגל להביא. מודה שאפילו העונה העזתי לפנטז על משחק צירופים בהתקפה בין הזאר לבנזמה כשהצרפתי משמש כציר והזאר עושה את ריצות העומק. איפה זה ואיפה ויניסיוס בועט בעצמו מול השוער.

אני גם חושב שזו הסיבה שכה התאכזבנו מפדה. היחיד שהפיח בנו תקווה קטנטנה לחוות קצת מהירות ביציאה קדימה הרגיש העונה מאוד מרוסן, אבל גם אם היה משחק על 100 קמ"ש כל העונה, הוא לבד לא מספיק.

נכון שתואר היה ממתיק קצת את הגלולה, אבל אם מסתכלים על התמונה הכללית אז זה דיי זניח. אנחנו צריכים להביא כוכבי כדורגל, אנחנו צריכים להביא שחקנים פיזיים, אתלטים ומהירים שישלימו את האינטילגנציה שיש לשלד הותיק. עד שזה לא יקרה אין מה לדבר, הכל הוא בבחינת מים מהסלע. אנחנו לא רוצים להיות שם.

בהצלחה לנו. לא מקנא בפלורנטינו שעומד בפני החלטות לא פשוטות.

9 לייקים