עונת 2022/23 שהייתה עונה ארוכה מאוד שהחלה איי שם בחודש יולי אם תרצו ושעות הזויות לפרה-טמפורדה, וכללה 61 משחקים בשישה מפעלים שונים – נחתמה אתמול (ראשון) בצורה מאכזבת עם תיקו 1:1 נגד אתלטיק בילבאו. כמובן שישנה תחושה של סיום תקופה ולא רק בשל עזיבתו של קארים בנזמה, גם אם המאמן קרלו אנצ’לוטי ממשיך. בתחילת הדרך, על אף שאיבדה את קאסמירו במהלך בזק – ריאל ניצחה על אוטומט. שישה ניצחונות בששת משחקי הליגה הראשונים כולל 1:2 על אתלטיקו מדריד בוונדה מטרופוליטאנו ללא קארים שאותת על הירידה מהאולימפוס – פיזית ונפשית, כשנעדר מהמשחק.
ריאל ניצחה ברוורס. עם רבע שעה טובה, בזכות כושר גופני עדיף. באוקטובר היא רשמה 1:3 יפה על ברצלונה בסנטיאגו ברנבאו בקלאסיקו הראשון העונה, חזרה לפסגה והיה נראה שהמכונה עובדת. עם המהירות של ויניסיוס ג’וניור שלקח על עצמו את ניהול משחק ההתקפה, הגולים של פדה ואלוורדה מחוץ לרחבה, כשהוא משובץ בכנף ימין, ועוד ועוד. ריאל יצאה לפגרה במרחק קטן מהפסגה. היא ניצחה ב-11 מ-13 המחזורים הראשונים. בהפסד 3:2 לראיו וייקאנו זה כלל לא נראה טוב למשל. מאז אותו הפסד בוויקאס כשנכנעה ללחץ הגבוה היא לא הייתה עוד בפסגה - מהמחזור ה-13. וסה"כ הוליכה את הטבלה שמונה מחזורים בלבד.
ומאז הפגרה ריאל הרימה ידיים. היא לא ניצחה אף קבוצה גדולה בסיבוב השני. הפסד אכזרי 2:1 בקלאסיקו השני כששער של מרקו אסנסיו נפסל – גזר את הדין, פיגור 12 נקודות מברצלונה היה גדול מדי. פחות או יותר מאז ריאל החלה לשחק קצת יותר התקפי ואטרקטיבי, נהנתה מהשיפור של רודריגו וכניסתו להרכב (ומרקו אסנסיו, שהיה עם רגל וחצי בחוץ בקיץ, תרם גם הוא – במשחקים הפחות טובים) והשיא היה, קצת אחרי ה-2:5 על ליברפול באנפילד – עם ה-0:4 המדהים על ברצלונה בגומלין חצי גמר הקופה דל ריי. ריאל תשלים את המשימה עם זכייה בגביע ה-20 שלה אחרי 1:2 על אוססונה בגמר בחסות הברזילאיים, אחרי דרך מטלטלת שכללה רמונטדה בוויאריאל (מ-2:0 ל-2:3) בחסות הספרדים (ואסור לשכוח את נאצ’ו האריה ודני סבאיוס שלפחות באותו הערב עם שער הניצחון היה סופר-סאב), רמונטדה נגד אתלטיקו מדריד ברבע הגמר (1:3) ואתם מבינים.
הפרס הגדול ביותר שעמד לנגד עיניה והשאיר את העונה שלה בחיים היה החלום לזכות בליגת האלופות בפעם ה-15. היא השיגה ניצחונות כפולים על ליברפול וצ’לסי אבל קבוצה אחרת מאנגליה, מנצ’סטר סיטי, נקמה גם נקמה על העונה שעברה האפית ולמעשה הייתה כמו כאפה לפנים עבורנו. 1:1 קשה בברנבאו ואז תבוסה מחפירה 4:0 בגומלין במשחק שברור – מכאן אין דרך חזרה, צריך רמונט. אם תרצו, העובדה שריאל סיימה שנייה בליגה רק משום שאתלטיקו מדריד חטפה בשלומיאליות שער שוויון מאוחר בלה סרמיקה – מייצגת את קמפיין הליגה שלנו עם 78 נקודות בלבד, שמונה הפסדים(!) - המספר הכי גבוה מאז עונת 2008/09, לפני הגלאקטיקוס2, אם נתעלם מ-2018/19 החשוכה, ודגל לבן בשלב מאוד מוקדם. שלושה תארים, ייכתבו בספר, בוויקיפדיה, באתר הרשמי. בתאכלס? אין מספיק חילופי משמרות, גיוון בשיטת המשחק, הכדורגל היה לוקה בחסר ועוד ועוד. על גביע העולם למועדונים, ויסלח לי פלורנטינו פרס, אמרתי כבר: זה גולסטאר מרוקו. עונה קשה שהיא ב-ז-ב-ו-ז.
המספרים:
המאזן: 61 משחקים - 40 ניצחונות, 9 תוצאות תיקו, 12 הפסדים, יחס שערים 62:127.
לה ליגה: 38 משחקים – 24 ניצחונות, 6 תוצאות תיקו, 8 הפסדים, יחס שערים 36:75.
מלך השערים: קארים בנזמה – 31 שערים| אחריו: ויניסיוס ג’וניור – 23| רודריגו – 19| מרקו אסנסיו ופדה ואלוורדה – 12.
שיאן הדקות: ויניסיוס ג’וניור עם 4,759. אחריו: טיבו קורטואה - 4,470, פדה ואלוורדה - 4,402, אדר מיליטאו - 4,230, רודריגו - 3,851, אנטוניו רודיגר - 3,844, טוני קרוס - 3,813, וקארים בנזמה - 3,631
הכי הרבה משחקים: אדוארדו קמאבינגה – 59 הופעות| אחריו: פדה ואלוורדה ורודריגו (56), ויניסיוס ג’וניור (55), אנטוניו רודיגר (53), טוני קרוס (52), לוקה מודריץ’ ומרקו אסנסיו (51)| אדר מילטאו ואורליאן טשואמני (50).
שמירה על שער נקי: 17 משחקים לטיבו קורטואה (10 בליגה, 5 בליגת האלופות)| ארבעה לאנדריי לונין (שלוש פעמים בליגה).
-פדה ואלוורדה היחיד מריאל מדריד שנבחר העונה לשחקן החודש בליגה הספרדית – בספטמבר
-שחקן השנה של האוהדים: ויניסיוס ג’וניור שזכה בפרס בארבעה חודשים נפרדים (אוגוסט, פברואר-אפריל)| פדה זכה בספטמבר ואוקטובר, קמאבינגה בינואר.
השאלון המלא:
-
סכמו את העונה בכמה מילים – בואו להתפלסף: הישגים-תארים, כי זה מה שמעניין במועדון הזה, איכות הכדורגל, “הצערת הסגל”, מתח, ריגוש וכדומה.
-
מי היה שחקן העונה? הפרס על שם ויניסיוס ג’וניור לא?
-
מי היה אכזבת העונה? הבלדה על שם קארים בנזמה?
-
פריצת העונה שלכם?
-
השחקן המעצבן של העונה? – גם לאדן הזאר צריך לתת משהו, לא?
-
השחקן המרגש של העונה? – נאצ’ו?
-
המשחק הגדול ביותר של העונה ורגע השיא – והיו כמה כאלה.
-
רגע השפל של העונה
-
כמה מילים על קרלו אנצ’לוטי: גודל האחריות שלו בפיאסקה? ניהול הסגל שלו? דעתכם על אי שילוב השחקנים בקסטיליה?
-
שער העונה – ויניסיוס ג’וניור נגד מנצ’סטר סיטי? המספרת של קארים בנזמה נגד ויאדוליד או משהו כזה? בטח יש כמה גולים יפים של מרקו אסנסיו מרחוק.
-
ההרכב הכי טוב של ריאל מדריד היה צריך להיות לדעתכם…
-
מבחינת השערים זה ברור אבל האם פדה ואלוורדה בסיכומו של עניין התקדם העונה? ורודריגו?
-
העונה של אדוארדו קמאבינגה – האם אפשר לומר שקרלו באמת סומך עליו או שזו לא חוכמה כי לא מעט מן המשחקים הוא הוצב כמגן שמאלי?
-
אורליאן טשואמני – איך תסכמו את עונת הבכורה שלו? האם יש לו נסיבות מקלות רבות? האם באמת היה טוב עד ינואר? האם הנסיגה הזו הגיונית?
-
מי המנהיג האמיתי של הקבוצה לדעתכם? בלי שום קשר לסרט הקפטן. תנו בדירוג העוצמה
-
העונה ואתם – רגע מיוחד, משחק שהייתם בו, פריט של הקבוצה שקניתם ועוד ועוד. כל סיפור.
-
הקיץ כבר הגיע: איך מעבירים את הזמן? וברצינות: עשו לנו סדר – מה דעתכם על אלו שעזבו? מי עוד צריך לעזוב? מה דעתכם על המצטרפים (אלה שזה כמעט סגור)? ומי עוד צריך להצטרף?
- ויניסיוס: לקח על עצמו את ניהול ההתקפה כשקארים בנזמה לא במיטבו או איננו. החיוך, ההתלהבות והמוטיבציה, השאפתנות, ההצגות במשחקי הבית כמעט על בסיס שבועי, השער נגד מנצ’סטר סיטי ואולי משחקו הגדול בקריירה - נגד ליברפול באנפילד. מאיפה הוא הביא את זה? וכמובן שהוא גם סבל השנה מקהל יריב עוין.
- רודריגו: אולי מתאים יותר “השחקן המשתפר”. מחודשי מרץ-אפריל הוא שחקן אחר. מאז נכנס להרכב באופן קבוע, גם בצד ימין שפחות מתאים לו - הציג כדורגל מסחרר. מכריע בגמר הגביע, צמד נגד צ’לסי, השאיר טעם של עוד.
- פדה ואלוורדה: אהוב הקהל תמיד, בעיקר עד חודש דצמבר. לפני פגרת המונדיאל והבעיות האישיות הוא הטיל אימה ענקית על השוערים. דריבל ענק נגד מאיורקה למשל, גולאסו נגד סביליה, כל בעיטה מחוץ לרחבה כמעט הייתה גול.
- טיבו קורטואה: סבל מפציעה, לקח לו קצת זמן לשמור על שער נקי ולהיכנס לעניינים אבל תמיד הראה את פניו. קפטן בלי סרט, מנייה בטוחה. אל תנסו להשוות לעונה שעברה. אם היו לנו 11 קורטואה…
- אדוארדו קמאבינגה: שיאן ההופעות שלנו העונה וזה אומר הכל. תמיד בריא, תמיד מוסיף קצב משחק ואגרסיביות. עמד יפה במבחנים כמגן שמאלי לעת צרה, פריצה מסחררת נגד מנצ’סטר סיטי ושיפור גדול מהעונה שעברה. צריך לחזור לקישור.
- נאצ’ו פרננדס: יאללה תאריך חוזה כבר. בחלק מן העונה כתבתי עליו שהוא שחקן ההגנה הטוב ביותר שלנו. כשהוא על המגרש אפשר להיות רגועים. גם כבלם, גם כמגן ימני, גם כמגן שמאלי. התקשה מול סמואל צ’וקווזה וזהו-זה פחות או יותר. לב ונשמה!
- קארים בנזמה: המספרים לצידו ורגעים אייקונים כמו צמד באנפילד ושלושער מדהים נגד ברצלונה בקופה דל ריי בקאמפ נואו שהחזיר אותנו חזרה לשנות ה-60. אבל במבחן המציאות והעיניים הוא כשל. פצוע, חסר מוטיבציה. לאלו שיתגעגעו…
מיהו שחקן העונה?
- ויניסיוס ג’וניור
- אדוארדו קמאבינגה
- רודריגו
- פדה ואלוורדה
- קארים בנזמה
- טיבו קורטואה
- נאצ’ו
0 מצביעים