תגיד , אין לך מה לסכם ולחלוק איתנו, מה קרה לכם?
אז אני לא מסכים איתך. לדעתי, לינו, ריקלמה, חימנס, סאביץ, קוקה ועוד הרבה מאוד כאלה. הם סימאונה קלאסי. שחקנים שאף אחד לא ספר או לא הכיר לפניו.
לפחות אנחנו מסכימים שטוב ממנו הם לא יביאו בחיים.
ודווקא אלונסו הוא קלאסי סימאונה. הוא שחקן סופר מגוון שסימאונה יכול להציב בכמה עמדות. מה יותר סימאוני מיזה?
מה אני אמור להגיד? אתם חושבים שאני מנסה לנחס את היריב כשאני אומר שהשנה אנחנו קבוצת החוץ הגרועה בהיסטוריה?
במשחק הראשון היינו אמורים לנצח 4-0.
היום פשוט השמידו אותנו למשך 45 דקות. היינו כל כך גרועים שסאנצ’ו אשכרה נראה שחקן מולנו.
צ’ולו האהוב עדיין חושב שיש לנו הגנה רצינית. הוא עלה על הרכב ששידר רצון לשמור על התוצאה. הוא שוב ושוב עושה את הטעות הזאת.
זה המקום להגיד לכם שאני סוגד לכל שחקן שאי פעם שיחק באתלטי. אבל את מורטה אני מתעב באופן אישי. בן אדם מיותר. החמיץ ברשלנות והיה פשוט חלש אופי וחלש פיזית.
למחצית השנייה עלינו בטירוף שהפתיע אפילו את צ’ולו עצמו.
דורטמונד לא הייתה קיימת בכלל והיינו יכולים בקלות להבקיע 3.
ואז כנראה נזכרנו כמה אנחנו חלשים ולא מסוגלים לשמור על השער והחלטנו להתפורר לחלוטין ולקבל שני שערים תוך 3 דקות בלי שום הסבר הגיוני. פשוט הדיאנאיי שלנו.
היינו אמורים לעוף מול אינטר. אז זה קרה היום.
5 לייקים
שוב, שחקן כמו לינו, הקרדיט מגיע למי ששלף אותו מהליגה בפורטוגל. הוא כיכב בוולנסיה בעונה שעברה. בתחילת העונה סימאונה בקושי ספר אותו, אבל הוא היה טוב מספיק.
ריקלמה גדל במועדון, יצא לכמה השאלות. הקרדיט לצ׳ולו מגיע על זה שמצא לו מקום באגף ולא במרכז הקישור.
שאר השחקנים שכתבת, אולי אלה רק דוגמאות, אבל אולי זה אומר משהו שסאביץ׳ וחימנס עדיין נחשבים לשחקני הרכב, כי הם כבר מיצו מזמן, אם בכלל הם מסוגלים להשלים 90 דקות.
בלי קשר לצ׳ולו שיש לו סמכויות גדולות מדי, גם מי שמנהל את הרכש אשם. תמיד מחפשים את הזול על האיכותי.
התנהגו באתלטיקו בשנים האחרונות כאילו הכסף גדל על העצים, לא חסכו, בזבזו את כל מה שהצטבר על רכש גרוע.
ז׳ואאו פליקס זה הדוגמה הטובה ביותר. לא יודע אם הונחת על צ׳ולו או שהוא רק הסכים, אבל אין מצב שהוא דרש שחקן במחיר כזה.
לייק 1
חולה שליטה ובכיין. כשחקן ברוב הקריירה הבוגרת שלו הוא שיחק בקבוצה הטובה בעולם ובסגנון משחק היחיד (כנראה) שהתאים לו, כשהיו דברים קטנים שלא הלכו “לפי התוכנית” הוא התבכיין בראיונות כמו ילדה עם קוקיות, וזה מתבטא עכשיו כשהוא מאמן ביתר שאת.
ההתפרצויות שלו לא מפתיעות אותי בכלל, ככה מתנהג קונטרול פריק כשהוא לא בקונטרול.
10 לייקים
כמה אני מסכים עם מה שכתבת. כשהכל הולך לך, הכי קל לפרגן לכולם, ולהיות ג’נטלמן. אבל בהפסדים תמיד הדי.אנ.אי היה להתבכיין ולתרץ למה השופטים או כל דבר אחר חיבל בהם.
ועדיין כמאמן זה כל כך לא לעניין כי הוא חייב להיות המבוגר האחראי, אחרת השחקנים רואים אותו ועושים אותו דבר על המגרש
לייק 1
יכול להיות שאתם צודקים. אני לא זוכר את צ׳אבי כשחקן בכיין במידה קיצונית אם כי אני יותר מתעסק בקבוצה שלי.
בכל מקרה, על הקווים ההתנהגות מביכה. אני באמת לא זוכר מאמן שמורחק כל כך הרבה פעמים, אני אפילו לא מדבר על כמות הכרטיסים הצהובים שלו.
מאמן, בטח אחד שמאמן קבוצה גדולה, חייב לשמור על פאסון כלשהו. אם זה היה קורה בריאל הייתי כועס מאוד. זכור לי שמוריניו היה מתעסק בקקי מיותר וזה היה מרתיח.
2 לייקים
משום מה אצלי בזכרון צ’אבי הרבה יותר בכיין ותרצן מלמשל אינייסטה שהיה הרבה יותר ג’נטלמן ומכבד
צ’אבי לא היה בכיין וגם שלט בעצמו יפה מאוד לאורך הקריירה.
הוא דיבר הרבה על ריאל מדריד, אולי בגלל זה אתה שונא אותו וזוכר אותו לרעה. להבדיל מאינייסטה למשל.
או שפשוט התבלבלת עם פיקה.
לייק 1
צ’אבי בהחלט שתלטן וקונטרול פריק. ורק בגלל התכונות האלה הוא הפך לאחד הקשרים הכי טובים בהיסטוריה. הוא חייב להיות בשליטה, כמו שהוא שלט באמצע המגרש.
- אין אנגליות בחצי, דווקא בעונה שבה נדמה שהפער בין הפרמיירליג לליגות האחרות גדולה מזה שנים. נכון, ליברפול לא במפעל וסיטי היתה הקבוצה הטובה ביותר ברבע, אבל עדיין (בדגש על ארסנל הפאתטית שעפה מול באיירן סופר בינונית).
- אמבפה, האלאנד ובלינגהאם, כנראה שלושה מששת השחקנים הטובים בעולם (אם לא ארבעת), עם השפעה כמעט אפסית בשלב רבע הגמר. בלטו בניגוד אליהם - ויני ודה בריינה.
לייק 1
נקודה מאוד מעניינת (למרות ששגיא כהן אמר בתחילת המשחק משהו על ה׳מופע של אמפבה׳ אתמול). נראה לי שמישהו העלה את זה בפורום.
התרגלנו למסי ורונאלדו, כוכבים שלרוב הגיעו למעמדים הגדולים.
הכוכבים של הדור החדש לא עומדים בלחץ.
לייק 1
לא יודע אם ״לא עומדים בלחץ״ כמו פשוט אנושיים… כמו הכוכבים של העשור הראשון של המאה ולפניהם.
אתה יודע, פנדל אחד שונה ולא היו ספרדיות בחצי.
או החלטה אחרת של אראוחו.
הפרמיירליג מגדילה את הפער כל שנה.
גם ראפיניה בלט, וזה לא אומר כלום.
מדגם סטטיסטי קטן מאוד, והרבה השפעה של ההגרלה הלא שוויונית.
נדמה שענית למסקנות שלא הסקתי…
אנצ’לוטי וצ’אבי החליטו כל אחד מסיבותיו לבנות על ההגנה כדי לשמור על יתרון, שניהם טעו אבל לאנצ’לוטי יש תחת יותר גדול.
לא מסכים בכלל לגבי בלינגהאם (גם לגבי אמבפה אבל נשים את זה בצד רגע).
במשחק הראשון ג’וד היה חלש בעיניי (למרות שגם לגבי זה היו כאלה שטענו אחרת), אבל במשחק הזה הוא זה שהשאיר אותנו עוד איכשהו רלוונטיים במשחק. קודם כל ולפני הכול - הוא זה שיצר את השער, מכלום בערך, מכדור אבוד. לא ניתן להפריז בחשיבות של השער הזה על התפתחות מהלך המשחק.
אבל גם בשאר המשחק - הוא ניטרל את רודרי כמעט לחלוטין, ועזר הרבה גם על שאר שחקני הקישור של סיטי, ועוד הספיק איכשהו להחזיק כמה כדורים במרכז המגרש, שעם קצת יותר ריכוז ופחות אנוכיות של החברים שלו גם יכלו להיתרגם לשערים.
3 לייקים
מדויק. מה שהפך אותו לקשר העל שהוא זה בדיוק מה שמכשיל אותו כמאמן וגורם לו לתסכול - חוסר פרגמטיות משווע.
ממש לא נטרל את רודרי.
אגב, נקודה נוספת לגבי חצי הגמר המתקרב -
באופן מעניין, ארבע המתמודדות שנשארו, הן ארבע קבוצות שלא ממש ציפו להגיע לשלב הזה, ושנראה ששיאן נמצא מאחוריהן:
באיירן מינכן, שנמצאת בעונה נוראית בפרמטרים שלה, ושהפסידה את האליפות לראשונה מזה עשור.
דורטמונד, כבר בלי שמות וכוכבים גדולים, שלראשונה מזה שנים לא ממש היוותה מתחרה על תואר האליפות.
פסז’, כבר בלי ניימאר ומסי, ועם אמבפה מסוכסך ורגל וחצי בחוץ, ושכבר היה נראה שהפרוייקט הקטארי שלה בדרך לסיומו הבלתי נמנע.
וריאל מדריד, שאמנם בבנייה של פרויקט חדש ומבטיח, אבל בלי חלוץ בכלל, עם מגנים לא ברמה, עם פציעות של הבלמים המובילים, עם מאמן בינוני, ושבערך הכריזה על העונה הזאת מראש כעונת מעבר.
דווקא הקבוצות המובילות והמבטיחות, שנמצאות בשיא כוחן - סיטי, ארסנל, לברקוזן, אינטר - כבר לא איתנו. חלק מהיופי (והקושי) של טורניר נוקאאוט.
4 לייקים