גמר חתימה טובה לכולם.
פותחים בעוד כשעה את קמפיין ליגת האלופות לעונת 2018/19, במשחק חוץ מול יאנג בויז השוויצרים.
הרכב:
גם ראשפורד וגם מרסיאל. זו ההזדמנות שלהם להוכיח שמקומם בהרכב ולא על הספסל.
פוגבה, האיש ו’לא יודע מה יהיה עוד כמה חודשים’, קפטן.
דאלוט בהופעת בכורה בקבוצה הבוגרת.
שואו חוזר אחרי זעזוע המוח ממנו סבל במשחק של נבחרת אנגליה מול ספרד.
שתהיה עונה מוצלחת!
אין שידור ?
לא. גם אני לא הייתי משדר אותנו כרגע על חשבון באיירן או יובה. חפש ברדיט אם עוד לא מצאת.
שער ראשון יפה של פוגבה, אבל הפנדל ממש לא הגיע לנו. המגן עשה הכל כדי שהכדור לא יפגע לו ביד, ולדעתי הוא גם הצליח למנוע מגע. בכל אופן, גם אם נגע ביד זה כל כך שולי ובחיים לא פנדל.
בינתיים משחק סולידי, דומה מאוד למשחק מול ווטפורד. אנחנו לא עושים הרבה, היריבה לא עושה הרבה, 2-0 לנו.
מצחיק לראות מלא אוהדי יונייטד שוויצרים ביציעים הביתיים. שלל חולצות אדומות בין הצהוב-שחור. בטדי זה לא היה עובד.
הייתי משדר אותנו לפני כמה קבוצות ביניהם מוסקבה פלזן. בכל זאת יונייטד היא מבין הקבוצות היותר אהודות
היינו ראויים לניצחון אבל התוצאה קצת משקרת, יאנג בויז בהחלט היו ראויים לשער. בחצי שעה הראשונה הם היו טובים בהרבה והיה לנו הרבה מזל ואת השוער הטוב בעולם.
פוגבה עם רגע קסום מאלה שבגללם הוא הוחתם במקור הרגיע את השוויצרים ואחרי זה כבר היה קל יותר. מוריניו בטח מרוצה שהקבוצה מצליחה ככה לספוג לחץ.
הופעה סולידית בסה"כ של כמעט כולם, ראשפורד היה חלש ופרד קצת איבד יותר מדי (והרים קרנות גרועות) אבל חוץ מזה כלום. למרסיאל לקח קצת זמן להתניע אבל בסוף בא על שכרו.
3 נקודות שהיינו חייבים לקחת ולקחנו בכבוד. יאללה וולבס
כל המצורעים בפנים (באיי, פוגבה, אלכסיס).
אה, כמעט שכחתי. למי שחשב לא לראות את המשחק כי עדיף לדחוף חרב לבטן ולסובב 90 דקות, דיוויד בקהאם מגיע לאולד טראפורד. כרגיל במקרים בהם בקס ביציע, המצלמה תתמקד רק בו, כך שגם יחסך מאיתנו כדורגל נוראי, וגם נראה משהו יפה.
כמו שהכדורגל שלנו נראה גם אם המצלמה תתמקד 90 דקות בצבע מתייבש זה יראה יפה.
לא יודע מה ראיתי עכשיו אבל אני משוכנע שזה לא היה כדורגל.
zzzzzzוועה.
2 חילופים נשארו לנו, 90 דקות של שום דבר, למה לא לנסות לשנות ?
אלו הדברים שמבחינתי מצדיקים את הפרידה ממוריניו, הוא איבד את הקשר לעולם הכדורגל.
ממש סבלתי בעונת ואן חאל, אבל היו שם כל מיני נחמות קטנות - אוסף ילדים מנצחים את ארסנל, קאריק פותח בלם עם פוסו מנסה, וארלה באגף ימין, דונלד לאב (מי זה לעזאזל?) באגף שמאל, ראשפורד נזרק למים עמוקים בלי הרבה שאלות. זה היה כדורגל נוראי שבאמת אי אפשר היה לסבול, אבל המבט לעתיד היה די מעודד, לפחות מבחינת הסגל.
והיום מה? לראות משחק של יונייטד זה כמו לטייל ברמת הגולן. אתה רואה אוסף יצורים עומדים או מתהלכים באיטיות על דשא, רק שבמקום פרות חביבות מדובר במולטי מיליונרים עצלנים (לא רק מוריניו אשם ששחקנים לא נותנים ספרינטים כל עוד החיים שלהם לא תלויים בזה).
לא ראיתי את כל המשחק אבל ולנסיה די גרועים שלא ניסו לנצח. הבלם שלהם הולך בדקה 90 עם הכדור מהחצי שלו ומגיע למרחק 20 מטר מהשער שלנו. חלק מסתכלים, חלק מנקים את השטיח האדום שנפרש בפניו, אף אחד לא מנסה לקחת לו את הכדור.
שיגמר כבר החודש הזה וניגאל מייסורינו. לא מגיע לאף אחד לקבל את הקבוצה הזו ולקבל בראש מיובה, סיטי וצ’לסי. שמוריניו יאכל את הדייסה שבישל וילך הביתה.
צר לי לבשר לך: אוקטובר רק התחיל.
כרגיל הפריוויו למשחק נפתח ב’מפח נפש’. אמנם מדובר הפעם במפח נפש של עשירים - תיקו בסטמפורד ברידג’, אבל זה תיקו שכולו הפסד. החמצנו הזדמנות פז להיכנס קצת לצמרת, איפשרנו לשתי המסריחות לפתוח עלינו פער בלתי מחיק של 9 נקודות, והכל בגלל שני שערים לא מחוייבי המציאות בכלל. כל כך חבל.
אם נדבר רק על המפעל בו נשחק הערב, ליגת האלופות, התוכן ישאר זהה. מפח נפש. תיקו ביתי עלוב מול ולנסיה, שיסבך אותנו קשות במאבק על העלייה לשמינית הגמר, ובוודאי שבקרב על המקום הראשון (חה).
בכל אופן, למי אכפת. כריסטיאנו רונאלדו חוזר לאולד טראפורד וזו תמיד סיבה למסיבה. כולנו זוכרים היטב את הפעם האחרונה שזה קרה, משחקו האחרון של סר אלכס פרגוסון במסגרת אירופית כשז’וזה מוריניו עומד על הקווים בצד השני. הערב רונאלדו מגיע במצב מצוין מבחינת כדורגל, כשנראה שההתאקלמות שלו ביובנטוס מתקדמת היטב. 5 שערים יש לפנומן במדי הגברת הזקנה. מחוץ למגרש מצבו פחות מזהיר כמובן, אבל רונאלדו טוען שהוא ועורכי דינו בטוחים במצב והכל בסדר.
ללא קשר לנכונות ההאשמות ואולי דווקא בגללן, כל עוד רונאלדו לא הורשע, וזה טרם קרה, צפויה לו קבלת פנים חמה בתיאטרון החלומות. אמנם זכינו בליגה האירופית וחזרנו לליגת האלופות בשנה שעברה ואפילו לשלב הנוק אאוט, אבל אווירה כפי שצפויה הערב באולד טראפורד לא נראתה במחוזותינו מאז עונת מויס והמשחק מול באיירן (ויש שיטענו מאז הפעם האחרונה שרונאלדו הגיע לבקר).
שני אקסים אהובים הגיעו לאולד טראפורד וזכו לסטנדינג אוביישן בשנים האחרונות - כריסטיאנו רונאלדו ורובין ואן פרסי. שניהם כבשו במשחקים האלו. רונאלדו בעט אותנו מהמפעל, ו-RVP צימק ל-4-1 עבור פנרבחצ’ה, במהלך שנראה כאילו נתפר במיוחד לטובתו (מצידנו), וזיכה את ההולנדי בחיוך מלא שיניים אפילו מסר אלכס, שבזמנים אחרים היה זורק נעליים במקרה כזה.
תקוותנו היא כמובן שכריסטיאנו ישים קץ ל’רצף’ הזה, וישאיר את השאטגאן שלו בבית. ניצחון בטורינו בלתי אפשרי עבורנו במונחים ריאליים, כך שניצחון באולד טראפורד יתן לנו דחיפה משמעותית בדרך למקום השני. מנגד, נקווה שלוקאקו ימצא סוף סוף את המוג’ו שלו ויפסיק את הבצורת המוגזמת בה הוא נמצא (שלא רק באשמתו), בפרט מול קבוצות גדולות.
הרכב משוער:
יאנג סמולינג לינדלוף שואו
מאטיץ’ פוגבה מאטה/פרד
מרסיאל לוקאקו ראשפורד
הרכב משוער יובנטוס:
כריסטיאנו רונאלדו
שיהיה בהצלחה.
וזה אכן ההרכב. מאטה פותח ולא פרד. בדיוק כמו בשבת בברידג’.
לא מחליפים סוס שכמעט מנצח
ילדים מול גברים.
ז’וזה מוריניו אחרי שלוש שנים ומאות מיליוני יורו בנה קבוצה שיובנטוס מנצחת בחוץ בהילוך ראשון. ביזיון.
אני כל כך לא אוהב את רונאלדו, תמיד הוא ינצח באולד טראפורד, כל הכבוד הזה שהוא מקבל מהאוהדים לא מובן ובלתי נסבל.
לגבינו אין משהו חדש, זאת לא קבוצת כדורגל. לא יודע מה מוריניו עשה פה 3 שנים
זה החלק הכי עצוב.
אנחנו כבר לא קבוצה גדולה. אולי מועדון גדול, אבל אין לנו קבוצה גדולה. יונייטד לא משחקת כמו קבוצה גדולה והגישה היא לא של קבוצה גדולה.
כוח ההרתעה נעלם!
מצד אחד אני רוצה שמוריניו ילך הביתה מצד שני אני לא יודע למה אבל יש לי הרגשה שאחרי העונה הזוועתית הזאת דווקא תחתיו נעשה קפיצת מדרגה מהותית, כאילו ראבק אין סיכוי שהוא יהיה מוכן לקבל שידור חוזר של עונה כזאת.
