בטעם קצת חמוץ בשל ההפסד בגמר הגביע הגיע לסיומה עונת 22/23 של יונייטד, שהיתה עונת הבכורה של טן האח כמנג’ר, והגיע שלב הסיכומים.
אי אפשר לסכם כראוי את מה שהיה בלי לחזור רגע שנה אחורה לסוף עונת 21/22 (עם אזהרת טריגר לבעלי ה-PTSD שבינינו).
אחרי עונת בלהות בכל אספקט אפשרי, פיטורים של סולשיאר אחרי פתיחת עונה מזעזעת ותבוסות משפילות, הצנחה של רנגניק כמאמן זמני שלא הביא לשיפור עם המשך היכולת המזעזעת והשפלות נוספות, סיימנו בשן ועין עונת פרמייליג שלא רק היתה הגרועה בתולדות המועדון (לשם השוואה, ה58 נקודות העלובות שאז הספיקו משום מה למקום 6 וליגה אירופית היו מספיקות העונה למקום 10 
) אלא חמור מכך, נראה היה שמצביעה על בעיות עמוקות הרבה יותר. הסגל נראה מרוסק לחלוטין מנטלית, זריקה מוחלטת על המגרש, מחנאות בחדר ההלבשה ומבחינה מקצועית לא נראה היה בכלל שאוסף השחקנים הזה יכול להפוך לקבוצה שוב.
משרת המנג’ר במנצ’סטר יונייטד היתה בנקודת הזמן הזאת (ויתכן גם שבאופן כללי) משרת האימון הקשה ביותר בכדורגל העולמי.
סיכום העונה הנוכחית חייב להיות ביחס לציפיות בתחילת העונה, ובתחילת העונה הקונצנזוס היה לא רק שליונייטד אין מה לחפש בצמרת, אלא שייתכן שיקחו כמה שנים, והחלפה כמעט טוטאלית של הסגל, עד שזה יהיה שוב רלוונטי, אני אישית חשבתי שכנראה נתחרה על מקום באירופית, ובעיקר קיויתי לראות איזה ניצוץ תקווה מבחינת הכדורגל.
עכשיו נראה את מצבה של יונייטד בסוף העונה הנוכחית: מקום שלישי עם 75 נק’ (רק פעם אחת יונייטד השיגה יותר מאז פרישת פרגוסון), זכיה בגביע הליגה, מקום בצ’מפיונס בעונה הבאה ובעיקר קבוצת כדורגל שאמנם לא חפה מחסרונות, אבל אשכרה משחקת כדורגל.
על המהפך הזה חתום כמעט לחלוטין אדם אחד : אריק טן האח. מאז פרישת פרגוסון לא היתה כזאת תחושת ברורה שיש בעל בית ביונייטד מבחינה מקצועית.
בפני טן האח היו שלוש משימות עיקריות: הטמעת שיטת משחק סדורה בסגל הקיים, הוצאת המקסימום מסגל השחקנים שקיבל, ורכש מדויק לכיסוי הפערים הקיימים.
שיטת משחק – לא מומחה גדול לניתוחים טקטיים, אבל ביונייטד של טן האח ראו בבירור את המחויבות להנעת כדור דרך הקישור, החשיבות של שליטה בקישור גם דרך כניסת המגינים למרכז, ולחץ גבוה לחטיפת כדור בחצי של היריבה. אלה עקרונות די כלליים, ולכן הדגש בעיני היה היכולת של טן האח לגרום לקבוצה לפעול כיחידה מתואמת. נגמרו הימים בהם שחקן אחד מתחיל פתאום לצאת ללחץ ושובר את כל המבנה הקבוצתי או קרן שלנו שהופכת לספיגת שער בגלל חוסר ארגון מאחורה. הייצוב המרשים של ההגנה (לפחות ברוב המשחקים) עם הכי הרבה שערים נקיים בליגה הושג בעיקר בזכות התיאום שטן האח הנחיל.
הוצאת המקסימום מהסגל הקיים – אם בתחילת העונה לאוהדים בגדול התחשק להחליף את כולם (אולי חוץ מברונו שגם היה בעונה חלשה) טן האח החזיר כמה שחקנים, שבעיקרון היה ברור שיש להם המון כדורגל ברגליים, למצב ששוב אפשר לסמוך עליהם. ראש וראשון זה כמובן ראשפורד. אחרי עונה מזעזעת כבר היו אוהדים נמהרים שרצו לשלוח אותו לבורנמות’/ווסטהאם כאילו הוא לינגארד 2 למרות שאין ספק בכלל שראשפורד זה שחקן וורלד-קלאס למאמן שידע לעבוד איתו. טן האח לגמרי אחד כזה וקיבלנו ממנו עונה אדירה עם 30 שערים כולל חדשיים אחרי המונדיאל בהם היה שחקן ההתקפה הטוב באירופה. ההישג מרשים אפילו יותר לנוכח הבצורת היחסית סביבו כשהוא סוחב את ההתקפה כמעט לבד רוב העונה. ברונו חזר להיות הכוכב שידענו שהוא ועם סיומת משופרת היה נהיה בקלות מלך הבישולים. גם בהגנה, וראן ושואו ואפילו לינדלוף היו מצויינים אחרי שגם אותם הספידו שנה שעברה. לא הכל מושלם באספקט הזה, יש שחקנים שעדיין מקרטעים ובראשם מגווייר וסאנצ’ו. גם מקטומיניי אחרי פתיחת עונה טובה נעלם ונראה שזה לא זה, פרד עדיין לא יציב, ומרסיאל לא יכול לשמור כשירות ליותר מ10 דקות.
רכש – כמעט כל שחקן שהבאנו בקיץ היה בינגו. כמובן בראש קאסמירו ומרטינז. קאסמירו, שחקן שפשוט חלום שהתגשם לראות אותו במדי יונייטד, סגר די לבד בור עמוק עמוק בקישור שאנחנו סוחבים כבר אולי יותר מעשור. מרטינז, כזכור על הנייר גמד עלוב שיתרסק בפרמיירליג, הוא מפלצת הגנתית שמשלים את וראן נהדר.
אנתוני הראה ניצוצות באגף ימין אבל משחקן של 100 מיליון צריך לצפות לקצת יותר אבל אין ספק שהופטנציאל שם ונקווה שטן האח יצליח לממש אותו, מלאסיה גם היה גיבוי מכובד לשואו אבל גם צריך קצת להתפתח אבל גם הוא מאוד צעיר וזה לגיטימי.
בחורף טן האח פעל מהר לסתום חורים ובמסגרת הנסיבות ועם אפס תקציב עשה עבודה ראויה. ווגהורסט אמנם היה כישלון, אבל ההחלטה עצמה היתה הגיונית, וגם סאביצר היה פלסטר לא רע בכלל ביחס לנסיבות הקשות.
כמובן שבגזרת הרכש יש עוד הרבה מה לעשות אבל רומא לא נבנתה ביום אחד.
נקודות נוספות שכדאי להזכיר:
סאגת רונאלדו – אם לא הספיק לטן האח המשבר המנטלי והמקצועי שהוא היה צריך לתקן, הוא נתקע עם כוכב בקנה מידה היסטורי אמנם, אבל ששיאו מאחוריו ושעסוק כרגע בעיקר בלעשות בלגן ולהתבכיין. ההתנהלות שלו בהקשר הזה היתה פשוט מופתית. מצד אחד קיבל החלטות מקצועיות לחלוטין, מצד שני עשה את זה עם מקסימום כבוד לרונאלדו והשאיר לו לחפור לעצמו בורות עד שבסוף עשה את המתבקש ועזב והקבוצה לא הביטה אחורה.
ניהול משחק – יונייטד היתה בצמרת השערים ממחליפים ולא במקרה, ניהול המשחק של טן האח ברוב המשחקים היה נהדר, עם חילופים מדויקים שלא נמרחים עד דקה 80, מוכנות לשנות תכניות תוך כדי תנועה ובאופן כללי גישה אקטיבית.
החסרונות:
כאמור ביחס לציפיות ההצלחה היתה די מסחררת אבל אובייקטיבית היו גם חסרונות בולטים שלא נפתרו וכדי להעמיד קבוצה שתיאבק על אליפות טן האח יהיה חייב לטפל בהם.
התקפה – יונייטד של העונה היתה חסרת מחץ בהתקפה באופן מדאיג לעיתים. לא מסוגלים לכבוש יותר משער גג שניים גם כשנראים טוב, למעט ראשפורד רוב שחקני ההתקפה היו או לא יציבים או סתם גרועים והיעדר חלוץ ברמה זעק לשמיים. חוסר היכולת להרוג משחקים עלה לנו ביוקר וחייבים לתקן את זה.
תבוסות – היו כמה תבוסות קשות במיוחד העונה שהיו כל כך קשות עד שנראו אפילו קצת מנותקות משאר העונה. יש לסגל עדיין בעיה של התרסקות מנטלית. השיפור המנטלי תחת טן האח היה משמעותי אבל לא הגיוני לחטוף כמה וכמה רביעיות ומעלה בעונה אחת.
סיכום הסיכום ומבט לעתיד:
סה"כ העונה מקבלת בעיני ציון של 8.5/10. רוב העונה באמת שהיה כיף לראות את הקבוצה ויש תחושה שאנחנו בכיוון הנכון. רכש טוב הקיץ יהיה קריטי כדי להמשיך באותו קו בעונה הבאה, שלנוכח העונה הנוכחית הציפיות כבר צריכות להיות לכיוון ה80-85 נקודות והופעה מכובדת באלופות. בעוד שהעונה יונייטד די הרוויחה מההתרסקות של ליברפול, צ’לסי וטוטנהאם הרי שבעונה הבאה לדעתי נראה חזרה לצמרת של לפחות שתיים מהן כשגם ניוקאסל וארסנל (וסיטי כמובן) נשארות איום משמעותי.
חייבים להודות שגם תסריט של התפרקות הוא לא מופרך וכבר היו עונות שהסתיימו באופטימיות חסרת בסיס, אבל בשונה מאלה הפעם זאת אופטימיות מבוססת יכולת ולא רק אופטימיות מבוססת תוצאות.