היום אחורי יותר. קרוב לקאסדו במקום במרכז מאחורי החלוץ.
טוב אנחנו בדרך לניצחון אז אולי לא יאשימו אותי בבכי…
אבל אם זה לא פנדל אף אחד מהפנדלים האחרונים של ריאל זה לא פנדל
לא זכרתי אותך כאופטימי.
ברצלונה כרגיל מופיעה רק למחצית השניה אבל עדיין מצליחה להחטיא יותר מידי
קונדה לא הגיע לעונה הזו. גם קנסלו לדעתי לא יותר טוב הגנתית
ברנאל זה סוכריה.
זה נראה שליריבות פשוט יש יותר אפשרות להתאמץ במחצית הראשונה לפני שהן שוקעות אחורה לגמרי בשנייה ושם כבר קשה לעצור את בארסה.
3 נקודות קלילות עם דקות חשובות לשחקני סגל(אראוחו?), בעיטה נהדרת של ימאל בגול, השכבה מדהימה של ברנאל ואריק כרגיל שם בשביל מאמצי הזדמנות אחרונה.
נקסט.
כן, מחצית אחת מספיקה לנו שוב ושוב.
אולי זאת תכנית משחק. ככל שזה נמשך, יותר קשה לי להאמין שפליק שוטף אותם בהפסקה ורק אז הם מתחילים לשחק. אולי מול יריבה מתעייפת זה יותר קל להביא לידי ביטוי את היתרון האיכותי שלנו.
לא רואה סיבה שלא ניקח את כל הנקודות מול יריבות חלשות.
זה הכל טוב ויפה אבל מול ריאל מדריד למשל זה מתכון לחטוף בראש.
עד כמה שאני זוכר, ככה הבסנו אותם במפגש האחרון.
מהרגע שפליק נחת בבארסה אני שומע על המתכון הזה שיוביל לחטוף בראש מריאל. בינתיים הם ניצחו פעם אחת על הקסקס של הקסקס.
לא מזמן שיחקנו מולם והמחצית הראשונה הייתה אמורה להיגמר עם יתרון רב שערים לטובתנו.
צריך לשים כל דבר בהקשר הנכון.
הטעות היא שלי, התכונתי שזה לא יכול להיות המתכון הקבוע ואם נפגוש קבוצות חזקות יותר נקבל בראש בגישה הזו.
דימה תחזור שוב, במפגש האחרון מול ריאל בקופה, מחצית ראשונה שלנו היתה אחת הטובות שלנו השנה. וגם שם רק הנאיביות שלנו מנעה מאיתנו לסיים את הסיפור של אלונסו במחצית הראשונה.
וואלה נהניתי. כן המחצית הראשונה לא ממש רצה, וראו איך הרכב לא מתואם נראה עם קסאדו שמשחק משחק מלא בליגה מזה לא מעט זמן, אולמו ממשיך כמנהל כשפרמין מתחלף איתו, ראשפורד בשמאל ולבה אחת לכמה זמן מגיח להרכב הפותח. לא מין הנמנע שדברים לא ממש ילכו חלק במחצית הראשונה, למרות השער. מזל שמיורקה היא אחת הקבוצות החלשות שנפגשנו.
מחצית השנייה כבר רצה, קסאדו היה לא רע בכלל, למרות כמה איבודים כדור, והקושי שלו לראות את כל האופציות למרות הרצון לדחוף את המשחק קדימה, ראשפורד מנסה להביא יותר את החוזרות שלו לידי ביטוי, ובכלל אהבתי לראות את הגיוון שעלה בעקבות ההרכב המוזר והחילופים שעלו לאחריו. הבעיטותמרחוק פתאום עלו, צירופי מסירות לא צפויים, ופתאום גם הכניסה של ברנאל בשער האחרון תפסה את מיורקה לא מוכנה.
המשחק הזה היה חשוב לא רק בגלל הערך של הניצחון (נקודות, לחץ על ריאל מומנטום וכ’ו), ולא רק הרוטציה בהקשר של לתת מרווח לשחקנים הקבוצה לקראת אתלטיקו, אלא בשביל להתחיל לחפש עוד אופציות בסגל כי אנחנו הולכים להימדד לא מעט על כל היכולות שלנו לקראת מי שחיכה לנו בהמשך האלופות, בגביע וכמובן ערימת המוקשים בליגה היישורת האחרונה שלה.
הבדל הוא שאם זאת ריאל קודם כל היו שורקים. בגלל שיש מגע, הואר לא היה מתערב.
האחידות. אבל בסדר, הם מועדון של בכיינים.
במחצית הראשונה מאיורקה הימרה על סגירה משולשת של לאמין וקיבלה ראשפורד חד באגף השני שרק חוסר מזל מנע ממנו לכבוש. כמו שכבר נאמר כאן, הישירות והעוצמה של ראשפורד מביאים לנו מימד שונה מרוב השחקנים גם אם הוא לא ‘ברסאי’ קלאסי.
קור הרוח של לבאנדובסקי ברגע ההוא לפני השער זה משהו שפראן עוד לא התחיל ללמוד. כמה שנים של ניסיון בשער אחד. תהנו מרגעי הקסם הקטנים האלה, אנחנו עוד נתגעגע אליו.
קסאדו עם מחצית ראשונה זהירה השתפר ביחד עם כולם במחצית השניה וניסה לקדם יותר את המשחק. שמח שפליק הביא לו 90 דקות מלאות, ובכללי על זה שבעל כורחנו (הפציעה של פדרי) קיבלנו חלוקת דקות במשחקים האחרונים ליותר שחקני קישור בסגל. מעניין אם פליק היה ממשיך לסחוט את פדרי אלמלא הפציעה - הלוואי שעוד נגלה שזה מה שיביא לנו פדרי טרי ורענן לישורת האחרונה.
למה אם? פגשנו את צ׳לסי וקיבלנו בראש.
- תפסיק, לאמין. פשוט תפסיק. אתה לא יכול להיות גם ילד חרא וגם גאון כדורגל. אתה לא יכול גם להמשיך לרוץ לשופט על כל נגיעה, לא לשחרר כדור גם כשעוד רגע כבר חוטפים לך 30 מטר מהשער של דון ז’ואן, ולהמשיך לדרבל בכוח, וגם למסור מסירות על המילימטר, להיות הדבר היחיד שמחיה את הגופה ששמה “קונדה”, לכבוש גולים משוגעים כאלו ובאופן כללי להיראות הרבה יותר טוב בשבועות האחרונים (ביחס לאלו שלפני כן). תחליט כבר אם לשנוא או לאהוב אותך. די, אני לא יכול עם התסבוך הזה.
- קונדה אפס מוחלט. גם אם יוכח שזה בעיקר עניין של עייפות, זה לא מצדיק את מה שקורה איתו העונה, ומה שיאן וירג’ילי, מטר ותלתלים, עשה לו בפתיחת המשחק. זו או חוסר יכולת, או חוסר רצון. לא יודע מה יותר גרוע.
- זה היה אחלה משחק לניסויים, בהתחשב ביריבה ובמצב הסגל. שלישיית הקישור הפותחת עברה הרבה מוטציות, עד הכניסה של ברנאל - לפעמים קסאדו יחיד מאחורה, לפעמים קסאדו ואאא"פ יחדיו ולפניהם אולמו, לפעמים אולמו עם אסאדו ופרמין מקדימה. אני חושב שהאופציה השלישית עבדה הכי טוב, אבל בעיקר אני שמח לראות את קסאדו מקבל 90 דקות סוף סוף (ומחזיר במשחק טוב, במיוחד בחצי השני, בו לא היה לבד מאחורה וקונדה הפסיק למכור את המשחק), ואת פרמין ואולמו ממשיכים לשתף פעולה ולבנות עוד יכולות שנדרשות משניהם לפני חזרתם של הפרנקי, הפדרי ואולי גם הטומטום.
- אם יש מגיע, זה למארק ברנאל. ובלי קשר לגול, הצמד מארקי מארק בקישור נתן תקווה לעתיד. גם אם זה “רק” כצמד מחליפים (והם יכולים להיות הרבה יותר מזה).
- 3 הבישולים של ברצלונה הערב היו הכל חוץ מבישולים. לפעמים סטטיסטיקה זה רק משהו שכתוב על דף.
- להלחיץ את ריאל מדריד זה תמיד טוב.
- בחמישי - אתלטיקו. קל זה לא יהיה, בטח אם פרנקי וראפיניה לא יהיו כשירים, קונדה יקבל כסף גם מצ’ולו, והגנת ברצלונה בכללותה תמשיך להוות את חולית ההתקפה של היריבה. וזה בלי לדבר על הכושר הנוכחי של הקולצ’ונרוס.
דווקא המעריץ הכי גדול בפורום של אאא”פ לוקח ממנו את התזמון המדויק בשליחה לתנועה של ברנאל??
יש איזושהי טענה שאוהדי ברצלונה אובייקטיביים. ניסיתי לשקר מספיק כדי להתאים את עצמי לזה.
וחוץ מזה -
תיקנתי.
לאהוב כפרה. לאהוב ובגדול את האגדה הזו ששמה לאמין ימאל.
הילד שהוא ההיפך ממסי הצנוע והביישן שהכרנו ואהבנו.
גאון כדורגל עם חוצפה חיובית, תעוזה אין-סופית ואופי שיוצר באז עצום.
מארק מיי וורדס - אם הוא ממשיך ביכולות והכישרון האלו, וישקיע את העבודה שהשקיעו גדולי הדור שלפניו (מסי ורונאלדו), הוא מסיים עם יותר גביעי ליגת האלופות ממה שמסי סיים.
יש משהו בילד הזה. משהו בחוצפה שלו שלפעמים חסר כל כך לחבורת הילדים הטובים שלנו. זה לא סתם שאנחנו אוהבים את הכוכבים הנושכים שלנו (כן לאוסיטו, אני מדבר עליך). אנחנו צריכים אותם בשביל לאזן את חבורת החננות שמרכיבה בד״כ את הקבוצה המדהימה שלנו.
ושלא ישתמע שאני רוצה קבוצה של רוצחים וגרזנים עם אופי של מנייאקים. אני רוצה קבוצה של חננות גאוני כדורגל עם קצת טיבול של קילרים חוצפנים. זה בדיוק המינון שאני צריך.
זה דיון מעניין בפני עצמו (שאולי מתאים לת’רד אחר), אבל לצורך התגובה - לא רק שאני לא שאני מעדיף דווקא חנונים, אלא גם שזה לא שמסי הוא האידיאל מבחינתי. כמעט בכל מקום אליו אני מגיע, אנשים מופתעים מכמה אני לא אוהב את הגמד הארגנטינאי. או, יותר נכון, כמה ואילו שחקנים אני אוהב יותר ממנו. לא משנאת המן, אלא מאהבת הפדרו.
לאמין יכול להיות השחקן הכי טוב בהיסטוריה מבחינתי, זה לא אומר כלום ושום דבר על כמה אני מתחבר אליו. תן לי קבוצה שלמה של פויולים, מסצ’רנואים, אינייסטות, פדרואים ופדריאים ואני מבסוט. בטח אם יש שם איזשהו פרמין לתיבול.

