הרכב:
לאמנס
שואו - מרטינז - מגווייר - דאלוט
קאסמירו - מאיינו
קונייה - ברונו - אמאד
אמבומו
קארין ממשיך עם מה שעבד עד עכשיו מצויין ורק קוניה פותח במקום דורגו שנפצע.
אלא שפולהאם זה מבחן מסוג אחר לגמרי. נראה איך יונייטד של קאריק מתמודדת מול קבוצות מרכז טבלה.
עוברים את מבחן פולהאם בציון מספיק בקושי.
המנטליות מצויינת, היכולת גם לא היתה רעה, אבל גם יונייטד של קאריק פשוט לא מסוגלת באמת לשלוט במשחק.
במקום 3-0 קליל התחילה התפזרות, מגווייר אחרי מחצית ראשונה טובה התחיל לעשות שטויות, ופתאום 2-2. מזל שמהלך ענק של ברונו וששקו בסיומת אדירה חילצו אותנו מהבוץ. סימני האזהרה כבר פה.
למרטינז בהופעת קלאץ’ בסיום חלק גדול בניצחון, ומדהים כמה לאמנס יכול לתת משחקים סבירים עד מצויינים ועדיין לספוג כל כך הרבה.
לא ראיתי את כל המשחק אבל בהמשך לשלושת המשחקים האחרונים ולדברים שקאריק אמר לפני ואחרי המשחק הזה:
הזוי שאדם שנמצא במועדון גג שנתיים יכול לסיים מערכות יחסים של חיים שלמים בין שחקנים למועדון. קובי מאיינו משחק במנצ’סטר יונייטד מגיל 0 פחות או יותר, שיחק בשלבי ההכרעה של היורו, כבש שערים מכריעים במשחקים גדולים במדי יונייטד, אבל עוד 5 משחקים של אמורים, שגם ככה לא היה מסיים את העונה, והוא היה עוזב לתמיד. אמורים עשה את זה גם לראשפורד, טן האח למקטומיניי, ואן חאל לוולבק. שחקנים שאם היו של קבוצה אחרת היינו קונים ב-70 מיליון פאונד (היי מייסון מאונט שלא מגיע לקרסוליים של אף אחד מהרשימה הנ"ל) עזבו את יונייטד בגלל קפריזות של מאמן זמני. זה בלתי נתפס בעיניי. אלו לא ג’ון אושיים שנזרקים, אלא שחקני טופ שבנוסף להיותם כאלו זכינו שיש להם זיקה חזקה למועדון, וכתוצאה מכך גם לאוהדים אליהם. אבל שוב ושוב אין יד מלמעלה שמתווה דרך לטווח ארוך. לא ייתכן שמועדון בסדר הגודל הזה מתפרק מנכסיו (שפורחים תמיד במקום אחר) ונאלץ להחליף סגל כל שנתיים. אני מאוד שמח שלפחות מאיינו ניצל (בינתיים), כי אחרי ראשפורד והשערורייה של גרינווד שאפילו לא הזכרתי כי היא עדיין מביאה לי עצבים, לא ידעתי כבר איך להתמודד עם זה.