מחזור 23: 4:2 על אתלטיקו בקאמפ נואו (אלבה, גאבי, אראוחו, אלבס)

מחצית ראשונה שכולה שאפו גדול לצ’אבי, בניצוחם של אלבס וגאבי. אולי המחצית הכי טובה שלנו השנה.
נוק אאוט גם מבחינת המערך, וגם מבחינת הרוח שהשחקנים עלו איתה למגרש.

מחצית שנייה? כולה אלבס וצ’אבי. לפחות עד ההרחקה. הראשון כנראה לא מצליח, בינתיים, להכניס לקבוצה את המנטליות של “אתם יודעים שיש 2 מחציות, נכון?”. בנוסף, אלא אם אדאמה לא בכושר משחק, לא ברורה לי ההוצאה שלו לטובת אובמיאנג. רק המחשבה על הלחץ הגבוה של אתלטיקו כשיש אובה וטראורה שאורבים לספרינטים מאחורה, הייתה צריכה לשמור את הבחור הגדול במגרש.

ולגביי השני? איך אמר ליאור -

בגדול - ביחס למשחקים הקודמים, לא רק שאין לי יותר מידי תלונות, אלא רואים סוף סוף הרבה דברים חיוביים. אם מגמת השיפור תמשיך מכאן, יהיה טוב.

עולים למקום הרביעי אחרי משחק מהנה. שרק נמשיך ככה.

נ.ב. 4 שערים, 3 מהם של שחקני הגנה, והרביעי של שחקן קישור. אחלה.

8 לייקים

אם אני לא טועה, זה הניצחון השני בליגה שלנו על יריבה חזקה מאז התחלת שנה שעברה (ניצחון אחרון היה על סביליה) …

(שאני מדבר על יריבה חזקה זה לא סוסידאד או בטיס …)

מחצית ראשונה אם לוקחים בחשבון את עוצמת היריבה, היתה המחצית הכי טובה שלנו בשנים האחרונות לא רק השנה. רק חבל על האדום של, אלבס לדעתי בלי האדום זה היה נגמר יותר מארבע שערים ובלי לחץ…

חבל שצריך שסימואנה יטריל את ברצלונה בשביל לקבל הצגה מברצלונה . אולי צריך לשלם לו להטריל אותנו ולליאור שיעשה לנו ברכה לפני המשחק לפני כל משחק.

2 לייקים

צ’ולו מזכיר לי את אישתי.
אמרתי לה משהו ב 2016. אני כבר לא זוכר מה זה היה אבל היא עדיין כועסת.

לגבי המשחק.
כמו שאמרו לפניי , כל פעם שיש מחצית ראשונה טובה יש מחצית שניה גרועה. הפעם הפער הספיק, אבל יש בעיה פסיכולוגית כלשהי.
כמו שנהניתי במחצית הראשונה, ככה סבלתי במחצית השניה. לא הייתי בטוח עד הרגע האחרון שננצח.
אלבה הזכיר לי את הימים הטובים, כאשר התועלת ההתקפית עלתה בהרבה על הנזק ההגנתי.

4 לייקים

לטובתך אני מקווה שהיא לא קוראת הודעות בפורום הזה… :slight_smile:

בארסה עם ארואחו ואדאמה רישמית הופכת לקבוצה החזקה בליגה. במכות.

אגב
גאבי סופרמן

אגב 2
צ’אבי זה בעצם מייקל קורלאונה אחד לאחד

לייק 1

לא יודע מה צ’אבי עושה עם הקבוצה הזאת אבל אני אוהב את זה :large_blue_circle::red_circle:

אתלטיקו מדריד ספגה רביעיה בפעם הראשונה מאז 4:1 מול ברצלונה בדצמבר 2012.

5 לייקים

טביעת האצבע של צ’אבי ברורה מאוד.
מלבד רוח הלחימה והאינטנסיביות -אולי מאז ימי אנריקה- גם העמידה הטקטית השתנתה לחלוטין.

בהתקפה אלבס נכנס דווקא לקישור ומוסיף לניהול המשחק ומסירות פותחות משחק, אדאמה ואלבה פותחים אגפים, גאבי פראן ודהיונג נכנסים בחללים באמצע. זה שינוי מבורך וקצת מזכיר לי שפפ עשה משו דומה עם ווקר בנדמה לי.

ליאור;
קצת חורה לי שדווקא אתה -מהוותיקים ביותר- חושב שצ’אבי בינוני וזורק שחקנים למגרש ומקווה לטוב. בחיי נעלבתי.
השיטה שאתה ואחרים זורקים באויר של למה ההוא לא פותח ולמה ההוא לא שם ולמה החילוף הזה לא נכון, הן דווקא השיטה של “לזרוק שחקנים ולקוות לטוב” שאתה מלין עליה.

צ’אבי קיבל קבוצה עם אוסף של שחקנים שאמורים להוביל את הקבוצה אבל לא מבינים את שיטת המשחק או המנטליות של הקבוצה. ואת הגשמת החזון שלו דווקא ראה בילדים שגדלו על מה שהוא מאמין בו.
הוא עשה את הניסויים שלו, טעה, השכיל ועכשיו מיישם.

אני מאמין בו ובדרך שלו וביכולת שלו להעביר לשחקנים את מה שהוא רוצה. כרגע זה נראה שהשחקנים לא רק שמתחילים ליישם את החזון שלו, אלא בעיקר מאמינים בו.
וזה הדבר הכי קריטי שכל מאמן היה רוצה, לגרום להנהלה, לשחקנים ולאוהדים להאמין בו. בסדר הזה.

אני_מאמין_בצ’אבי…!

5 לייקים

2 נקודות מהמקום השלישי, עם משחק חסר.

לאט לאט.

לייק 1

התמונה היישר מ Understat. כמה דברים שחשוב להגיד:

  1. פאק מי, זה היה משחק כיף. הקצב היה גבוה, היו מצבים, היה לחץ, הכדורגל פשוט היה מהיותר טובים שראיתי בערך מאז הניצחון המרשים האחרון של בארסה כקבוצה איי שם בגביע מול סביליה כשוואלוורדה אימן אותנו, לפני אסון אנפילד. אתלטיקו וצ’ולו לחלוטין לא הבינו מאיפה זה בא להם, עם הקצב של אדאמה, האינטנסיביות של גאבי, האנגיות של אלבס, ולמעשה כמעט כל יתר השחקנים שנתנו ברוב חלקי המשחקאת התצוגה אולי הטובה ביותר שלהם.

  2. אם בהפתעות עסקינן, אז גם השערים של בארסה היום מדוייקים בקטע לא הגיוני. בעוד אתלטיקו כן עמדה בגדול במספר השערים המצופה ממנה לפי ערך המצבים שלה (1.61), ברצלונה למעשה דייקה בכל מצב מול השער, שחלק לא מבוטל זה מצבים מטורפים. השער הענק של אלבה, והנגיחה הקשתית הרחוקה של גאבי הם רק דוגמא שלפעמים צריך קצת מזל בשביל לשנות את המומנטום. זה כמובן לא מוריד מהעובדה ש ברצלונה הייתה מסוכנת מאוד, וניטרלה כמעט לחלוטין את אתלטיקו מדריד.

  3. המשחק כמובן סיפק התקפי לב. לאחר שצ’ולו מחליט להפעיל מבערים לאחר השער הרביעי ולחנוק את הקו האחרי של ברצלונה, אלבס נותן הופעה שיכולה להגדיר את המונח “מאניה דיפרסיה”, ולקינוח אנחנו חוטפים גול מסוארז שנותן לכולנו הרגשה של “הנה אנחנו הולכים לאכול אותה”. מה שיפה שלמרות הכל ברצלונה לא איבדה עשתונות ולא התביישה לשחק במשחק האגרסיבי של אתלטיקו. ברצלונה דווקא כן שיחקו כאילו יש מחצית שנייה ועמדו בלחץ הפסיכי של אתלטיקו מדריד בעשרה שחקנים.

  4. דווקא בדקות הקשות אתה רואה איזה שחקנים מצליחים לבלוט תחת לחץ. בעוד לצערי בוסקטס קרס בדקות האחרונות עם ערימות של איבודי כדור, בלטו בקור הרוח שלהם פראן טורס ודה יונג שלא התרגשו מהלחץ של אתלטיקו, ופשוט התעקשו לתסכל אותם כדי להוציא להם את הרוח מהמפרצים. חוק שימור אנרגיה שכזה, כשרוח גבית במטרה לתת את כל מה שיש לך הופכת בהדרגה לייאוש. אני בהתחלה לא הבנתי למה צ’אבי התעקש להשאיר את פראן על חשבון גאבי או אדאמה שהיו מצויינים והוחלפו, עד שראיתי כמה הוא בלט דווקא ברגעים הללו. הוא הפילו היה אחראי על העבירה של ואס שהפכה את המשחק באופן פרקטי לעשרה על עשרה.

  5. אני אוכל את הכובע ובכיף. אני לא חשבתי שנראה תצוגה כזאת. לזכותו של צ’אבי יאמר שגם פפ לא מצליח לייצר שלמות ללא חומר השחקנים המדוייק אותו הוא רוצה, והוא מעולם לא ייצר יש מאין. צ’אבי קיבל את האיכות מקדימה אותה הוא רצה, והוא הצדיק את הדרישות שלו תוך משחק אחד. אדאמה, פראן ואלבס בלטו מאוד ונתנו המון מרץ שלבארסה לא בדיוק היה עד לפני החלון.

מחכה כבר למשחק הבא מול הפריקוס.

8 לייקים

ממש ככה.

כל הכבוד לצוות המקצועי על רכש חורף מוצלח מאוד. הניצחון הזה בעיני לחלוטין רשום עליהם.

אפילו אובה ששיחק לזמן קצר בלבד הראה כמה סכנה הוא מסוגל לייצר, הביך את ההגנה של אתלטיקו ומנע מהם לתת את כל מה שיש להם בשביל למחוק את הפיגור.

פראן נראה כאילו הוא גדל בבארסה ואדאמה הראה שאתה לא חייב להיות שחקן ב 110 מיליון בשביל לעשות דריבל שלא מוביל לכלום. ומהכלום הזה ספרתי שני מצבים גדולים ושער. הוא אולי לא כובש כמו הצרפתי (רגע רגע, כולה משחק אחד - על מה בדיוק אני מסכם סיכומים?), אבל לפחות הוא מוסר מסירות רוחב אחרי שהוא עובר שחקנים ובכך משגע ויוצר המון סכנה ליריבה.

שאפו ללאפורטה ואלמנאיי.

האמת בהתחלה לא הבנתי את הקטע עם אלבס, זה הרגיש לי כמו מה שפפ עשה עם קנסלו-לוקח מגן ושהכדור אצלו שם אותו באמצע להתחיל את ההתקפות. כל המשחק כמעט התחיל ממנו, הוא ממש היה קשר אחורי לצד בוסקטס בכל מה שקשור לניהול, הוריד לו מלא מהכתפיים. זה בהתחלה הרגיש לי חובבני ומסוכן, אבל אין מה להגיד-זה עבד.

שאפו גדול לאדאמה טראורה, נתן את הרוח שהיינו צריכים. שחקן קוו עם נוכחות ודמיננטיות, לא אחד שאפשר להתעלם ממנו. יכול להיכנס לאמצע ולעשות בלגאן, יכול לקחת את המגן לטיול על הקוו. האיום שלו זה משהו שהיה חסר לנו בטירוף, סוף סוף יש שחקן עם נוכחות.

היה לנו מזל בהתחלה שהחור שאלבס יצר לא תורגם לגול של פליקס, אבל ההגנה בסה"כ עבדה מאוד יפה. הרגיש שבכל סגנון, בין אם אנחנו לוחצים ובין אם לא, אנחנו בשליטה. אני גם שמחתי לראות את אלבס מראה איך עושים את זה-הוא הציק לקרסקו, הוא לא נרתע ממנו, הוא נצמד הרביץ ונשך. קרסקו אולי ניצח בכמה מאבקים, אבל במשחק הוא הפסיד. הלוואי שזה יחלחל לפוקסיונר בצד השני, אבל אני סקפטי. לאלבס יש על מה לשחק (זימון למונדיאל), ג’ורדי כבר עשה את האקזיט שלו מבחינתו.

אני כל כך שמח על גאבי, הילד הזה הוא אושר אחד גדול שאנחנו כל כך צריכים. מלבד הגול, זה הרוח שהוא מכניס, זה המנטליות שהוא מחדיר ומדביק שחקנים אחרים סביבו. זה אראוחו, זה אדאמה, זה ניקו, זה פראן, זה פדרי, אלה שחקנים שרוצים להיות פה. הם לא צריכים עוד מליון למשכורת, רק את החולצה עליהם. אלה שחקנים שאנחנו צריכים להשקיע בהם ולשחק איתם, ואני מקווה מאוד שצ’אבי יבין שאין לאחד כמו דמבלה מה לעשות איתם על המגרש. הם לא באותו מקום, ואני מעדיף את אדאמה שמתרגש להיות פה גם בחצי משכורת מאשר בטמבל הצרפתי ששווה לתחת.

להמשיך לתת בראש. בשעה טובה יש לנו גם מבחר, יש שחקנים רעבים ותחושה של שינוי.

נ.ב
לך ******* סימאונה, אתה והכדורגל המסריח שלך. In your face.

7 לייקים

רק רוצה להגיד- אני ממש עדיין לא ויתרתי על צ’אבי, ואני כן רואה ומרגיש שינוי, אבל אני שומר לעצמי את הזכות לבקר הרכב כזה או אחר או התנהלות בחילופים מבלי שמשתמע מזה שצריך להעיף אותו מחר או שהוא עושה הכול רע.

גם על פפ התעצבנתי לפעמים. במיוחד כשהוא היה מכניס את קייטע חח

לפני המשחק היתה לי תחושה של 0-0. כשראיתי את ההרכב של צ’ולו הייתי בהלם. מצד אחד, הגרפיקה שמעלה אתלטיקו תמיד הציגה את ההרכב ב-4-4-2 גם כשהוא שיחק עם שלישייה. אבל אני רוצה רגע להתעכב על חוליית ההגנה:
ורסאלקו, סאביץ’, חימנס, הרמוסו.

ורסאלקו משחק מגן ימני ברביעייה הגנתית, או בלם ימני בשלישיית בלמים. הוא לא מגן ב-3-5-2.
כשהרמוסו משחק זה כמעט תמיד כבלם שמאלי בשלישייה הגנתית עם קראסקו כמגן-קיצוני השמאלי.

אז בתכלס, צ’ולו אשכרה פתח עם 4 בלמים. כמעט בכל משחק הוא עושה חילוף במחצית אחרי שההרכב הפותח מתחרבש לו, כי אין לו שחקנים שיכולים לעבור ממערך למערך.

ואז אתלטיקו רכשה את ואס ואת ריינילדו, שיכולים לשחק מגינים גם עם שלישיית בלמים וגם במערך של 4-4-2. אולי הרכש הזה יוציא את אתלטיקו לדרך חדשה.

בכל אופן, חוזר לתחזית שלי. התחזית ל-0-0 התבדתה מהר. ובדקה החמישית כבר אמרתי בעבודה שיש לי תחושה טובה לחמישייה. במחצית התחושה התחלפה ל-6-2.

שמח שיוצאים לדרך חדשה. זו קבוצה חדשה. רק רוצה לראות המשכיות, כי נהניתי מהמשחק הזה יותר מהרבה משחקים של הקבוצה בשנים האחרונות. היתה תמיד תחושה שנהנינו מהמשחק, אבל ברתומאו עדיין כאן. שמח שתחושת הגועל מהמועדון שאני אוהד נעלמה.

וזו הסיבה למה הייתי מאושר ב-8-2 מול באיירן, ולמה ידעתי שזה הדבר הכי טוב שקרה למועדון. ולא פחדתי להגיד את זה גם אז. אבל יש תחושת הקלה כבר הרבה זמן מהמועקה שהיתה.

2 לייקים

מסכים לחלוטין לגביי אדאמה ואובה, אבל חייב לומר שאני באמת לא מבין מה מצאתם בפראן טורס.

אחכה בסבלנות להמשך ואקווה שהוא ישכנע גם אותי, אבל עד כה אני דווקא מרגיש שהוא לא מוצא את עצמו במגרש ולא מועיל.

וואי איזה כיף לחזור ולשמוח בניצחון גדול
דני אלבס היה מספר אחת על המגרש. צ’אבי כבר ניסה את זה בעבר, אבל היום זה ממש השתלם להכניס אותו לאמצע לעזור בסגירות והנעת הכדור. איך אומרים, מה שדני אלבס שכח דסט עוד לא למד (גם סרג’י רוברטו…)
אהבתי בעיקר לראות יותר משחק מסירות והרבה פחות דריבלים מיותרים. אדמה בימין היה מצויין והנוכחות שלו מורגשת. אני בטוח שעם עוד משחקים יבוא התיאום וההבנה עם שאר השחקנים. דמבלה מתבקש לשבת בספסל ולנסות לא להפצע כשהוא רואה את אדמה משחק.
מה שכן, מאוד הפתיע אותי חוסר הלחץ של אתלטיקו לעומת משחק לחץ מצויין שלנו. המון חטיפות כדורים שעם הזמן מקווה שיתורגמו לשערים מהירים.

יאללה הולך לראות את התקציר

תראה… אני לא מבין גדול בכדורגל, אז זה יותר תחושתי מאשר משהו רציונלי.

קודם כל, ביטחון עצמי. יש משהו בהתנהלות שלו שמזכיר לי מנהיג. הוא לא אחד שמפחד מהכדור או מהמשחק. הוא כן לוקח על עצמו וזה מאוד חשוב, במיוחד במעמדים גדולים. הוא נראה לי קר רוח ולכן זה אומר שהוא יכול יותר לשחק עם הראש (לא נגיחות, הבנת אותי…).

מבחינת שטף משחק הוא לא עומד בצד או תקוע על הקו בדריבלים. הוא מקדם את המשחק כמו חלק מהקשרים, כלומר עוזר לבנות את ההתקפות. לקבוצה שחיה מסגנון של מסירות, חלוץ שמשתתף בבניית המשחק זו התאמה גבוהה יותר מאשר חלוץ שמחכה לכדורים ברחבה או לא מבין את משחק המסירות.

יש לו חוצפה. אולי הסטנדרטים שלי התנמכו עם השנים והמסי, אבל אני לא רגיל לזה מצד שחקני ההתקפה שלנו. אתמול הוא ואובה הביכו שוב ושוב את ההגנה של אתלטיקו כשהיינו בעשרה שחקנים. כל כך נהניתי כשהוא לקח כדור ורץ קדימה (גם הייתי בטוח שהוא השיג לנו בעיטה חופשית והתפלאתי שבסוף השופט נתן את הכדור לאתלטי).

שוב, זה הרבה עניין של הרגשה אבל זה נראה שהוא מאוד מחובר לקבוצה. כאילו הוא גדל כאן. לא מרגיש זר, אם אתה מבין למה אני מתכוון.

ובאופן כללי, את המשחק אמש ניצחו הרעבים. מלבד אלבה שהוא מעין נדנדה לא מוסברת, היו על המגרש כל כך הרבה שחקנים רעבים שרוצים לנשוך ולהרוג בשביל בארסה, שנהיה כיף לצפות שוב במשחק.

גאבי כזה ערס קטן, יורד לגליצ׳ים על שחקנים כאילו הוא בולדוג עצבני. אדאמה מפרפר שחקנים באגף עם רעל בעיניים. רואים את זה בשפת הגוף שלו. כמה רעל אלוהים… אלבס מרגיש כמו כוכב בהצגה, ולא נעים לי להודות שזה בדיוק מה שהוא. בעצם כן נעים לי. נעים לי כי סופסוף ברצלונה חזרה להיות הצגה. אראוחו נראה כמו האיש שיכבה פה את האור, עם יד על הלב ועל הסמל הייתי אומר שאפשר להוציא את הבאפולו מבארסה אבל אי-אפשר להוציא את בארסה מהבאפולו. סופסוף אני מרגיש שהשחקנים שלנו מחוברים. מחוברים אלינו, מחוברים לעצמם, מחוברים למאמן ולנשיא הפלרטטן שלנו.

והנשיא הוא הפנטזיונר הכי גדול פה, רק שתדעו. הוא מפנטז בארסה כל כך סקסית, וזה מדבק. והוא גורם גם לשחקנים לפנטז, ורואים את התוצאות בשטח.

כל אחד ואחד מהשחקנים שהגיעו לפה תחתיו ותחת אלמנאיי רוצה לשחק כאן. קיצוצים בשכר, ירידה במשכורות, כל אלה מצביעים על רעב לדבר הסקסי הזה שהנשיא שלנו מדמיין ומוכר לכל העולם. בארסה חזרה.

ואגב, כן כן. 4-2 על אתלטיקו, אבל אני עדיין מצפה שנראה הרבה יותר טוב מבחינת הכדורגל. זה כמו שליאור אומר - לא כדורגל ברסאי. אבל היי, זה לא שעד עכשיו שיחקנו יפה ודווקא היום הפסקנו לשחק כדורגל ברסאי. בדיוק הפוך. כבר שנים שזו לא בארסה, והנה משהו טוב קורה. אני מרוצה.

2 לייקים

מפתיע אותי מה שאתה אומר, כי להרגשתי הוא דווקא כן עמד בצד, נעלם מהמשחק והיה מאוד פסיבי

עד להרחקה, אחריה אומנם היינו במשך כ30 דקות עם שני שחקני התקפה בלבד, אבל ראינו כמה שחקן התקפה יכול להיעלם בטח כהקבוצה שלו נשארת עם עשרה שחקנים, אבל ספרתי לפראן לא מעט נגיעות בכדור דווקא כשהלחץ של אתלטיקו כמעט ושיתק אותנו, פעם עם הראש, פעם השתלטות על הכדור ומסירה קדימה, פעם דריבל לתוך שני שחקנים.

בסופו של יום פראן ואובה מרגישים כמו שחקני על (בראשם), זה משפיע על קבלת ההחלטות בזמני לחץ ואני שמח לראות שהם לא מהחברה הקורסים.
בואו לא נשכח את עשרות המשחקים שבהם חזרו לנו מפיגור ואת כל המבוגרים שקרסו פעם אחר פעם תחת מאמנים שונים, פתאום בארסה מרגישה קצת מסוגלת. הלוואי שזה יתפתח לשם ואז גם נראה דגש גדול יותר על סגנון משחק ברסאי (אכן היו ניצוצות אתמול).

לייק 1

טוב יש פה היסחפות חבר’ס… היה משחק טוב אבל בואו לא נעוף על עצמנו. מחצית אחת מהממת ואז כרגיל ציפייה שייגמר כבר, מול קבוצה שגם היא במשבר שברגעים בהם כן הפעילה לחץ הייתה מסוכנת.

מחצית אחת זו לא מגמה. זה אירוע סינגולרי. צ’אבי סוף סוף פתר בעיה אבל אני לא בטוח עד כמה זה יימשך.

3 לייקים

כיף איתך במסיבות אה?

6 לייקים